מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק לו
פרשת נצבים:
עם היות שבפרשת נצבים אין שם סיפור מעשה כאשר יעדנו בחיבורנו זה, עם כל זה ראיתי בה קצת מקראות אשר יפלו בהם הרבה ספיקות, אמרתי לבארם לך, על מה שנאמר פן יש בכם איש או אשה וגו', ושבת עד ה' אלהיך:
ספק ראשון, אומרו פן יש בכם כו' או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, כי מה הוצרך לומר שני פעמים פן יש בכם, והיה מספיק שיאמר פן יש בכם וגו' לעבוד את אלהי הגוים ההם והיה כשמעו וגו': ספק שני, אומרו לא יאבה ה' סלוח לו, שלא ימלט אם לא חזר בתשובה פשוט הוא כי למה יסלח לו, ואם חזר בתשובה למה לא יסלח לו, ושערי תשובה לא ננעלו: ספק שלישי, אומרו כי אז יעשן אף ה', שמילת אז מורה על הוראת הזמן שהיה, ומה היא הוראתו:
ספק רביעי, אומרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, כי מי יאמר שיגיע אליו טוב לעתיד לבוא מעשיית הרע ללכת בשרירות לב, שכיון שהוא מודה שעושה כן מחמת שרירות לב, נתבאר שלא יצפה טובה, זולת השרירות לב:
ספק חמישי, אומרו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו' לעשות את כל דברי התורה הזאת, שהדברים האלה הם בלתי מובנים ואין להם ענין קשר עם האמור: אבל נראה שמשה גילה לנו כאן מה שאמרו רז"ל (יומא פ"ח מ"ט) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמר משה כי החוטא יחטא אם בלב להיותו חפץ וחושק בחטא ההוא, או יחטא לומר אחטא ואשוב, שמאחרי שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד, ב), יאמר א"כ אחטא להשיג אותה מעלה יתרה, ולכך אמר שני פעמים פן יש בכם, שבראשון אמר אשר לבבו פונה, רצה לומר שאינו חוטא כאומר אחטא ואשוב אבל לבבו פונה לחטוא, ועל המין השני אמר שנית פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וגו' והתברך בלבבו, רצה לומר שאין לבבו פונה לחטוא אבל מתברך בלבבו לאמר אחטא ואשוב ויהיה לי יתר מעלה על הצדיק גמור, והוא אומרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, ועל זה אמר לו לא יאבה ה' סלוח לו. ואמר עוד שאם תאמר שערי תשובה לא ננעלו, הנה אומר לך שאין מספיקים בידו לעשות תשובה, ותיכף שיחטא יעשן אף ה' בו, וזה אומרו כי אז יעשן אף ה': ואחר שהשלים לספר הקללות והעונשים המיועדים לרשעים, נותן טעם לדבריו למה אין מספיקין בידו, והשיב כי ענין השכר הניתן לבעלי תשובה יותר מלצדיק גמור, אין לנו לחקור על זה למה יהיה כן, כי הנסתרות לה' אלהינו, ואין לרדוף אותו השכר, דבהדי כבשי רחמנא מה לך, (ברכות י, א) אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת, לא לבטל ולשוב בתשובה, וזהו נתינת טעם דאין מספיקין בידו כיון שמתחילת הענין אמר אחטא ואשוב:
אבל כי יבואו עליך הברכה והקללה וגו' ושבת עד ה' אלהיך, זו היא התשובה האמיתית המקובלת שהוא עד כסא הכבוד כמו שדרשו ז"ל (יומא פו, א), וכבר נתבאר מאמר זה בחלק א' פרק כ"ט, וכן אמר הנביא (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך, שהכוונה לומר ע"פ דרכנו זה שישוב בתשובה כאשר נכשל בחטא, אמנם אם לא נכשל בחטא שלא היה לבבו פונה לחטוא, רק חטא בחשבו לומר אחטא ואשוב, הנה אז לא יוכל לעשות תשובה לפי שאין מספיקים בידו: עוד יתכן לומר בכתוב הזה, שכוונת הנביא היתה לומר מעלת התשובה שאפילו בהיותו באותה מדריגה עליונה דבק בשכינה ובכסא הכבוד, אפילו שם הוא עסוק בתשובה, לפי שעיקר התשובה היא החרטה, והחרטה צריכה שתהיה דביקה במתחרט לא תפרד ממנו, שאם תיפרד ממנו הרי זה כשב על קיאו, לכך אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך, כאומר אפילו בהיותו באותה מדריגה שהיא עליונה על הצדיק גמור, וזה נמשך אליו מפני שחטא, אפילו כן לא יאות שיזכור החטא וישמח במה שחטא, רק שידאג ויתחרט ויאמר שנכשל בעוונו, גם על זה אמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שהכוונה לומר שאפילו בהיותו בכסא הכבוד הוא עסוק בתשובה: וכן יובן מה שאמר המקונן (איכה ה, כא-כב) כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד. השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, כי המבוכה מבוארת בכתובים הללו כי רבה היא, וכבר אמרנו שהכוונה בזה היתה כאומר שודאי לא מאס אותנו הקב"ה, שאם היה מואס לא היה קוצף, שהמואס איש אחד אינו קוצף עליו, ולכך אמר שכיון שקצף ודאי לא מאס, א"כ השיבנו וגו'. אבל עוד יתכן לומר נכון מזה בכתובים הללו מסכים אל דרכנו אשר אנחנו בו, והוא שהיתה כוונת המקונן לומר שאם מאס אותנו וקצף עד שאינו רוצה לקבל תשובתנו, לפי שאין אנו ראוים לזכות לאותה עליונית מעלה המיועדת לבעלי תשובה שהיא יתרה על מעלת הצדיקים הגמורים, וזה מפני שלא שבנו בתשובה רק ע"י יסורין שהביא עלינו, הנה יקבל תשובתנו ונשוב ולא יתן לנו מעלת הבעלי תשובה רק מעלת הצדיקים גמורים, וזה אומרו השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, כלומר חדש ימינו כקודם שחטאנו. ובזה נתישבו כל המקראות בפרשה זאת, והותרו הספיקות שנתעוררנו על נכון: