מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה ה
הנדמה וכו' כיצד רחל שילדה כמין עז וכו'. הקשה ברי"ט אלגאזי בספרו קהלת יעקב בכלל נדמה אמאי לא הביא רבינו הא דר"מ אחד המיוחד מששת ימי בראשית ותי' דאי ס"ד דחיישינן ניחוש לשמא הי' אמו תחילה עז אלא משום דאזלינן בתר רובא וא"כ יקשה בפטר חמור דהי' ממון בעלים הא בעלמא ל"א בת"ר וגמרא קאי כאן לר"מ דחייש למיעוטא והדרה קו' לדוכתי' איך נודע אם לא היתה אמו מששת ימי בראשית עז וע"כ לומר דהא הו' מיעוטא דמיעוטא וא"כ לא מוכח דלא קיי"ל כן ומצאתי כן בס' לחם חמודות דף י"ז שכ' וז"ל ומ"מ כי לא ידעינן שנשתנה ודאי דסמכינן ארובא ולא מספקינן לה מסתמא דילמא אשתני דאלת"ה הפקעת כל קדושת בכור דמהיכא איכא למידע אם לא נשתנה מששת ימי בראשית וע"כ אין הכונה משום רובא דלר"מ קאי ועוד דא"כ מוכח מכאן דאזלינן בתר רובא אעכ"ח דלא חיישינן כלל דמיעוטא הוא, ולכן נראה ליישב דבודאי אם עובר ירך אמו גם פעם אחת נשתנה שעז ילדה רחל והו' פסולה למזבח א"כ ולדה כמותה עד סוף כל הדורות ובעינן מיוחד שבעדרו מימי בראשית אבל כיון דקיי"ל כל האיסורין לגבי מזבח ולדותיהן כמותן חוץ מנרבע כמוש"כ כאן רבינו בפ"ד אם פעם אחת הו' נדמהולדה מותרת למזבח אם עז ילדה רחל ואח"כ ילדה הוא רחל שולדה דומה לה מותרת למזבח א"כ ל"ב מיוחד שבעדרו לכן לא הביא רבינו דין זה.
ונראה ראי' לזה דהנה מדרשא דאחד המיוחד ע"כ נתמעט גם כלאים והא דפריך בגמרא הא משור או כבש נתמעט כלאים ונדמה ע"כ גם אכלאים פריך וע"ז משני הא דנחית לדרי וא"כ ע"כ לרי"ו דולדות כלאים אסורין למזבח ואנן קיי"ל דולדות כלאים מתירין שהרי מנה י"ד דברים אסורים למזבח ומהן כלאים וכ' דכל אלו ולדותיהן מותרים ע"כ מוכח דלא קיי"ל דבעינן אחד המיוחד.
ובהא ניחא לי ליישב קו' ב"י דהטור סי' שט"ו הביא דין דרחל בת רחל בת עז ודין דרחל בת עז בת רחל ויקשה למה לא הביאו רבינו ותי' דרבינו סובר דר"א דמוקי דר"מ כחכמים דר"ש פליג וסובר דבכה"ג בדינים אלו חייב ולכן לא הזכירם ולחם משנה פ"ב דבכורות השיג עליו דע"כ אין טעם זה פשוט הי' לו להזכיר דחייב ובקה"י הנ"ל השיג עוד דמנ"ל דלרב אשי לא פליגי ולכ"ע חייב דילמא אדרבא לר"א לכ"ע פטור ומטעם דר"מ קאמר דבעינן מיוחד שבעדרו ולפמש"כ א"ש כיון דע"כ קיי"ל לא כרי"ו דלא בעי מיוחד שבעדרו א"כ ברחל בת רחל בת עזב אמת לכ"ע חייב כמ"ש הב"י והיינו דנחית לדרי מילתא דפשיטא הוא מסברא דחייב ובדין חזר שיות למקומו י"ל דמילתא דפשיטא דפטור דעכ"פ נגד אמו הו' נדמה ממש ופטור לר"א לכ"ע והא דלא הביא רבינו דין דחזר שיות למקומו לזה י"ל דנכלל בתוך דבריו שכתב רחל בת עז ולא כתב דדוקא כשהעז אין בת רחל ידעינן דפטור שפיר וכמש"כ בקה"י ודו"ק.
הנדמה אעפ"י שאינו כלאים פסול למזבח וברדב"ז ללשונות דרמב"ם הקשה פסול הא מפקינן לי' משור או כשב או עז עד שיהא דומה לעז וכוי לעז דתרי גוונא נדמה איכא חד שאינו דומה כלל לאביו או לאמו והאי הוא דממעטינן מקרא אבל נדמה במקצת הו"א דכשר קמ"ל דפסול וזהו שכתב כיצד רחל שילדה כמין עז אעפ"י שיש בו מקצת סימנים ולא הוצרך להזכיר הנדמה הגמור דכש"כ הוא ואגב הנך ממעטינן נמי נדמה אבל עיקר קרא לא איצטריך אלא למעט כלאים תדע דלא מנה הנדמה לפי שהוא בכלל בע"מ אבל צ"ע למה לא מנה היתום שהוא פסול מדכתיב תחת אמו וי"ל דהו' בכלל יוצא דופן דמה לי יצא דרך הרחם ומה לי שיצא דרך הדופן כיון שנולד אחר שמתה האם ותנא דברייתא משום דמוכח קרא יתירא דריש לי' מקרא דתחת אמו אבל משום זה אין למנות פסול בפ"ע.
הנה במרכבת המשנה ראיתי שהוכיח כדעת הכמ' דנדמה בכלל כלאים דלא כדעת המל"מ דהו' בכלל בע"מ ממש"כ רבינו פ"ו מבכורות דהכל נכנסים לדיר להתעשר בין תמימין בין בע"מ חוץ מן הכלאים וכו' א"כ אי נדמה הו' בכלל בע"מ הי' נכנס לדיר וזה ודאי אינו כדמוכח בבכורות דף י"ב אלא עכ"ח דהוא בכלל כלאים שאין נכנס לדיר ובמנ"ח כתב דיש חילוק בין נדמה לבע"מ דקדושה חלה עליו ונדמה דילפינן מקרא ה"ל כמו כלאים דאין קדושה חלה כלל כמש"כ בפ"ב מבכורות דאינו בכור כלל רק במקצת סימנים י"ל דהו"ל בע"מ אך מבכורות דף י"ב דקמ"ל תחת תחת מקדשים גמר מוכח דנדמה במקצת סימנים א"ח כלל במעשר והו' דינו ככלאים ולא כבע"מ רק דבאמת מפרש שם רש"י דמום הוא והוא תמוה דבע"מ גופא נכנס לדיר להתעשר את"ד.