אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק לג

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק לג

חלק מעשי תורה - פרק לב

הנה עם מה שהקדמנו כאן, ובמה שביארנו בחלק ב' מחיבורנו פרק ט"ו, נבא אל ביאור פרשת בלעם וכל הספיקות שנתעוררנו בהם ונאמר, כי מה שאמר הכתוב ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא, אין זה שני ציווים שלא ילך ושלא יאמר, אבל אומרו לא תאור הוא פירוש למה שאמר לא תלך כאילו אמר לא תלך כדי שתאור. וכמו זה הוא מה שנאמר (בראשית כב, יב) אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, שאין ספק שישלח ידו אל הנער להתיר עקידתו וקשריו מעליו, ולא בא הציווי רק שלא ישלח ידו אל הנער להרע לו, ולכן אחר שאמר אל תשלח ידך אל הנער, פירש לומר אל תעש לו מאומה, וכן לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן ואותו לא תכרות (דברים כ, יט), כי הוא פירוש לנדיחת הגרזן, וכמו כן פה אמר לא תלך ופירש ולא תאור, כי מה לו אם ילך ולמה ימנע לו ההליכה:

ובלעם הגיד האמת לשרי בלק שהקב"ה אמר לו לא תלך ולא תאור, והוא דקדק בדברי הקב"ה שאמר לו לא תלך עמהם ולא תאור, וראה שאמר לו כן אחרי ששאל לו מי האנשים אמר בלעם שודאי הקב"ה מנע אותו מלכת עמהם, אבל לא ימנע אותו מלכת עם אחרים, שאם אין רצון הקב"ה שילך כלל היה אומר לא תלך, ומה לו לומר עמהם, ולכן אמרו מאן בלעם:

ובלק כאשר סיפרו לו דברי בלעם, שאמר להם שהאלהים אמר לו לא תלך עמהם ולא תאור העם כי ברוך הוא, והוא נסתפק אם מיאן לבוא לפחיתות השרים ולשפלותם או אפשר ג"כ הדברים אמת שהאלהים אמר לו כן, לכן שלח לו שרים רבים ונכבדים, ואמר לו שלא ימנע מהלוך אליו לאיזו סבה שיהיה, כלומר אם הקב"ה אמר לא תאור רצה לומר שלא יקלל בשם עצמו, בא אלי ואכבדך, אפילו שלא תאור בשם עצמך, וזהו מסכים אל שדרשו ז"ל (סנהדרין קו, א) שבא בלעם לבקש שכרו, לפי שכן אמר לו אל תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך מאד:

ואחר כך אמר וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי, והנה לא אמר ארה לי, כי האומר לזולתו שיהיה ארור הוא מקלל מעצמו, אבל האומר ומתפלל לה' שיאבד אותו, הרי הוא אינו מקלל, כי שני מיני קללות הם, וכן ג"כ היפוכם שני מיני ברכות, אחת שיקלל האדם מעצמו כמו שנאמר באיוב (ג, ג) יאבד יום אולד בו, שהוא היה המקלל, ויש מין אחר שהאדם יבקש שהשם יתברך יקלל, כמו שיקלל הכהן את האשה (במדבר ה, כא) בתת ה' את ירכך נופלת, וכן בענין הברכה שיצחק בירך ואמר (בראשית כז, כח) ויתן לך אלהים, וכן יעקב לבני יוסף התחיל (בראשית מח, טו) האלהים אשר התהלכו וגו', אבל לבן ובתואל לא אמרו לרבקה רק בשם עצמם (בראשית כד, ס) אחותנו את היי לאלפי רבבה, וא"כ כאן שבלק שלח בעד בלעם, לא ביקש ממנו רק שיקלל בשם עצמו, כי על כן אמר לו ידעתי כי את אשר תאור יואר, אמנם כאשר שלח בלעם להשיב לבלק דברי ה' שאמר לו לא תאור חזר בלק ושלח לו לומר שמאחר שהשם יתברך אינו רוצה שהוא יאור את העם ושמפני כן נמנע לבוא אליו, שעכ"פ לא ימנע, וכיון שאינו יכול לקלל בלתי רשות האל יתברך, שיבקש מאתו יתברך שהוא יקללם, וזה אומרו לכה נא קבה לי את העם הזה, שענינו שיפרש השם יתברך ויבקש ממנו לקללם:

ועל זה השיב בלעם שלא יכול לעשות לא קטנה ולא גדולה, רצה לומר כי בין מה שאמר לו קודם לקלל בשם עצמו, והיא קללה קטנה, ובין שיבקש מאתו יתברך שיקללם והיא הקללה הגדולה, כמו שפירש רש"י ז"ל שאמרו קבה לי קשה מאומרו ארה לי, אמר בלעם שלא יוכל לעשות לא זו ולא זו. כי כבר יפלא כפי הנחשב בפירוש רש"י ז"ל שבלק ביקש קודם קללה קטנה ובלעם השיב שאין לו יכולת, ועתה שיבקש גדולה הימנה, שאלתו הקטנה לא ניתנה לו והוא שואל הגדולה. אבל פי דרכנו יאות מאד, שבלק אמר לבלעם אחר שאינך ברשות עצמך לקלל תבקש מאתו יתברך שיקללם:

ועל זה אמר בלעם ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי, לפי שזו היתה שאלה אחרת, שיבקש מהשם יברך, וזה היה ענין הקרבנות, ומפני זה קודם שהיתה שאלת בלק שיקלל בשם עצמו א"ל הקב"ה לא תלך ולא תאור, אבל אחר כך שביקש שיקוב העם בתפלה להשם יתברך, אמר לו לך אתם וכה תדבר. ולכך בפעם שנית ששלח אליו אמר לו כל אשר תאמר אלי אעשה, לא כראשונה, שבראשונה שהיתה שאלתו קללה בשם עצמו לא היה צריך לקרבנות, אבל בשניה שהיתה שאלתו שיבקש מהשם יתברך, ידע שהיה צריך קרבנות, לכן אמר כל אשר תאמר אלי אעשה, וזהו שנאמר ויעש בלק כאשר דיבר, שב אל מה שאמר כל אשר תאמר אלי אעשה, לא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שהכוונה שיתן לו הון ועושר, והותרו בזה הספקות א' ב' ג' ד' ו': ואמנם כוונת הקב"ה היתה שלא שילך עמהם, אבל לא לסיבת שפלות השרים רק לפי שהיתה שאלת בלק שבלעם יקלל את ישראל בשם עצמו, אבל אם ישלח שנית שיקללם ע"י תפילה או עבודה להשם יתברך, שאז ילך, ולפי זה כאשר באו השרים האחרים אמר לו שילך:

והנה כאשר אמר לו הקב"ה שילך אתם, מגודל תאוותו ללכת, בהיותו במראה הנבואה באותו הרתת והאיום והתשת החושים בתרדמה שהיה, הנה עלה במחשבתו היותו בוקר וחבש את חמורו כמו שאמרנו, שיש אנשים שבשינה קמים ועושים מה שבליבם לעשות ומדברים ומשיבים כענין תוך השינה, והעד מה שנאמר אח"כ ויגל ה' את עיני בלעם, כנראה שעד עתה היה באותה התרדמה וחשב שהוא הולך עם שרי מואב, ולא היה עמו רק שני נעריו, שבראותו אדוניהם רוכב הלכו אחריו כמנהגם, ולכן חרה אף ה' שהוא הולך לבדו מגודל תאוותו, ולא עשה מצוותו ללכת עם השרים, וזהו שנאמר ויחר אף ה' כי הולך הוא ושני נעריו לבדו עמו, והיה כאילו נכתב כן, ויחר אף אלהים כי הולך הוא והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, והתורה מעידה שהאתון ראתה המלאך או דבר מפחיד כמו שפירש רמב"ן, ואפשר שלא ראתה רק החרב, כמו שיאמר שראה הנביא את ה', כי אין הכוונה בראיה ההיא רק במה שראה כבודו יתברך, כמו כן יאמר פה שראתה האתון מלאך ה', והיא לא ראתה רק החרב:

ואומרו חטאתי כי לא ידעתי, הוא תשובה על שהכה האתון שלא כדין, ואומרו אם רע בעיניך אשובה לי הוא תשובה אל אומרו יצאתי לשטן, והנה אז ודאי דיבר האתון אליו בפועל, והוא בהיותו באותו האיום והרתת לא הרחיק שהחמור ידבר ולא נפלא בעיניו, אבל השיב לו כאשר ידבר איש אל רעהו, להיותו באותו איום שנתבטל ממנו כח המבדיל בין המורגל ובין הבלתי מורגל, כבר לא נמשך לו פחד ולא נבהל מראותו החמור מדבר, ואח"כ ידע ודאי שהחמור דיבר לו בפועל, אבל אם לא היה מתבטל ממנו הכח ההוא, כאשר היה רואה דבר תימה כזה שהחמור מדבר היה נופל ומת מפחדו או משתגע או מתעלף, ואח"כ היה חושב שלא דיבר החמור אבל שהיה דמיון לבד: והנה אחר שהוסר ממנו אותו הרתת, ושב אל מה שהיה קודם שתבוא עליו מראה הנבואה, כמו שנאמר ויגל ה' את עיני בלעם, נתאמת אצלו דיבורה של האתון, ואמר אם רע בעיניך אשובה לי, אז ביאר לו המלאך שאינו רע בעיניו ההליכה, אבל שילך עם האנשים לא כך לבדו, והוא אומרו לך עם האנשים, וזה כפי מה שהתנה עמו, ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר, וכאשר הודיעו המלאך שלא היה החרון רק על לכתו לבדו בלתי האנשים, הנה הלך עם האנשים, ולכך חזר לומר וילך עם שרי בלק, שגם מזה יובן שקודם היה הולך לבדו כאשר אמרנו:

וגם הודיענו שהלך עם השרים, שהנערים נהרגו, והיה זה אומרו גם אותך הרגתי, שאמר גם אותך כמו שהרג את שני נעריו, ולכן היו שלשה רגלים, כי פעם ראשונה שנטתה הרג אחד שהיה מצידו האחד של בלעם, ופעם שנית הרג נער שני מצידו השני, ובפעם השלישי רצה להרוג אותו בעצמו ונטתה מפניו, לכן נאמר ותט לפני זה שלש רגלים, שאם לא נטתה שלש רגלים כבר היה הורגו, שבכל פעם הרג אחד, והוא בהיותו באותה תרדמה לא הרגיש בהריגתם. ואומרו החיתי הוא כמו ותחיין את הילדים (שמות א, יז), לפירוש אונקלוס שתירגם וקיימתון, או כמו החייתם כל נקבה (במדבר לא, טו):

וכאשר תדקדק בפרטי דברינו אלה, תמצא היתר כל הספיקות שנתעוררנו בהם, וישוב כל המקראות והענין, גם כל הספיקות שנתעוררנו בכל הענין. ואתה לך ראה מה שכתבתי חלק ב' מן החיבור הזה פרק ט"ו, כי שם הארכתי ג"כ מאד, ואז יתבארו לך כל הדברים כולם, כי תמצא ישובם על נכון:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה