מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה יג
המלח וכו' משל ציבור כמו העצים וכו'. (ושלא נשתמש בהן הדיוט). והנה בלח"מ העלה דרבינו סובר דגם ראב"ש מודה לת"ק דבעי משל ציבור דאין היקש למחצה ותמוה דא"כ גם לת"ק תיקשי הא אין היקש למחצה וכ' בח"ס סי' מ' דפליגי אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א וא"כ ת"ק סובר דאין מלמד ולא ילפינן ממלח ולכן היקש אתי רק לענין דבא משל ציבור דאי לענין שלא נשתמש בהן הדיוט הא אין דנין אפשר משאי אפשר במזבח הו' א"א כיון דמקדישין קודם הבנין אבל ראב"ש סובר דמלמד בב"א וידעינן ציבור ממלח וא"כ היקש ע"כ אתי ללמוד אף דהו' א"א דנין זה מזה וקשה לי הא באמת הו' בעיא דלא איפשטא אי חוזר ומלמד כדאי' פ' איזהו מקומן דף כ' א"כ איך פסק רבינו כתרווייהו א"כ הדרה קו' לדוכתי' מנ"ל תרווייהו כיון דהיקש אין מיותר אין דנין אפשר משאי אפשר כמו דפסק רבינו בפי"ג מה' או"ב דאין גר עד שימול ויטבול.
והנה בחס"ו כ' ראי' דהלכה כראב"ש מדאמרינן נפ"מ לענין חדתי ולא אמר לענין ציבור ע"כ דהלכה כראב"ש וקשה לי א"כ יהא מוכח דקיי"ל חוזר ומלמד ולמה לא איפשטא שם בזבחים. ועוד דהרי לעיל בשמעתין רצה לילף מלח מעצים ויקשה להיפוך הא גם דבר הלמד בהיקש הו' איבעיא אי חוזר ומלמד בב"א וכבר הוק' כן בתוס' וע"כ ליישב דהאי בנין אב ל"ה אלא גילוי מילתא דכיון דזה וזה נוהג בכל הזבחים וביאר בקרבן אהרן דאין זה מגוף הקרבן א"כ י"ל סברא אלימתא הוא ול"ה אלא כמו גילוי מילתא ובזה נכונים דברי תוס' שהוק' דלילף ממלח ופלא הא בזבחים הוק' איך יליף מלח מעצים דהו' דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א וא"כ מה הוק' דנילף ממלח דהא הו' ג"כ דבר הלמד בגז"ש אין מלמד בב"א וע"כ כמש"כ דתוס' הוכיחו באמת מכח קו' הנ"ל דהאי בנ"א ל"ה אלא ג"מ א"כ שפיר הוק' דנילף ממלח בב"א דל"ה אלא ג"מ א"כ נסתרו דברי הח"ס.
ועוד קשה לי על דברת קדשו דכ' דכיון דלא צריך ההיקש ע"כ ילפינן אפשר משאי אפשר וקשה לי ממנחות דף כ"ז בעי או דילמא על העצים דומיא דעל המזבח מה התם על ממש ה"נ על ממש ויקשה לכאורה מאי בעי פשיטא דמקשינן למזבח וצ"ל דלא ילפינן אפשר משאי אפשר וההיקש אין מיותר דהרי צריך או לענין דבא משל ציבור או דבעינן חדתי אבל לח"ס דהא דילפינן חדתי ג"כ רק משום דמיותר ילפינן אפשר משאי אפשר וקשה א"כ הא מיותר דנוקי ההיקש לילף אפשר משאי אפשר דבעינן על העצים ולא דנילף לענין חדתי אפשר משאי אפשר וצ"ל ע"כ דראב"ש סובר על ממש א"כ א"צ ההיקש למזבח רק דבעינן חדתי וא"כ קשיא דרבינו פסק בפ"ב מפהמ"ק דהו' ספיקא אי בעינן על ממש אי בעינן על העצים ממש א"כ יקשה למה פסק דבעינן חדתי דילפינן אפשר משא"א הא ההיקש צריך לאוקמא דבעינן על העצים דוקא דומיא דמזבח.
ולכן אומר ליישב דברי רבינו ע"ד אחר דהנה בח"ס שם עמד לחקור מהיכן פשיטא לן דמזבח שלא נשתמש הדיוט ותי' כיון דצריך להקדיש קודם בניינו א"כ אסור להשתמש בו ומינה דגם האבנים לא נשתמשו בהן להדיוט קודם בנין ושוב ילפינן עצים דלא נשתמש בהן הדיוט ומה"ט חפרו בבתולת קרקע שלא נשתמש הדיוט וגם משום ספק נגיעת ברזל.
ולי קשה טובא על דבריו א"כ הא דאיבעיא לן בע"ז דף מ"ו הר שנעבד אבניו מותרין למזבח נאמר ג"כ מה מזבח גופי' ל"ש שנעבד אחר שהקדישו [דאי לאסור מה שהוא של גבוה לגבוה אף ע"י שימוש ע"ז אף אי אדם אוסר דבר שאינו שלו ולגבוה אבל מה שהוא של הקדש אין נאסר לגבוה כמש"כ לקמן סברת ח"ס ביו"ד סי' של"ה] אף אבנים דוקא שלא נעבד מעיקרא לגבוה קודם הבנין אף בעודו מחוברן בהר ועוד דעכ"פ אי פשיטא לן דצריך שלא ישתמש בהן הדיוט א"כ כש"כ דבעינן שלא ישתמש בהן שימוש לע"ז קודם הבנין אף דהר אין נאסר עכ"פ ל"ג משימוש להדיוט [ודוחק לומר יען שנשתנה ועשאן אבנים דבזה ל"מ שינוי כמש"כ במג"א סי' קמ"ז היכא דנשתמש תחילה לגבוה].