מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק לט
כל מי אשר קדמני בביאור השירה הזאת, באומרו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי לא נסתפק, אבל חשב ודאי שזו היא העדאת עדים את השמים ואת הארץ, כמו שהקדים ואמר (דברים לא, כח) ואעידה בם את השמים ואת הארץ. וזה פלא בעיני שבפרשת ואתחנן נאמר (דברים ד, כו) העידותי בכם את השמים ואת הארץ, וכן בפרשת נצבים שנאמר (דברים ל, יט) העידותי בכם השמים והאר,ן, לא הוצרך לומר לשמים ולארץ שישמעו ויאזינו:
אבל לדעתי אומרו כאן ואעידה בם את השמים ואת הארץ, הוא על הדרך שאמר ג"כ בפרשת ואתחנן ונצבים, שכמו כן העיד עליה כאן את השמים ואת הארץ, על מה שאמר להם (דברים לא, כט) וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, וענין העדות לעצמו וענין השירה לעצמו, אבל ענין העדות הוא התראה והעדאה על קיום כל דברי השירה: והנה ענין השירה הזאת נאמר כוונתה בקיצור, אחר נרחיב הדיבור, והוא שלדעתי כל השירה הזאת היתה הכוונה אחרי ראות משה שמחתו במתנת חלקו שניתנה זאת התורה על ידו להצלחת הישרה נצחית לאומה ישראלית, וציוהו השם יתברך להתרות בהם עתה סמוך למיתתו על קיימם כל דברי התורה, ולהזהירם על העונש המופלג אשר יגיעם אם לא יקיימוה, רצה קודם שיתרה בם על קיום התורה להראות להם שלימות התורה בכל ענינה, ושע"י שמירתה ישיגו כל הידיעות המחוייבות להצלחת הגופניות והנפשיות, ושהיא שלימה באופן שהרוצה להעמיק ולהבין סודותיה ימצאנה לפניו כשלחן ערוך, ואשר תקצר ידיעת שכלו מהשיג סודותיה, הנה במה שישיג ממנה יספיק להצלחת נפשו, מאחרי שלא נתרשל בלימודה וטרח:
ויהיה זה כמשל למלך בשר ודם שציוה לצאת כל בני עירו להקביל פניו, ושלכל הבא ינתן קשיטה אחת בשובם אל העיר, הנה מחלק הקשיטות יתן קשיטה לכל מי שהלך להקביל פני המלך, ועם היות שמאותם שהלכו להקביל יש רבים מהם שלא הגיעו לראות פני המלך, שכיון שטרחו כל האפשר להם לראות פני המלך יהיה שכרם שוה כאותם שראו, ועל זה אמרו ז"ל (אבות פ"ב מט"ז) ולא עליך המלאכה לגמור: ועוד רצה משה רבינו ע"ה להודיעם שבחה של תורתנו תמימה, שעל כן נקראת ודאי תמימה, שכל החכמות צריכות הקדמות מן החכמה הקודמת לה עד המושכלות הראשונות, שע"ז אמר משה כי לדעת כל מה שצריך להשגת הנפש ולהצלחתה תספיק ידיעת התורה בלתי שום הקדמה אחרת:
ובהיות שראה משה אדוננו שאברהם ע"י השגתו המופלגת בטבעיות ובתכונת השמים והארץ הציץ והשכיל עד שהגיע אל מדרגת הכרת בוראו, כמו שאמרו רז"ל (בר"ר לט, א) עליו משל למי שהיה הולך ממקום למקום וראה בירה דולקת אמר אפשר בירה זו בלא אדון עד שהציץ עליו בעל הבירה, שכבר רז"ל במשל הנמרץ הזה רמזו בו באומרם שהיה הולך ממקום למקום, כוונתם לומר שאברהם היה חוקר באלהיות וחשב אלהות, בענין שמצא בפי דורו היותו בלתי נכון לחשוב בו אלהות, וביקש ענין אחר, וכן מענין לענין עד שהגיע למאורות, והיה הבירה הדולקת ומשם הבין אלהותו יתברך, וע"ז אמר דוד (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וכמבאר איכות ענין הסיפור שמספרים, אמר (שם ד-ה) אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום, כלומר שהם אינם מספרים אבל יצא קום בעולם ובקצה תבל מיליהם, ומי שיעיין בתנועתם יכיר וידע אדון הבירה:
ואמרו ז"ל מליצה נאה נאותה על ענין זה, וזה לשונם יומא פרק קמא (כ, ב) ת"ר אלמלא קול גלגל חמה קול המונה של העיר נשמע, ואלמלא קול המונה של העיר קול גלגל חמה נשמע, עוד שם א"ר לוי מפני מה אין קולו של אדם נשמע בלילה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים, והאי חירגא דיומא לא שמיה, והיינו דקאמר נבוכדנאצר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין ע"כ, כי כוונת המאמר פירש אותו בעל העקידה (שער א) ואמר שאם לא היה סיפור השמים כבוד אל כמו שנאמר (ישעיהו מ, כו) וראו מי ברא אלה, כבר אז היה נשמע קול של העיר שהיו אז מאמינים בקדמות, ואם לא היה קול המונה של העיר, שהיו אז מלמדים אנשים לאפיקורסות להאמין בקדמות, היה קול גלגל חמה נשמע ומקובל לכל העולם, והיה מכירים את בוראם: אמנם על מאמרו של ר' לוי לא אמר מהר"י ערמאה בעל העקידה דבר, ולדעתי שעל דרך זה א"ר לוי ג"כ, מפני מה אין קולו של אדם נשמע בלילה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע, ומאמרו עמוק מן הראשון שאמר גלגל חמה מנסר כחרש הזה המנסר, רצה לומר שהשמש תנועתו העצמית ממערב למזרח והגלגל היומי מוליכו ממזרח למערב, ובזה תהיה תנועתו ממש כחרש המנסר שמוליך ומביא, ואם לא היתה כן תנועתו היה אפשר לשמוע קול האנשים בלילה, רצה לומר אותם אשר בחשכה יתהלכו, אבל בהראות תנועת החמה הפכית אל תנועת עצמה, יתגלה שאין בו אלהות ושיש מנהיג המנהיגו היפך תנועתו, והשלים לבאר כוונתו באמרו שמה שיוציא מנסירת החמה לא שמיה, רצה לומר יודיע אותו הנסירה דלא שמיה שאין בו אלהות. ועתה אחרי אשר ביארנו שהשמים הם הם המספרים כבודו וגדולתו יתברך, נבוא אל הענין שאנחנו בו, שמשה בא לומר לישראל שהתורה היא עדות נאמנה מחכימת פתי, ושאינה צריכה לחכמת התכונה, ושעתה אחר נתינת התורה בסיני ושהם ראו ושמעו אינם צריכים השמים לספר להם ולהודיעם חידוש העולם:
וקודם שנבוא אל ביאור הכתוב נאמר שיש לשאול למה אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, ולא אמר ג"כ ושמעי ארץ, עוד יש לשאול מה ששאלו רז"ל (תנחומא האזינו ב) שמשה אמר שמיעה בארץ וישעיה היפך ואמר (ישעיהו א, ב) והאזיני ארץ. אבל ידמה שאמר משה שאחר נתינת התורה כבר האנשים יבינו חידוש העולם וגדולתו יתברך מבלתי סיפור השמים, ולכן אמר האזינו השמים ואדברה, כי המדבר וחברו ג"כ מדבר יאמר לו תאזין ואני אדבר, רצה לומר תשתוק ואני אדבר, כמו שנאמר באיוב (לג, לא) הקשב איוב שמע לי החרש, וכן נאמר עוד (שם לג) שמע לי החרש ואאלפך חכמה, שלחרישה אומרים שמיעה והאזנה, וזה אומרו ותשמע הארץ אמרי פי, רצה לומר שאע"פ שאברהם לא היתה השגתו רק ע"י תנועת השמים, עם כל זה עתה שניתנה התורה מבלעדי הסיפור שלכם שאתם מודיעים חידוש העולם, כבר הארץ תשמע דברי פי שהיא התורה:
ומה שהפך ישעיה הלשון ואמר שמעו שמים, כבר ידוע כי ההאזנה תאמר על המרחקים, כמו שנאמר (ישעיהו ח, ט) והאזינו כל מרחקי ארץ, כי ההאזנה תאמר כאשר יטה האדם אזנו לצד הקול לשמוע, כמו שנאמר (מלכים ב יט, טז) הטה אזנך ושמע, וישעיה כאשר אמר שמעו שמים והאזיני ארץ, הוא בעצמו נתן טעמו בצדו ואמר כי פי ה' דיבר, רצה לומר אני אומר שמיעה לשמים והאזנה לארץ ולא כמשה, לפי שאין אני המדבר אבל פי ה' דיבר, כלומר בשמים הכין כסאו וסילק את שכינתו מן הארץ על רוע מעלליהם נתרחק מהם, ולכן אמר האזיני ארץ, אבל משה שהוא היה המדבר אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ: