אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

עגול כשל אדם וכו'. ובכ"מ תמה דלא מחלק בין אוכמא לצירא ותי' בלח"מ דלשמואל בנדה דף כ"ב הטעם יען דנאמר בהן יצירה כאדם ולכן א"צ לטעם דגלגל עינו כשל אדם.
ול"נ בדרך אחר דהנה בפי' מאי"ב פסק רבינו דבעינן פניו דומה לשל אדם דסובר כדר' ירמי' דפליג אשמואל ורי"ו דסברי משום דנ' יצירה או משום גלגל עינו דומה לאדם אלא דבעינן דומה בפניו לאדם וא"כ אין מחלק בין אוכמא לצירא דהא לא פסק כרי"ו בהא וכן מוכח מהא דפסק בהל' אי"ב בילדה כנחש טמאה לידה דגלגל עינו דומה לשל אדם א"כ משמע דס"ל בבהמה אין סגי בעינו דומה לשל אדם רק דבעינן דומה בפני' לשל אדם.
אלא דעדיין קשה דבכ"מ הקשה באמת מ"ש מבהמה דשוה ג"כ לאדם ותי' דאין שוה רק באוכמא או בצירא אבל של נחש דומה ממש א"כ הדרא קושי' לדוכתי' דהו"ל לחלק ונראה דטעמו של רבינו אינו כמש"כ הכ"מ אלא דסובר דפליגי לרבב"ח אליבא דרי"ו דקאמר גלגל עינו שוה לשל אדם אף באינו שוה ממש אפי' באוכמא או בצירא אפ"ה טמאה לידה והא דפריך ממום משום דאף או דמי ממש בצירא או באוכמא ל"ש לומר דמום הוה כיון דדרכו ששוה קצת ולכן משני הא באוכמא הא בצירא אבל ר' ירמי' סובר כיון דאף באוכמא או בצירא אין שוה ממש לשל אדם אין טמאה לידה רק אם פניו דומה לשל אדם אבל בנחש אף אם אין שוה רק באוכמא או בצירא כיון דשוה ממש לשל אדם טמאה לידה וכן משמע הלשון בבהמה קאמר שעיניהם דומות לשל אדם ובנחש אמר שגלגל עינו עגולה כשל אדם משמע שהוא ממש כשל אדם ובבהמה רק דומה לשל אדם.

אם יש בלובן עינה יבלת שיש בה שער וכו'. עכ"ל. ובספר לחם יהודא כ' תימה אם הוא גורס כגיר' רש"י ומפרש כפירושו הא מוכח לדעתו ז"ל דדוקא ביבלת שבשחור הוא דשוחטין במדינה אפי' אין בו שיער אבל בלבן אין שוחטין במדינה אלא אם יש בה שיער אין שוחטין במקדש ובאין בה שיער שוחטין אפי' במקדש דתם מעליא הוא ולקמן כ' רבינו דאין שוחטין במקדש מי שבלובן עינו יבלת שאין בה שיער ואי כגיר' התוס' הא מוכח גירסתם דבשחור הוא דיש חילוק בין יש בה שיער לאין בה שיער אבל בלובן לעולם אין בו מום כלל אפי' ביש שיער ואפשר לומר דרבינו גורס כגיר' רש"י אבל מפרש בע"א ור"ל אידי ואידי בלבן היינו מתניתין דשוחטין במדינה ומתניתין דאין שוחטין במקדש ואע"ג דמעיקרא פריך והא אין מומין בלבן היינו לפי מאי דמוקי דמתניתין דשוחטין במדינה הוא בשחור אבל בלבן לא חשוב כלל מום לשחוט עליו במדינה לכן דין הוא דלא נאסר אותו במקדש אבל למסקנא דמסקינן דאיכא צד בלבן דהוא מום גדול שנשחט עליו במדינה ונאכל דהיינו ביש שיער שפי' גזרו במקדש באין שיער ליחשב מום.
מיהא מה שהקשה בלח"מ מפירוש המשניות צ"ע דאם היבלת בגופו ויש בה עצם מום גמור הוא ואי לית בה עצם אינו מום כלל רק די"ל דלבתר דמסיק אידי ואידי בעינו הכונה בין בגופו בין בעינו בעי עצם דבלא עצם אינו מום כלל ועל מומין שבעינו קאי הפי' משניות.
אח"ז ראיתי במרכבת המשנה שכ' דרבינו מפ' הא דמשני אידי ואידי בעינו היינו בלובן שבעינו והא ביבלת שחור שעל הלובן והא ביבלת לבן שעל הלבן וכהא"ג בבכורות דף ל"ה הא בדוק שחור הא בדוק לבן, ולפי"ז המסקנ' דהא דתנן דיבלת הוה מום היינו בשחור שע"ג הלובן שבעין וע"ז פריך הא אין מומין בלובן ובזה תבין מש"כ רבינו פ"ז מבאמ"ק ה"ה וכן אם הי' נקודה שחורה בתוך הלובן אפי' צפה אינו מום שאין מומין בלובן וע"ז מסיק דאידי ואידי ביבלת לבן ובדאית בי' שער הוה מומא ובדלית בי' שער פסול הוא אותה.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה