מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה ה
שנתקדשו בכלי. הנה רש"י פי' דמכלי שרת לא אשכח דמיפרק מצאתי דבר זה מבואר בירושלמי סוטה פ"ו ה"ג דפריך אם לא דמיא אפי' משקידשה ומשני דמיא לכל שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה וכ"כ שם במראה פנים דהיינו כפירש"י הנ"ל דקדושת כלי דמיא לנשחטה.
וכל הנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפ"ע ושורפן. והנה הן דברי שמואל אבל הא בברייתא זבחים דף צ"ב איתא הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפ"ע ושורפן והנה בתוספתא סוף תמורה איתא היין והשמן א"כ צריך לומר דכל זה בכלל הנסכים וא"כ יש לתמוה שלא כתב הדם אלא דיש להקשות א"כ קשה מהא דתנן בזבחים דף ע"ח נתערב בדם פסולין ישפך לאמה וכן איתא שם דף פ"א והנה אפשר לחלק בין דם שנטמא לבין דם שנפסל דדם שנטמא אם זרק הורצה דמן מרצה משו"ה לא פקעה קדושה ממנו ומשו"ה נשרף בקודש משא"כ בנפסל או אם עלה לא ירד אבל אינו מרצה כדאיתא בזבחים פ"ב כל הדמין פסולים שנתנן ע"ג המזבח לא הורצה הציץ אלא על הטמא.
ובשו"ת למטה יהודה כתב דלכן לא הביא רק הנסכים שנטמאו דאיהו סובר דכל משקי דבי מטבחיא טהורין כמו שביאר טעמו בפי' המשנה עדיות פ"ח כל מה שבא במשנה מזכרון טומאת הדם קדשים וודאי אמרו קודם עדות זה שהעיד בה ר' יוסי דמשקי בי מטבחיא טהורין ולפי"ז יתכן מאן דתני משקי בי מדבחיא דגם יין ושמן אין מטמאין בעזרה או נאמר דל"ש שריפה אלא דבר הנותן לאישים אבל דבר הנותן לספלים הו"א דל"ב שריפה בקודש כיון שאם הי' כדרך מצותן יורד לשיתין ולא נשאר בעזרה להכי מסתברא כיון דכן כ' רש"י גבי פיסולי בשר קדק"ל דבירושלים במקום אכילתו שם שריפתן לכן קמ"ל דשאני נסכים דאמר בסוכה בשם ראב"צ אחת לשישים שנה ושורפין אותו בקדושה. אמנם רבינו פוסק דלא כראב"צ ופוסק נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן וכו' וא"ש מה דלא תני יין ושמן במילתא דשמואל דפשיטא לי' דדומה לכל קדשים פסולין דנשרפין בעזרה כיון דשמן קומצו ומותר ונאכל לכהנים ויין מזלפו ע"ג האישים ושמואל לטעמי' ופשיטא דכי נפסלו נשרפין בקודש ואלו משו"ה נסכים שורפן בפ"ע להורות דאינן מכשרים דכשרים יורדין לשיתין את"ד.
והנה במש"כ רבינו הנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפ"ע ונ"ל טעמא דמילתא לפמש"כ בפ"א דשרי ליהנות בקדשים שנפסלו בשעת ביעורן רק בשמן שהן בעין בשעת שריפה אסור ליהנות לכן עושה מערכה בפ"ע דאסור ליהנות בשריפה.
והנה יש לי עיון דבפי"ט מפהמ"ק כ' רבינו דמשקין של ערלה וכה"כ נקברין דאין דרכן בשריפה וכדאיתא בסוף תמורה ויקשה למה משקה ערלה לא יהא בשריפה כמו נסכים שנטמאו.
נסכים שנטמאו עושה להם מערכה וכו' במזבח. והקשה בלח"מ דמנ"ל דעושה מערכה במזבח וכ' יען דקתני בפ"ע משמע במזבח ויש לתמוה הא פירש"י שפיר דלכן נקט בפ"ע שצריך שיהא שרופתן ניכרת ולכן אין שורפין אותו על ביה"ב שבעזרה ונראה דרבינו למד כן מתוספתא דאיתא בסוף תמורה כיצד שופכין ויין ושמן היו נותנין אותן ע"ג מדורה כמו שהן ומשמע דאותו מדורה הי' במזבח וא"ש.