אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק מד

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק מד

חלק מעשי תורה - פרק מג

במה שנאמר וזאת ליהודה, כתב הרב אברהם אבן עזרא שהכוונה לומר זאת הברכה נוספת, כלומר תהיה לו ברכת ראובן וזאת נוספת, והרמב"ן כתב שאינו נכון כי אין יהודה בכרת הזה שיתפלל עליו שלא ימות. אבל יתכן לדעתי לומר שאומרו וזאת ליהודה, היא ברכה נוספת על מה שבירכו אביו במלכות, כי לא הזכיר יעקב בראובן ברכה עד שיאמר וזאת לראובן, אבל ביהודה אמר וזאת להוסיף על ברכת אביו, וכן כל השבטים הבאים אחריו כולם תוספת, והיה כאילו אמר וזאת, והפסיק ואח"כ ליהודה כך וללוי כן וכן כולם חוץ מראובן שיעקב לא בירכו:

ולדעתי מה שאמר שמע ה' קול יהודה, התפלל על דוד נעים זמירות שישמע תפלותיו, ואומרו ידיו רב לו, רומז על המקדש שיהיה לחלקו, כמו שנאמר (שמות טו, יז) מקדש ה' כוננו ידיך, ומלת ידיו שבה אל ה' האמור, ואל עמו תביאנו, התפלל שיביא משיחנו ושיהיה עזר מצריו, או יתכן שאמר ואל עמו תביאנו, ג"כ על דוד שקודם שמלך על ישראל היה שר משרי פלשתים עם אכיש בגת, וכבר אמר זה על דוד מזמור ק"י:

ולהיות נדרש המזמור הזה בפנים משתנים מן האמת, וכל דברי המזמור הזה נבוכים הם, הנה אבארנו לך מראשו ועד סופו, וכבר נתבאר ג"כ במזמור זה חלק ב' מחיבורנו פרק ששי תראנו גם משם, שהתחיל ואמר לדוד מזמור נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, כי הנה דוד במזמור שלפני זה תמצא כל דבריו מכוונים אל מה שקרה לו עם נבל הכרמלי, כמו שנאמר שם (תהלים קט, ד) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה, שפירושו שתחת אהבתו את נבל ושעשה תפילה על שלומו, כמו שנאמר (שמואל א כה, ו) אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ונבל השיב (שם י) רבו העבדים המתפרצים, וכן נאמר במזמור הזה (קט, ה) וישימו עלי רעה תחת טובה, וכן נאמר במעשה נבל (שמואל א כה, כא) וישב לי רעה תחת טובה, וכן נאמר במזמור הזה (קט, ח) ופקודתו יקח אחר, על אשר לקח הוא את אביגיל לאשה, הרי לך בהדיא שהמזמור שלפני זה היינו סימן ק"ט, כולו ידבר בענין נבל הכרמלי: והנה הסמיך דוד המזמור הזה שאנו בו, על נבואת אביגיל שנתנבאה עליו ואמרה לו שיגיע להיות מלך ישראל, ושם היה לשון נבואתה (שמואל א כה, כח) כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן, ועוד שנית אמרה (שם ל) והיה כי יעשה ה' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל, ועוד שלישית אמרה (שם לא) והיטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך, הרי לך כי כל נבואתה היתה בזה הלשון ה' לאדני, והנה על כך יסד דוד המזמור הזה, אחר שיסד אותו שלפניו על נבל, התחיל ואמר נאם ה' לאדני, רצה לומר זאת הנבואה היא נבואת אביגיל באומרה ה' לאדני:

ועתה סיפר במזמור זה אופן הגעתו למלכות בנבואתה, ואמר שהקב"ה אמר לו שב לימיני, רצה לומר שימתין עד שיכלה מלכות שאול שנקרא ימיני, שאין מלכות נוגעת בחברתה, (כדאיתא תענית ה, ב) והוא אומרו שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, כי אחרי שיושפלו אויביו יתן לו המלוכה על ישראל, וזה שימשוך הדיבור ואמר מטה עזך ישלח ה' מציון, ואמר לו עוד רדה בקרב אויביך, כלומר בין מלכא למלכא רדה בקרב אויביך, שהיה שר עם אכיש בגת, ואמנם אחרי שהיה שר בגת קרה לו מלחמת עמלק שנשבו נשיו, וכאשר בא בנצחון שלח משללם לזקני יהודה שהם עמו, ואמר הנה לכם ברכה משלל אויבי ה', וזה סיפר כאן במזמור הזה, ואמר עמך נדבות ביום חילך, רצה לומר שנתנדב לשלוח נדבות לעמו יהודה ביום הנצחון הראשון שלו, ואמר בהררי קודש (בספרים שלנו נאמר בהדרי קודש) לפי ששלח נדבות בהרבה מקומות מיהודה, כמו שנאמר שם (שמואל א ל, כז) ששלח לאשר בבית אל ולאשר ברמות ולאשר ביתר וגו' בהרבה מקומות, לכן אמר בהררי קדש, ודרך משל אל הנצחון הראשון שנצח, אמר מרחם משחר לך טל ילדותך שזה הנצחון היה טל ילדותו:

אחר המעשה הזה תיכף סיפר שהגיע למלכות, ואמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, שרצה לומר בזה שהקב"ה נדר לו קיום מלכותו עד ביאת משיחנו, ולכך אמר על דברתי מלכי צדק, רוצה לומר על מה שדיבר להביא מלכי צדק שהוא משיחנו שנקרא מלך צדיק, כמו שנאמר (זכריה ט, ט) הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא:

אחר כך סיפר מיתת שאול, ואמר ה' על ימינך מחץ ביום אפו מלכים, ואמר מלכים לשון רבים על שאול ויהונתן, כאשר עשה הקינה על שניהם (שמואל ב א, יז), ואמר עוד בסיפור מיתתם הגויות שתקעו בחומת שן, כמו שנאמר (שמואל א לא, יב) ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן, ועליהם אמר ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה, כאילו יאמר שגזר מיתת שאול עם הרבה מישראל שנפלו במלחמה ההיא, ויהיה אומרו מחץ ראש על ארץ רבה, כמו והכני אם על בנים (בראשית לב, יב):

ואחר שהשלים דוד סיפור נבואת אביגיל וכל מה שקרה לו עד שהגיע אל מדרגת המלכות ומיתת שאול, רצה לספר שכבר גם הוא חטא בענין בת שבע, ושהיה ראוי שלא יתמיד במלכות ושלא ירים ראש, אבל הקב"ה נתן לו עונשו על חטאו, במה שקרה לו עם אבשלום, כמו שנתבאר מדברי נתן הנביא שענין אבשלום היה עונשו על חטאו, שנאמר שם (שמואל ב יב, יא) הנני מקים עליך רעה מביתך וגו', ובהיותו בורח מאבשלום נאמר (שמואל ב טו, כג) וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עוברים והמלך עובר בנחל קדרון וכל העם עוברים על פני דרך, על זה אמר דוד במזמור הזה, שבשתותו אותו הכוס מר בהיותו עובר אז נחל קדרון על פני דרך, על זה ירים ראש, כי אותו הענין היה לו כפרת עוון, וזה אמרו מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, ועל כן בברחו סידר מזמור והוא מזמור שני (תהלים ג), אמר בו (ד) ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, והרי לך בהדיא היותו אומר על אותו הרמת ראש שנאמר שם (א) בברחו מפני אבשלום, כאילו אמר שמפני הצרה שהגיע אליו מצד אבשלום הרים ראש: והנה ראית סיפור כל המזמור שלפני זה היה על ענין נבל הכרמלי, וסיפור מזמור זה נמשך לנבואת אביגיל וכל מה שקרה לו עד הגיעו למלכות, ומיתת שאול וענין הגויות והיאך נשאר בקיום מלכותו על ידי קבלת עונשו בענין אבשלום, וכל הפסוקים במזמורים אלו תמצאם על סדר הזה שהיו המעשים, שתחילה רדה בקרב אויביו ואח"כ עשה הנדבות ששלח לזקני יהודה, ואח"כ הגיע למלכות במיתת שאול, ואח"כ היה ענין הגויות שתלו, ואח"כ היה ענין בת שבע וכפרתו ע"י אבשלום, והנה בקנאתי אשר ראיתי המזמור הזה באו רבים לפרשו באופן אחר, אמרתי לפרשו לך כאן: ונשוב לעניננו שמשה אמר ליהודה ואל עמו תביאנו, וכל זאת הברכה שבירך את יהודה היתה על דוד שישמע זמירותיו, ושיחזירהו אל עמו למלוך אחר שרדה בקרב אויביו, ושיהיה עזר מצריו כמו שהיה צועק (תהלים ג, ב) מה רבו צרי:

וכבר אמרנו שאומרו וזאת, רצה לומר נוספת על ברכת יעקב, וכן כל הברכות שבירך לשבטים חוץ מראובן שלא בירכו אביו, באופן שאומרו וזאת שב אל ברכת כל השבטים בכלל, כמו שהתחיל לומר וזאת הברכה, לכך בא לפרש שזאת היא נוספת על ברכת יעקב לכל בניו:

וענין ברכת לוי אמר שניסה אותו במסה ויריבהו על מי מריבה שהוא אהרן, שנאמר עליו שנגזרה עליו מיתה מפני שלא קידש שמו יתברך במי מריבה, ואמנם לקדושת שמו יתברך אמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע. ואומרו לאביו ולאמו לא ראיתיו, שב אל מה שעשה בשכם שהרג את שכם ולא לקח עצה לא מאביו ולא מאמו, בראותו היות הענין חילול ה', כמו שאמר (בראשית לד, לא) הכזונה יעשה את אחותנו, הרי שמסר נפשו על קדושת השם. ואומרו ואת בניו לא ידע הכוונה על אהרן, שכאשר אמר לו משה (ויקרא י, ג) הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש, תיכף שראה קידוש השם וידום אהרן, זהו ובניו לא ידע. ואומרו ואת אחיו לא הכיר שב אל שפנחס הרג את זמרי שהיה משבט שמעון שהיו נקראים אחים באחוה נוספת על שאר השבטים כמו שנאמר שמעון ולוי אחים, שעל כן גם זרעם של שמעון ולוי היו קוראים זה לזה אחים, ועם כל זה הרג פנחס את זמרי, א"כ זה היה מאמר משה אדוננו שאותו שבט לוי שהענשת מפני קידוש השם בענין מי מריבה, הנה קידש ה' שלש פעמים, שאת אביו ואמו לא ראה ואחיו לא הכיר ובניו לא ידע לסיבת קידוש השם: ובברכת ראובן שאמר ויהיו מתיו מספר, פירש רש"י שיהיו במספר השבטים, ויאות מאד לומר שברכת ראובן מתחלת מאומרו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר, שרוצה לומר בזה שלעולם בהתאסף ראשי יחד שבטי ישראל יהיה ראובן ראש מספרם שלא יפסיד הבכורה בענין זה: ומה שאמר לבנימין ידיד ה' ישכון לבטח, כבר יתכן שלהיות ירושלים ליהודה ובנימין, הסמיך בנימין לו, ועל כן קרא אותו ידיד שהיה אהוב וידיד ליעקב, כמו שנאמר (בראשית מד, ל) ונפשו קשורה בנפשו, ואין מילת ידיד סמוכה לה', אבל קרא אותו ידיד, ואח"כ בירכו שה' ישכון לבטח עליו, רוצה לומר בחלקו, ושתהיה שם לעולם השכינה וזהו ובין כתפיו שכן, ויתכן ג"כ שקרא אותו ידיד על היות המקדש בחלקו שנאמר בו (תהלים פד, ב) מה ידידות משכנותיך:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה