אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק כב

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק כב

חלק מעשי תורה - פרק כא

לא אאריך להביא מה שכתבו המפרשים בפרשה זאת של המרגלים, ובפרט הרמב"ן האריך מאד והחפץ יראנו משם. אבל אנחנו נאמר בהיתר הספיקות שהזכרנו לפי פשטי הכתובים ונניח האגדות במקומן, ונאמר בהיתר השלשה ספיקות הראשונים, אחר נבוא אל האחרים ואל היתרם, שאמנם כאשר אמרו ישראל למשה נשלחה אנשים לפנינו, כבר משה היה רוצה להיות נמלך בשכינה ולומר להם עמדו ואשמעה מה ידבר ה', ואז באה אליו תיכף הנבואה בדיבור זה לאמר שלח לך אנשים, שכבר ראה הקב"ה שבני ישראל היו חפצים לראות אם הם יכולים במלחמה טבעית לנצח שבעה עממים, כי לא היתה אמונתם שלימה שינצחו במלחמה נסית, וכאשר ראה השם יתברך שהחציפו וגילו כוונתם באמרם נשלחה אנשים, וראה שמשה היה רוצה לומר להם שיעמדו עד שיהיה נמלך בשכינה, הנה ברחמיו העצומים ובאהבתו האבות כדי שלא להכשילם ולא להענישם אמר תיכף למשה שישלח מרגלים, ושלא יאמר שהוא רוצה לימלך בהשם יתברך, לפי שאם היה אומר להם שרוצה לימלך בהשם יתברך, אם כן לא היה נמלט או שהשי"ת ישיב שישלחו או שלא ישלחו, ואם ישיב שלא ישלחו יחזיקו בקטנות אמונתם, ואם יאמר שישלחו הרי יכשלו במה שיראו בהדיא שהחציפו לגלות שאינם מאמינים במלחמה נסית, ושהקב"ה לא הענישם על זה והסכים לעשות רצונם, וא"כ ישובו לכסלם בכל עת לנסות את ה', לכן מיהר הקב"ה ואמר למשה שישלח מבלתי שיאמר להם שצריך המלכה בשכינה, וזה אומרו שלח לך, רצה לומר לדעתך מעצמך בלתי המלכה, ומטעם זה אמר משה וייטב הדבר בעיני, כי לא הורשה לומר שכבר הקב"ה ציוה לשלוח:

אמנם כי כן רמז לו הקב"ה שיודיע למרגלים שהמלחמה עתידה להיות נסית, כדי שלא ירגלו את הארץ כשאר מרגלים אם יש יכולת בידי שולחיהם להלחם או לא, וזהו שאמר ויתורו את הארץ אשר אני נותן, כלומר כבר ידוע שאין להם יכולת לקחתה אבל אני הוא הנותן, ובהיות שענין השליחות כפי מה שאמרו וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בהם, אם היתה הכוונה הפנימית כן, לא היה גנאי בפעולת השליחות, לכן אמר להם משה ובדבר הזה אינכם מאמינים, רצה לומר שבדבר הזה שאתם יראים לעלות נתגלה שפעולת השליחות היה מחסרון אמונה. ובזה הותרו השלשה ספיקות הראשונים: ועוד יתכן לומר שמה שנאמר פה שלח לך אנשים, היה ממש ציווי כפשוטו של מקרא, ולא לתת להם מקום לטעות אמר כן, אבל אדרבה להצילם מן המכשול עשה הקב"ה הציווי הזה שישלח המרגלים, והיה הענין שהם אמרו נשלחה אנשים, ולא אמרו שלח אנשים, אבל היו רוצים כולם להיותם משלחים המרגלים, ולכן נאמר ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה וגו', כי כוונתם היתה שיהיו הם המשלחים כדי שהמרגלים ישיבו להם התשובה לא למשה לבדו, ולכן בא הציווי למשה שלא יעשה כרצונם שיהיו הם המשלחים, שאם יהיו הם המשלחים יתחייבו המרגלים להשיב שולחם דבר, וימשך להם מכשול מתשובת המרגלים, כאשר היה באמת, אבל יהיה הוא המשלח, ולכך נאמר שלח לך, וכן נאמר וישלח אותם משה, ואומרו וייטב הדבר בעיני, לא אמר וייטבו דבריכם רק הדבר, רצה לומר בזה שענין השליחות היה טוב בעיניו לעשותו הוא, לא שהם יעשוהו: ומה שנאמר תשלחו כל נשיא בהם, אין פירושו שישלח נשיאים, שראשים נקראו לא נשיאים, רק פירושו שכל הנשיאים עם משה יהיו הם המשלחים, לא כל העם כאשר ביקשו הם, ואומרו כל נשיא בהם שב אל אומרו למטה אבותיו, פירוש למטה שיש בו נשיא, כי שבט לוי לא היה להם נשיא. ואומרו על פי ה', כפשוטו שבציווי הקב"ה שלחם משה, וזהו שנאמר וישלח אותם משה על פי ה', שציוה שלא יהיו הם המשלחים רק הוא, וכל זה עשה הקב"ה להציל ישראל מן המכשילה:

והן מצאתי שכוונתי לדעת מהרי"א ז"ל בפירוש הזה השני בענין השליחות, שהקב"ה ציוה שיהיה הוא המשלח ולא הם, אמנם המשך הכתובים בענין זה כתב הוא ז"ל שהיו החטאים שחטאו המרגלים שמונה, ויראה שהרבה דברים והרבה חטאים, ולא הסכימה דעתי רק כאשר נבאר הוא הנכון בעיני, שהמרגלים לא הוסיפו ולא גרעו מן האמת מה שראו, כי איך יתכן שהיו בעצה רעה להוציא דיבה והם גם הם ונשיהם וטפם שם, והיאך לא ירצו לנחול את הארץ, אבל לא היה חטאם רק שהשיבו לעם כאשר יתבאר: אמנם נקדים לבאר מה שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ולפי הפשט יתכן שאחר שאמר שאותם ששלח היו כולם אנשים, שהמובן שהיו כבר במדרגת אנשים מיושבים בשכלם ושלא היו נערים או בחורים רכי הלבב, לכן אמר שיהושע להיותו רך בשנים כמו שנאמר (שמות לג, יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, והיה נקרא הושע כמו שקורין לנערים לקטנותם במקצת שמם, אמר שמעתה יקרא יהושע, וכדומה לזה כתבתי על מה שנאמר (בראשית יז, טו) לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, במעשה אבות פרק י"ד עיין שם, שאמרנו ששרי הוא שם הקטנות שהמורגל הוא לקרות לקטנים שם יורה על קטנותם, וגם קורים אותם על שם אביהם לפי שאינם ניכרים ומפורסמים רק בשם אביהם, כמו שאמרו רז"ל (עיין רע"ב על אבות פ"ד מ"א) שנקרא בן עזאי ובן זומא לנערותם, ולכך ג"כ אמרו רז"ל שכלב אמר לא זו בלבד עשה לנו בן עמרם, שבאומרו בן עמרם השתיקם שחשבו כיון שאינו קורא אותו משה, לדבר רעה הוא בא, שהאדם כשהוא שונא לזולתו לא יזכיר שמו רק על שם אביו לשתי סיבות, אם כדי לבזותו כאשר אמרנו ולהורות שעדיין אינו ראוי להקרא בשמו, ואם מטבע האדם לא ירצה להעלות שם שונאו בפיו, וכן תמצא בשאול שאמר בשנאתו את דוד (שמואל א כ, כז) מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, ויהונתן שהיה אוהב אותו השיב (שם כח) נשאול נשאל דוד ולא אמר בן ישי, נתבאר כי לקטנות ולפחיתות קורים האדם בשם אביו, לכן היה נקרא הושע בן נון, ומה שנאמר ויהושע בן נון נער, התורה כתבה כפי מה שקראו אביו, וכאן בענין המרגלים שאמר היותם כולם אנשים קראו יהושע, ולא הזכיר אביו, להודיע שכבר היה ראוי להתפרסם בשמו לבד, וזהו ויקרא משה להושע בן נון יהושע: ובמה שנאמר וילכו ויבואו, דרשו ז"ל הקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן כן, והם אמרו ג"כ במדרשם שהיו כשרים באותה שעה. יאות לומר שלא היתה עצתם רעה להוציא דיבה, כי מה תהיה כוונתם הלא גם המה עומדים עם בניהם וטפס במדבר ההוא, ולמה לא יהיו חפצים לבוא אל ארץ זבת חלב ודבש, כי בביאתן שחזרו משליחותם יתכן שאפשר היה מגודל רכות לבבם או מבלתי היותם רוצים לסמוך על הנס והיו יראים פן ימותו במלחמה, אבל שבהליכתן יהיו בעצה רעה להוציא דבה כבר אמרנו שזה לא יתכן. אבל מה שאמרו רז"ל שהיו בעצה רעה בהליכתן, היה זה שמעת הליכתן כאשר ראו שכל ישראל כולם רצו להיותם משלחים אותם ושמשה לא רצה, אבל הוא לבדו עם הנשיאים שלחום, הסכימו בעצה אחת שתשובתם תהיה למשה ולנשיאים וגם לכל העדה, וזהו שנאמר בהדיא וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, וכן נאמר ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל העדה, וזו היתה ודאי עצה רעה, אבל לא היה בדעתם לשנות האמת ולהוציא דיבה, אבל העצה היתה רעה שהביא המכשול:

וכן אין המנהג במלכים שישלחו מרגלים רק בסוד ולא לפני העם, וכן נאמר ביהושע (ב, א) וישלח יהושע מרגלים חרש וגו', ושם משליחות המרגלים אפילו שהיתה בשורה מופלגת בפיהם, באומרם (שם ט) נמוגו כל יושבי הארץ, אפילו הכי לא השיבו הם התשובה רק ליהושע לבדו, כמו שנאמר שם (כד) ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידינו וגו', וזה היה כל חטאם של המרגלים הללו שאמרו תשובתם לעם. וכבר רז"ל שאמרו הקיש הליכתן לביאתן, אמרו כן, לומר שאם לא היתה הליכתן בעצה רעה היה המשפט האלהי שגזר ארבעים שנה יום לשנה בלתי צודק, כיון שלא התחילו לחטוא רק עד שראו הארץ:

ומה שאמר משה ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה הוא אם רעה, היה לפי שכל מגמת פניו של משה היה לראות מהיכן יתחיל לכבוש, שיהיה באותה העיירות עיר שתהיה טובה בבריאות, וכבר במשנה תורה פרשת דברים על מה שנאמר (א, כה) ויאמרו טובה הארץ, כתב רש"י מי אמרו בטובתה יהושע וכלב, והרב אליהו מזרחי טען על רש"י ממה שפירש כאן על מה שנאמר והנה זבת חלב ודבש, שכתב כל דבר שקר שאין מספרים בו קצת אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו, והשיב הרב אליהו מזרחי וזה לשונו, ושמא יש לומר שאני התם שכתוב אחריו מיד אפס כי עז העם וגו', ובאמת לדעתי שהרא"מ ז"ל לא דק, שרש"י ז"ל כתב שמה שנאמר פרשת דברים ויאמרו טובה הארץ לא היתה הכוונה רק על יהושע וכלב, לפי שהמרגלים האחרים מעולם לא אמרו על הארץ שהיא טובה, אבל אמרו זבת חלב ודבש היא ולא אמרו טובה היא, רק יהושע וכלב שנאמר ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים וגו' טובה הארץ מאד מאד, כי לא תקרא הארץ טובה בהיות זבת חלב ודבש, אבל תקרא טובה כשהיא טובה ליושבים עליה בבריאות, והם אמרו אדרבה ארץ אוכלת יושביה, ואין מקום לטענת הרא"ם על רש"י ז"ל כלל: ונשוב לענין שזאת היתה שאלת משה שיראו על עיר שיאות לבוא עליה ראשונה, או אל העיירות שיהיו טובות בבריאות להניח שם הטף, וכן היתה מצוותו שיראו אם היא במבצרים כדי להניח הטף והנשים שם בערי המבצר כדי ללכת לכבוש מה שלפניהם, כמו שאמרו בני גד ובני ראובן (במדבר לב, יז) וישב טפינו בערי המבצר מפני יושב הארץ, ולכך כל שליחותו היתה לכוונה מהיכן יתחיל, כמו שנאמר (דברים א' כב) ואת הערים אשר נבוא [אליהן] בהנה, ולא היתה כוונתו לראות החזק הוא הרפה, כדי שאם הוא חזק יפחד מהם, כי המלחמה לה', אבל היה רוצה לראות בריאות הארץ שיניח הטף בה, שאם הם חזקים הרי הארץ בריאה, ואם הם רפים לא יתחיל בהם, אבל יבקש להתחיל המלחמה במקום שיהיו מבצרים ושיהיו חזקים העם ובריאים:

ולכן אמר שיראו העם היושב עליה, כאילו אמר המנהג הוא שבעיירות כאשר יפחדו ממלחמה ישכרו שכירים להלחם, לכן אמר שלא יראו על השכירים אם הם חזקים כי הלא המלחמה לה', אבל רצוני שתראו העם היושב עליה אם הוא חזק, כדי שאדע בריאות ארץ אם הם בריאים כדי להניח הטף שם. וכבר אמרנו שלא חטאו המרגלים במה שאמרו שהם חזקים ממנו שהאמת כן הוא, אבל חטאו שאמרו תשובתם לכל העדה להמס לבב העם, כמו שאמרו אחינו המסו את לבבנו:

ואומרו להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, לא אמר להם להביא הפירות ולהראותם, אבל אמר להם שלא יחושו למלחמה כלל ושיחזיקו בארץ ישראל ויקחו מפריה, שאכילת פירות היא אחת מהחזקות שהקרקע נקנה בהם, וזה אומרו והתחזקתם, אבל הם מעצמם הביאו הפירות להראותם:

ובמה שנאמר והימים ימי ביכורי ענבים, אמר כן שאפילו עדיין היה ימי ביכורי ענבים עם כל זה היה האשכול באותה הפלגה מן הגודל. ור' יצחק בעל העקידה פירש שלכך נאמר שהיו ימי ביכורים שאז יש שומרים וצריך התחזקות, וא"כ הוא מה יאמר לתאנים ולרמונים שהרי לא אמר להם שיביאו ענבים אבל מפרי הארץ סתם: ובמה שנאמר ויבוא עד חברון, דרשו ז"ל שכלב לבדו בא, אבל לפי הפשט יתכן שאמר הכתוב שעלו בדרך הנגב ואמר שאותו הדרך נמשך ובא עד חברון:

ובמה שנאמר וישאוהו במוט, פירש רש"י כיון שנאמר במוט הרי בשנים אמור, והרב אליהו מזרחי טען עליו שהרי הכפריים מביאים משאם במוט ביחיד אחד לבדו אין עוזר לו, והשיב בעד רש"י שרצה לומר וישאוהו הרי שנים. ולדעתי נפל הרא"ם בטענה גדולה ממה שטען הוא על רש"י ז"ל, שהיאך יאמר וישאוהו שכבר ידוע שכולם הוליכוהו כל אחד מעט. ואם היה אומר וישאהו היה נראה שאחד לבדו נשאהו כל הדרך, גם פירש בשם מדרש רבה (במדבר טז יד) שיצא מאומרו בשנים בבי"ת ולא אמר שנים. וגם זו לדעתי אינה ראיה, שא"כ היה נראה ששנים נשאוהו כל הדרך, לכן אמר בשנים כלומר שכל שנים היו מוליכים אותו מעט מן המהלך. וטענת הר' אליהו מזרחי ז"ל על רש"י ז"ל אינה טענה, שאם היתה הכוונה באומרו במוט שאחד לבדו מוליכו כמו הכפריים, מה צורך לומר שהביאוהו במוט או בחבל כיון שהיה כמנהג כל משא איש לבדו, אבל יחוייב שבא להודיענו שהוליכוהו במוט כדרך שעושים כשהוא משא כבד שאחד מכאן ואחד מכאן נושא:

ובמה שנאמר וחברון נבנתה לפני צוען, פירש רש"י שהיתה בנויה בשבח. ולפי הפשט יתכן לומר שנאמר כן להודיע הפלגת רשעת המרגלים שעל חברון אמרו בצורות מאד, ולכך אמר שהיתה חומה ישנה נרקבת אין בה חוזק כלל, והם אמרו בצורות מאד: ואומרם עמלק יושב בארץ הנגב וגו' רצה לומר שהם כגורן עגולה ששומרים זה את זה, באופן שמי שילחם עמהם יהיה לו מלחמה פנים ואחור:

ובמה שנאמר אפס כי עז העם, שהיה הדיבור באנשים, ואח"כ דיברו בחומות היותם בצורות, ואח"כ חזרו באנשים לומר וגם ילידי ענק ראינו שם. הנה הענין זה יתכן לומר, שלא נכנסו בחברון רק כלב לבדו כמו שדרשו ז"ל, אבל באו חוץ לעיר בכרמים, כמו שדרשו ז"ל (סוטה לה, א) ג"כ שאמרו נמלים ראינו, ולפי שהיו חוץ לעיר והיו רואים בני העיר הכירו בעוזם ובגבורתם ובגובה קומתם, כמו שאמרו אפס כי עז העם, ואח"כ ראו החומות הגבוהות, וכדי להפליג בסיפור גובה הענקים אמרו שאפילו שהעיר היתה בצורה גבוהה מאוד אפילו הכי ראינו בני הענק מעל החומה לגודל גבהם של הענקים ההם, ולכן אמרו וגם ילידי הענק ראינו שם, כי כבר היה מספיק אומרם וגם ילידי הענק שם, ומה הוצרכו לומר ראינו שם, אבל אחר שסיפרו גובה החומות אמרו כן, כאילו אמרו וגם שהיו החומות גבוהות אפילו הכי ראינו בני הענק. ואחר שסיפרו גבהם אמרו ונהי בעינינו כחגבים, ולא אמרו ונהי בעינינו ובעיניהם כחגבים, שרצו לומר שהם היו בעיני עצמם כחגבים לפני הענקים, אבל הענקים לא חשבום אנשים כחגבים אבל חשבום חגבים ממש הולכי שתים כאנשים, ולכן אמרו שבעינינו היינו כמו חגבים אבל בעיניהם היינו חגבים ממש, וזה מסכים אל פירוש רש"י ז"ל שכתב שאמרו שמענו אומרים נמלים ראינו בכרמים כאנשים, שלא אמרו אנשים ראינו כנמלים, אבל אמרו נמלים ראינו כאנשים, וזהו הפלגת הביזוי שלא החשיבום לאנשים כלל:

ומה שנאמר ויאמרו איש אל אחיו, ולא אמר איש אל רעהו, אין ספק שאם היו כולם האומרים היה אומר, כמו שנאמר (בראשית יא, ג) ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים, וכבר פירשתי בפרשת ויחי (מעשה אבות פרק מ"ה) שהיו אחד משבט לוי ואחד משבט שמעון שקראם יעקב אחים, וגם ביארתי הטעם למה לא פירשה הכתוב מי האומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, וכבר ביארנו בפרקים הקודמים במה שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, שהכוונה היא לומר שהקב"ה הוליכם בדרך רחוקה עד שבאו לצד דרומה של ארץ ישראל כמו שנאמר עלו זה בנגב, ואם היו באים ממצרים דרך ישרה דרך ארץ פלשתים היו באים נגד מערבה של ארץ ישראל, שמצרים במערבה של א"י היא, אבל כאשר סיבב אותם דרך המדבר באו אל דרומה של א"י, ולא היה אפשר להם לשוב מצרים דרך ישרה אם לא יעברו דרך ארץ אויביהם או דרך המדבר שבאו, ולהיות שבאו הם אחרי הענן לנחותם הדרך עתה אם ירצה לשוב לא ידעו הדרך, אבל צריכים לקחת מאנשי המדבר להורות להם הדרך, כמו שהוא עד היום שהשיירות העוברות דרך המדבר לא ידעו הדרך והם מוכרחים לפרוע מס לגולגולת כדי להורותם הדרך, לכן אמרו גם הם נתנה ראש, רצה לומר ניתן מס לגולגולת כמנהג ונשוב מצרים: והנה מה שאמרו בשנאת ה' אותנו הביאנו וגו'. נראית טענה של שטות, כי למה יקרע להם את הים ויעשה להם נסים ויתן להם לחם ובשר ומים כדי להמיתם, הלא בשב אל תעשה בצמא היו מתים, ואם לא קרע להם ים סוף היו נהרגים בחרב פרעה, כמו שנאמר (שמות טו, ט) אריק חרבי, ויפלא עוד בענין זה, אשר מתוך התעוררותנו יתיישב גם זה שאנחנו בו, והוא למה אמרו נשינו וטפינו יהיה לבז, כי מנין להם זה, ואולי כשם שהם היו באים להרוג כולם טף ונשים, שנאמר (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה, כמו כן יעשו הם ויהרגו גם נשיהם וטפם, אבל נראה שזאת היתה טענתם לומר שכל מה שעשה לנו הוא מגודל אהבת האמורי, ולכך הצילם ממצרים והאכילם והשקם כדי להביאם שיהיו נשיהם וטפם לבז ביד האמורי:

ומה שאמר כלב אם חפץ בנו ה', ביארנוהו פרק י"ג (לעיל), שרצה לומר כיון שחפץ בנו ה' שאין זה תנאי, שאם היה תנאי מה היתה תשובתו לישראל האומרים בשנאת ה' אותנו הביאנו, שהלא גם הם מודים שאם היה חפץ בם היה עושה, אבל יתכן לומר שהיתה תשובתו של כלב על מה שאמרו הם ארץ אוכלת יושביה שראו אותם מקברים, אמר כלב שזה ראיה שהקב"ה חפץ בנו ונתנה לנו, ולכן הם מתים, ויהיה אומרו אם חפץ בנו ה', כלומר אם חפץ בנו ונתן לנו את הארץ אין ספק שימותו בלא עתם, והוסיף עוד להביא ראיה ואמר שכיון שלעולם הם מקברים, א"כ זו ראיה שסר צלם וה' אתנו, ואומרו סר צלם ביארנוהו במראה בין הבתרים בחלק ב', שמה שנאמר שם שלא שלם עון האמורי, זהו שאמר כלב סר צלם שכבר שלם עוונם:

ועתה נבוא אל מה שנאמר פרשת דברים שאמרו אנה אנחנו עולים, ותשובת משה ה' ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם, שיפלא מאד אמרם אנה אנחנו עולים, שהיה להם לומר לא נעלה. אבל הענין הוא שהם היתה דעתם להלחם מלחמה טבעית ולנצח בגבורתם כמו שנראה שיצאו ממצרים מזוינים שנא' (שמות יג, יח) וחמושים עלו, וכיון שראו שהמרגלים אמרו לא נוכל, וכלב ויהושע ומשה אומרים ה' אתנו, ובמלחמה אלהית ננצח אותם, הנה השיבו הם א"כ הוא שזאת צריך שתהיה מלחמה אלהית מה צורך שנלך ונעלה אנחנו למלחמה, יהרוג השם יתברך כולם ואח"כ נעלה ונירש, ומה אנחנו עושים בעלייתנו, שהרי אנחנו רכי הלבב, כמו שנאמר שמכריזין (דברים כ, ח) מי האיש הירא ורך הלבב ישוב וילך לביתו, וזה אומרם אנה אנחנו עולים אחנו המסו את לבבנו, א"כ למה נעלה אחרי שצריך להיותם מלחמה אלהית, יהרוג כולם ואח"כ נעלה ונירש:

ועל זה השיבם משה שאין רצונו של השם יתברך להילחם לכם שלא בפניכם, אבל רצונו להילחם לכם לעיניכם כמו שעשה למצרים, ובתשובתו זאת נתרצו לעלות ולא הועילו. ובזה ירווח לנו כי לא מצינו שנאמר סיבה למה נתרצו לעלות, ומה שלא הועיל הוא מפני שכבר נגזרה גזרה:

ובזה יובן מה שנאמר ויהס כלב את העם, שיתכן ודאי שבראות כלב שהם לא היו רוצים לסמוך על הנס ולא היו רוצים להילחם זולתי מלחמה טבעית, הנה להשתיקם אמר להם עלה נעלה ונוכל, רצה לומר דרך טבע, והתורה מעידה שלא אמר כן באמת רק להשתיק העם, וזהו שנאמר עקב היתה רוח אחרת עמו, שרצה לומר שלא היו פיו ולבו שוין, שלא אמר כן רק להשתיק העם. וזהו שנאמר בספר יהושע (יד, ז) ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי, שרצה לומר שלמשה השיב מה שבלבו אבל לעם אמר כן להשתיקם. ולפירוש רש"י ז"ל שפירש שלהם אמר אני עמכם בעצה, א"כ יראה שמה שאמר לישראל פיו ולבו שוין היו, ומאי רוח אחרת, אבל לפירושו צריך לומר שאומרו רוח אחרת רצה לומר כשדיבר עם המרגלים והדיבור הזה חסר, וכפי מדרשם ז"ל שאמרו לא זו בלבד עשה לנו בן עמרם, כבר נתבאר שאמר בן עמרם ולא הזכיר משה שבזה השתיקם שמי שהוא שונא לזולתו לא יזכיר שמו, וכאשר ראו שקראו בן עמרם, אמרו ודאי לדבר נגד משה הוא רוצה, וגם בזה היתה רוח אחרת עמו:

ומה שנאמר והאנשים אשר עלו עמו, יפלא שהרי יהושע מכלל האנשים שעלו עמו הוא ואמר יכול נוכל. אבל לדעתי ידמה לומר אחר שנדקדק במה שנאמר בכתוב שלשה פעמים שליחות משה אותם. ראשונה, וישלח אותם משה ממדבר פארן, שנית, שנאמר אשר שלח משה לתור את הארץ, שלישית, וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען. עוד נתעורר בלשון הכתוב במה שציוה להם משה שלשה פעמים. ראשונה, הארץ מה היא, שנית, ומה הארץ אשר הוא, שלישית, ומה הארץ השמנה. אבל יתכן שהיו נחלקים השנים עשר מרגלים לשלשה כיתות, ולכן אמר שלשה פעמים שליחות, שלכל כת שהם ארבעה מרגלים ציוה שליחות אחת, שלכת אחת אמר שיראו את הארץ מה היא, והעם היושב עליה החזק הוא הרפה, היינו אנשיה, ולכת שניה ציוה שיראו דירת הארץ בבנינה, שלישית שיראו בפירות, ולכן אמר והאנשים אשר עלו עמו, כלומר שגם השלשה ריעי כלב שהיו בכת שלו, ג"כ אמרו לא נוכל לה. והעד ג"כ על היותם שלשה כיתות ששלשה פעמים נאמרה עלייתם וביאתם. ראשונה, ויעלו ויתורו, שנית, ויעלו בנגב. שלישית, ויבואו עד נחל אשכול:

ומה שנאמר כאן ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, שלא נאמר כן במעשה העגל, כבר ביארנוהו קצת פרק י"ג מחלק זה ועוד נבארהו, אחר שנקדים להתעורר בפירוש רש"י ז"ל, שכאן שנאמר לגוי גדול ועצום ממנו, פירש ואמר שאתה מזרעם, ויש לשאול לרש"י ז"ל וכי שם בעגל לא היה מזרעם, ולמה אמר זכור לאברהם וגו' אשר נשבעת, ועוד ששם כתב על פי האגדה (ברכות לב, א) שמשה אמר להקב"ה כסא של שלש רגליים לא יכול לעמוד היאך יעמוד כסא של רגל אחד, וכאן ראינו שחזר הקב"ה לומר לו ואעשה אותך לגוי גדול:

אבל יתכן לומר שבאומרו ועצום ממנו, סילק לו אותה הטענה שטען משה כסא של שלש רגלים וכו', כי שם אמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול ולא אמר ממנו, באופן שהמובן היה שהאומה ישראלית יתחיל בנינה ממנו, לא מאברהם יצחק ויעקב, ויקראו בני משה, השיב לו אותה הטענה, לפי שבדבריו אלו יהיה כסא של רגל אחד, אבל כאן חידש ואמר לו שיעשה אותו לגוי גדול ועצום, אבל ממנו, רצה לומר מהעם הזה ממש, כלומר שלעולם יקראו העם על שם האבות כיון שבניו הם מזרעם, וא"כ יהיה כסא של ארבע רגלים:

ולכך שם שאמר הקב"ה שתתחיל האומה ממשה אמר לו משה זכור לאברהם וגו', אבל כאן שאמר לו לעשותו לגוי גדול להיותו מזרעו של אברהם, ולעולם התחלת האומה תהיה מאברהם שנאמר בו (בראשית יב, ב) ואעשך לגוי גדול, וכן מה שנאמר פה שב אל אברהם לגוי גדול ועצום ממנו, רצה לומר מאברהם, באותה ברכה עצמה, אעשה אותך לגוי גדול, ולא יתחשב בשמך לבד, לכן לא היה לו מקום לומר זכור לאברהם. וזהו שפירש רש"י ז"ל וז"ל ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם, ובזה יותרו כל הספיקות שנתעוררנו בהם למעיין בפרטי דברינו אלה:

ואל יפלא בעיניך על דברי אלה ממה שתמצא פרשת עקב ששם נאמר (ט, כג-כז) ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ וגו' ואתפלל אל ה' וגו' זכור לעבדיך לאברהם, וא"כ תאמר שגם במרגלים אמר משה זכור לאבות, אין הדברים כן, ששם לא נאמר אשר נשבעת להם, כי מאחרי שאמר לו שלא תתחיל האומה ישראלית ממנו שהוא מזרעם לא יפול עוד טענת השבועה כיון שהיא מתקיימת בזרעו של משה, אבל עם כל זה הנה התפלל עליהם בזכות האבות לא מפני השבועה:

גם אל יפלא בעיניך מה שנאמר ג"כ בפרשת עקב לענין העגל (ט, יג-יד) ויאמר ה' אלי וגו' הרף ממני וגו' ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו, ותאמר א"כ שגם בעגל נאמר שיעשה אותו עצום ורב ממנו נגד מה שהנחנו, כי גם פה צריך שתדקדק היטב שלא אמר ואעשה אותך לגוי גדול ממנו, רק עצום ורב ממנו, כי ענין גוי גדול הוא הדבר שנמשך מאברהם שנאמר בו ואעשך לגוי גדול, א"כ כאשר יאמר ואעשה אותך לגוי גדול ממנו יובן היטב שהוא שב אל אברהם, אבל אומרו עצום ורב ממנו, יתכן שגם זה אמר הקב"ה למשה בעגל שיעשה אותו לגוי גדול ותתחיל האומה ישראלית ממשה, וגם אמר לו שיעשה זרעו בריבוי יותר מזרעו של אברהם, וזה פירוש עצום ורב ממנו, כי שם בפרשת כי תשא קיצר הכתוב וכאן במשנה תורה נכתב כמנהג בשאר דברים ג"כ שהאריך במשנה תורה, שעל זה נאמר (דברים א, ה) הואיל משה באר, ואמר עוד (דברים כז, ח) באר היטב:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה