אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה ה

הלכה ד

שאין אדם מקצה דשא"ש. ותמהני דרבינו פ"ד דבכורות כ' דבכור נאסר ע"י מוקצה ונראה ליישב דמשכחת שהוקצה אותו עם מיעוט יציאתו לעולם ויש לדמות זה לאומר עולה עם יציאתו שפסק רבינו בה' בכורות דקדש ואף דפסק למכור לגוי ל"מ דלמפרע קדוש יש לומר לע"ז חמור. או יש לומר לפמש"כ בריט"א ליישב דלמפרע קדוש רק חלק שיצא לא החלק שבפנים א"כ בהוקצה חלק שבפנים נאסר. וכן י"ל דמשכחת בבהמה שזכה מהפקר דהעלה בריט"א דע"י זכיי' חל קדושת בכור ובארנו במק"א [עיין בפנים בפ"ה] דעכ"פ צריך להקדישו בקדושת בכור לפי"ז קודם שהקדשו שפיר יכול להקצותו דאין קדוש עדיין.
ובזה אפשר ליישב תוס' זבחים שתמה בריט"א פ"ד דבכורות שכתבו דמום יש לו פדיון לפמש"כ משכחת בבהמת הפקר דלא קדוש מרחם ונהי דאפ"ה חל אף שיש בו מום עכ"פ פדיון מהני [ודע דסברא זו דבהפקר צריך להקדשו הזוכה בו יקשה א"כ יהא בכור דבר הנדור בכהא"ג עיי' מש"כ בפנים בפ"ה].
ועוד יש ליישב לפי מה שבארתי במק"א לכך אין יכול להקצות דלריוה"ג ג"כ אין יכול למכור רק לבשרו ולפי"ז בבכור נהי דג"כ אין יכול למכור זה רק או בבכור שלו דצריך לתנו לכהן או בבכור שזכה בבהמת ישראל אבל כהן בבכור בהמתו שפיר יכול למכור וא"כ הו' ממונו ולכן יכול להקצותו וראי' לדברי דרבינו פ"א דבכור כתב דכהן אין יכול למכור דלית לו זכי' עיי' לח"מ שתמה מפ"א דתמורה ולדעתי הן הן הדברים כמו שכתב בתמורה לכן אין מימר דמתחילה של ישראל הו' א"כ הזכי' שיש בו עתה לא חשוב זכי' כיון שעומד להקרבה ולפי"ז כהן בבכורתו דיכול להמיר דמתחלה שלו הי' והי' לו בו זכי' יכול למכור לכהן אחר ג"כ ואף דישראל ג"כ מימר בבכור שלו ואין יכול למכור היינו משום דצריך לתנו לכהן אבל כהן בבכור שלו יכול למכור ודו"ק.
ובזה א"ש הך דיבמות בנתערב עבד וכהן דאין בכורן נמכר והקשה בריט"א בלא"ה אין יכול למכור לפמש"כ נכון. שוב ראיתי בריט"א פ"ה הקשה כעין קו' הנ"ל האיך יכול להקצות דבכור הא לכ"ע ממון גבוה ואין יכול למכור ולפמש"כ נכון דבאמת יכול למכור כהא"ג בבכור שלו וא"כ איירי בכה"ג. ואולם באמת אין מבואר ברבינו דישראל הבעלים אין יכולין למכור נהי דלכתחלה לא אבל בדיעבד אולי מהני אך נראה דבריט"א הביא במק"א מירושלמי כסברא הנ"ל דעני כהן יכול למכור כל בכור ולפמש"כ ליתא כן בכל בכור אבל בבכור שנולד לו יכול למכור ודו"ק. ולכאו' הי' אפשר לחלק דנהי דלהקדיש הבעלים את הבכור הוא רק לכתחילה אבל למכור אפשר לומר כ"ז שלא הקדישו בפה יכול למכור ולכן יכול להקצות קודם שהקדישו וכן משמע לשון רבינו שכ' כמו שבארנו שמשמע כמו דמחלק בשאר קדשים בין קודם הקדישן ואין לומר הרי רבינו סובר דאין יכול אף בקדק"ל כש"כ בבכור יש לומר דהרי בארנו דרק להקריב על שם בעלים אחרים אין יכול אבל לבשרו יכול למכור ה"ה כאן בבכור דלא שייך דנקרב לשם בעלים המכירה רק לבשרו שפיר מהני ודו"ק.
ובענין זה יש לי פרפרת נאה תוס' חולין דף מ' הקשו גם בחטאת הו' דידי' דקניא לכפרה ותי' דבזבחים קאי אליבא דר"ה דלית לי' חטאת קניא לכפרה והטעם מבואר שם ברש"י משום דלכהנים הוא והנה לפי"ז קשה לכאו' א"כ כהן בחטאת שלו דהוא עצמו מקריב והוא שלו אחר הקרבה א"כ משכחת גם בחטאת בכהן שהוקצה לע"ז ונעבד לע"ז אך הדבר נכון מאוד דלכאורה קשיא הא איתא בזבחים דף י"ב הפריש קרבן והמיר נדחה הקרבן א"כ אף אי אין נאסר אכתי נדחה הקרבן ולא חזי עוד אך לק"מ כי בגמרא קאי בקדק"ל דלא שייך נדחה דזה רק בחטאת דלכפרה אבל שלמים לא נדחה אך עדיין א"כ מה הוקשו התוס' דמשכחת בחטאת כיון דנעבד לע"ז ע"י בעלים נעשה מומר וקרבנו נדחה בלא"ה וע"כ צריך לומר דאזלינן בשיטת הפוסקים דפ"א לא נעשה מומר או בהי' שוגג אך זה ניחא אי נוקי בבעלים דעלמא אבל אי נוקי בכהן שנעבד קרבנו לע"ז על ידו א"כ לא חזי להקרבה אבל אי עבד בשוגג א"כ לא חזי לעבודה עיי' ברבינו פ"ה מביאת המקדש וע"כ כהנים אחרים עובדים והו' כמו כהן בע"מ שקרבנו קרב ע"י משמר ונתחלק לאנשי משמר א"כ כיון שקרבנו נקרב ע"י אחרים א"כ שוב למ"ד דלית להו כדידי' דמיא אף בכהא"ג בכהן שיש לו חטאת לא משכחת כיון דהוא עצמו אין יכול להקריב אין יכול לאסור דשל כהנים הוא והא דלכפרה לית להו והבן כי נחמד הוא.
והא לא יקשה למה צריך בחולין לומר דעומד לכפרה דידי' הוא נוקי כהא"ג בכהן בחטאת שלו בלא"ה לק"מ דפשיטא להו דבבעלים ג"כ נאסר משום דעומד לכפרה אף שאין יכול להקריב ולפמש"כ ניחא בלא"ה דלא משכחת כלל דמיד ששחטו לע"ז לא חזי הוא להקרבה והו' רק כבעלים דעלמא אך יש לדחות דרבינו סובר בשחיטה לחוד לא נפסל להקרבה דשחיטה לאו שירות הוא.
והנה במש"כ בשלמים לא שייך נדחה נראה לדעתי שזה מוכרח אף שלכאו' משמע בסנהדרין מ"ז וקי"ב היפוך מזה היינו רק שם שנדחה מכח שהוא ממון בעלים אבל משום זבח רשעים לא שייך לאסור בשלמים בפרט אם אמר הרי זו והפריש והמיר אח"כ כיון שבעלים יצאו ידי נדרם לא שייך לאסור משום זבח רשעים וא"כ שפיר קאמר כריוה"ג דנעבד נאסר דאי הו' אמרינן דאין נאסר משום נעבד משום דהוא קדשים אף שהוא קדשים קלים א"כ לא שייך גם משום זבח רשעים כיון שאין זה עוד של הבעלים אבל חטאת דלכפרה אף אם חזר בתשובה לר"י דבע"ח נדחים אין חזי להקרבה [ופשוט א"א לומר בעשה תשובה ודלא כרי"ו דאכתי מה יענה ר"י דאטו חולק אמשנה בהא דנעבד אסור לגבוה] ועוד כיון דקדק"ל אינו עומד לכפרה וא"כ אף אי נאמר כ"ז שלא חזר בתשובה אין קרב משום זבח רשעים הקרבן כשר אחר שחזר בתשובה אף לר"י דנדחים כיון שאין הפסול נוגע לקרבן רק לבעלים דזבח רשעים כהא"ג חוזר ונראה אבל בחטאת דפסול משום דלאו בר כפרה א"כ הו' פסול בקרבן דהו' כמתו בעליו או נתכפרו בעליו א"כ אף דחזר בתשובה הו' חוזר ונראה זה נראה לי ברור ודברינו לעיל קיימין ונכונים.
והנה זה אמרתי במושכל הראשון ואחר אשר שמתי עיוני קצת ראיתי כי הדבר מוכרח אולם במחלוקה הוא שנוי' בין הראשונים דקשיא לי דקאמר בזבחים אכל חלב והפריש קרבן והמיר אם נדחה נדחה ולא קאמר סתם הפריש קרבן בין עולה או שלמים וחטאת לכן נראה דוקא חטאת קאמר דרש"י כתב דממעטינן מעם הארץ דאין מקבלין וכן בסנהדרין מ"ז פירש"י דקרא דעם הארץ ממעט מומר ותוס' קידושין כתבו משום זבח רשעים דקרא דעם הארץ קאי הפריש בעת שהוא מומר אבל מה שנדחה קרבנו שהפריש מכבר הוא רק משום זבח רשעים ועיי' משל"מ פ"ג משגגות מתקשה טובא בזה ועוד יפלא רש"י בסנהדרין שם פי' בהך דעיר הנדחת משום זבח רשעים. ועמל"מ שהשיג וכן בחי' הרמב"ן שם השיג על פירש"י אולם לפמש"כ נראה דרש"י סובר דרק משום מעם הארץ ממעטינן ולכן נקט חטאת דאי משום זבח רשעים למה נקט אכל חלב והפריש בכל קרבן הדין כן וע"כ דלענין דנאמר שיהא חשוב דיחוי אף בחזר ונראה לא מסתבר משום זבח רשעים דאז אין חסרון בבהמה ול"ש שנדחה אבל כ"ז שלא חזר בתשובה פשיטא דשייך זבח רשעים ולכן בהך דעיר הנדחת אף דמתו הן רשעים פירש"י שפיר דהו' זבח רשעים ולכן פירש"י אפי' בזבחי שלמים כיון שאין משום דיחוי אבל בהפריש שלמים ואפשר אפי' בעולה דלא שייך דיחוי משום זבח רשעים בחזר בתשובה מקריבין בהמה שהפריש תחילה בפרט בהרי זו. ואין לומר כמו דממעטינן מעם הארץ לפירש"י בהפריש ונדחה נמעט ממכם ג"כ בהפריש ונדחה ל"ק מידי דעי' תוס' חולין ה' הוק' למה צריך מעם הארץ תיפוק לי' משום זבח רשעים ותי' דעשה תשובה ותמהו הכל א"כ בעולה דיליף אם עשה תשובה מקבלין קרבן שמפריש עתה על חטא שחטא בעודו מומר או בהפריש בעוד מומר ואי לא עשה תשובה למה לי מכם תיפוק לי' משום זבח רשעים עמל"מ שנתקשה טובא ולפמש"כ נכון דאי משום זבח רשעים אם הפריש קרבן בעודו מומר ג"כ הי' מקבלין ממנו אם חזר בתשובה ולכן צריך מכם אם הפריש בעוד מומר אין מקבלין אף שחזר דכיון דילפי' ממכם שייך לומר דנדחה כמו דילפינן מעם הארץ אמרינן דנדחה אף שנראה אח"כ אבל בהפריש ונדחה אז לא נוכל למעט לא ממכם ולא משום זבח רשעים שפיר חוזר ונראה וא"ל גם בחטאת א"כ קרא דעם הארץ רק צריך אם המיר ואכל והפריש קרבן דל"מ אף שעשה תשובה אבל היכא דהפריש והמיר וחזר בתשובה מניין דנדחה זה אינו דאם הפריש קרבן על חלב שאכל כשהוא מומר לא צריך מעם הארץ דזה ידעינן מקרא דאשר לא תעשנה דבעינן שב מידיעתו והרי לר"י קאי כאן ור"י סובר בשבת ס"ט דרשא דלא תעשנה לשב מידיעתו עכ"פ דברינו נכונים בטעמם דהפריש שלמים והמיר לא נדחה והוא נקודה נפלאה.
וידעתי כי יש להאריך בענינים אלו ואצפה כאשר יהא ד' בעזרתי לעמוד על בירור הדברים בסוגי' הלזו העמוקה מאוד.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה