מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה יב
הקריב בלא מלח כלל לוקה וכו'. הרי דחשוב קום ועשה ותמהו ממש"כ רבינו בפ"א מ"ה חגיגה דמי שבא בעזרה ולא הביא עמו קרבן עובר על לת' שנאמר ולא יראה פני ריקם ואין לוקין על לאו זה שהרי לא עשה מעשה ובשו"ת תועפת ראם או"ח כ' לחלק דאם עובר תיכף כמו בהעלאה קרבן בלא מלח חשוב קום ועשה אבל בראי' דאינו עובר תיכף דלכ"ע זמנו כל היום להביא קרבן וע"כ שפיר מה שאינו מביא אח"כ הו' שב וא"ת ולי נראה ולחלק דרק בראית פנים זהו הו' אין בו מעשה דהא לא נעשה שום פעולת איסור אם אין מביא קרבן אבל כאן הא נעשה פעולת איסור שנתעכל הבשר על האש בלא מלח שפיר הו' מעשה דנמשך המעשה דהקטרה בידים שהעלה בלא מלח ועי' העלתו נתהוה פעולת איסור עיכול אברים על האש בלא מלח.
חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה וכו'. ותמה בכ"מ דפסק שלא כסתם משנה דתני לא מלח כשר והנה בתויו"ט כתב דזה במנחה כולה אבל הקומץ מעכב וכ' בטה"ק דעפי"ז נכונים גם דברי רבינו ולי תמוה טובא הא בדף כ' דריש מקרא דקרבן מנחתך דקרבן קומץ צריך מלח אבל מנחה עצמה אין צריך מלח משמע אפי' לכתחלה אין צריך מלח וא"כ איך אפשר לאוקים משנה במנחה וכן פירש"י שם כתנא דידן ס"ל דאמר לא מלח הקומץ כשר הרי דלתנא דמשנה אקומץ קאי.
והנה ראיתי דבר זה נפתח בגדולים והוא בבה"ב לרשב"א דף מ"ד דדעת הרא"ה בבדה"ב דאף מה שהוא לאכילת כהנים וחלק בעלים צריך מלח והרשב"א השיג עליו דאם לאכילת כהנים אמר שייך משולחן גבוה אבל באכילת בעלים מאי איכא למימר ועוד שהדבר מבואר בת"כ דקרבן טעון מלח ואין המנחה כולה טעונה מלח ומסיק ג"כ דכל שאין ממנה לאישים אין צריך מלח ואכילה ג"כ אין ממנה לאישים עכתו"ד הרי להדיא כמוש"כ וכן קשה לשיטה זו משמעתין דקתני דהו' רק תנאי ב"ד דאין חיוב לאכול במלח וצריך לומר לדעת הרא"ה דמשום למשחה דרך גדולה הוא דבעי מליחה גם לאכילה וכה"ג כתב רש"י מנחות דף נ"ח דבש הותר בשירי מנחה דאם רוצה ללוש שירי מנחה בדבש מותר משום למשחה דרך גדולה א"כ כן י"ל לענין מליחה ולכן רק תנאי ב"ד מותר למלוח בשל מלח הקדש לאכילת קדשים [ואגב אורחין אזכיר כי הרא"ה כ' הא דפסחים שעירי רגלים חיין נאכלין היינו ע"י מליחה ויש לפלפל טובא בדברי הברוך טעם ושעה"מ והוא מבואר אצלינו במק"א].
ולכן נראה ליישב דהנה רבינו בפי"א מפסהמ"ק כתב דמלח זר המנחה כשר וקשה זה נגד הגמרא שם דכי ס"ד זר קרב אצל מזבח וכה"ג הקשה בשו"ת חס"ו ח"ו ארמב"ן פ' ויקרא שכתב על קרבן מנחתך תקריב מלח דקאי אבעלים וכשר למלוח בזר וקשה עליו מסוג' הנ"ל והנה בחס"ו כתב לתרץ דברי הרמב"ן דבאמת הא אפשר למלוח למטה אלא דגמרא דייק לשון המשנה דקתני התם לא מלח לא הגיש והא הגשה קודם וע"כ לאשמעינן דהגשה באמת עשה א"כ הוא עומד בראשו של מזבח א"כ איך קתני לא מלח כהן אלא זר דכי זר קרב אצל מזבח וע"כ האי לא מלח היינו לא מלח כלל אבל באמת משכחת מליחה בזר לשיטה היכא דלא הגיש עייש"ה דפח"ח. ולי קשה הא שם קאי לר"ש דמפרש האי לא מלח כהן אלא זר אתיא משנה כר"ש דלא מלח כלל מעכב והרי ר"ש במנחות ס"א סובר דמנחת כהנים לא בעי לא הגשה לא תנופה א"כ מאי דחה רב יוסף וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג מזבח הא כיון דלא בעי הגשה במנחת כהנים א"כ משכחת במלח למטה ולכן קתני לא מלח קודם היינו משום מנחת כהנים דלכ"ע ל"ב הגשה כדאיתא בדף ס"ב ע"כ נראה לפמש"כ בפ"ט מבאהמ"ק בהא שפסק רבינו בלל ויצק כהן פסול דסותר דברי עצמו שבפי"א מפהמ"ק וכתבתי שם במנחת כהנים דאין שם קמיצה בלל ויצק פסול ובשאר מנחות כשר דאין לך אלא מקמיצה ואילך כן יש לומר לענין מלח לבעלים אזהר דכשר וזה ניחא בשאר מנחות אבל מנחות כהנים דבעלים גופי' כהנים בודאי מלח זר פסול אבל בשאר מנחות כשר ולכן כתב גם רבינו בפי"א מפהמ"ק מלח זר כשר ולפי"ז יש לומר דגמרא דפריך וכי זר קרב אצל מזבח היינו משום דסובר הא דקתני לא מלח בלא הגיש משום מנחות כהנים דלר"ש ל"ב ובמנחת כהנים באמת לא מלח כהן אלא זר פסול דבעלים כהנים וזר מאי עביד התם אבל אח"כ באיבעית אימא הדר מהאי סברא ומוקי המשנה באמת לא מלח כהן אלא זר ובשאר מנחות של זר והא דקתני לא מלח קודם לא הגיש אין משום מנחת כהנים אלא משום מנחת נסכים דג"כ לא בעי הגשה וכיון דבעלים זרים המצוה בדידהו ולא קשה וכי זר קרב למזבח כיון דלא בעי הגשה משכחת במלח למטה וא"כ למסקנא באיבעית אימא מפרש משנה באמת לא מלח כהן אלא זר ובמנחת כהנים דל"ב הגשה ובעשה למטה וממילא הה"ד בשאר מנחות ובעבר ולא הגיש ומלח למטה אבל לא מלח כלל פסול ומעכב ודו"ק היטב.
הנה בלח"מ הקשה אמאי לא קחשיב נמי קטורת דלא בעי מליחה שוב ראיתי בראב"ד שכ' לימוד ע"ז דקתני שם יצא קטורת דלא בעי מלח הא כתיב ממולח טהור קודש מלח סדומית רובע הקב ואיכא למימר דבשעת הקטרה קאמר דרבנן סבירא להו דאפי' בשעת הקטרה טעון מלח דכתיב על קרבנך תקריב מלח וכ' עליו במסורת התלמוד שבזה מיושב שיטת רבינו דס"ל דמלח בהקטרה בעינן דהא כתיב ממולח טהור קודש רק שאינו בכלל הדברים שהוא מולח בראש המזבח.
הנה רבינו כתב דתקריב אפי' כ"ש ובכ"מ כ' דנלמד כך ממה דאמרו בגמ' ת"ל תקריב כ"ש ולכאורה תמוה דהאי כ"ש דאמרו בגמ' קאי אהא דקאמר שם מניין שאם לא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנות ת"ל תקריב כ"ש ולומר דרבינו מפרש בזה דלא כפירש"י זהו דחוק לכן נראה דרבינו למד כך ממה שאיתא לעיל מני' מה"ד משדי בי' משהו למצוה בעלמא קמ"ל ונשמע מזה דסגי בכ"ש אלא דלפי"ז קשיא אמאי לא הביא רבינו דלכתחלה יביא מלח סדומית ובדיעבד כשר באסתרוקנית מדכ' תקריב אפי' כ"ש כל מיני מלח אח"ז ראיתי כי בשו"ת טוב טעם ודעת עמד בזה.
הקריב בלא מלח כלל לוקה וכו' והורצה חוץ מן המנחה וכו' שנאמר ולא תשבית מלח וכו'. והנה קשיא לי טובא הא קרא כתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח א"כ זהו לאו שקדמו עשה ולאו שקדמו עשה הא קיימ"ל דלא לקי כמש"כ רבינו בפ"א מנערה ובתולה והנה ראיתי במלחמות במס' מכות שכ' וז"ל וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית ואלו הקריב מנחה בלא מלח לוקה ואין חוזר ומולח ומגיש ויש להבין מה מהני חוזר ומלחה דקודם שמשלה בהן האור הא לא עבר על הלאו דאין כאן הקרבה ואחר שמשלה בהן האור ל"מ מליחה וצ"ל דסובר כל זמן שלא שלט האור ברובו אפשר לחזור ולמלחה.
והנה הרמב"ן שם בסוג' הקשה נהי דעל ביאת מקדש לקי משום דא"א לתקן האיסור דכבר עבר אבל מאונס ומליחת הקרבן דאפשר לתקנו כשיקיים העשה אמאי לקי מ"ש מניתק לעשה ומשני ש"ה דכ' אחר הלאו משמע שבא רק לתקן הלאו וע"ז פריך הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו אבל למ"ד ביטלו ולא ביטלו ל"ש דבא לתקן הלאו ומשני דרי"ו סובר קיימו א"כ לר"ל באמת בניתק כהא"ג דאונס ומליחת קרבן לא לקי כמו בניתק בעשה ה"ה בקדמו עשה יע"ש א"כ מעתה יקשה לשיטת רבינו דס"ל באונס דלא לקי אף שקדמו עשה אמאי סובר דלקי.
והנה באמת תמהו דאמאי פסק רבינו כר"ל גבי אונס הא רבינו ס"ל בעלמא כרי"ו דביטלו ולא ביטלו אך לזה י"ל כמו שבארנו בה' מעה"ק דהנה ר"ל דסובר דתליא בביטלו ולא ביטלו סובר כאביי דאע"מ דאי ל"מ א"כ צריך לקיים העשה דהיינו לבטל המעשה ולתקן האיסור אע"כ דסובר כאביי דאע"מ ולכן סובר דלא לקי רק כשביטלו העשה אבל אם לא ביטלו לא לקי אף שלא קיים העשה והנה לפי"ז רי"ו דפליג וסובר קיימו ולא קיימו קאי ג"כ כאביי דאע"מ אפ"ה כיון שיש עשה צריך לקיים ולבטל המעשה וא"כ לפי האי סברא שפיר מחלק בין קדמו עשה לניתק לעשה אבל לרבא דאעל"מ א"כ בודאי רק אי קיימו העשה לא לקי אבל אי לא קיים העשה מיד לקי א"כ אין חילוק בין קדמו עשה דאף אי קדמו עשה אי קיים העשה אין לוקה ולכן כתב רבינו לא קיים העשה שמתה מאלי' אין לוקין אלא כופין להחזירה והיינו כרבא דאעל"מ ועכ"צ להחזירה לקיים העשה משא"כ בביאת מקדש דא"א לתקוני ול"ש אעל"מ חייב כיון שקדמו עשה וא"כ יקשה כאן ג"כ אעל"מ וא"כ אף דקדמו עשה לא לילקי דהא אפשר לתקן ולחזור ולמלחה דאעל"מ [והנה ברמב"ן הקשה כיון דרי"ו קאמר כל ימיו בעמוד והחזיר למה חזר מהא דקאמר דלוקין דקשיא לי' אונס הא שם כתיב כל ימיו בעמוד והחזיר אין הכונה לנתוקי לאוי אלא לומר דאף שקדמו עשה כיון דנמשך עבירה אין לוקין דאעל"מ וא"כ בשלה"ק דג"כ עבירה נמשכת דמשהה האם בביתו ואעל"מ א"כ אף אי שלח מעיקרא משמע והו' קדמו עשה אפ"ה כיון דאעל"מ הו' ניתק ואין לוקין וא"כ שפיר חזר רי"ו דמעיקרא אמר כל שקדמו עשה לוקין משמע בין שה"ק בין אונס דעבירה נמשכת וכן במליחת קרבנות למ"ד דכשר בלא מלח הו' שפיר קדמו עשה ואפשר לתקוני ג"כ נמשכת העבירה ואפ"ה ס"ל דלוקין וקשיא מאונס ולכן חזר בו רי"ו והיינו דיש קדמו עשה דאין לוקין כגון מליחת קדשים אבל היכא דאין נמשכת ול"ש אעל"מ מזה באמת לא הדר בי' רי"ו דלא קשיא מאונס ורק חזר ממה שאמר כל שקדמו עשה עכ"פ קשיא לרבינו דס"ל דלוקין.]
וכן קשה עוד ממש"כ הרמב"ן במלחמות דמכבה גחלת מעל מזבח ג"כ אפשר לתקוני לחזור ולהדליקה אפ"ה ל"א דידליק ולא ילקה וא"כ קשה דלרבינו בפ"ג מתומ"ס כתב דמכבה גחלת לקי ואמאי הא קדמו עשה ואי עביד ל"מ ואפשר לתקוני ואמאי לקי.
אמנם נראה ליישב דהנה רבינו פסק במנחה לא מלח פסול ובמשנה איתא דלא מלח כשר וכבר ביאר בכ"מ דפסק כר"י וכר"ש דלא מלח מעכב ופסול ומעתה י"ל עד כאן לא כתב הרמב"ן דמליחה יש לה תקנה שיחזור וימלחנה למ"ד לא מלח כשר אבל למ"ד דלא מלח מעכב גם לרמב"ן אין יכול לתקוני כאשר אבאר דהנה הרמב"ן דכתב דאפשר לתקוני הנה לא אתי עלה מטעם אעל"מ רק אני העלתי דמטעם אעל"מ צריך לתקוני והנפ"מ הוא דהנה יש עבירות נמשכת ועבירות שאין נמשכת והנה עבירות שאין נמשכת אף דמתקן ומקיים העשה אין להנצל מאיסור אלא לבטל מעשיו כגון כיבה ברגע שכיבה עבר אף דחוזר ומדליק וביטל המעשה הנה האיסור כבר עבר ובזה לא מתוקן האיסור שכבר עבר אלא דמעשיו אפשר לבטל להדליקה ולקיים בה העשה דאש תוקד על המזבח ואמנם אי אעל"מ ל"ש רק היכא דע"י דל"מ יתוקן האיסור מכאן ולהבא דהיינו כמו באונס דכ' לא יוכל לשלחה כל ימיו א"כ עבירה נמשכת כל ימיו ואף דלא דרשינן בעמוד והחזור אבל עכ"פ הרי מקרא מפורש כל ימיו משמע איסור נמשכת וע"י דנאמר דל"מ לא ימשוך האיסור ומעתה ניחא הכל דרמב"ן כ' מכבה גחלת אפשר לתקן ע"י הדלקה היינו לבטל המעשה דלא יועילו מעשיו אבל להנצל מן העבירה א"כ לדידי' חשוב אפשר לתקן והו' כמו ניתק לעשה אבל לפמש"כ מטעם דאעל"מ כהא"ג לא חשוב אפשר לתקן ול"ח ניתק דרק כשעבירה נמשכת וע"י דל"מ ינצל מאיסור זהו מיקרי אפשר לתקן אבל באין עבירה נמשכת ולא ינצל מהעבירה ל"א דלא מהני א"כ לפי"ז ניחא בשלמא אונס עבירה נמשכת שייך אעל"מ לכן צריך לבטל מעשיו וממילא הו' ניתק כיון דע"כ יתקיים העשה דלו תהי' לאשה אבל במכבה גחלת דאין עבירה נמשכת אי עביד מהני ואינו חייב להדליקה משום דכשמדליק נתבטל ולא הועיל מעשיו אבל כיון שאין נמשכת א"ח להדליקה לכן אין העשה שקדמו נמשכת אחר שעבר על הלאו ושפיר לקי וא"ש דברי רבינו.
ובהא ניחא גם במליחת מנחות דהנה אף דבמליחת הקרבנות עבירה נמשכת דלא תשבית מלח עובר כל זמן שלא שלט בה האור ברובו אפ"ה לא הו' אפשר לתקוני דבודאי אי לא מלח כשר א"כ שייך אפשר לתקוני האיסור שלא יהא נמשך העבירה עוד ואעל"מ ועכ"צ למלוח ומתקיים העשה שקדמו והו' ניתק אבל לדעת רבינו דס"ל אם לא מלח פסול והיינו משום דמיד ששלט האור עבר על הלאו ואי אפשר לתקוני דל"ש לומר דכ"ז שלא נעשה גחלים אפשר לתקוני כיון דנפסל מיד כשמשלה בו האור א"כ א"א לתקוני לא למפרע ולא מכאן ולהבא דאין מצוה למלוח קרבן שנפסל [ובאמת פלא על הרמב"ן שכ' דאפשר לחזור ולמלוח דרמב"ן על התורה כתב מלח זר כשר וביאר בח"ס בתשובה ח"ו דמפרש כתי' הגמ' הא דתנן לא מלח כשר אלא זר א"כ לא נזכר במשנה כלל דמליחה אין מעכב וא"כ נפסל מיד כשמשלה בהן האור איך כתב דיחזור וימלח.]
והנה יש לחלק עוד בדרך אחר דהנה סברא זו שכתבתי דל"א אעל"מ רק כשיתוקן האיסור הוא דעת מהרי"ט אבל בשו"ת מהריט"ץ הוסיף לבאר דרק היכא דיתוקן האיסור למפרע בזה שייך אעל"מ כגון באונס שגירש שייך אעל"מ אבל בלא מלח אף למ"ד דכשר עכ"פ כיון שהקריב ומשלה בהן האור עבר על הלאו ואף אם יחזור וימלחנו אין עוקר האיסור למפרע ל"ש אעל"מ וא"כ עשה שקדמו לא הוי כניתק לעשה ושפיר לקי ובמכבה גחלת י"ל בפשיטות דל"ש אעל"מ דהא משכחת דנכבה ממילא כהא"ג אע"מ כמש"כ תוס' תמורה גבי צורם אוזן בכור כיון דאי נפל ממילא ע"כ הו' מום להתירו.
אלא לכאורה קשה לי קו' עצומה הא כתיב בקרא גם עשה אחר הלאו על כל קרבנך תקריב מלח א"כ הו' ניתק גמור בשלמא לדעת רבינו י"ל כיון דפסול ל"ש דהו' ניתק לעשה שיחזור וימלחנו דהא נפסל כשמשלה בהן האור אבל לרמב"ן דמהני חוזר וימלחנו א"כ הו' ניתק לעשה ואמאי כתב דהו' לאו שקדמו עשה.
והנה לרבינו דסובר דמנחה מעכב אם לא מלח א"כ עשה דעל כל קרבנך דקאי אשאר קרבנות ובדידהו לא מעכב א"כ לא מנתק עשה זו הלאו דלא תשבית מלח מעל מנחתך דאיירי במנחות א"כ בלא"ה ל"ה ניתק לעשה אבל לרמב"ן דסובר גם במנחה אם לא מלח כשר א"כ עשה דעל כל קרבנך תקריב מלח קאי על כל קרבנות אף על מנחות א"כ הו' ניתק לעשה.
אלא דלכאורה גם לרבינו קשה הא בשאר קרבנות גם לדעת רבינו כשר א"כ אמאי לקי הא הו' ניתק לעשה דהלאו דלא תשבית מלח קאי על כל קרבנות וסמיך לי' עשה דעל כל קרבנך תקריב א"כ הו' ניתק לעשה ואמאי לקי הא אפשר לנתק הלאו כשיחזור וימלחנו אך י"ל לפמש"כ רבינו בפ"א מתמורה דעשה שאין שוה ללאו לא מנתק הלאו א"כ עשה דעל כל קרבנך קאי רק אשאר קרבנות דעשה זו למצוה ובמנחה הו' קדמו עשה דעל כל מנחתך ועשה זו מעכב במנחה א"כ ל"ד קרבנות למנחה והלאו כולל יותר מהעשה לכן ל"ה ניתק לעשה.