אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

הסולת והיין וכו'. עלח"מ מה שתמה וכן בכ"מ לא מצא מקור לרבינו במה שכתב דבעי העמדה והערכה ובשעה"מ תמה יותר דבגמ' מבואר הטעם משום דאית להו טהרה במקוה אמנם לי נראה דברי רבינו נכונים דהנה במנחות דף ק"א איתא במשנה העופות והלבונה והעצים וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון שלא נאמרה פדיון אלא בבהמה לבד פירש"י בהמת בע"מ וקשה לי א"כ לא קאי זה אעופות דאין מום בעוף וא"ה איך כלל התנא זאת עם עצים ולבונה וכ"ש שנאמרה בהם טעמים אחרים בגמ' ולכן אומר שמכאן יצא לו לרבינו מה שכ' שלפי פירושו הכל נכון דהנה רבינו בפי' המשנה מבואר להדיא דרבינו סובר דממעט נסכים ג"כ מהפדיון יען דאין פדיון אלא לבהמת בע"מ וטעמו הוא בגמ' קאמר שמואל דאם הי' טהורין ג"כ נפדין המנחות קודם שקידשה בכלי ופריך בגמ' מתיב ר"ה ב"מ העופות והעצים והלבונה וכ"ש שנטמאו אין להם פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה בשלמא עופות קדה"ג ולא נאמר אלא בבהמה אלא עצים ולבונה ליפרקו והכונה כפירש"י כיון שאין קדה"ג א"כ ל"ש למעטו מטעם דלא נאמר אלא בבהמה דהא אין קדה"ג אלא לאו דטהורין בעלמא אין נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמיא כ"ש יש טהרה במקוה לא לעולם אימא לך שהוא רק בעלמא נפדין והני רק משום דלא שכיחי הוא והנה תוס' הוק' מה אמר כטהורין הרי טהורין ממש הן כיון דלא ניתקנו עדיין לא מתכשרי ונראה דזה הוקשו לו גם לרבינו ולכן מפרש פי' אחר כאשר יבואר דאיתא אח"כ אמר ר"פ אי הו' שמיעא לי' לשמואל דמתפיס תמימין לבדה"ב אין פודין אלא למזבח אע"ג דק"ד נינהו הואיל וטהורין הם הו' הדר בי' ודחי בגמ' דשמיע לי' אלא דג"כ הטעם דלכן אין נפדין יען דלא שכיחי דאפי' בדוקין שבעין פסלו ואיתא אח"כ דר"כ ור"א ור' אלעזר כולן סוברין דטהורין אין נפדין דסברי כר"פ דא"י מידי מזבח לעולם כיון שראוין למזבח ומנחות ראוין למזבח והנה לפי"ז י"ל הא דפריך בגמ' לעיל אלא לאו דטהורין בעלמא אין נפדין הכונה ג"כ מאותו טעם דא"י מידי מזבח לעולם ולפי"ז יקשה מה קאמר בגמ' אי בעלמא אין נפדין הני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמיא ומה דמיון הוא דאכתי לא דמי דבודאי עצים ולבונה קודם שתיקנו בכ"ש אם התפיסם לבדק הבית לא קדשו [ולקמן אוכיח דאף אחר שקידש ובכ"ש ותיקנום ג"כ ל"ש דאין נפדין אם התפיסם לבדה"ב] ולכן נראה לפרש כך דאחר שקידשם בכ"ש איירי דקודם שקידשם בכ"ש ותיקנם אין נטמא כלל כקו' תוס' באמת וכאן איירי בקידשם בכ"ש אלא דאפ"ה כיון דאין הטומאה רק ע"י חיבת קודש שתיקנם כטהורין דמיא לכן אין נפדין וכן כ"ש יען דיש טהרה במקוה בטהורין דמיא ומיושב קו' תוס' לכן אמר כטהורין יען דאיירי בתיקנו ונטמאו אלא דהוה כטהורין.
ואולם א"כ תיקשה קו' לח"מ כיון דאיירי רק בקידשו בכלי א"כ היינו רישא דמנחות ולמה חילוק בשתים לא מחכמה שאלת זאת דהכונה כך ברישא קתני המנחות שניטמאו עד שלא קידשה בכלי יש לו פדיון הכונה היינו אפי' בקידשה אח"כ בכלי יש לה פדיון כיון שנטמא קודם אבל בטהורין קודם שקידשה בכלי פליגי לשמואל נפדה לאידך אמוראי לא נפדה כאשר יתבאר משקידשה בכלי אין נפדה הכונה אם נטמא אחר שקידשה בכלי אבל עצים ולבונה משנטמאו אין להם פדיון אבל רק אם קידשה אח"כ בכלי אבל אם לא קידשה גם אח"כ בכלי שלא תיקנו להכשירו פשיטא דיש פדיון ולפי"ז שפיר לא דמי רישא לסיפא ומחלק בין רישא לסיפא.
ועפי"ז יתורץ מה דקשה טובא לפרנס קו' הגמ' אלא לאו דטהורין בעלמא ר"ל במנחות אין נפדין הני נמי כטהורין דמיא ולכאורה אין לו מובן מה קסבר אי סובר בעצים ולבונה קודם שנתקדשו בטהורין נפדה א"כ יכול להקשות פשוט גם בנטמא כטהורין דמיא אמאי אין נפדה ואי סובר דלשמואל דבשאר מנחות קודם שנתקדשה נפדה אבל בעצים בטהורין אין נפדה א"כ מה קו' דכטהורין דמיא הרי בעצים ולבונה בטהורין אין לו פדיון אך לפמש"כ יבואר דבודאי עצים ולבונה קודם שתיקנו ויש לומר דאין נפדה דבשלמא במנחות יש טעם יען דהוה מתפיס תמימים אבל בטהורין דעצים ולבונה קודם שקידשו ל"ש דהוה כמתפיס תמימים דרק שנינו יינות וסלתות אין יוצאין מידי מזבח כמש"כ רבינו פ"ה מערכין וכן מסתבר כיון דמחוסר תיקון ל"ש דאין יוצא מידי מזבח ואי בתקנו א"כ פשיטא דאין לו פדיון ורק הכי קמקשה אי סובר מנחות טהורין קודם שקידשו אין נפדין יען דהוה כמתפיס א"כ ה"ה בעצים שנטמאו ואח"כ תיקנו בכ"ש אין נפדין כיון דכטהורין חשובי א"כ אחר התיקון חזיא למזבח (דהרי בנטמא קודם אף שקידשו אח"כ דל"ה טומאה גמורה אבל גם טהרה גמורה ל"ח כיון שקידשה אח"כ בכלי ומיושב קו' תוס' דקאמר כטהורין כיון שקידשה אח"כ בכלי טמאים רק חשיבי כטהורין יען דרק ע"י חיבת קודש שהכשירה אח"כ נטמאו אבל בהכשירו תחילה ואח"כ נטמאו טמאים גמורים הוה) מדינא א"כ לכן ג"כ אין לו פדיון אבל אי טהורין בעלמא במנחות נפדין ולית לך סברא דאין יוצא מידי מזבח א"כ גם בעצים שנטמאו אף שנתקדשו אח"כ בכלי אמאי אין נפדין דאף אי חשיבי כטהורין אמאי אין נפדין אבל אי במנחות אין נפדין ע"כ משום דהוה מתפיס תמימים כך נמי בעצים אם קידשו אחר שנטמאו בכלי דחשיבי כטהורין אין נפדין מטעם דהוה ג"כ כמתפיס תמימים כיון דבאמת מחזי חזי.
ושוב כיון דהוה בכלל מתפיס תמימים שוב אין לו פדיון אף דל"ח להקרבה דע"פ הוא טמא ומטעם דבעינן העמדה והערכה והא בהא תליא אי אמרינן טהורין נפדין ול"ח כמתפיס תמימים א"כ ל"ש למעט מטעם העמדה והערכה דהרי אין קדה"ג ומדוקדק לשון הגמ' דקאמר בשלמא עופות קדה"ג ולא נאמר פדיון אלא בבהמה והיינו דהעמדה והערכה רק בבהמה אבל עצים ליפרקו דאין קדה"ג כיון דל"ה בכלל מתפיס תמימים דכמו דמנחות טהורין נפדין דל"ה בכלל מתפיס תמימים ה"ה עצים שנטמאו אף שאח"כ הקדשו בכלי ל"ה קדה"ג דנאמר דאין יוצא מידי מזבח ושיהא צריך העמדה והערכה לפדותו אבל אי בעלמא מנחות אין נפדין דהוה כמתפיס תמימים א"כ חשוב כקדה"ג כן נמי בעצים שנטמאו ואח"כ הקדישו כיון דכטהורין דמיא קדוש קדה"ג ואין נפדה אף דל"ח להקרבה דהרי מ"מ טמא הוה משום דבעי העמדה והערכה וכדברי רבינו ומיושב קו' שעה"מ וע"ז משני שמואל דלעולם מנחות נפדה אבל עצים שנטמאו ונתקדשו אח"כ בכלי אין נפדין יען דלא שכיחי וכיון דגמ' מסיק דר"פ ורב כהנא ור"א כולהו סברי דאין נפדין והיינו כסברת המקשן שוב אנו חוזרין לסברא דגם עצים שנטמאו ונתקדשו אח"כ בכלי אין נפדין משום דכטהורין חשוב ואין לו פדיון דבעי ג"כ העמדה והערכה דג"כ חשוב כקדה"ג יען דאין יוצא מידי מזבח לעולם ודו"ק.
ומיושב הקו' שהקשתי דלכך פריך ממנחות ולא מעצים טהורין משום דאי טהורין ולא נתקדשו בכלי בודאי נפדין דגרע ממנחות דל"ש כלל דהוה כמתפיס תמימים כיון דחסר תיקון אבל נטמא ונתקדש אפשר דאין נדחה ואי טהורין שנתקדשו ונתקנו דאין נפדין בודאי ג"כ אין יכול להקשות דנטמאו ואח"כ נתקדשו ונתקנו גרועי טפי לכן רק פריך ממנחות ודו"ק.
ובזה מדוקדק לשון המשנה דברישא קאמר שנטמאו קודם שקידשה בכלי יש להם פדיון הו"א יש להם פדיון קודם שנתקדשה וע"כ דהפדיון לאחר שנתקדשו אבל בסיפא נקט משנטמא אין פדיון ולא אמר שנטמא אין פדיון דאז הו"א אפי' אם פדיון קודם שהקדישו ותיקנו לכן אמר משנטמאו אין לו פדיון דלכאורה משמע דר"ל משנטמא אין לו פדיון אבל מעיקרא קודם שנטמא יש לו פדיון לפמש"כ קאמר משנטמא אין לו פדיון ר"ל אחר שנתקדש אח"כ בכלי ודו"ק.
ומעתה בוא וראה בחכמת לשונו של רבינו שכתב בד"א שנטמאו אחר שנתקדשו בכלי אבל אם קודם שנתקדשו בכלי נטמא נפדין (משמע דמפרש המשנה כך אם נטמאו) ולא כתב כמו במשנה נטמאו עד שלא נתקדשו נפדין דרבינו איירי באם הפדיון ג"כ קודם שנתקדשו וא"כ אז שפיר שווין דנפדין כיון דלא נתקדשו בכלי אין כאן קדושה בעצים ולבונה דהרי ליכא חילוק כלל עוד שיהא ראוי ליתפס למזבח אף אם אחר שנטמאו נתקדשו אם אין שווין באמת מנחות ולבונה ועצים דמנחות נפדין כיון דהוה הקדישן קודם למומן ל"ב העמדה והערכה (ולפי"ז יש לחקור בבהמה שהקדיש לבדה"ב ונפל בו מום אם חשוב הקדישן קודם למומן יען דאין יוצא מידי מזבח או דחשוב מומן קודם להקדישו ונפדין ולא בענין העמדה והערכה ולדעתי כן הוא בנפדין וראי' לזה מרבינו וראב"ד פט"ו ממעה"ק גבי קדושה לא פקעה בכדי ועייש"ה) דכיון דשוב אין ראוי למזבח שוב ל"ב העמדה והערכה.
המנחות והנסכים וכו' דבעי העמדה והערכה. ויש לתמוה למה שבק הטעם דאיתא במשנה דאין פדיון אלא בבהמה. ונראה ליישב דהנה בס' קרן אורה הקשה טובא בשמעתין הא דקאמר דס"ד דבע"מ איקרי טמא טמא נמי איקרי בע"מ וכי נפל בי' מום ליפרק הני נמי ליפרק קמ"ל דלאו כהאי טמא קרי' רחמנא לבע"מ דמכלי שרת לא אשכחן דמיפרק ותמוה הא אף אי הו' בע"מ הא איתא במשנה דאין פדיון אלא בבהמה ועוד למה צריך לטעמא דמכלי שרת לא אשכחן דמיפרק ונראה ליישב דהכי פירושו אי הו' אמרינן דטמא כבע"מ אז באמת לאותה צד ל"ה אמרינן האי כללא דלא נאמר פדיון אלא בבהמה דהא"ט קאמר התנא רק יען דאשמעינן כבר ברישא דאין לו פדיון משום דלאו כי האי טמא קריא לבע"מ אלא דאכתי הו"א אי נפל בהו מום באמת יהא לו פדיון קמ"ל דמכלי שרת לא אשכחן דמיפרק לכן אשמעינן בסיפא האי כללא דאין פדיון אלא בבהמה אף דקדוש קדוה"ג יש לו פדיון דא"ל מאי שנא בהמה דשפיר יש לחלק בין בהמה דאין קדוש בכ"ש ואיה"נ אי איקדש בכ"ש גם בהמה אין לו פדיון דהיינו אי נפל בו מום אחר שחיטה כהאי דזבחים דף כ"ה אין לו פדיון וכן בכל הני דאיקדש בכ"ש אין לו פדיון [ובס' ק"א הנ"ל הקשה אפירש"י הא אין הטעם בבהמה משום דאיקדש בכ"ש אלא מטעם דבעי העוה"ע לפמש"כ ניחא בנפל בו מום אחר שחיטה הא ל"ב העוה"ע אלא הא דל"מ פדיון משום דקדש בכ"ש] אך כ"ז לשמואל דס"ל טהורין נפדין וקשיא משהקדיש בכ"ש פשיטא דכמו דטהורין אין לו פדיון כן בטמאים או בנפל בו מום אין לו פדיון וצריך לומר דס"ד דאקרי בע"מ קמ"ל דלא איקרי טמא אבל לר' אושיעא דס"ל טהורין אין נפדין רק טמאים א"כ ל"ק כלל משהוקדש בכלי פשיטא דהא ע"כ צריך התנא למיתני החילוק בין הוקדש בכלי ללא הוקדש א"כ א"צ כלל לומר הא"ט דמכ"ש לא אשכחן דמיפרק אפי' בבהמה אלא דהטעם דהוקדש בכלי אין לו פדיון משום דבעי העוה"ע וזה לא שייך במנחות ונסכים ושפיר כתב רבינו הא"ט דבעי העוה"ע וכיון דאתינן להאי טעמא לכן גם בעופות ועצים ולבונה אמרינן הא"ט דאין לו פדיון דבעי העו"ה וא"צ לטעמא דאמרו בגמ' דעופות הו' קדוה"ג דא"צ קדושת כלי ובעצים ובלבונה משום דהו' כטהורים דכל זה צריך רק לתרוצי דשמואל אבל לדידן ל"א הא"ט כלל אפי' בנפל בו מום כגון עצים שהתליע ובעופות שנחסר אבר ג"כ אין לו פדיון משום דבעי העוה"ע ול"ש העוה"ע אלא בבהמה ע"כ אין פדיון אלא בבהמה ונתיישבו דברי רבינו דנקט הא"ט דבעי העוה"ע.
והא דקשיא אכתי למה לא כלל התנא הכל בבבא אחת המנחות והנסכים והעופות והעצים אין לו פדיון דאין פדיון אלא בבהמה דשייך העוה"ע בארתי לעיל.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה