אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק לו

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק לו

חלק מעשי תורה - פרק לה

פרשת דברים:

במה שנאמר אחד עשר יום מחורב, כבר פירש רש"י אמר להם משה מה גרמתם וכו' כן פירש ע"פ מדרש אגדה. אמנם כבר אמרנו בחלק זה סוף פרק י"ד שאומרו אחד עשר יום, שב אל מה שנאמר הואיל משה באר את התורה, שכל משנה תורה הוא אחד עשר פרשיות, ולימד אותם להם באחד עשר יום, והוא נכון בעיני לפי הפשט:

ומה שנאמר וחצירות, פירש רש"י וחצרות לענין קרח. ובפרשת קרח (במדבר טז, ד) פירש שהוא סרחון רביעי, וכבר כתבתי שהרב אליהו מזרחי טען שאם כן היה במדבר פארן, ושם נתיישב זה בחלק הראשון פרק א' ובחלק זה פרק כ"ד: ומה שנאמר יוסף עליכם ככם אלף פעמים, כבר יפלא כי לא מצינו כלל שנתקיימה ברכה זו שיהיו אלף פעמים שש מאות אלף, ובזמן דוד שהיו ישראל בתקפם נאמר (שמואל ב כד, ט) שמנאם דוד והיו אלף ושלש מאות אלף ישראל ויהודה, אבל לימות המשיח אמר כן, כמו שנאמר (ישעיהו ס, כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ופירש הרב אברהם אבן עזרא מחמת דחקו, המשפחה היותר קטנה תהיה אלף, ואין זה מתיישב בפשט הכתוב, אבל לדעתי על כל זרע יעקב אמר כן, שהוא נקרא קטן ונקרא צעיר, כמו שנאמר (בראשית כה, כג) ורב יעבוד צעיר, ועל כללות האומה אמר הקטן יהיה לאלף, כמו שברכם משה יוסף עליכם ככם אלף פעמים, והצעיר לגוי עצום, שאמר קודם על הריבוי ואח"כ על העוצם, ולכך לא נאמר עצום ורב כמו שנאמר בתורה (דברים ט, יד):

ומה שהתחיל בפרשת דברים ענין הסיפור שאמר להם ראה נתתי לפניכם את הארץ והפסיק בענין ואמר דבר הדיינים ששם להם, ואח"כ חזר לומר ראה נתן ה' אלהיך לפניך, וסיפר מעשה המרגלים, הנכון בעיני שמשה הפסיק לומר ענין זה של השרים, כדי לומר שהושיב להם שרי אלפים, ושעם כל זה נתקרבו כולם בערבוביא לומר נשלחה אנשים, כי עם אחד שיהיה להם שרים מיוחדים להנהגתם אינו מן הראוי שילכו כולם לשאול שהם ירצו לשלוח מרגלים, וכדי להוכיחם על גודל רוע סדרם סיפר שכבר שם להם שרי אלפים ושרי מאות, ועם כל זה ותקרבון אלי כולכם:

ענין המרגלים כבר ביארנו הכתובים הללו שבמשנה תורה שם בפרשת שלח כי שם ביתם: ובמה שנאמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם, הרבה מן המפרשים ובפרט הרמב"ן ז"ל טענו שהיאך יאמר כן שבגללם היה הכעס, והכתוב מכריז (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי, ונדחק הרמב"ן ז"ל ואמר בעבור מריבתכם. ואין זה בכתוב שהרי נאמר בגללכם ולא נאמר בגלל מריבתכם, ולא יאמר על נכון שזה סיבה לזה, כיון שעם היות שהיו מריבים עם משה ואהרן היו מקדישים שמו לא היה נגזר עליהם שלא יכנסו ואין זה רק גרמא לבד. וכן פירש רש"י פרשת ואתחנן במה שנאמר (דברים ג, כו) ויתעבר ה' בי למענכם. אבל לדעתי יתכן לומר שמשה אמר כי מה שנגזר עליהם לבלתי היכנס לארץ, היתה מדה נגד מדה, שהם לא האמינו ביכולת ה' שילחם להם, כמו כן לא רצה שיכנסו ויראו יכולתו יתברך, אבל משה שכבר ביארנו שח"ו לא חטא לענין יכולת ה' כמו שנתבאר פרשת חוקת, אם כן לא היה ראוי אל עונש זה, ואומרו כאן בגללכם, נמשך אל מאמרם ז"ל שאמרו (תנא דבי אליהו רבה פרק ל) משל למה הדבר דומה לשפחה שנפל הדלי שלה בבור התחילה בוכה, באה שפחת המלך ונפל דלי זהב שלה מיד התחילה מצחקת, שאמרה מי שיוציא הדלי של זהב יוציא הדלי שלי, והביאו ז"ל המשל הזה על משה שמת בחוצה לארץ, אם כן יהיה פירוש בגללכם, כאילו יאמר לאהבתכם, ואין הכוונה לומר שבגללכם כעס עליו, אבל הכוונה לומר שבגללכם נתן לו זה העונש לאמר לא תבוא שם, כי אין זה העונש מדה כנגד מדה, כיון שלא חטא משה בענין יכולת ה':

כל מה שנאמר בפרשה זאת במשנה תורה לענין אומרו האימים לפנים ישבו בה, וכן מה שנאמר ובשעיר ישבו החורים, וכן מה שנאמר ארץ רפאים תחשב, נראים דברי מותר כי מה צורך לומר מי שישב בה לפנים. וכבר ביארנו כל זה בחלק א' פרק כ"ג: פרשת ואתחנן:

רוב המקראות בסיפור מעשים שבפרשת ואתחנן בא ביאורם פרשת יתרו. ומה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם, יפלא שאחר שנאמר ואתם הדבקים, מדבר עם כולם, היאך יאמר אח"כ כולכם. אבל יאות לדעתי עם מאמר רשב"י (זוה"ק ח"ג עא, ב) זכאה חולקהון דצדיקייא דאתדבק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה, שבזה יהיה אומרו אתם על כל האנשים נפרדים, ומה שאמר כולכם שבים הדברים אל מציאות האיש הפרטיי, שכל חלקיו דהיינו נפש רוח ונשמה יהיו דבקים בה':

פרשת עקב:

מילת עקב יש שפירשוהו כמו בעבור, ויש שפירשוהו כמו חילף או שכר, והרמב"ן האריך בזה. אבל יתכן היות פירושו שכר, והיה כאילו יאמר התנצלות אל מה שאמר קודם כמה פעמים (דברים ו, י ועוד) והיה כי יביאך וגו', ויתכן לשאול א"כ מאחר שכבר אמר השם יתברך לשלוח להם נביאים כאשר שאלו ביום הקהל כמו שנאמר בפרשה זאת בעצמה, אם כן למה יצוה להם משה על מה שהם עתידים לעשות בארץ, ולמה לא יצוה אותם כשיבואו בארץ, לכן אמר משה והיה עקב תשמעון, כאלו יאמר שיהיה שכר שמיעתם עתה המשפטים שעתידים לעשות בארץ, שיתקיים ויבואו בארץ ויעשו שם המצוות, באופן שזהו שכר שמיעתם, וזה אומרו והיה עקב תשמעון המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ששכר מצוה מצוה. ובזה יאות מה שיפלא בסדר הכתוב, שאם היה המובן כפי הנחשב שהשמירה והעשיה והשמיעה כלם בכלל התנאי, אם כן היה לו לומר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם המשפטים האלה, אבל על פי דרכנו נתיישבו הדברים מאד:

ובמה שנאמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים, פירש רש"י ז"ל שמוכרח היות כי זה לשון שמא, וגם הרב אליהו מזרחי האריך את דבריו לקיום פירוש רש"י ז"ל. אמנם גם אחרי כל דבריהם אין הכתוב מתיישב שאין מנהג הלשון לומר שמא תאמר כך לא תאמר כך, ועוד שהוא אומר לפי פירוש רש"י שמא תירא אל תירא, ואח"כ אומר בהדיא אשר אתה ירא מפניהם, אם כן איך יאמר שמא תירא. אבל לדעתי שמילת כי פה היא כמו בכל התורה, שהוא הוראת זמן, כמו כי תצא למלחמה (דברים כ, א), ויובן שגם זו הפרשה היא מכלל הברכה שכבר התחיל בה, שאומרו אל תירא הוא הבטחה אינו ציווי, והיה כאילו יאמר שאם ישמעו וישמרו המצוות, זה שכרם שכאשר יאמר בלבו איכה אוכל להם להורישם, הנה אז יבא להם אבירות לב שלא ייראו מהם לפי שיזכרו כל מה שעשה להם השם יתברך במצרים, אבל אם לא ישמרו ולא ישמעו המצוות, הנה אז יבוא מורך בלבבם כמו שנאמר בתוכחות, וכן נאמר (ישעיהו לג, יד) פחדו בציון חטאים, ולכך היטיב לומר אשר אתה ירא מפניהם, כלומר אתה קודם שתשמע המצוות וקודם שתשמרם כבר אתה ירא מפניהם, אמנם אחר שתשמע תסתלק היראה לא תירא מהם:

עוד יתכן לומר נכון מזה, והוא שאמר הכתוב כי תאמר בלבבך רבים הגוים, כלומר כשתחשוב שהגוים הם רבים ושאינך יכול להם במלחמה טבעית רק באלהית, הנה אז ודאי תנצחם, ועל כן לא תירא מהם, אבל אם תאמר בלבבך שאינם רבים הגוים ושאתה יכול להם, הנה אז ראוי שתירא מהם מאחר שאתה בוטח על גבורתך:

ענין הצרעה נתבאר בחלק זה פרק ט', ומה שנאמר פן תרבה עליך חיית השדה, נתבאר בחלק זה פרק י"ז תראנו משם:

ומה שנאמר כאן ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן. טען רש"י ז"ל והרמב"ן הסכים לדבריו והאריכו מאד על פי האגדה (ירושלמי סוטה ח, א), אבל לפי הפשט לדעתי אין אנו צריכים לכל אותם הענינים, שכבר ידעת שכל המסעות שנאמרו פרשת מסעי הם סביבות אדום, כמו שנאמר (דברים ב, ג) רב לכם סוב את ההר הזה, ומדקאמר רב לכם סוב פשוטים הדברים שסבבו כל אותם המסעות כמה פעמים, כי ההליכה הסבובית היא כעגולה, אם כן לא נאמרו המסעות בפרשת מסעי שהיו הולכים מזה לזה כסדר, אבל הזכיר שמות המסעות לבד, אבל הם היו הולכים מזה לזה ושבים לאחור, כי בהיותם סובבים לא היו הולכים המסעות כסדר כי לפעמים היו סובבים לצד ימין ולפעמים לצד שמאל, וא"כ אין להקשות שכאן נאמר מבני יעקן למוסרה ושם נאמר ממוסרה לבני יעקן, שאחרי שאותן המקומות היו סביב הר שעיר, יתכן שפעם ילכו לאחור ופעם לפנים. וכאן פרשת עקב סיפר שהלכו מבני יעקן למוסרה וממוסרה הלכו להר ההר, ושם מת אהרן, ומהר ההר הלכו הגדגדה ומגדגדה יטבתה, וכן נאמר פרשת בלק (במדבר כא, ד) ויסעו מהר ההר לסבוב את ארץ אדום, שכנראה לא היה מדקדקים רק לסבוב, ולא חשש להזכיר הר ההר כי אומרו שם מת אהרן, רצה לומר באותו הסיבוב שסבבו ארץ אדום שהר ההר היה בקצה ארץ אדום:

ומה שהביא משה ענין זה פה יתכן שבאלו השני מסעות נתעכבו ימים רבים, שהיו הולכים מבני יעקן למוסרה וממוסרה לבני יעקן, וכן מהגדגודה ליטבתה ומיטבתה לגדגודה, ונתן על עיכובם שם טעם, היותם ארץ נחלי מים, ולכן לא נאמר ויסעו מבני יעקן ויחנו במוסרה, וכן לא נאמר ויסעו מגדגודה ויחנו ביטבתה, לבד אמר מגדגודה יטבתה, שפירושו שכל יום היתה הליכתם מגדגודה יטבתה ומיטבתה גדגודה. ויתכן ג"כ כי מה שנאמר שם מת אהרן, הוא הטעם באותו ההר, כי בני יעקן ומוסרה הם מכלל הר שעיר, והר ההר הוא העליון שבהר שעיר, כמו שאמרו רז"ל (במ"ר יט, טז) תפוח קטן על גבי תפוח גדול, על כן נאמר (במדבר לג, לח) ויעל אהרן: ולדעתי מה שהביא פה משה ענין זה, היה להודיע שמיתת אהרן היה בה ג"כ קצת מעוון העגל, וראה מה שנאמר אחר כן בפרשה זו ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא, כי ממה שנאמר בעת ההוא, יובן שכשמת היתה מיתתו ג"כ קצת מעוון העגל, כמו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי, לכן פה שסיפר ענין העגל סיפר אותם המסעות שעשה שאז מת אהרן, לרמוז ענין זה שאמרנו: וכן גם כן קיחת הלויים לעבוד, רצה להודיע שזכו לכך לפי שלא חטאו בעגל, ולכך נאמר עליהם ה' הוא נחלתו. וכל ענין זה הובא פה שרצה משה להוכיחם על ענין העגל שעשו קצת סיבה למיתת אהרן, ובזה נתישבה כל הפרשה על נכון:

אמנם יאות שנדקדק במה שנאמר שם מת אהרן ויקבר שם, ובפרשת חקת שנאמר מיתת אהרן בהר ההר לא הזכיר הקבורה כלל, גם נדקדק מה שנאמר פה היות אותם המקומות ארץ נחלי מים, ובשגם אמרנו שאמר כן לתת טעם על התעכבם שם, עם כל זה יפלא שאין כאן מקומו לתת טעם לזה. ועוד יש לראות שכאשר נאמר שהתפלל בעד העם לא נאמר שהקב"ה שמע עליו בפעם ההיא, אבל באהרן אמר בעת ההוא. אבל יובן היות הכוונה לומר שבעת ההיא לא ישמידנו אמנם כבר נתחייב עונש, א"כ זהו שאמרה תורה שבהיות ישראל נוסעים מבני יעקן למוסרות וממוסרות לבני יעקן, שם נגזר על אהרן מיתה, עם היות כל אותם המקומות ארץ נחלי מים, לרמוז שלא היתה מיתתו מפני מריבת קדש במים, כי שם במקום נחלי מים נקנסה עליו מיתה, ושאם כן היה בעוון העגל: ואומרו ויקבר שם, ידמה שבהר ההר עלה והופשט ומת, אבל במוסרות הוליכוהו ונקבר, שבסיפור מיתתו בהר ההר לא הזכיר קבורה, וזהו שהודיע כאן משה שמאז שהיו ישראל ממוסרות לבני יעקן הולכים מזה לזה מאז נקנסה מיתה על אהרן ושם נקבר, ובזה גילה להם שהמיתה נקנסה שם ושם התפלל, ואם היתה כוונת אומרו בעת ההוא בעת עשיית העגל לא היה צריך לומר בעת ההוא, כי באומרו ענין העגל ואמר שהתפלל, כבר יובן שבשעת מעשה התפלל, שגם בתפילת העם לא אמר שהתפלל בעת ההוא, ועל זה במעשה העגל פרשת כי תשא לא הוזכר היות חרון אף על אהרן ולא הוזכרה תפילת משה עליו, וא"כ יהיה אומרו בעת ההיא בעת היותם במוסרות. וכאשר תראה דברי כל המפרשים והאגדות ודברי אלה אתה תבחר ותקרב:

גם נשאלתי בפרשה זאת שכתב הרב אליהו מזרחי על פירוש רש"י במה שנאמר שמן זית זיתים שעושים שמן. וכתב הרא"ם שיש זיתים שאינם עושים שמן, ובפרשת כי תבוא כתב שכל הזיתים עושים שמן, ונראה בעיני השואל כאילו דברי הרא"ם סותרים. והשבתי לו שלא דק, שדברי הרא"ם נכונים, שכיון שלמדנו ארץ ארץ לגזירה שוה בביכורים (מנחות פד, ב), הרי הוא כאילו נכתב בענין ביכורים זית שמן, וא"כ כיון שכבר נתברכה הארץ שכל הזיתים שבארץ ישראל עושים שמן, מה יצטרך לומר בביכורים זית שמן, שהרי בארץ ישראל כל הזיתים עושים שמן, ולכך דרשו שם דאצטריך בביכורים זית שמן לומר זית אגורי:

ומה שנאמר ועתה מה ה' שואל מעמך, נתבאר בחלק זה פרק ב' תראנו משם. ורוב הפסוקים שנאמר לענין מעשה העגל בפרשת עקב נתבארו בפרשת כי תשא כי שם ביתם: פרשת שופטים:

במה שנאמר ויסלף דברי צדיקים, פירש רש"י ז"ל דברים המצודקים. ולפי הפשט לא נצטרך לזה כי מה שנאמר ויסלף דברי צדיקים, רצה לומר שיסלק דברי הפוסקים וחכמי הש"ס, ויפרש בהם פירושים בלתי נכונים מפני השוחד:

עוד אומר לך בפרשת שופטים, שרוב המפרשים ביקשו חשבונות רבים לתת טעם שהיאך יתכן שעדים זוממים נהרגים בשלא נהרג נפש על ידם, ואם נהרג נפש על ידם אינם נהרגים, שכן דרשו ז"ל (מכות ה, ב) ממה שנאמר כאשר זמם, שדרשו ולא כאשר עשה. ולדעתי יתכן לומר שאין להורגם מפני זילותא דבי דינא, כמו שאיתא פרק שני דכתובות (כו, ב) ופרק חזקת הבתים (בבא בתרא לא, ב - לב, א), ואפילו שיש אומרים שאין אומרים זילותא דבי דינא רק כשדנו שני פעמים, כבר כתבו התוס' שם (ד"ה ונפק עליה) שאפילו באחת, ואפילו לאומר שאין זילותא רק כשדנו שנים, עם כל זה אינם נהרגים עדים זוממים, לפי שאם אתה אומר להרגם אחר מעשה, הוא הדין אם יבואו עדים שיזימו את העדים שהזימו הראשונים ונהרגו על פיהם, הנה גם הם נהרגים, שזה ודאי זילותא דבי דינא הוא, וכבר ידוע שלענין העלאת כהן אמרו שאין חוזרין ומעלין מפני זילותא דבי דינא, (כתובות שם) עם היות שיעבור כמה לאוין לישא גרושה וליטמא למתים, הרי לך שנידחים כמה לאוין מטעם דזילותא: עוד יתכן לומר טעם לשאינם נהרגים אחר מעשה, והוא להורות היות חמור העד זומם יתר על ההורג נפש, כי ההורג חוטא, אבל עד זומם החטיא הבית דין להרוג, ומטעם זה ההורג נהרג ומיתה מכפרת, כמו שנאמר (במדבר לה, לג) יכופר בדם שופכו, אבל העד זומם אינו נהרג שמיתתו אינה מכפרת:

ענין עמלק שבפרשת תצא, נתבאר פרשת בשלח כי שם ביתו:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה