מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק לא
כבר הקדמתי לך בתחילת חיבורי זה שנאתי האריכות כי רבה היא, עם כל זה לפעמים נתפתיתי להביא מה שכתבו מפרשים זולתי, והטעם על אשר לא בחרתי בדבריהם. והנה בפרשה הזאת כל המפרשים האריכו למעניתם מאד, על כן לא אביא דבריהם, כי תכבד עלי המלאכה לגמור כדי לתת טעם אל מה שלא בחרתי באחד מאותם הדרכים, ובפרט מהר"י ערמא"ה העקידה ומהררי"א האריכו מאד. ולזה אמרתי אחוה דעי ואתה המשכיל כאשר תשקיף השקפת עיון בדברי הקודמים לי תבחר ותקרב. ואמנם דברי המקצרים הפשטנים אל תנח ידי מלהביאם, תחילה במה שנאמר מי האנשים האלה עמך, פירש רש"י להטעותו בא, אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל, ובפרשת בראשית פירש רש"י על מה שנאמר (ג, ט) ויאמר לו איכה, שכבר היה יודע אבל ליכנס עמו בדברים, ופירש שכמו כן בלעם ליכנס עמו בדברים אמר כן. אבל יתכן לומר נכון מזה, שאומרו כאן מי האנשים האלה עמך הוא כאומרו למה האנשים האלה עמך, וכמו כן פירש באומר (בראשית לג, ח) מי לך כל המחנה אשר פגשתי שהוא כמו למה לך, וכן פה כעס ה' עליו על שעיכב אותם, ועל שאמר להם לינו פה הלילה, וזה טעם אומרו עמך, שאם היתה שאלה כשואל מי הם האנשים היה מספיק אומרו מי האנשים האלה, אבל אומרו עמך, הוא כאומרו למה עכבתם עמך: והנה במה שאמר בלעם בלק מלך מואב, פירש רש"י אע"פ שאיני חשוב בעיניך חשוב אני בעיני המלכים, ודרשו כן ממה שראינו שאפילו כשהיה מדבר בלעם לשרי בלק לא היה קורא אותו מלך כמו שנאמר אם יתן לי בלק, ולא אמר מלך מואב, וכשהיה מדבר עם האלהים אמר מלך מואב. אבל לפי דרכנו שאמרנו שכעס השם יתברך על שעיכבם, יתכן שהיתה תשובתו בלק מלך מואב שלח אלי, כלומר חלקתי כבוד למלכות: והנה בענין שאמר לו הקב"ה לא תלך עמהם לא תאור את העם ואח"כ אמר לו לך אתם, נתחבטו המפרשים, וכתב הרמב"ן וזה לשונו לתתי להלוך עמכם אלא עם שרים גדולים, למדנו שרוחו גסה, ולא רצה לאמר שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות, ולפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים לשון רש"י, ואינו נכון כי כבודו שיתפאר ויתגדל בדבר ה', ועוד שהוא לא היה חושב שיתן רשות ללכת עם שרים אחרים ונכבדים, אבל טעמו שאין ה' חפץ שילך כלל, והנה בלק חשד אותו כי להרבות שכרו אמר כן, ולכך אמר לו למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך, ועל כן הוסיף שלוח לו שרים רבים ונכבדים להראות לו כי הוא חפץ בו מאד, ונדר לתת לו הון ועושר ככל אשר יגזור עליו, ובלעם השיב להם אם יתן לי בלק וגו' לא אוכל לעבור את פי ה' כי הוא אלהי, ולא אוכל לעשות קטנה או גדולה אם אעבור את פיו כי בשמו אני עושה, או יאמר לא אוכל לעבור את פיו בדבר קטן או גדול כי הוא אלהי ואני עבדו: עוד כתב הרמב"ן ז"ל, אם לקרוא אליך באו האנשים, אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם, ועל כרחך הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם אמר שמא אפתנו ויתרצה, לשון רש"י, ויחר אף אלהים כי הולך הוא, ראה שאין הדבר טוב בעיני אלהים ונתאוה לילך, גם זה לשון רש"י, ורבי אברהם כתב אמר הגאון אם יטעון טוען ויאמר אחרי שאמר לו לא תלך עמהם איך אמר לו קום לך אתם, יש להשיב כי השם לא רצה שילך עם הראשונים עד שיבואו שרים נכבדים מהם, ולפי דעתי אין צורך, כי טעמו כמו שלח לך אנשים (במדבר יג, ב), כי השם אמר לישראל (דברים א, כא) עלה רש, והם לא האמינו רק אמרו (שם כב) נשלחה אנשים, אז שאל משה את ה', וכן זה כי מה צורך היה לו לומר ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי, רק חשב בלבו מחשבה רעה, וה' אמר לו לך אתם רק השמר שלא תדבר רק מה שאומר לך, והעד על פירושי ויחר אף אלהים כי הולך הוא אלו דבריו. וכל זה איננו שוה לי, כי מה שאמר הגאון איננו כן, כי ה' אמר לו לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא בעבור שלא יקלל את העם ימנענו, ואיך יהיה מותר לו ללכת עם שרים אחרים, ולא מנעו מלכת בעבור חסרון מעלת השרים, ומה שאמר ר' אברהם אינו נכון שינחם האלהים וישיב דברו אחור בעבור עקשות השואל, וענין שלח לך אנשים לא כן היה, וכבר פירשתי טעמו ולא יעניש האלהים בדבר שיתן רשות בו חלילה, ובמדרש אמרו (במ"ר כ, יב וכן הוא בש"ס מכות י, א) מכאן אתה למד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו:
והנכון בעיני בענין הזה, כי מתחילה מנעו השם שלא יקלל את העם כי ברוך הוא, ולמה ילך עמהם אחרי שלא יקללם והם לא יחפצו בו לדבר אחר על כן לא תלך עמהם שלא תאור את העם כי ברוך הוא, ובידוע כי בלעם הודיעם את דברי האלהים, ובלק שלח אליו פעם שנית כי לא האמין, והוסיף לו כבוד בשרים רבים ונכבדים מן הראשונים ונדר להרבות שכרו וכבודו, ובלעם ענה אותם שאין הדבר תלוי בממון לא ברצונו רק הכל ביד ה', וישאל ממנו עוד מה יצוה אותו, ועשה זה כהוגן, כי מה ידע הוא בדעת עליון, ועצת ה' לעולם טובה, והוא יורה חטאים בדרך ויודיענו מה יעשה מלאכי גוים או יגיד לו מה יקרה להם בעתיד. והנה ה' אמר לו כבר הודעתיך כי העם ברוך הוא ולא תוכל לקללם ועתה חזרו לפניך. וטעם אם לקרוא לך בלבד באו, כלומר שיתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא תקלל את העם, כאשר הודעתיך מתחלה, קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, שאפילו אם אצוה אותך לברכם שתברכם ולא תירא מבלק, וזה טעם אם לקרוא, וכן היה החפץ לשם הנכבד מתחילה שילך עמהם אחרי הודיעו אותו שלא יקללם ושיתנהג בענינים כאשר יצוה, כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל מפי נביא לגוים:
והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק, ולומר הנה הרשה ה' אותי להיות קרוא לכם בלבד, אבל על מנת שלא לקלל את העם, ועל מנת שאם יצוה אותי לברך שאברכם, ואם לא יתרצו בכך יהיו מניחים אותו, כי גם בפעם הזאת השנית אמר בלק ולכה נא קבה לי את העם הזה, לא יחפוץ בו להודיעו עתידות ולא לדבר אחר זולתי לקוב את העם. והנה בלעם מרוב חפצו ללכת לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום, ויקם בבקר ויחבוש את אתונו וילך עמהם, כרוצה להשלים חפצם, ע"כ חרה אף ה' כי הולך הוא, שאילו הודיעם לא היה הולך, ועוד שהיה בזה חילול השם כי בלכתו עמהם סתם והוא ברשות ה' חשבו שנתן לו רשות לקלל להם את העם, והנה חזר בו ממה שאמר תחילה לא תאור את העם כי ברוך הוא, כפי מה שהגיד להם, וכאשר יראו עוד שלא יקללם יאמרו כי אח"כ נמלך עוד, או יהתל בהם כהתל באנוש, חלילה לה' מעשות כדבר הזה כי נצח ישראל לא יכזב ולא ינחם עכ"ל הרמב"ן ז"ל:
והנה הוא ז"ל כבורח מן הדוחקים ומן הספיקות הנופלות בשאר הפירושים אשר קדמוהו פירשו כן. והבאתי כל אריכות דבריו שלדעתי אחר העיון ירבו על פירושו זה הדוחקים והספיקות, יתר שאת על הספיקות שנתעורר הוא בשאר הפירושים: ספק ראשון, בתחילת דבריו אמר שמתחלה מנעו ה' שלא יקלל את העם, ולמה ילך עמהם, ואח"כ אמר כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל נביא בגוים, ואם הרצון כן למה לא הניחו ללכת בראשונה:
ספק שני, שהוא בעצמו ז"ל כתב שבתחילה אמר להם בשם ה' שאין רצונו לקללם, וזה לשונו והנה חזר בו ממה שאמר תחילה לא תאור את העם כי ברוך הוא, כפי מה שהגיד להם, עכ"ל, וא"כ למה לא אמר לו השם יתברך אז אם לקרוא לך באו האנשים בלבד קום לך אתם, אחרי שרצונו הוא שיברך את ישראל נביא בגוים:
ספק שלישי, אומרו על כן חרה אף ה' כי הולך הוא שאילו הודיעם לא היה הולך, וא"כ הקב"ה היה מהתל בם ורצה שיודיעם כדי שלא ילך:
ספק רביעי, אומרו והטעם אם לקרוא בלבד באו כלומר שיתרצו, וכי ביד השליח של המלך הוא שיתרצה הפך מצות מלך משלחו. ועוד שמילת באו, אין פירושו יתרצו, אבל פירושו שבכוונה זו באו מצד משלחם:
ספק חמישי, שהעיקר חסר היכן אמר לו השם יתברך שיודיעם:
ספק ששי, שכיון שהיה רוצה השם יתברך שיודיעם ויעשה תנאי עמהם שלקרוא לבד מבלתי שיקלל ילך אתם, א"כ מה אמר לו ואך את הדבר אשר אדבר אליך וגו', שהרי לא היה הולך על מנת לדבר דבר. ואם תאמר שיהיה התנאי לברך, היתכן שמלך אחד ירצה בתנאי זה והוא רצונו לקלל את העם שהוא ירא מהם ויתרצה ודאי שלא יקלל וספק יברך:
עוד פירש הרמב"ן ז"ל בסוף הענין ששרי מואב היו עם בלעם ולא שמעו שהאתון דיברה. ובאמת הכתוב אומר ושני נעריו עמו, ולא אמר שהיו השרים עמו: אמנם אנחנו כדי לבוא אל ביאור ענין בלעם מראשו עד סופו, נקדים כל מה שצריך מהספיקות אשר ההתעוררות מחוייב, הן בענין הן בלשון המקראות וסידורם, וגם בענין אשר כבר ידעת מה שכתב הרמב"ם ז"ל ספר המורה נבוכים חלק ב' פרק מ"ב שכל זה מראה הנבואה, וידעת כמה האריך הרמב"ן ז"ל להשיב אפו על הרמב"ם ז"ל בפרשת וירא אליו, וכבר בחלק ב' מחיבורי זה פרק ט"ו כתבתי על ענין זה, אמנם כאן ארחיב לך הדיבור:
ואל יחשב זה לי לרמות לבב בהכניסי ראשי בין ההרים הרמים האלה, שלענין מה שנוגע לאמונת האדם נאמר בתורה פרשת נצבים (דברים כט, יב-יד) למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים וגו', ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת וגו', כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה וגו', א"כ כל אחד מאתנו גם בנינו ובני בנינו אחרינו עד סוף כל הדורות אשר עברנו בברית ההוא שכרת עמנו, כולנו משועבדים לחקור בסתרי דברי תורה ולהישיר אמונתנו אליה על הצד היותר נכון אשר בחוקנו, ולקבל האמת ממי שאומרו אחר שנדעהו, ולא תעיק סברת זולתנו בשגם קדמה לנו לעכב על ידינו מלחקור, ואדרבה ראוי לנו ללמוד ולקבל ממי שקדם לנו, שכשם שהוא לא רצה בקצת לקבל ממי שקדם לו, ובקצתו בחר, ואשר לא בחר הרחיקו מעליו, כן נאות אלינו לעשות כדבריהם:
ואין ספק שלא אחד מהם שהיתה כוונתו בהיותו מחבר ספר לומר לכל הבאים קבלו דעתי, אבל כוונתו היתה ודאי הודעת דעתו לבד, כדי שהבאים אחריו יראו וכן יבחרו להם, כי ע"י קיבוץ רוב הדעות הנפרדות יבחן האמת, וכן כוונתנו גם אנחנו, ולכך נאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח:
ואחרי נתאמת אלינו שכן היתה כוונת הקודמים לנו, יאות לנו להשלים כוונתם ולחקור עד מקום שיד שכלינו מגעת, ובשגם בהיותנו חוקרים ודורשים בסתרי התורה ובאהבתה נשגה, כמו שנאמר (תהלים יט, יג) שגיאות מי יבין, לא לחטאת יחשב, כאשר כוונתנו לשם שמים, אבל אשמים אנחנו כאשר נתרשל מלחקור בסתרי תורתנו באמרנו כבר אריות גברו, ונקבל דבריהם כפי מה שהם, ואפילו שהם חלוקים בדבריהם, על כל אחד נאמר מי יחלוק על הארי הזה, ועל הדרך הזה נניח הקודמים לנו חלוקים בעיסתם באמרנו פן ירוצו את גולגולתנו, שאין ספק כי כל עושה אלה, עליו נאמר (משלי כב, יג) אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח, אבל נאות לנו לחקור ולעיין בעין שכלנו ולכתוב דעתנו לתועלת לבאים אחרינו, אם שיסכימו לדעתנו, ואם שיסלקוהו ולא יבחרו בו, לטעם נכון אצלם לא נתגלה אלינו, הרי לעולם יקבל תועלת בהודעת דעתנו, על דרך זה היתה ודאי כוונת כל הקודמים שכתבו דבריהם, לתועלת לבאים אחריהם ושליחותיהו קא עבדינן, בין מי שנבחר בדבריו ובין מי שלא נבחר בהם:
וכתבתי כל זה לך, מפני ראותי בדורות הללו כי רבו האנשים ההולכים בדרך זה מפני עצלותם או יראתם והיא ישרה בעיניהם, שאתה לא תבחר ולא תקרב דרך זה אליך, אבל התאמץ לעלות ולהבין סתרי תורתנו בעניניה ומה שתאמין בהם, ואל יבהילוך שמות הגדולים אשר בארץ כאשר תמצאם חלוקים באמונה ההיא, וחקור ובחר כי לכך נוצרת וניתן לך השכל ממרומים וזה יועיל לעצמך, ואם תרצה להועיל גם הבאים אחריך תבחר דעותיך ותכתבם על ספר בדיו, כי בין אם תשיג השגה מתקבלת ותבחין, או בלתי מתקבלת, לעולם יהיה תועלת למשכיל, ואם יהיה נזק לבלתי משכיל לא תחוש לו שאין לך אשם בזה אחרי היות כוונתך לשם שמים: