מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה א
אין המומין פוסלין בעוף וכן אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף שלא נאמר תמים זכר וכו'. הנה רבינו נקיט לשון המקרא דכתיב בפ' אמור ולא נקיט קרא דכתיב בפ' ויקרא בכל מיני קרבנות זכר תמים ולא כתיב כן בעוף משום דלשון חכמים דאמר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף הכי משמע דדריש מקרא דכתיב בפ' אמור תמים זכר משא"כ בקרא דפ' ויקרא דכתיב זכר תמים דהקדים זכרות לתמות וא"ל א"כ אש"ס גופי' יקשה דלנקטו זכרות ותמות בעוף ותילף מקרא דפ' ויקרא הנה כבר פירש"י בקידושין כ"ד דדריש מקרא זה משום דמיותר לגמרי מדכתיב לרצונכם זכר תמים בבקר בכשבים ובעזים ולשתיק לימדך שאין מקפיד על תמות וזכרות אלא על אלו.
והנה בלח"מ הביא להקשות בשם המזרחי בפ' ויקרא דאמאי לא נילוף בעוף תמות וזכרות מדכתיב ואם מן העוף דוי"ו מוסיף על ענין הראשון כי היכא דאמרינן דוי"ו דואם מן הצאן מוסיף על ענין ראשון ויליף צאן מבקר ובקר מצאן לענין צפון כדאמרינן בזבחים דף מ"ח ותי' בלחם משנה דממעט מוקרבנו דכתיב גבי צאן לומר לזה ולא לאחר והנה מפירש"י הנ"ל וכן מדברי רבינו מוכח דלא מוקרבנו ממעט תמות וזכרות בעוף, ועל מה שהקשה דנילוף אדרבה מוי"ו דכתיב גבי עוף דמוסיף על ענין ראשון וניבעי תמות וזכרות גם בעוף הנה כבר כתב הר"ן בנדרים דף ס"ב ד"ה ונערה המאורסה וכו' וז"ל: דוי"ו מוסיף על ענין ראשון לא אמרינן אלא במקום דמוכחי קראי יעיי"ש לפי"ז כיון דבתחילת הפרשה כתיב מן הבהמה מן הבקר מן הצאן דהיינו דמפרש ואזיל כל מה שנכלל בבהמה וע"ז הוא דקאי ואם מן הצאן שגם זה בכלל בהמה דנקיט קרא מעיקרא משא"כ עוף הא ודאי אין בכלל בהמה לא שייך למידרש מוי"ו מוסיף על ענין ראשון דגם עוף כן דכתיב להביא מן הבהמה וא"ש.
אבל עוף שיבש גפו וכו'. מבואר מדברי רבינו דביבש גפו הו' מחוסר אבר והקשה ביריעות שלמה יו"ד סי' נ"ה למה ביבש גפו חשוב מחוסר אבר הא מחובר לגוף לא יהא אלא אבר המדולדל דמה"ט לא הו' כפרוש והו' כמחובר עדיין והעלה דמזה הוכחה לשיטת רבינו דסובר בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות לדעת הרה"מ ופר"ח סי' ס"ב דעכ"פ איסור יש מה"ת רק דאין לוקה וא"כ הו' שפיר כפרוש ואמנם במחכ"ת לא ראה הרשב"א בחידושיו בקידושין דף כ"ה שכתב הטעם משום דעיקר בעוף הגפים לפרוח בהן ולכן כיון דיבש הו' כחסר וא"כ אין כאן הוכחה ואבר המדולדל ורק לשיטת רש"י בזבחים דף ל"ה וס"ט דפוסל מום מגונה מהקריבהו נא לפחתיך גם יבש גפה פסל מהקריבהו וכמו שהעלה בטהרת הקודש שם והנה ביריעות שלמה תי' לשיטת הפוסקים דאבר המדולדל מדרבנן רק אסור אפ"ה נתמעט יבש גפה דהרי איתמעט גם מקרא דכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחי' ראשי איברים שלה כדאיתא בזבחים דף קט"ו א"כ שפיר נתמעט יבש גפה וכן אבר מדולדל דעכ"פ אינה יכולה לחזור ולחיות ומקרא דמן העוף אין אלא שיהא נאמרה ונישנית כמוש"כ התוס' בקידושין שם.
ושוב הקשה ע"ז אכתי איך אפשר לילף מכל החי דכתיב בב"נ שבמיתה תליא הו' כפרוש משא"כ לדידן בשחיטה תליא מילתא לא הו' כפרוש דאין שחיטה עושה ניפול ועכ"ח כדעת רבינו דגם שחיטה עושה ניפול דנהי דלא לקי איסורא איכא מה"ת והו' כפורש מן החי ושפיר הו' מחוסר אבר ותי' די"ל דממעטינן אבר מדולדל באמת מקרא דמן העוף ולא כל העוף דלמחוסר אבר אין צריך דנתמעט מכל החי וא"כ קרא דמיותר עכ"ח מאבר מדולדל וליבש גפה אתי ועיי"ש.
ואמנם לי נראה די"ל דבבכורות ל"ט ממעט מתמים מחוסר אבר וא"כ י"ל דממעט גם אבר מדולדל ויבשה גפה דעכ"פ אינו תמים ואך זה רק בבהמה לכן גלי קרא דמן העוף דגם בעוף יבש גפה ואבר מדולדל פסול דאין לומר דלא הו' כפרוש וכחסר דהא כבר גלי קרא בבהמה דלא הו' תמים אף דאין דין אבר הפורש כדין אמה"ח.
בהא דאמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן מיתה עושה ניפול שחיטה אין עושה ניפול דכתיב לכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא למיעוטא מאי אילימא למיעוטא בחייהם מנבלתם נפקא אלא ש"מ מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול וקשה לי דילמא אתי למעט נקובת הוושט שהוא נבילה מחיים דמנבלתם לא אמעוטי דהא הו' נבילה ולכן כתיב במותם נקובת הוושט דעכ"פ בחיים הם וצ"ע.
והנה קשיא לי בירושלמי פסחים דף פ"ט יליף משה תמים בפסח מצרים פסול בע"מ דאי למחוסר אבר ידעינן מב"נ וקשה אי מב"נ לא נשמע אבר מדולדל דרק בב"נ י"ל אבר מדולדל פסול דמיתה עושה ניפול אבל בשחיטה דאין עושה ניפול דפסח שחיטה בעי ותליא שחיטת הפסח בשחיטה לא במיתה אף במצרים א"כ לא הו' ידעינן אבר מדולדל לכן בעינן שה תמים בפסח מצרים למעט מחוסר אבר, ועוד קשה לי דהרי בבכורות דף ל"ט ממעט מתמים מחוסר אבר בפנים א"כ גם משה תמים נתמעט מחוסר אבר בפנים דלא נשמע מב"נ דאסור רק מחוסר אבר בגלוי ואולי י"ל גם בב"נ בקרבן דבעינן שחיטה לא תליא במיתה ואין עושה ניפול ואפ"ה מיעטה תורה אבר מדולדל ה"ה בישראל אך אכתי יש להקשות דנהי דבקרבן ב"נ בעי שחיטה לא תליא בשחיטה אלא במיתה כיון דאין נכרי בר שחיטה לא הותר לגבוה ג"כ אלא במיתה וצריך עדיין ישוב, אמנם בהא אי יבש הו' כמחובר עדיין מוכח מעירובין דף ק"א ביבלת יבש דמותר אפי' בכלי דאי פרוכי מפרך עיי"ש ברש"י ותוס' ומוכח דלא הו' כמחובר כלל אך מרבינו בפ"א שכתב דחתיכת יבלת יבש לא שרי אלא במקדש משמע דהו' כמחובר עדיין יש לומר דיבש לא הו' כמחוסר אבר ולשיטתו בק"פ שפיר מוכח כשיטתו דאיסור פירוש הוא מה"ת ודו"ק.
והנה לפמש"כ לעיל בשם רשב"א בקידושין דלכן נקט יבש גפה דפסול זה שייך בעוף יען דעיקר בעוף הגפים וכן כתב עוד הרשב"א בחולין דף נ"א דמהא"ט סברי שם האמוראים דשמיטת ירך בעוף כשר דבעוף דפורח ואינו נשען כ"כ על יריכו אין טריפות גדול כל כך כמו בבהמה ולפי"ז יש להשיב על מה שהביא ביריעות שלמה בסי' נ"ה ראי' דנשבר הגף סמוך לגוף טריפה מדנקט במשנה הנ"ל יבש גפה ולא נקט נשבר גפה כמו דנקט ברגל ועכ"ח דכהא"ג הו' טריפה ולפמש"כ אין מזה ראי' דנקט יבש גפה דזהו הפסול דשייך בעוף בגפה יען דפורח בו משא"כ שבירה דיכול לפרוח בהן כיון דחזר ונקשר וברגל דאין דרכו בעוף לשעון עליו כל כך נקט שבירה דהו' מום והבן אבל יבשה רגלה בעוף לא הו' מום דאין נשענת על רגלה.
התוס' בעו"ז הקשו למה צריך קרא מן העוף למעט יבש גפה הא כיון דמחוסר אבר פסול לב"נ כש"כ לישראל ותי' דהו"א כיון דאין תמות וזכרות בעופות גם מחוסר אבר כשר ועוד תי' דאי לאו קרא לא הו' נאמרה ונשנית ואסור גם לב"נ וקשה לי הא בסנהדרין דף נ"ז איתא דאי צריך למילתייהו לא הו' נאמרה ונשנית ואין אסור לב"נ והא כאן צריך למילתייהו לאסור בעוף משום דהו"א כיון דאין תמות וזכרות גם מח"א כשר א"כ שוב לא הו' נאמרה ונשנית ולישראל נאמרה ולא לב"נ וצ"ע.
הנה התוס' בע"ז ו' ע"א ד"ה אתך בדומין לך כתבו דליכא למעט מהכא מחוסר אבר ובעל מום דהאיכא קיום העולם והקשו א"כ למ"ד טריפה יולדת א"כ טריפה היכי ממעטינן ותי' דמכל החי' איצטריך למעט מחוסר אבר דאי לא כתיב אלא אתך הו' מוקמינן לי' למחוסר אבר ולא לטריפה דמסתבר טפי דלא מאיסה שאין כאן חסרון והא דפריך האי מיבעיא לי' למיעוטי טריפה היינו משום דמסתבר טפי למיעוטי טריפה היינו ממיעוט דכל החי דמשמע בריא ולא טריפה משא"כ מחוסר אבר הוא בריא בשאר הגוף והקשה מהר"ם דזה סברות הפוכות דמחוסר אבר ומסתבר טפי משום דמאוס והאיכא סברא להיפוך דטריפה גרע שאינה בריאה כל כך ונראה לפרש לפמש"כ הרשב"א בתשובה דטריפה שנולדה כך יכולה לחיות ולהוליד א"כ י"ל גמרא דפריך האי מיבעיא לי' למיעוטי טריפה דמסתבר טפי היינו בסתם טריפה ומשני מלהחיות זרע ושוב פריך למ"ד טריפה יולדת מנ"ל ומשני מאתך בדומין לך ואפ"ה צריך נמי קרא דכל החי דמאתך לא הו' ממעטינן רק מחוסר אבר ולא הו' ידעינן דטריפה שנולדה כך דנגד טריפה שנולדה כך מחוסר אבר גרע טפי ומסתבר למעט יותר מטריפה שנולדה כך לכן צריך קרא מכל החי למעט מחוסר אבר ומאתך טריפה ולפי"ז יש ליישב קו' המהרש"א ומהר"ם אמאי מהפך ר"א הלימודים מכל החי ממעט מחוסר אבר ומאתך טריפה כיון שכתבו תוס' דמכל החי מסתבר למעט יותר טריפה דאינה חי לפמש"כ ניחא דסתם טריפה ודאי מסתבר למעט מכל החי אבל בנולד כך לא מסתבר כל כך למעט מכל החי רק מאתך שפיר יש למעט יותר טריפה אפי' בנולד כך.
ולפי"ז מיושב קו' הכתנות אור בפ' נח בשם האלגזי מאי פריך הש"ס הניחא למ"ד טריפה אינה חי אלא למ"ד טריפה חי מאי איכא למימר גם למ"ד טריפה אינה חי מי ניחא דהא אי מקרא דלהחיות לא הו' נשמע רק משום לקיום העולם כמוש"כ התוס' בזקן וסריס אבל אסור להקריב טריפה אכתי לא ידעינן לכן צריך מכל החי לפמש"כ ניחא דכיון דאיכא טריפה דיולדת וחי ל"ש למימר מילתא דפסיקא דרק משום קיום העולם דא"כ טריפה שנולדה מבטן מנ"ל אע"כ כיון דגלי קרא למעט טריפה נתמעט כל מיני טריפות ובטריפות מבטן הא איכא קיום העולם אע"כ משום איסור להקריב נתמעט, עוד יש לומר דהנה תוס' שם בד"ה תמים כתבו וז"ל: וא"ת גבי קרבן למה אנו מצריכין מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים וי"ל דהתם סברא היא למדרש תמים ולא בעל מום דמגונה לגבוה ביותר מטריפה תדע דבע"מ מגונה שפיר דכתיב גבי בע"מ הקריבהו נא לפחתיך הירצך והיינו טעמא דניכר אבל יש טריפות דאין ניכר אמנם רבינו ס"ל דגם בטריפה שייך הקריבהו לפחתיך ובאמת ממעטין מתמים גם טריפות והא דצריך דרשא דמן הבקר נראה ליישב דהנה האו"ח בספר כתנות אור הקשה הא בסנהדרין דף כ"ז אמרינן דכל מה דנאמרה בסיני ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ואיתא שם היכא דאיכא למימר דלמילתייהו נשנית לא אמרינן דנאמרה גם לב"נ וא"כ מ"פ ל"ל מן הבקר נילוף קו"ח מבע"מ במנחות דף ו' הא איכא למיטעי דלישראל נאמרה ולא לב"נ דאף דאיכא למילף בקו"ח מבע"מ שיפסול לישראל אבל אינה מפורש ודא גרע מהיכא דנאמרה למלתייהו דלא ניתנה לב"נ א"כ אי לאו בן הבקר לא הו' נאמרה לב"נ דהא דממעטי' בע"ז טריפה לב"נ הו' נאמרה לישראל לכן צריך בן הבקר שתהא נאמרה גם לב"נ להנ"ל יש לומר דבאמת איכא קרא דתמים שיהא נאמרה ונשנית גם לב"נ ולכן אין צריך לזה מן הבקר כיון דאיכא קו"ח מבע"מ ממילא נתמעט מתמים מעתה י"ל גם למסקנא דאיכא ג' קראי למעט טריפה להקדישו ואח"כ נטרפה הכל סמך ע"ז דלענין נאמרה ונשנית אין צריך קרא דהא כבר נאמרה ונשנית מדכתיב תמים ממעט אף טריפה שאינה ניכרת דעכ"פ איכא הקריבהו לפחתיך ואייתר מן הבקר לטריפה ואח"כ הקדישה ולכן הביא רבינו דרשא זו דמזה נשמע דגם לב"נ טריפה אסור להקריב.
אבל עוף שיבש גפו או נסמית עינו וכו'. הנה מדברי רבינו משמע אף בלא נחטטה פסול וקשה דבקידושין דף כ"ד איתא אר"ש הרי שהיתה עינו סמוי' וחטטה עבד יצא בה לחירות ותנא תונא וכו' ואין תמות וזכרות בעופות יכול יבשה ידה נקטעה רגלה נחטטה עינה ת"ל מן העוף ובתוי"ש הקשו מהיכא נשמע דאם היתה סמוי' וחטטה דנעשה מחוסר אבר ע"י החטיטה וע"כ כתבו לפרש דראיות הש"ס הוא דלא אמרינן דסמוי' לבד משוי' לי' מחוסר אבר דא"כ למה נקיט חטטה הא בסמוי' לבד כבר נעשה מחוסר אבר ממילא קם לי' דינו דרב ששת וא"כ קשה אמאי נקיט נסמית עינו הו' מחוסר אבר הא בסמוי' לבד לא הו' מחוסר אבר עד שנחטטה וראיתי בשו"ת בית שלמה חאהע"ז סי' קמ"ט שעמד ע"ז ונדחק ליישב דרבינו נקיט לשון המשנה נסמית עינו וכ"כ תוס' זבחים דף ס"ח דהא דקתני התם שנסמית עינה היינו נחטטה דוקא שמחוסר אבר.
וכן אם נולד בו אחת מן הטריפות שאוסרין אותה באכילה הרי זה נפסל לקרבן. וכ"מ לא הערה מקור דברי רבינו בזה דעוף טריפה פסולה לקרבן וכתב מסברא משום הקריבהו נא לפחתיך ותמוה הא מום איכא נמי משום הקריבהו נא לפחתיך אפ"ה הא דרשינן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות אמנם באמת הוא מבואר בש"ס בכמה מקומות והוא בתמורה דף כ"ט באפרוח ביצת טריפה א"כ משמע דעוף טריפה פסולה לקרבן וכן מוכח ממנחות דף ו' דפריך טריפה שהותרה מכללה מה הוא ואמאי לא קאמר שהותר מכללה בעוף אלא ודאי מוכח דטריפה בעוף פסולה למזבח ויותר מבואר כן בש"ס חולין דף ק"מ ציפורי טהורות ולא טריפות עיי"ש היטב במהרש"ל ובמהרש"א שם על רש"י שכתב טריפות פסול לגבוה משום מום וכן מוכח בזבחים דף ס"ט המולק ונמצא טריפה מטמא וע"כ מה"ת פסולה לקרבן דאי מה"ת חזיא איך מטמא בבית הבליעה ועיי' תוס' יבמות דף פ"ג ע"ב בד"ה הא וכו' מש"כ דר"א ס"ל אנדרוגינוס אין מטמאין בבית הבליעה והא אסור להקריב מדרבנן אפ"ה קאמר ר"א דאין מטמאין בבית הבליעה א"כ מוכח דאי טריפה לא יהא אסור להקריב רק מדרבנן אין מטמאים בבית הבליעה וש"מ דעוף טריפה פסולה למזבח מדאו'. ועוד נראה להוכיח שיטתו של רבינו דעוף טריפה פסולה לקרבן דהא קיי"ל קרבן טריפה שעלה ירד ויקשה מ"ש מבע"מ לר"ע דלא ירד יען דכשר בעוף א"כ ה"נ כיון דאין טריפות פוסל בעוף אף בבהמה אם עלה לא ירד ומוכח דאף בעוף פסול אך י"ל דאין מזה ראי' דרק בבע"מ דליכא רק בקדשים לכן כיון דכשר בעוף למזבח לכן אף בבהמה אם לא ירד אבל טריפה דפסול גם בחולין אף אי בעוף כשר למזבח מ"מ אם עלה ירד וכה"ג כתבו התוס' בש"ס מנחות דף כ"ו דלא שייך לומר בטריפה דהורצה יען דהותר מכללה בעוף במליקה כיון דאסור אף בחולין.
והנה בזבחים דף ס"ח הקשו בתוס' כה"ג נמצאת בהמה טריפה לא ירד כיון דהוכשר בעוף במליקה ותי' דלא ילפינן תרתי בהמה מעוף ושלא הכשירו ממצוותו בכך ועוד דפסול טריפה קודם שחיטה ומליקה שאין דוגמתו קודם שחיטה והנה אי הו' אמרינן דליכא טריפות בעוף א"כ לא שייך לומר דהכשירו בכך וגם הוא קודם שחיטה א"כ תיקשי שפיר דגם בבהמה נאמר דלא ירד אע"כ דגם בעוף טריפתו פסולה לגבוה דאין לומר משום דאיתא בחולין א"כ גם תוס' לא הו' מקשין מידי אולם בטהרת הקודש הקשה אכתי נאמר בעוף גופי' אם נמצא טריפה דעכ"פ לא ירד כיון דהוכשר במליקה ושוב נילוף בהמה מעוף משלא בהכשירו וע"כ לומר כמו שכתבנו דמה שפסול גם בחולין לא אמרינן דלא ירד יען דמצינו כן בהכשירו במליקה ולא ילפינן שלא בהכשירו מהכשירו אפי' בעוף מעוף דליכא תרתי כיון שפסול גם בחולין וא"כ מהא גופי' הכרח דטריפה בעוף פסולה לגבוה מדקתני התם נמלקה ונמצאת טריפה מטמא בבית הבליעה ע"כ דפסול בקודש אלא שיש לתמוה אתוס' מנחות הנ"ל דנימא שעוף טריפה הורצה שהותר מכללה במליקה ותימא הא תוס' בזבחים כתבו דתרתי לא ילפינן בהמה מעוף ושלא בהכשירו מהכשירו בכך א"כ כש"כ דלא שייך להקשות דנאמר הורצה דכשר בהכשירו דתרתי לא אמרינן וצ"ל דקו' התוס' מעוף טריפה נאמר דהורצה דחדא מחדא וכמו שהקשה בטהרת הקודש וע"ז כתבו יען דהו' בחולין לא הורצה וא"כ ממילא דגם קו' טה"ק יש ליישב דלכן בעוף גופי' נמי לא אמרינן דאם לא ירד כיון דהפסול הוה בחולין וכמו שאמרנו.
אולם אכתי קשה על תוס' דהא קשיא קו' הטהרת הקודש דנאמר לא ירד ועכצ"ל לתרץ כתי' השני' יען דהפסול קודם שחיטה ומליקה אחר שחיטה א"כ מה הקשו תוס' דנאמר הורצה כיון דאפי' לענין לא ירד ל"מ מה דהותרה במליקה כש"כ דל"ש לומר מה"ט דהורצה והנה שם הקשה התוס' דנאמר מחוסר זמן הורצה דהותר בעופות לכאו' גם בה קשה הא כיון דמחוסר זמן ירד כמוש"כ תוס' זבחים דף י"ב ולא אמרינן דלא ירד כיון דכשר בעוף מכש"כ דלא מהני לומר דירצה מה"ט אך לזה י"ל דבאמת היינו דתי' בתוס' דכ' לא ירצה דמיום השמיני והלאה ירצה והיינו דמהאי קרא ילפינן גם דלא ירד וכמש"כ תוס' בזבחים דף י"ב אך יקשה אמאי לא קאמר עון שבת דהותרה מכללו בק"צ דהרי הא קרבן יחיד בשבת אם עלה לא ירד א"כ נאמר ג"כ דהורצה וא"ל דק"צ בשבת שאני דהכשירו בכך א"כ קשיא מאי משני עון שמאל הותרה מכלל ביום הכיפורים הא שבת ג"כ שהכשירו בכך אפ"ה הורצה כמוש"כ תוס' חולין דף מ' הא כאן מסקינן דמה שהכשירו בכך לא אמרינן הורצה ולכאו' י"ל דהא דהורצה קרבן יחיד בשבת אין משום דכשר בקרבן ציבור אלא משום דשבת לא חשיב מחוסר זמן ולמחר ראוי' כמו שנראה להדיא מתוס' חולין הנ"ל אבל הנה במשנה דכריתות מבואר כמו שבארנו דתנן בכריתות דף ז' במשנה אמרו להו ב"ש לא אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאעפ"י שאין ראוי' לקרבן יחיד ראוי' לק"צ תאמר במפלת לאור שמונים שאין הלילה ראוי' לק"צ הרי דס"ל דהטעם משום דהותרה לק"צ ובאמת שיש לתמוה על תוס' דכתבו הטעם משום דזמנא גרים ולמחר ראוי' ובמשנה דכריתות משמע משום דראוי' לק"צ וצ"ע.
וראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ר סי' ל"ח שהביא ראי' לכאורה מזבחים דף פ"ה ואם איתא נכשיר בנרבע הואיל וכשר בעופות וא"כ אי נימא דטריפה כשר בעוף הו"ל לר"ע לאפלוגי גם אטריפה דתני שם במשנה ולימא אם עלתה לא תרד שכן כשר בעוף וע"כ דגם בעוף פסול טריפה וכתב דיש לדחות דבדרוסה בודאי פסול בעוף ג"כ וא"כ לא הו' יכול רע"ק לחלוק על טריפה דהי' צריך לומר ולחלק בין נטרפה בדרוסה לשאר טריפות והראי' שהבאתי לעיל מש"ס תמורה דף ל' דאמרינן שם מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שפסול מוכח דעוף טריפה פסול ודחי בשו"ת שו"מ הנ"ל דילמא רק מדרבנן דמדרבנן בודאי טריפה פסול לגבוה אבל מדאו' מספקא לי', אך הביא ראי' אחרת מש"ס חולין דף מ' כגון שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש הא הו' יותר מחצי קנה פגום עד משהו מסוף הסימן וגמרו בשחיטת הסימן לא מצי מוקמי לי' ע"כ דפסול ולא חזיא לפנים ולא מחייב משום שחוטי חוץ.
בעוף אין מום פוסל אלא מחוסר אבר. הנה מדברי רבינו משמע דבעוף ליכא שום מום שיפסול אלא מחוסר אבר אמנם לא כן שיטת רש"י בזבחים דף צ"ה ד"ה הואיל שכתב דמחוסר אבר דפוסל משום דמגונה ה"ה כל מום מגונה ולא שרי רק מום שאין מגונה כעין דוקין שבעין דע"כ איכא משום דוהקריבהו לפחתיך וא"כ קשה לרבינו דס"ל אפי' טריפה פסול לגבוה רק משום הקריבהו לפחתיך א"כ בע"מ מגונה דאיכא נמי משום הקריבהו לפחתיך ג"כ יפסול בעוף והנה דעת התוס' להלן בשמעתין דמום מגונה פסול מדרבנן אך לכאורה קשה הא ר"ע מחייב בש"ח בבהמה יען דבעוף ראוי הוא וכי משום גזירה דרבנן יפטור ולכן אמאי נאמר דירדו כיון שמה"ת כבר קידשו המזבח אך י"ל דתוס' סברו ג"כ בהא כרש"י דרבנן סמכוהו אקרא דוהקריבהו חמיר כעין דאורייתא דהוה דברי קבלה ולכן שפיר ירדו ואם שחטו בחוץ פטור.