אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה ב

הלכה א

לא יביאו אלא חדשים. הנה תמהו כיון דפסק רבינו כמ"ד דעצים ואש משל ציבור א"כ איך פסק כמ"ד דעצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט. ונראה ליישב דהנה בקידושין דף נ"ב פליגי ר' יודא ור' יוסי במקדש בחלקו דכתיב וזה יהא לך מן הקדשים מן האש לך לכל צרכיך ור' יוסי דריש מה אש לאכילה אף קדשים לאכילה והנה רש"י פי' דאש היינו חלקו של מזבח דנתנה לאכילה דהיינו לאכילת אש אף קדשים לאכילה ולא לשאר הנאת אמנם מפירוש משניות לרבינו נראה דמפרש סתמא לדמותו לכל אש דנתנה לאכילה דהנאת האש היינו לאכילה לבשל ולאפות בו וכ"כ הרע"ב ובתויו"ט תמה הא האש קאי לכל הנאת להדליק ולחמם ונראה ליישב דהנה בשבת דף ק"ו מבואר דהבערה הו' מקלקל אמנם הר"ת בספר הישר העלה דרק מבעיר לאכילה הו' מקלקל אבל מבעיר להדליק ולחמם ל"ה מקלקל דהתיקון בא מיד דהגוף נהנה מיד רק מבעיר לבשל דאין נהנה מיד דהבישול נעשה לאחר שנעשה אש [כמש"כ תוס' פסחים דף ה' דבתחלת הבערה ליכא צורך אונ"פ] ולפי"ז י"ל דהנאת האש היינו אכילה דאי שאר הנאות הנה נעשה קודם שנעשה אור ע"כ משמע לי' לדרוש מאש רק לאכילה דכשנעשה אור אופה ומבשל [והנה ברמב"ן פ' ויקהל נשמע דסבירא לי' דהנאת הדלקה וחימום עדיפא יען דהגוף נהנה א"כ לפי"ז א"ש קו' התויו"ט בפשיטות דבאמת בדרשה מה אש לאכילה נכלל גם הדלקה וחימום דהא הנאה זו עדיפא דהגוף נהנה מהאש עצמו א"כ בוודאי שייך לדרוש מה אש שהגוף נהנה ממנו גופי' אף חלקו לאכילה שהגוף נהנה ממנו עצמו משא"כ שאר הנאת שמעלמא כקידושי אשה ל"ה בכלל ועמש"כ בארוכה בפ"א מהב"ח].
ומעתה לכאורה קשה איך דרשינן מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט וקשה הא כיון דאכילת מזבח הוא כשנעשה כבר אש א"כ למה אם נשתמש בהעצים להדיוט פסול למערכה הא כבר אין העצים בעין בשלמא לרבי דסובר לעיל דעצים טעונין מלח א"כ העצים גופי' קרבן הו' א"כ הא דעצים שנשתמשו פסולין למערכה אין משום דכשנעשו אש אין ראוין לאכילת המזבח אלא דבעצים גופי' בעודן עצים אין ראוין לקרבן ואין ראוין למערכה אבל אנן הא לא קיי"ל כרבי דעצים בעינן מלח א"כ ל"ה קרבן בעודו בעין רק פעולת העצים הוא לאכילת מזבח א"כ מה איכפת לן אם בעודו עצים נשתמש בו הדיוט הא כבר אינו בעולם ולא גרע משאר שינוי דשרי אח"כ לגבוה [כמש"כ לעיל בפ"ו מה' ביהב"ח] אך א"ש דהנה ראב"ש סובר מה מזבח משל ציבור אף עצים ואש משל ציבור והנה אי ס"ד דעצים ל"ה קרבן א"כ מה צריך לכתוב עצים ואש דהא עצים דבעי משל ציבור היינו אש ולמה פרטו הכתוב בפ"ע וע"כ לומר דגם ראב"ש סובר דעצים איקרי קרבן ואף דלית לי' דרבי דבעי מלח אפ"ה קרבן הו' כדס"ל לת"ק דרבי דאדם מתנדב עצים מדכתיב וגורלות הפלנו על קרבן העצים א"כ גם לת"ק דרבי איקרי קרבן א"כ שפיר שייך לומר אף עצים ואש באים מן הציבור דהיינו בשעת הערכת העצים על המערכה צריכה שיהא משל ציבור ולכן פרט הכתוב אש בפ"ע דהיינו בדרך לא זו אף זו ל"מ עצים דהו' קרבן בעודו בעינא באים מן הציבור אלא אף אש דאין פעולתו אלא לאכילת מזבח ול"ה קרבן מצד עצמו בעינן שיהא באים משל ציבור וע"ז בא ראב"ש והוסיף מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט דעל העצים ג"כ יש קפידא דכיון דהו' קרבן מצד עצמו צריך שיהא בשעת הערכה משל גבוה אבל לא שנשתמש בו הדיוט ופרט הכתוב אש בפ"ע דהיינו בנשתמש בו בעודו אש קודם שנתנו על המזבח ג"כ אין ראוי למזבח וא"כ לפי"ז מוכח דראב"ש לא פליג את"ק דס"ל דמקשינן דעצים ואש באים של ציבור דבוודאי אי אין באים מן הציבור דל"ה דומיא דקרבן ל"ש כלל לומר דבעינן שלא נשתמש בו הדיוט דמה קפידא יש אם נשתמש בעצים כיון שבשעה שמשתמש בו לגבוה בעודו אש כשר אין העצים בעין ע"כ דלא פליגי אלא דבא להוסיף דגם בעין שלא יהא נשתמש בו הדיוט והיינו דקאמר בפשיטות מאי בנייהו דע"כ ראב"ש לא פליג את"ק ומפרש דנפ"מ בנשתמש להדיוט וע"כ נדבו לציבור דלת"ק ראוין למערכה ולראב"ש לא ראוין למערכה אבל בהא דבעינן משל ציבור הא ע"כ לא פליג ושפיר פסק רבינו ג"כ דבעינן משל ציבור ובעינן שלא נשתמש הדיוט.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה