אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק מב

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק מב

חלק מעשי תורה - פרק מא

אחר שהשלים בסיפור הטובות שגמלנו, התחיל לומר שהיו אז כפויי טובה. ואמר בתועבות יכעיסוהו, פירש רש"י במעשים תעובים כגון משכב זכור וכשפים שנאמר בהם תועבה, והרמב"ן כתב בשירה אין תוכחת אלא עבודת אלילים עכ"ל. וכבר נאמר (דברים כז, טו) פסל ומסכה תועבת ה', לכן נראה שיקניאוהו בזרים, הוא ענין שיעבדו השמש או הירח או השור, אבל תועבה נאמר הצורה של הנעבד העשויה פסל או מסכה. אבל לפירוש רש"י יפלא, שהרי מבאר אח"כ ואומר כעסוני בהבליהם שודאי הוא שב אל מה שאמר בתועבות יכעיסוהו, והנה משכב זכור לא יקרא הבליהם:

ואומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום, הכוונה לומר כי העובד דבר יעבוד אותו לאיזה טעם, או שיראה אותו כשמש וירח או כוכבים או מה שיהיה, או שיראה פעולותיו ויכולתו, ומתוך יכולתו ופעולותיו יחייב מציאותו, אבל אלו זובחים לדבר שאין לו מציאות שיראה אותו בעין, ולא דבר שיחייב מציאותו ולא ידע יכולתו, זולתי דמיון שמדמה מציאותו ומדמה יכולתו, וזה אומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום:

ועל השדים השלים הדיבור לומר חדשים מקרוב באו, רצה לומר שלא נבראו בבריאת עולם רק הבחירות הרעות חדשום:

ואמר לא שערום אבותיכם, שלדעתי פירושו לשון שיעור ואומד הדעת, (בחילוף שי"ן שמאל בימי"ן), כמו וימצא בשנה ההיא מאה שערים (בראשית כו, יב), ויהיה אומרו מעולם לא הגיע באומד דעתם של אבותיכם לשער מציאות אלהות, אפילו שהיו עובדי עבודת אלילים לשדים, והוא במה שאין בהם לא ראות מוחש ולא ידיעה מחוייבת למציאותם, הם זובחים ומשבחים את מי שהמציאם ובראם שהוא מחויב המציאות, ובחלק אחד מחיבורנו זה פרק ב' וט' תמצא ענין מציאות השדים ומה שיאות באמונת מציאותם:

ואחר אמר להפליג על הכעס והעונש המיועד, עד שלסוף אמר כל מה שאני עושה להביא עליהם העונש אינו רק שלא יתחלל שם שמים, ואם אני מאבדם מכל וכל יתחייב חילול ה', כמו שנאמר פן ינכרו צרימו, אבל בהעמידם ביסורים ואחר כך אנקום נקמתם יתקדש שם שמים ויתפרסם כי אין עוד מלבדו. על דרך זה נתבארה כל ענין השירה הזאת, באומרו שאין לנו תקומה בגלות החיל הזה, לולא בעד שמו הגדול שלא ישאר מחולל, כי אם ח"ו היו מכירים האומות שלהיות שחטאנו לאלהינו אנחנו בגלות ושהוא מסר אותנו בידם, לא היתה לנו חס ושלום תקומה:

ובמה שנאמר איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. פירש רש"י ז"ל יבינו לאחריתם, יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל, איכה ירדוף אחד ממנו אלף של ישראל. והרב אליהו מזרחי ז"ל כתב בפירושו על רש"י ז"ל וזה לשונו איכה ירדוף אחד ממנו אלף של ישראל, לא אחד מישראל אלף ממנו, כי זה היפך ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו (ויקרא כו, ח), ששם ברכה ופה קללה, עכ"ל. גם בפרשת בחקותי כתב רש"י ז"ל (שם) על פי המדרש (ספרא בחקותי ב) אינו דומה רבים שמקיימים את התורה וכו', והרא"ם כתב וזה לשונו ויש לתמוה דא"כ באומות העולם דכתיב בהו איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, היה לו לומר ושנים יניסו שני אלפים, אלא הוה ליה למימר שאינם דומים מועטים הלוחמים למרובים הלוחמים, שהרבים נעזרים זה מזה ומתרבה כחם, דומיא דכל טונא דמדלי איניש על כתפיה אינו אלא שליש משאו, (כדאיתא סוטה לד, א) דליכא למימר דהתם נמי איכא למימר אינו דומה מועטים העוברים על התורה לרבים העוברים על התורה, שהרבים העוברים על התורה עונשם מרובה מהמועטין העוברים בה, דזכות הרבים מרובה מזכות המועטין שמענו, עונש הרבים מרובה מעונש המועטים לא שמענו וכו', ע"כ: ובאמת יש לשאול בענין זה שאלות, ראשונה שלדברי הרא"ם ז"ל יגדל הקושי שאם אתה אומר שזה הוא טבע הענין שאינו דומה רבים הלוחמים למועטים, יקשה מאד שבשגם תאמר שהברכה לישראל שם איננה מופלגת כמו הקללה, שהרי שם נאמר שירדפו חמשה מאה, וכאן נאמר שאחד מאומות העולם ירדוף אלף מישראל, אף גם זאת טבע הענין לא יאות לומר שיתרבה, והיאך שם חמשה ירדפו אלף ומאה רבבה וכאן אחד אלף ושנים רבבה. עוד יש לשאול על מה שכתב רש"י וכי כך הוא החשבון, שנראה מדבריו שאם היה כך החשבון טוב לו אז מעתה, ואין הדברים כן שאם היה החשבון כך יגדל הקושי כי מה הוצרך לו לומר שחמש מאה ירדופו ומאה אלפים שהחשבון כך הוא. עוד יש לתמוה על מה שכתב הרא"ם שרש"י ז"ל פירש איכה ירדוף אחד אלף, אחד מהאומות עובדי עבודת אלילים אלף מישראל, וכתב כן לפי שאין לומר שאחד מישראל ירדוף אלף מן האומות עובדי עבודת אלילים ששם ברכה ופה קללה, כי זה אינו הכרח שהרי נאמר אם לא כי צורם מכרם, ויתכן לומר שאומרו איכה ירדוף אחד אלף, רצה לומר אחד מישראל אלף מן האומות עובדי עבודת אלילים, אבל צורם מכרם והם נסים לקול עלה נדף וכמו שנאמר (ויקרא כו, יז) ונסתם ואין רודף אתכם:

אבל לדעתי רש"י ז"ל פירש שאומרו איכה ירדוף אחד אלף, רצה לומר אחד מן האומות עובדי עבודת אלילים אלף מישראל, שאם היה פירושו אחד מישראל אלף מן האומות עובדי עבודת אלילים לא יצדק, שבברכות לא נתברכו רק שירדפו חמשה מאה והיאך יאמר אחד אלף, אמנם לפי פשוטן של דברים יתכן לומר שפירוש הדברים הוא, שאחד מישראל ירדוף אלף מהאומות עובדי עבודת אלילים, ויצדק כי כוונת הכתוב היה לומר שאם האומות עובדי עבודת אלילים היו מתבוננים לאחרית פורענות עצמם או אחרית טובות ישראל בביאת הגואל, שאחד מישראל ירדוף אלף מהם, הרי היו מכירים שעתה שהם נסים מפני האומות עובדי עבודת אלילים הוא לסיבה שצורם מכרם: ולא יוקשה ענין החשבון, ששם בפרשת בחקותי ידבר במה שיהיה במלחמות שבע עממים, אבל פה בפרשה הזאת ידבר במה שיהיה בביאת הגואל שהוא האחרית אשר עליו אמר בלעם ותהי אחריתי כמוהו, ועל מה שנאמר פה שירדוף אחד אלף, נאמר (ישעיהו ס, כב) הצעיר יהיה לאלף:

ובמה שהוקשה להרא"ם ז"ל שאין לומר אינו דומה רבים העוברים על התורה וכו', לדעתי אין קושי כלל, כי כאן בפרשת האזינו ידבר בשני ענינים, אחת בהפלגת רכות הלבב אשר יגיע לאומות עובדי עבודת אלילים, ושני בהפלגת הגבורה אשר תגיע לישראל, כי על הפלגת הגבורה אמר שאחד ירדוף אלף, ועל הפלגת רכות לבבם אמר ששנים יניסו רבבה ולא אמר רבבה ירדופו, ויהיה פירושו שרבבה מן האומות עובדי עבודת אלילים שיראו שנים מישראל ינוסו מפניהם, אבל שנים לא ירדפו אחרי רבבה מן האומות עובדי עבודת אלילים, רק שני אלפים כפי החשבון שאחד ירדוף אלף: ונכון מזה יתכן לומר, שאין הבדל בין אומרו יניסו או ירדופו, ושהחשבון צודק בפרשה הזאת כמו שהוא בפרשת בחקותי, שבפרשת בחקותי נאמר שחמשה ירדפו מאה א"כ כל אחד המקיים התורה ירדוף עשרים, וכשיהיו מקיימי התורה מאה ירדפו רבבה שכל אחד ירדוף מאה שהוא חמשה פעמים עשרים, באופן שניתוסף לכל אחד כשהוא מקיים עם רבים חמשה פעמים כמו שהיה לבדו, א"כ גם פה בפרשת האזינו יצדק החשבון כן שלימות המשיח ירדוף אחד אלף וכשהם שנים ירדוף כל אחד חמשה פעמים כל כך כמו שיהיה רודף לבדו, באופן שכל אחד ירדוף חמשה אלפים, הרי לך שנים יניסו רבבה, ונתיישבו כל הדברים על פי דרכנו זה, שיהיה אומרו יבינו לאחריתם, רצה לומר לימות המשיח, ומפני שהם לא יתבוננו על זה אבל יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, הנה הוא סיבה להצלתם של ישראל שהם נקראים אומה, שאם לא היה זה היו שואלים אפאיהם, רצה לומר איפה איה הם:

ואמר עוד בגודל סכלות האומות שהיו בימים ההם, שאפילו שהיו יודעים גדולת צורינו על צורם, עם כל זה לא יתבוננו על הדבר הזה ויחשבו שידם רמה, וזה אומרו כי לא כצורינו צורם ואויבנו פלילים, כאילו יאמר שגם כל האומות הודו היות אלהינו גדול על כל אלהים ואינם מכחישים זה, והוא אומרו ואויבינו בעצמם יהיו פלילים וישפטו היות הדבר כן שגדול אלהינו מכל אלהים, אבל יש להם אמונות רעות, וזה המשיל ואמר אשכלות מרורות למו עדיין מסדום ועמורה שלא היו מאמינים בהשגחה, וכן יתמידו עד כי על עבדיו יתנחם ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו, שפירושו לדעתי שב אל עבדיו, כאלו אמר שדם עבדיו יקום, וגם הדם ההוא יכפר אדמתו ועמו, כמו שאמרו רז"ל (מועד קטן כח, א) מיתת צדיקים מכפרת:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה