מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק מג
פרשת וזאת הברכה:
אומרו מסיני בא, נתבאר בחיבורנו זה חלק א' נקרא מעשי בראשית פרק ד': וענין הברכה שבירך משה לשבטים, רבו הפירושים בה, ונדחקו כל המפרשים על אשר לא בירך את שמעון, וקצת פירשו שלא בירך שמעון מפני עוון פעור, והרמב"ן ז"ל סילק והרחיק דעת זה מאד, ורש"י כתב שרמז ברכה לשמעון בברכת יהודה שנאמר שמע ה' קול יהודה, והרמב"ן ז"ל כתב וזה לשונו והנכון בעיני כי הכתוב לא ימנה בישראל רק שנים עשר, וכך אמר ביעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים, כמו שאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, והיה זה בעבור שני דרכים, האחת כי אחר שציוה הקב"ה ועשאם שני שבטים בחנוכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם, ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו, עכ"ל. וכבר האריך יותר, אבל הפלא על דבריו אלה שבעבור זה יחסר מלברך שבט אחד, ויותר טוב היה שלא להזכיר לא אפרים ולא מנשה, והרי יהושע בכלל יוסף. ומה שאומר שכיון שהזכיר אפרים הוכרח להזכיר מנשה גדול ממנו, באמת שמעון גדול מאביו של אפרים ולא הזכירו:
ויתכן שיהיה הטעם כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני בראשית מט, קנח, בר"ר צט, ו הובא ברש"י שם) במה שאמר יעקב (בראשית מט, ז) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, אין לנו סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות, א"כ לא היה צריך משה שיברך ברכה בפני עצמה לא ללוי ולא לשמעון, כי נכללים הם בברכת שאר השבטים, וגם ללוי לא בירך משה אבל התפלל שהקב"ה יברכנו כמו שנאמר ברך ה' חילו, ואמר ופועל ידיו תרצה, על שהרג את שכם, ואמר שכמו כן בניו הרגו עושי העגל, והנה תראה היותו מדבר בלשון רבים שאמר יורו משפטיך ליעקב וגו', שיראה היותו רמז לכלול את שמעון שגם שבט שלו מלמדי תינוקות:
וכן אמר שפע ימים יינקו לשון רבים, בשביל שכלל יששכר וזבולן, כמו כן יתכן שלא בירך את יששכר אחרי היותם תלמידי חכמים וזבולון מפרנסם, ומה שנאמר ויששכר באהליך, אין פירושו שישמח יששכר באוהליו, אבל פירושו שזבולון ישמח בצאתו כשיששכר באהליו של זבולון שיפרנס תלמידי חכמים, כן לא אמר הכתוב רק לזבולון אמר:
וכאשר אמר יורו משפטיך ליעקב, הרי ביאר ענין ההפצה שהפיצם יעקב, והשלים על לוי שיחזרו על הגרנות באומרו וכליל על מזבחך, כי זו ודאי אינה ברכה שהוא נותן, שהרי הקב"ה בחר במטה לוי שהציץ ופרח:
אמנם לפי מה שפירשנו על מה שנאמר אחלקם ביעקב בחלק ב' מחיבורנו זה פרק מ"ה, ששם לא יתכן פירושנו שהיתה תפילתו של יעקב שלא תהיה עוד לשמעון ולוי אותה האחוה והאהבה הנוספת, אשר עליה נתרעם יעקב בראשית דבריו, ואמר (בראשית מט, ה) שמעון ולוי אחים, כי כבר נודע היותם אחים, אבל אמר כן על היות ביניהם אחוה נוספת על שאר האחים, וא"כ לא יתכן טעם זה שאמרנו אל מה שלא ביקש שמעון: אבל אחרי שנקדים לדקדק במה שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, כי נראים דברים נעדרי ההבנה והקישור עד שהמפרשים איש לדרכו פנו, הנה נבוא אל החפץ בנתינת טעם אל מה שלא הוזכר שמעון, והוא שיראה לדעתי כמו שכתב הרמב"ן שמשה בירך כל שבט ושבט לנוכח, ויקרא לכל אחד מן הראשים וישים עיניו עליו, והעד שבברכת לוי אמר תומיך ואוריך שב אל אלעזר שהיה נשיא הלויים, ובעת פטירת משה היו שם כל ראשי שבט ושבט, ועליהם הקדים לומר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל כאשר יתבאר לפנים, והנה יתכן שראשי שבטו של שמעון לא נמצאו שם מפני הריגת פינחס אחד מהם דהיינו זמרי, לא היו מתקרבים אל שבט לוי שהיתה שנאה ביניהם, וכאן נתקיימה נבואת יעקב ותפילתו שלא יתמידו באחוה שמעון ולוי, ובהיות שלא היו לפני משה ראשי שבטו של שמעון לא בירך אותו, ומשה ע"ה לגלות ענין זה אמר שמה שרצה לברכם הוא בשביל שכולם נאספו, כמו שנאמר (ישעיהו נז, א) אנשי חסד נאספים, ושעל כן לא בירך רק השבטים שהראשים שלהם נאספים לפניו, ולכך ג"כ נאמר בהתאסף, כי ביעקב הוא אסף אותם כמו שנאמר (בראשית מט, א) האספו ואגידה לכם, אבל כאן מעצמם נתאספו, וכן תמצא ששם ביעקב נאמר היות שם כל שבטי ישראל, אבל כאן לא נאמר כל רק יחד שבטי ישראל מפני שנחסר שמעון, ובהיות שראשי שבטו של שמעון לא נתאספו לשנאתם שבטו של לוי שנהרג זמרי, כאשר בירך משה את לוי אמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר על פנחס, כי שמעון ולוי היו נקראים אחים, כמו שאמר יעקב שמעון ולוי אחים, והיה כאילו יאמר שפנחס לא חשש אל האחוה ההיא ושבדין עשה, ולכן אמר משנאיו מן יקומון שלא יקומו לנקום:
וכבר ראית התחלת הפרשה הזאת שהתחיל לומר וזאת הברכה, ומסיים בענינים אחרים, וכל המפרשים שראיתי לא נתעוררו רק לפרש כל פסוק ופסוק בפני עצמו, אבל לא נתנו קשר בדברים הללו מה ענינם אצל הברכה, אמנם נראה שכאז הראה ג"כ משה גודל ענותנותו, כי כאשר ראה שאין הקטן מברך את הגדול, הקדים לברכה דברי התנצלות על מה יסמוך עד שהוא רוצה לברכם, כי אין המנהג לברך רק האב את הבן כמו יצחק ויעקב, או המלך את העם כמו שעשה שלמה, שנאמר (מלכים א ח, יד) ויברך את כל קהל ישראל, שמאחר שקיבלו אותו למלך יתכן לברכם, על כן אמר משה שכיון שהוא אינו אביהם של ישראל, וגם לא קיבלוהו עליהם למלך, לא היה לו לברכם, ולכך הקדים קודם שיברכם ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו. אף חובב עמים כל קדושיו בידך והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. כאילו יאמר נתינת טעם אל מה שראוי שיברכם, שהנה ה' מסיני בא וגו', שהוא נתן להם את התורה ושמעו מפיו של הקב"ה, ואמר עוד אף חובב עמים, שלדעתי אמר כן על אברהם שהיה מחבב עמים ומקרבם תחת כנפי השכינה, אמר כל קדושיו בידיך, רצה לומר כל האבות נכנעים אליך והם כפופים לאלהותך, והם תוכו לרגליך, רצה לומר שגם ישראל בעצמם נתייצבו בתחתית ההר ושמעו דברותיך, ועם כל זה אומרים תורה צוה לנו משה, א"כ כמו רבם ראוי לברך אותם:
ועוד אמר ויהי בישורון מלך, שב אל משה האמור, שהם אומרים עליו שהוא מלך, וא"כ כמו רב או כמו מלך יאות לברכם, וכבר ידעת שזה מסכים למדרש רז"ל שאמרו (שמ"ר מח, ג ועוד) כי מה שנאמר ויהי בישורון מלך, על משה נאמר, ואחר הקדים התנצלותו זה, בירך אותם: