אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה יג

הלכה יא

מראש אדר עד חצי ניסן וכו'. ונראה טעמא דמילתא עפ"י מה דאיתא בפסחים דף צ"ד ע"ב בארבע שבילין החמה מהלכת ניסן אייר וסיון מהלכת בין ההרים לפשר השלגים תמוז אב אלול מהלכת בישוב כדי לבשל את הפירות תשרי מרחשון וכסליו מהלכות בימים כדי ליבש את הנהרות טבת שבט ואדר מהלכות במדבר שלא ליבש את הזרעים ומהרש"א בחידושי אגדות כתב שהני לפי ד' תקופות שנתהוה כפי טבע אותו זמן משינוי קר וחום ולח ויבש לפי מהלך החמה והיינו תקופת ניסן הוא חם ולח דהיינו כדי לפשר השלגים ותקופת תמוז חם ויבש והיינו כדי לבשל הפירות ותקופת תשרי קר ויבש והיינו מהלכת במים כדי ליבש הנהרות ותקופת טבת קר ולא שלא ליבש את הזרעים אלא שיש להקשות מב"מ דף ק"ו דחשוב ר"ש חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע חצי ניסן אייר חצי סיון קציר לדידי' לא אתיא כהך דבכורות דשם קחשוב תחילת תשרי ומתחילת ניסן אלמא דהעתים הם משתנים לפי חדשים שלימים וגם איתא שם דמשתנים העתים בחצי חודש והכי איתא בנדרים דף מ' ופליגי דשמואל דאמר אין המים מטהרים אלא ביומא תשרי אבוהו דשמואל עביד להון מקוואות לבנתי ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי והנה אותה ברייתא איתא גם בבכורות דף נ"ו רק שיש לדקדק דשם איתא לישנא אחרינא דקאמר דחיישינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והו' להו מי גשמים רובא וקאמר ומפצי ביומי תשרי ויש להבין דכיון דקאמר שמא ירבו נוטפין א"כ היינו הך דקאמר והו' להו מי גשמים רובא א"כ למה כפל הלשון ומפצי ביומי תשרי הא כבר תי' לו לעיל ונראה לפרש על נכון דתוס' שבת דף ס"ה הקשו לימא קמא בטיל ותי' דאי רבה האיסור לא אמרינן קמא קמא בטיל וישועות יעקב הסביר הענין דא"כ חוזר וניעור ואין כאן היתר כלל וקשה לי לדבריהם הא באמת הקשה התה"ד דנאמר דתטהר ע"י השקה כמו דמהני בשאובין ותי' דרק בשאובין דהו' תלוש מהני השקה מטעם זריעה משא"כ בנוטפין הו' פסול מטעם אחר לא מהני השקה והטו"ז הקשה דעכ"פ מאי נפ"מ דכן יהא מהני זוחלין שיהא נוטפין כשר בזחילה ולי נראה דלא קשה מידי דלא מהני הקשה רק בשאובין דהכל ענין אחד רק דתורה פסלה שאובין בכלי וע"י השקה שפיר התירה התורה אבל בזוחלין דהטעם דכשר בזחילה הוא מטעם דחיותן מחברן כמש"כ תוס' בכורות דף נ"ו ובמאירי שבת ס"ה ונוטפין אין לו חיות לא מהני השקה לענין זה שיהא כשר לטבול בזוחלין דהרי ע"י השקה נעשה כמוה שיהא לו בטבעו חיות כמו זוחלין ונראה שלזה נתכוין בשיטה מקובצת ביצה דף י"ח שכתב דלא שייך השקה בנוטפין דזה א"מ דזוחלין דוקא בזוחלין ונוטפין דוקא בשאובין עכ"ל דהיינו משום דאינו מינו ולכאו' למה הו' א"מ הא בכ"מ אחד איסור ואחד היתר אפ"ה חשוב מב"מ למ"ד מב"מ ל"ב כמש"כ הר"ן נדרים נ"ב ואין לומר דכונתו לדידן דמב"מ בטיל דכתב הר"ן משום דאזלינן בתר איסור והיתר והו' א"מ זה אינו דא"כ לענין שאובין ג"כ לא יהא מהני השקה דהו' א"מ בעצם דזה חיותן מחברן ול"ש זה בנוטפין דזה טבעו רק באשבורן שיהא נחה ולא נעה שאין לו חיותן אמנם אי אמרינן קמא קמא בטיל הנה בכל ביטול איסור נהפך להיתר א"כ ע"כ דכשהוא במיעוטא גם המיעוט מקבל קצת טבע הרוב ה"נ הנוטפין מקבלין החיות מן הרוב [וא"ל דקצת אחרונים כ' דהא דאמרינן איסור נהפך להיתר רק משום דאל"כ המיעוט אסרו הנה ברא"ש בשמעתין בנדרים מבואר דלית לי האי סברא שכתב דכשרבו הנוטפין הזוחלין בטילין ונהפכין כולן לנוטפין] א"כ זה המיעוט שנעשה זוחלין כבר הו' מב"מ עם הזוחלין א"כ שוב נטהר ע"י השקה א"כ לפי"ז לא שייך כלל דחוזר וניעור ותהדר קו' התוס' לדוכתי' דנאמר קמא קמא בטיל והוא קו' נפלאה וצריכה לי עיון.
ונראה ליישב דרבינו בפ"ט מה' מקוואות כתב דכשמערה לגומת המעין אפי' רבו כשר ואם מערה למשך הנהר פסול וכתב כך כדי ליישב דלא יקשה ממשנה דמקוואות דאם הי' מעין מושך כנדל והרחיבו הרי הוא כתחילתו אך בכ"מ תמה מה נפ"מ יש לפמש"כ ניחא דאם אירע לגומת המעין אמרינן שפיר קמא קמא בטיל דאף דרבו נוטפין לא אמרינן קמא קמא בטיל דכבר נתהפך המיעוט לרוב וקיבל קצת חיות כמו כל מיעוט איסור שוב נטהר ע"י השקה ל"ש דחוזר וניעור כשרוב נוטפין אבל במשך הנהר הא אין לו חיות מצד עצמו רק שקיבל קצת חיות ממקורו [וכן אין מי הנהר כשר למי חטאת כמוש"כ רבינו בה' פרה] זה אין בכחו להפך המיעוט נוטפין שקיבל חיות ממנו להיות כשר בזוחלין א"כ ל"ש להתיר מטעם דהו' א"מ עכ"פ דהא כיון שכשר בזוחלין ע"כ שיש לו חיות קצת אף במשך הנהר שוב ל"ש קמא קמא בטיל דכשרובו נוטפין חוזר וניעור כתי' התוס', והנה בישועות יעקב הקשה איך עשה מקוה ע"י מפצי כמו שפי' רבינו בפ"ט ממקוואות הא מפצי מקבל טומאה מדרבנן ולא הו' הווייתן ע"י טהרה ותי' משום דלכאו' בכל נוטפין יהא כשר מטעם השקה ע"כ כתי' התה"ד דלא שייך השקה אבל אי הפסול משום דלא הו' הווייתן ע"י טהרה שוב מהני מטעם השקה דמטעם זוחלין אין פסול כיון דנעשה אשבורן ולפי דרכו יאמר כך כיון דנעשה אשבורן א"כ פסק חיות' שוב הו' מב"מ עם נוטפין לכן אף אי איכא פסול דלא הו' הווייתן בטהרה שוב כשר מטעם השקה לפי זה יפורש דברי הגמרא על נכון חיישינן שמא ירבה נוטפין על זוחלין וכי תימא הא קמא קמא בטיל ע"ז קאמר והו' לי' נוטפין רובא וחוזר וניעור אלא דיקשה כיון דקמא קמא בטיל שוב נטהר ע"י השקה ול"ש חוזר וניעור צריכין לתרץ דלענין פסול נוטפין דאין בו חיות לא מהני השקה לכן עושה מפצי ביומי תשרי דלא יפסול משום הוי' בטהרה דכשר ע"י השקה וא"ש המשך לשון הגמרא.
ובמה שכתבתי דתליא במצב המזלות וטבע ושינוי אויר יש ליישב מה דקשה לי לכאו' הא בעלמא אמרינן אין חזקה למקריים כמו שהוכיח במקור חיים סי' תס"ז מהך דיבמות גבי קטלנית בארוסה דלמ"ד מעין גורם אין דין קטלנית בארוסה וכן אין דין קטלן בגברי אלמא דכל היכא דליכא גורם המסתבר ליכא חזקה ועוד ראי' מנדה דפליגי אי ווסתות דאורייתא או דרבנן אמאי דהא חזקה ג"פ דאורייתא ויוצאין בקמיע לרה"ר בשבת אלא ע"כ דבהא פליגי אי גורם המסתבר הוא ונתיישב בזה קו' החק יעקב בסי' הנ"ל ממשכונת קבורת דשם טעמא אחרינא איכא יען שנתייחד לשכונת קבורת כיון שמונחים שם משש עד שמונה ואדרבה משם ראי' דאלת"ה אפי' אין שם משש עד שמונה נימא מדנקברו ג' הי' גם הרבה אלא עכ"ח בדבר המסתבר רק בטבע שייך חזקה לכן בחיטין שנמצאו בתבשיל ג"כ דהוא דרך מקרה לא אמרינן חזקה ג"פ כדעת המג"א וכן העלה בבית אפרים חאבע"ז לענין עתים חלים ועתים שוטה לא שייך אי נוכל לתלות בטבע קור וחום א"כ קשה הך דבכורות הנ"ל ודברי רבינו כאן דמהני חזקה ג' פעמים היכא דתלוי בקור וחום לכן נראה כמו שכתבתי דגם הכא תליא בטבע במצב המזלות ושינוי האויר כנ"ל.
ובהא ניחא לי הא דכתב הרשב"א והובא להלכה ביו"ד סי' ק"ב דביצה ספק טריפה אינה בכלל דשיל"מ משום שאין המתיר עתיד לבוא בודאי ובצ"צ תמה טובא הא לא שייך כלל דשיל"מ דממ"נ אם תהי' מותרת אגלאי מילתא למפרע שלא אסור מעולם ואם לאו א"כ הוא לעולם אסור להנ"ל ניחא דהא חזינן דיש מום עובר ע"י ימות הקיץ וע"י ימות החורף ולא הו' קבוע רק אי עבר עליו כל העתים השנים ה"נ י"ל לענין טרפה דהא תליא נמי בזמנים קיץ וחורף [עי' בענין יב"ח בפ' בהר בראב"ע דהיינו זמנים קור וחום קיץ וחורף ועי' בשער הפסוקים מש"כ בענין גילגולים] א"כ היכא דלא עבר עליו זמנים קיץ וחורף כי בימי החורף הי' ג"כ במדינה שאז שם ימי הקיץ או להיפוך ואי דאנו רואין דהועיל לו משום שלא עבר עליו ימי קיץ וחורף ע"כ נתרפאה אף דהי' באמת טריפה אי היתה במדינה אשר בה נולדה שם ולפי אותה מדינה ואוירה לא היתה ראוי' לחיות [עמש"כ בח"א בהלכות כלי המקדש דף ש"ג ע"ד דזה טעם דרב אשי גבי יתרת] אלא שנתרפאה במדינה זו כיון ששינתה האויר חיתה ומתרת בספק טריפה לפי"ז שפיר שייך לומר דהו' דשיל"מ דאי הו' מוליכה לאויר אחר היתה יכולה לחיות אפ"ה לא הו' דשיל"מ כיון שאין המתיר עתיד לבוא בודאי וא"ש ונכון.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה