מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק מ
והנה נמשך משה אדוננו לומר את אשר הקדמנו, ואמר שהתורה תהיה עמוקה ונסתרת בסודותיה טובה למשכילים אשר יבינו, וגם הנגלה ממנה טוב מאד לעוסק בה כאילו השיג הנסתרות, אחרי שאין שכלו מגיע אליהם עם היותו טורח, אבל אין ספק שאשר אינו טורח, עליו נאמר (ירמיהו ב, ח) לא ידעוני, ועליו וכדומה לו נאמר (איוב כא, יד) ודעת דרכיך לא חפצנו, ומשה ידבר אל הרוצים וחפצים וטורחים, ועליהם הכריז ואמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שהמטר הוא משל אל הנגלה, והטל משל אל הנסתר, לדקותו שאינו נרגש ונראה לעין כמו המטר:
ועוד שכאשר אמר שהשמים יאזינו וישתוקו, ושאחרי נתינת התורה אין צורך לסיפור השמים, כי התועלת הנמשך מן השמים ותנועתם ימשך ג"כ מן התורה, לכן הזכיר הטל והמטר שהם ג"כ תועלות נמשכות מן השמים לארץ, כאילו יאמר שהתורה תתן ג"כ טל ומטר לנפש כמו שיתנו השמים לגוף:
ואמר עוד, אחר שאמר שהתורה היא נגלה ונסתר, אמר שיקבלו ממנו המשכילים תועלת וגם הבלתי משכילים, וזה אומרו כשעירים עלי דשא, שהוא העשבים הקטנים שאין בהם כל כך כח לקבל, והעשב הוא שיש בו קלח שיש להם יותר כח לקבל, שהכוונה אל המשכילים אשר שכלם יכיל להבין עמוקות, ואל אותם שלא יכיל. וזאת היתה הקדמה והצעה ממשה אדוננו אלינו, להודיענו התועלת הנמשך מן התורה שהוא נמשל לשעירים עלי דשא ולרביבים עלי עשב, כי הכל כפי המקבל, אבל כל אדם בכללות יקבל תועלת ממנה לנפש, תהיה השגתו מרובה או מועטת:
ולהיות שבדברי השירה שכוללת כל התורה יהיו דברים נראים ככפולים, הודיע לאמר שאל יחשבום תוספת, כי שמותיו של הקב"ה הם, וזה אומרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. או שנאמר על הדרך שאמרנו, שכאן אמר משה שהשמים ישתקו ושהתורה תבאר ותפרסם כבוד ה', לפי שהשמים מעידים ודאי כי נתחדשו ונבראו, ומסלקים הקדמות ואמונות זרות אחרות, אבל אין להם דיבור שיאמרו מי הוא הבורא אותם, אבל אני מפרסם יותר מכם, כי אני אומר בתורה שם הבורא שברא אותם, א"כ ראוי שתשתקו אתם, וזה אומרו תשתקו ותנו כבוד לשם אל הבורא שאני קורא אותו, והוא נתינת טעם אל שראוי שישתקו ושהוא ידבר, והוא אומרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו: כבר ידעת שרצו רז"ל (ראש השנה לא, א) שתתחלק שירה זאת לששה חלקים, וסימנם הזי"ו ל"ך, האזינו השמים, זכור ימות עולם, ירכיבהו על במתי ארץ, וירא ה' וינאץ, לולא כעס אויב, כי ידין ה' עמו, ויתכן לנתינת טעם לחלוקתם זאת, שמשה ע"ה ראה מה שעבר על האומה ישראלית ומה שעתיד לעבור עליהם, ורצה להזכירם מה שעבר ולהודיעם העתיד, וראה שחמשה זמנים מתחלפים הם, זמן ראשון מה שעבר עליהם טרם בואם לארץ ישראל, זמן שני אחרי בואם, זמן שלישי גלות ראשון שבעים שנה, זמן רביעי גלות שני החיל הזה, חמישי לימות המשיח, חלק אותה משה, שהחלק הראשון היינו האזינו היה הקדמה כאשר יתבאר אח"כ, על הזמן ראשון הזכירם ואמר זכור ימות עולם, והזכירם שמדור הפלגה לקח הקב"ה לחלקו אומה זאת, ואמר על דור הפלגה בהפרידו בני אדם שנחלקו לעשרים כמו שאמרנו בפרק אחרון של מעשה בראשית עיין שם, וע"ז אמר כי חלק ה' עמו וגו'. ואח"כ אמר מה שהיה בעת אומרו השירה שהיו במדבר ימצאהו בארץ מדבר וכל הטובות שגמלם וזה זמן אחד. ועל הזמן השני שהוא ארץ ישראל בטובתם אמר ירכיבהו על במתי ארץ. על הזמן השלישי שהוא גלות ראשון אמר וירא ה' וינאץ. זמן רביעי על גלות החיל הזה, אמר לולא כעס אויב. על זמן חמישי לימות המשיח אמר כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם: ואחר השלימו הקדמתו שאמר להם גדולת התורה שאינה צריכה להקדמה מחכמה אחרת, אבל שהיא מספקת בלתי חקירת מופתים מן תנועת השמים להודיע לאדם אמיתות כל הדברים, וגם אמר היותה נכונה למשכילים ולבלתי משכילים, והודיע שכולה היא שמותיו של הקב"ה, וראה היות כאן שאלה עצומה נפלאת מאד, שאחרי שהוא שיבח את התורה ומתרה בהם שיקיימוה ומרבה בהתראת עונשים כאשר יסופר בכל דברי השירה, א"כ תפול השאלה שאחרי היות רצונו יתברך שע"י התורה נכניע ונבטל היצה"ר אשר בנו, למה נתן לנו היצר הרע והוא ברא אותנו ועשאנו בו, וזה יהיה כמי שמכה לאדם בחרב ונותן לו תרופה להתרפאות ממכתו, ותראה תלונה ותרעומת בחוק המשפט האלהי, לכן התחיל משה באומרו שהקב"ה בראנו תמימים וישרים בלתי יצר הרע, כי יצר הרע נברא, כמו שאמרו רז"ל (בר"ר ט, ז) כי טוב מאד (בראשית א, לא), זה יצר הרע, אבל לא בראו באדם, והעד מה שתקנו לומר (ברכת השחר) נשמה שנתת בי טהורה היא, ואחר שננער ממעי אמו יבוא אליו היצר, כמו שדרשו ז"ל (ירושלמי ברכות כז, ב, בר"ר לד, י) יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא), וזה נמשך מזוהמת הנחש, אבל פעולת ה' כשברא את אדם הראשון תמים בראו, א"כ אין כאן לא תלונה ולא תרעומת בחוק משפטו יתברך כי ישרים הם. וזה אומרו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:
ועוד יש לדעת כי בענין היסורים והעונש הבא על האדם על רוע מעלליו יש שלשה שאלות עצומות, א. מה שאמרנו מצד היצר הרע, שמאחר היותנו נבראים מחומר ביצרנו זה, הנה כאשר נכבוש אותו ונגבר עליו היינו ראויים לשכר, אבל כאשר לא נוכל לו לא היינו ראויים לעונש כלל, ב. להבין מה לו להקב"ה אם המין האנושי יחטא, הלא נגד עצמנו אנחנו עושים, ג. אנחנו אומה ישראלית כאשר נחטא מייעד עלינו בשירה הזאת ובתורה כמה עונשין בעולם הזה, ולמה נגרע משאר האומות שהם חוטאים ויש להם הצלחה בעולם הזה, וזאת השאלה היא בכלל כל האומה כמו שאמרנו, והיא גם בפרט שיש רשע ורע לו ויש רשע וטוב לו, כי צדיק ורע לו כבר אמרנו שהוא כדי להרבות שכרו בעולם הבא, כמו שהיה אומר דוד (תהלים כד, ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, שכאשר ראה שלעולם היה נרדף, כמו שאמר (תהלים ג, ב) רבים קמים עלי, אמר כן שטוב וחסד הוא שעושה לו השם יתברך שירדפוהו כל ימי חייו ושיהיה בצער, כדי שישב בבית ה' שהוא עולם התגמול לאורך ימים, אבל הרשע למה יהיה טוב לו, ועם היות שדוד ע"ה השיב ג"כ על זה ואמר (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, זה יצדק לאומה ישראלית שהם מצפים עולם התגמול, אבל במי שאינו מצפה עולם התגמול ואינו חושש ויש לו הצלחה בעולם הזה, הרי יש לו כל תאות לבו, וזה היה אומר דוד (תהלים קמ, ט) אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה, רצה לומר כשירומו סלה ויהיה להם הצלחה בעולם הזה, כבר באה לו כל תאוותו שהוא אינו מצפה עולם התגמול: וכל השלש שאלות הללו היה מתלונן איוב בהם, אם בראשונה שאמרנו שמאחר היות בנו יצר הרע לא היינו ראויים לעונש, ואפילו שהיינו עושים נגדו יתברך, אמר איוב (י, ח-ט) ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני. זכור נא כי כחומר עשיתני, רצה לומר אם אני הייתי עושה ובורא את עצמי, יתכן היות מן הדין להענישני על החטא, אבל אתה עשיתני בחומר זה ולמה תענישני. ועל השאלה השנית שאמרנו שכיון שבחטא אין אנו גורמים רעה אלא לעצמנו שאנחנו מפסידים השכר הנצחי למה תענישני, כבר מספיק מה שאנחנו עושים לעצמנו בהפסד השכר, הנה אמר איוב על זו השאלה (ז, כ-כא) חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם למה שמתני מפגע לך ואהיה עלי למשא. ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני, שפירוש הדברים מבואר, שהיה אומר מאחר שאיני גורם רעה רק לעצמי שאני מחסר ממני השכר הנצחי למה תענישני, והלא יספיק שלעפר אשכב ואמות ואין לי שכר כלל, וזהו אומרו ושחרתני ואינני. ועל השאלה השלישית שאמרנו שהרשעים שאינם מצפים עולם תגמול היה מן הדין שיהיו כולם שוים בעולם הזה ברעה, ולמה יהיה לזה רע ולזה טוב, הנה אמר איוב (כא, ז-טו) מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל. זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם. בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם וגו', עד ויאמרו לאל וגו', ומה נועיל כי נפגע בו, הרי לך שהיתה כל טענתו על אותם שאינם מצפים תגמול למה יהיה להם טובה בעולם הזה. ועל השלשה שאלות הללו סובבים דברי איוב כולם כאשר יושקף עליהם השקפת עיון:
ומשה אדוננו בשירה הזאת התיר כל הספיקות הללו אל אומה ישראלית, אם על הראשונה מהיצר הרע אמר הצור תמים פעלו, שברא את האדם תמים בלתי יצר הרע, ואין יצר הרע בא רק מבטן האם, כמו שאמרו רז"ל מנעוריו משננער מבטן אמו, וכי מזוהמת הנחש שהטיל נמשך היצר הרע לילוד אשה, אבל אדם כשנברא תמים נברא, והקדים לומר שכל משפטיו ישרים:
ולענין השאלה השנית שאמר איוב חטאתי מה אפעל לך, השיב משה על נכון ואמר שחת לו, שב אל מה שהקדים לומר (דברים לא, כט) ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, לכך אמר מי שהיה רשע לעצמו, בשגם לא יריע לאחרים, לא בניו מומם דור עקש ופתלתול, רצה לומר אין רשעתו מום לבניו עד שיתרחקו מלהתחתן בם לפי שיאמרו שהם דור עקש ופתלתל, הרי שרשע אחד במשפחה כל המשפחה נפגמת, וצדיק במשפחה כל המשפחה מתייחסת, כמו שאמר דוד ע"ה על האיש הירא את ה' (תהלים קיב, ב) דור ישרים יבורך, אם כן הלה' תגמול זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך, כלומר לא תוכל לטעון מה אפעל לך שהרי הוא אביך ושמו מתחלל על ידך, כמו שנאמר בבת כהן (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת:
ועל השאלה השלישית שאומרים למה נגרע משאר האומות בעולם הזה שכולם חוטאים, אמר משה זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, שהיה אומרו שאין להם לישראל להביא ראיה מן האומות שחוטאים והם יש להם הצלחות העולם הזה, לפי שמתחילת הבריאה נתן אותם תחת המזלות, וזה אומרו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, כמו שנאמר (דברים ד, יט-כ) וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. ואתכם לקח ה', כך אמר בכאן בהפרידו בני אדם וגו' למספר בני ישראל שהם המזלות, כי חלק ה' עמו, וא"כ בזה נסתלקה גם השאלה השלישית שמה שיש לנכרים הצלחה בעולם הזה, הוא להיותם נתונים תחת שנים עשר מזלות, ואם המזל האחד יצא משפטו נגד האומות נגד הצלחתם יצא במשפט מזל אחר להחזיק הצלחתם, ולפעמים יגבר זה ולפעמים שכנגדו, אבל ישראל שאין להם מזלות רק הם חלק השם יתברך, הנה כאשר עושים רצונו של מקום נוחלים שני עולמות, וכאשר אינם עושים רצונו של מקום אין להם עולם הזה ולא עולם הבא, כי המזלות כלם מנוגדים להם שאין להם חלק בם כלל, כמו שאמרו רז"ל (שבת קנו, א) אין מזל לישראל:
וכבר יפלא למשכיל במה שאמרו רז"ל בבתרא (בבא בתרא טו, א) שמשה כתב ספרו וספר איוב ופרשת בלעם, שאם הכוונה באומרו ספרו על ספר תורה הרי פרשת בלעם בכלל, וגם אם הוא ספר אחר היאך יאמר שהוא כתב פרשת בלעם, והלא ידוע שמפי הקב"ה כתב פרשת בלעם כשאר התורה, א"כ מאי אומרו על פרשת בלעם לבד הרי כל התורה כתב, ואין לומר שלא מפי הקב"ה כתב בתורה פרשת בלעם, שכבר זה מוסכם שכל התורה כולה כתבה משה מפי הקב"ה (ראה בבא בתרא שם), אבל במה שאמרנו יתיישב הענין מאד, שהקב"ה אמר למשה שיכתוב שירת האזינו, ואמר (דברים לא, יט) כתבו לכם, והנה משה כתבה ותירץ בה השלש שאלות אשר כל ספר איוב סובב עליהם, וכן כתב בשירה הזאת פרשת בלעם שלא יקרא פרשת בלעם מה שדיבר עם האתון, אבל יקרא פרשת בלעם מה שנתנבא על ביאת משיחנו ועל אחריתנו שישגא מאד, כמו שאמר (במדבר כג, י) ותהי אחריתי כמוהו, ואמר (שם כד, ז) ותנשא מלכותו שב אל מה שנאמר (יחזקאל לד, כד) ועבדי דוד נשיא בתוכם כאשר ביארנו פרק ל"ד, והנה גם זה כתב משה תוך השירה הזאת, כמו שנאמר הרנינו גוים וגו', והשירה עצמה נקראת ספרו של משה, כיון שניתן לו רשות לכותבה לכל ישראל:
וכבר יש להבין בענין השירה הזאת שלא ימלט אם שנאמר שמשה כתבה מפי ה' או הוא כתבה מעצמו, ואם תאמר שכתבה מפי ה' שהשם יתברך אומר והוא כותב, הרי הוא ככל שאר דברי התורה, ומה הוא הציווי הנוסף שאמר השם יתברך למשה לכתוב דברי השירה הזאת, ונאמר (דברים לא, כב) ויכתוב משה את השירה הזאת, ואם תאמר שכתבה משה מעצמו, הנה זה נגד המוסכם מרז"ל שאמרו שכל התורה השם יתברך אומר ומשה כותב. אבל יתכן שלא ניתן ספר התורה לשום אחד מישראל, אבל היה מונח בצד הארון, כמו שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד הארון, אבל השירה נכתבה וניתנה לכולם עם היותה כתובה ג"כ בספר התורה, ולכן נקראת השירה ספרו של משה:
ויתכן שלפי שמשה באלו הפסוקים קצרי הכמות השיב וסילק את כל השאלות ששאל איוב, שכל טענותיו סובבות על אלה השלשה, וכתב על אחרית האומה ישראלית כמו שאמר בלעם, לכך אמרו ז"ל משה כתב ספרו וספר איוב ופרשת בלעם. וכבר תמצא שאמרו רז"ל (בבא בתרא טו, א) שאיוב לא נברא אלא למשל, רצה לומר שהיה למשל לישראל לנחמה להם, שכאשר איוב היה מוצלח בכל ענינו והושפל מכל אשר לפניו, ואחר כך באחריתו נתעלה והצליח כפליים, כמו כן האומה הישראלית היו בתכלית ההצלחה המוחלטת, ואחר כך הושפלו בגלות החיל הזה, ועתידים להיותם נכפלים בהצלחות לימות המשיח, הרי לך שגם ספר איוב ופרשת בלעם ושירת האזינו לתכלית אחד שהוא ביאת משיחנו: ואחר בואנו לענין זה אבאר לך מה שנאמר בישעיה (נב, יג) הנה ישכיל עבדי וגו', אשר כבר ידעת כל הפרשה ההיא שועלים הלכו בה, והמשיכו כל הפסוקים ההם לדברי הבאי, וזה להיותם משונים בסדרם ובלתי מובנים. ועתה אבאר לך שכל ענין אותה הפרשה שנאמר בישעיה הוא שאמר ישעיה לנחמה לישראל, והיה לענין ימות המשיח, וטרם החלי אזכירך כי מן הכתוב שנאמר (יחזקאל יד, יד) נח דניאל ואיוב, נראה בהדיא שאיוב היה בין חורבן בית ראשון לשני, רצה לומר באותם הזמנים כיון שהוזכר אחרי דניאל, וגם תשקיף השקפת עיון על מה שהתחיל ישעיה קודם הפרשה ההיא בענין נחמה בבשורת משיחנו, כמו שנאמר (נב, ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, עד שהשלים (שם יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, ואחר כך התחיל הנה ישכיל עבדי, שנראה בהדיא באומרו הנה ישכיל שמביא ראיה אל מה שהקדים בבשורת הגאולה:
והענין כן הוא, שהביא מענין איוב שהיה בימים ההם משל לראיה כאשר ביארנו, שהוא למשל לאומה ישראלית, וכמו שכתבנו קצת מזה בהקדמתנו אשר הקדמנו לחיבורנו זה, שאיוב בעצמו הרגיש שנברא למשל, והיה מתרעם על זה ואומר (יז, ו) והציגני למשל עמים ותופת לפנים אהיה, ודוק ותשכח שכל דברי ישעיה בפרשה הזאת שאמר הנה ישכיל עבדי, תמצאם בדקדוק בדברי איוב:
וכבר ידעת מה שנחלקו המפרשים, שקצתם אמרו שנאמר על אברהם שנקרא עבדי, וקצתם אמרו על חזקיה, ואמרו כן בעבור שנמצא בהם שנקראו עבדי, וקצתם ביארוהו על משה. אמנם אנחנו ימשכו דברינו על כל הפרשה הזאת שאמר ישעיה, שהיו כולם לראיה לבשורה אל היעודים הטובים שאמר על ישראל, והתחיל ואמר שעם היות האומה ישראלית בתכלית השפלות שיחזירם ה' למעלתם בתוספת טובה, והביא ראיה מאיוב, כי דברי ישעיה היו מה שאמר לו הקב"ה בנבואתו ובאותו לשון עצמו אמרם, הנה ישכיל עבדי, רצה לומר הנה איוב שהוא בתכלית השפלות ישכיל ויעלה למעלה, שכבר נאמר (איוב א, ח) עבדי איוב, ולכן אמר עליו הנה ישכיל עבדי, כאילו נותן הקב"ה לנביא אות על ההצלחה לימות המשיח, שכאשר יראה שאיוב תוכפל הצלחתו יהיה לאות שגם ישראל תוכפל הצלחתם:
והנה דוק ותשכח שהפרשה הזאת שאמר ישעיה לא אמר אותה רק על איוב, כי כן כל פרט ופרט מדבריה תמצא בדברי איוב, באותה הפרשה נאמר (שם יד) שממו עליך רבים, כמו כן נאמר באיוב (כא, ה) פנו אלי והשמו, ומה שנאמר (שם יד) משחת מאיש מראהו, כמו כן באיוב נאמר על רעיו (ב, יב) וישאו עיניהם מרחוק ולא הכירוהו, וכן נאמר פה (שם טו) ואשר לא שמעו התבוננו, כמו כן נאמר באיוב (ל, כ) עמדתי ותתבונן בי, ונאמר (שם נג, א) וזרוע ה' על מי נגלתה, כן נאמר שנגלה אליו ה' ואמר לו כל גבורותיו, כאן נאמר (שם ג) נבזה וחדל אישים, כן נאמר באיוב (לא, לד) בוז משפחות יחיתני, כאן נאמר (שם ג) איש מכאובות, כן נאמר באיוב (ב, יג) כי גדל הכאב מאוד, חליינו הוא נשא ומכאובנו הוא סבלם (שם ד), זה מבואר שאחרי שנברא למשל לישראל הרי סבל כל צרותינו ומכאובינו, וזהו אומרו שאנחנו חשבנוהו נגוע בעוון עצמו לא למשל, ואין הדברים כן רק מחולל מפשענו מדוכא מעונותינו, כיון שלא בראו השם יתברך רק להיותו משל לאומה ישראלית, כאן נאמר (שם ו) וה' הפגיע בו, וכן באיוב נאמר (ז, כ) למה שמתני למפגע לך, וכן נגד שאמר כאן (שם ה) מדוכא מעוונותינו, נאמר באיוב (ו, ט) יואל אלוה וידכאני, כאן נאמר (שם ב) ולא הדר ונראהו, וכן באיוב נאמר (ז, ח) לא תשורני עין רואי, כאן נאמר (שם ג) וכמסתר פנים, כן באיוב נאמר (ג, כג) לגבר אשר דרכו נסתרה, כאן נאמר (שם ט) ויתן את רשעים קברו, כן באיוב נאמר (יז, א) ימי נזעכו קברים לי, כאן נאמר (שם ט) על לא חמס עשה, וכן נאמר (טז, יז) על לא חמס בכפי, כאן נאמר (שם ט) ולא מרמה בפיו, וכן נאמר באיוב (כז, ד) ולשוני אם יהגה רמיה, כאן נאמר (שם יא) מעמל נפשו, ובאיוב נאמר (ז, ג) לילות עמל מנו לי, כאן נאמר (שם יב) הערה למות נפשו, וכן באיוב (ז, טו) ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי, כאן נאמר (שם יב) ואת פושעים נמנה, וכן באיוב (יד, יז) חתום בצרור פשעי, יראה זרע יאריך ימים (שם י), מבואר שכן נאמר באיוב (מב, יג-טז) ויהי לו שבענה בנים ושלש בנות ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה. הרי לך מבואר שכל הפרשה הזאת שאמר ישעיה נגד איוב אמרה, להיות שנברא למשל לישראל כאשר אמרנו, שהיתה נתינת אות לבשורת יעוד הטובה העתידה לישראל ממה שקרה לאיוב, והמשכתי לבאר לך פרשה זאת של ישעיה כי קנאתי בהוללים אשר ביקשה נפשם לפרש אותה על פי דרכם באמונה: ועל פי דרכנו זה יצדק מאד מה שאמרנו שמה שאמרו רז"ל (ב"ב טו, ב) שמשה כתב ספרו וספר איוב שבשירה הזאת, מלבד שתירץ קושיותיו של איוב, הנה ג"כ אמר כל הרעות העתידים לבוא על האומה ישראלית, וגם אמר הטובות העתידים לבוא באחרית הכל, וכן אמרו רז"ל (שם) שכתב משה פרשת בלעם גם היא בשירה הזאת, שבלעם ג"כ נתנבא על כל הגלות החיל הזה, במה שאמר (במדבר כד, כג) אוי מי יחיה משמו אל, ועם כל זה אמר (שם כג, י) ותהי אחריתי כמוהו, אם כן היטיבו לומר שמשה בשירה הזאת כתב ספרו, שהשירה הזאת כתבה לכל ישראל ונכללת בה כל התורה. וכבר אמרנו במה שנאמר (שמות לב, לב) מחני נא מספרך, רצה לומר כל מה שנכתב בתורה קודם שנראה בסנה למשה נקרא ספרו של השם יתברך שסיפר למשה מה שהיה, אבל אחר מראה הסנה היא סיפורו של משה, וכאן בשירת האזינו איננה רק קיצור אזהרה לתורה שנתן משה, א"כ היטיבו ז"ל לומר שמשה כתב ספרו בשירה הזאת וגם ספר איוב ופרשת בלעם. ועל פי דרכנו זה נתיישבו המקראות הללו על נכון, ויותר מהמה כאשר תראה מה שאמרו בהם רודפי הפשט וכל שכן המדרשים, עוד תשקול במאזני השכל ותבחר ותקרב דרכנו זה: