אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק כא

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק כא

חלק מעשי תורה - פרק כ

פרשת שלח:

בפרשת מרגלים, שם במשנה תורה נאמר (דברים א, כג) שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. והרב אליהו מזרחי טען על רש"י שכתוב שלא היה שבט לוי עמהם, והיתה טענתו שהרי בפרשת שלח בהדיא הזכיר המרגלים בשמות מאיזה שבט היו כל אחד מהם, ונתברר שלא היה אחד מהם משבט לוי, ועל זה כתב שצריך עיון, ובאמת לא דק הרב אליהו מזרחי ז"ל בדברי רש"י ז"ל, כי לא כתב מלמד שלא היה משבט לוי, אבל כתב שלא היה שבט לוי עמהם, שפירוש הדברים הוא ששבט לוי לא היה בכלל המתקרבים שנאמר בהם (שם כב) ותקרבון אלי כולכם, וכבר ידענו ודאי שלא היה עם המרגלים אחד משבט לוי שלא היה לו נחלה בארץ, אבל עדיין היה אפשר לומר ששבט לוי היה ג"כ עם שאר השבטים שנתקרבו לפני משה ואמרו (שם) נשלחה אנשים גם הם היו בכלל המלחמה, לכן פירש רש"י ז"ל באומרו איש אחד לשבט, שכיון שנאמר ותקרבון אלי וגו' ואח"כ אמר ואקח מכם רצה לומר מהנקרבים, ואמר עוד שמהנקרבים לקח מכולם איש אחד לשבט שנים עשר אנשים, ואנחנו ראינו בפרשת שלח שלא היה שום מרגל משבט לוי, אם כן יצא לנו באמת ששבט לוי לא היה עם הנקרבים:

וכל אותם הפלפולים שכתב הרב אליהו מזרחי שיש לטעון שמהיכן למדו שאותו שבט שלא לקח ממנו איש הוא שבט לוי, בחינם טען כן, שאילו לא נכתב שנים עשר אנשים היינו אומרים ששבט לוי היה מהנקרבים, ומה שנאמר ואקח מכם וגו' איש אחד לשבט, יובן חוץ משבטו, שעל כן אמר מכם, לפי שלא לקח משבטו איש, וכבר ידענו שהם שנים עשר, ומה שנאמר בכתוב שנים עשר אנשים למדנו שלא נתקרבו רק י"ב שבטים: והנה בפרשה הזאת רבו הספיקות והמבוכות בה, לכן אמרנו לעשות פרק נפרד מכל הספיקות, אחר נבוא אל ביאורם, ותחילה נאמר שלח לך אנשים, שרש"י פירש על פי האגדה (סוטה לד, ב, במ"ר טז, ה-ז) שלח לך לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו', ומשה נמלך בשכינה, אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים וגו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, עוד כתב על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו עכ"ל: ספק ראשון, היאך יתכן שאחר שהקב"ה אמר שעל ידי המרגלים לא יירשוה, והקב"ה תלה שליחות מרגלים ברצונו, אם כן למה שילחם. ועוד שנאמר במשנה תורה (דברים א, כג) וייטב בעיני הדבר:

עוד יש להתעורר מה שנאמר פרשת שלח, ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, וזה ודאי דבר מותר, שכבר נאמר שארץ כנען היא מה שהוא נותן להם כמה וכמה פעמים, ומה צורך שיאמר ארץ כנען אשר אני נותן. גם יפלא היאך יתכן שמשה רבינו ע"ה יאמר וייטב בעיני כאילו לא נמלך בשכינה:

וכדי לבוא אל היתר הספק הזה, נתעורר עוד במה שנאמר במשנה תורה (דברים א, לב) ובדבר הזה אינכם מאמינים וגו', ואמר כן אחר שאמר (שם לא) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה, כי היתה הכוונה לומר שכמו שנשאם גם כן יתן להם הארץ, אין הענין זה דומה, כי נתינת הארץ יצטרך אל יכולת מוחלט על העמים, מה שאין כאן ענין מה שנשאם שאין צורך למלחמה, והוא אומר ובדבר הזה אינכם מאמינים, כאילו הוא דבר קטן מענין הנשיאות, ואין לומר שמשה אמר להם כן אחרי שראה שאינם מכחישים היכולת, כפי מה שיראה מדבריהם שאמרו (שם כז) בשנאת ה' אותנו, שכנראה שאם היה אוהב אותם היה יכולת בידו לתתם להם, שאין הדברים כן, שבהדיא אמרו (שם כח) עם גדול ורם ממנו, אבל אומרם בשנאת ה' אותנו לא היו מודים ביכולת נגד העמים, אבל כוונתם לומר ודאי שכבר הוא יודע שאין לו יכולת נגד העמים להביאם שם ולולא השנאה לא היה מוציאם ממצרים, ועל כן יפלא ודאי אומרו ובדבר הזה אינכם מאמינים, כאילו דבר קטן מן הענין שנשאם, וכן מן הענין שאמר אחר זה (שם לג) שהיה הולך לפניהם לתור להם מנוחה בענן יומם ובאש לילה, שגם בזה לא היה צריך יכולת כמו שצריך בנתינת הארץ:

ספק שני, שהשם יתברך לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו, והיאך יתכן לומר שהקב"ה רצה לתת להם מקום לטעות, וענוש לצדיק לא טוב, כל שכן לצדיקו של עולם כי לא אל חפץ ברשע הוא:

ספק שלישי, שתחילה אמר שלח לך, ואח"כ אמר תשלחו לשון רבים, ואח"כ חזר לומר וישלח אותם משה, ועוד שנאמר על פי ה' ורש"י פירש ברשותו, והנראה מן הכתוב שהקב"ה ייחד דיבור למשה על זה, ואין משמעות יחוד דיבור היותו תשובה להמלכה כמו שפירש רש"י שנמלך בשכינה:

ספק רביעי, מה שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, שאמרו רז"ל (סוטה לד, ב) יה יושיעך מעצת מרגלים, שאם היה יודע משה שעצתם רעה לא היה לו לשלחם, ועוד שרז"ל בעצמם אמרו (במ"ר טז, ה הובא ברש"י) כשרים היו באותה שעה, ואח"כ כשנאמר וילכו ויבואו, דרשו (סוטה לה, א) להקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה:

ספק חמישי, שאם היתה הליכתן בעצה רעה להוציא דיבה על הארץ, מה היתה כוונתם, ולמה היתה כוונתם רעה, הלא גם הם היו במדבר, למה יכוונו שלא ילכו לכבוש את הארץ טרם יראוה, עוד יש לשאול כי למה הוצרך הכתוב להודיע שהליכתן היתה בעצה רעה:

ספק ששי, היאך היה שואל משה מה הארץ הטובה היא אם רעה והוא ידע היותה טובה ורחבה:

ספק שביעי, מה חטאו המרגלים, שהרי יותר אמר משה ממה שאמרו הם, כמו שנאמר (דברים ט, א-ב) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתייצב לפני בני ענק:

ספק שמיני, אומרו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, מה היתה הכוונה בזה ולמה לא אמר והבאתם מפרי הארץ, כמו שעשו שהביאום להראותם, אבל ציוה על הלקיחה לבד: עוד למה נאמר שחברון נבנתה שבע שנים לפני צוען מצרים, ומה צורך בזה, ופירש רש"י על פי האגדה (סוטה לד, ב) מבונה מכל טוב, אבל לפי הפשט שיעדנו צריך ישוב:

ספק תשיעי, אומרו וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, שכיון שמשה היה השולח מה הצורך לומר שהשיבו לכל העדה:

ספק עשירי, אומרו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם, שהתחיל בסיפור האנשים שאמרו עז העם, ואח"כ באו לסיפור החומות היותם גבוהות, וחזרו לסיפור האנשים באמרם וגם ילידי הענק וגו', והיה לו לומר אפס כי עז העם וגם ילידי הענק ראינו שם והערים בצורות גדולות מאד: ספק אחד עשר, שהיה מספיק אומרו ושם ילידי הענק מבלתי שיאמר וגם ראינו שם: ספק שנים עשר, אומרו ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, והיה מספיק אומרו ונהי בעינינו ובעיניהם כחגבים:

ספק שלשה עשר, אומר ניתנה ראש ונשובה מצרימה, לפירוש רש"י שאמרו ניתן עלינו מלך, אין בזה טעם שהם אומרים לשוב לעבדות מצרימה ומה הם רוצים במלך, ואם לפי האגדה (שמ"ר כד, ב) שהוא לשון עבודת אלילים, מה היו צריכים לזה, כיון שלא היה פחדם רק מפני שלא יהיו לחרב:

ספק ארבעה עשר, אומרם כלב ויהושע לתשובה לדבריהם אם חפץ בנו ה', ומה תשובה היא זאת, הלא היא היא שהם צועקים ואומרים ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב, ושם בפרשת דברים נתבארו יותר דבריהם שאמרו משנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, א"כ מה היתה תשובתם אם חפץ בנו ה', הלא גם הם מודים בזה אבל אומרים שאין הקב"ה חפץ בהם, ועוד שקודם אמרו אם חפץ בנו ה' דרך תנאי, ואח"כ אמרו וה' אתנו אל תיראום: ספק חמשה עשר, מה שנאמר שם ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים. והיה מספיק אומרו ותקרבון אלי, ומה זה לדקדק ולומר שכולם נתקרבו:

ספק ששה עשר, באומרו שם [אנה] אנחנו עולים, והיה לו לומר לא נעלה אחינו המסו את לבבנו, ומה זה אומרם [אנה] אנחנו עולים:

ספק שבעה עשר, תשובת משה שאמר להם ה' ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם, שמה היא הכוונה באומרו לעיניכם, וכי לא ידענו שנלחם לעיניהם, ומה יוסיף בענין זה:

ספק שמנה עשר, מה שנאמר ויבוא עד חברון, שאמרו רז"ל (סוטה לד, ב) כלב לבדו בא לחברון ונשתטח על קברי האבות, והלא אין הדברים כן שכבר שאר המרגלים אמרו בני הענק ראינו שם, ובני הענק היו בחברון כמו שנאמר ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק:

ספק תשעה עשר, מה שנאמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, וכבר היה מספיק אומרו וישיבו אותם דבר שב אל כולם:

ספק עשרים, מה שנאמר ויהס כלב את העם אל משה, ומה ענין ההשתקה הזאת לפי הפשט, ורז"ל דרשו (סוטה לה, א) שאמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, שיש גם כן לדקדק למה אמרו רז"ל בזה הלשון לקרוא את משה בן עמרם ולא אמרו וכי זו בלבד עשה לנו משה:

ספק עשרים ואחד, ראותנו שכלב היה אומר יכול נוכל לה, שאם פירושו שהמלחמה תהיה בנס, אם כן מה יהיה דיבורו של כלב מועיל והלא לא נביא הוא, ובזה היו מסתפקים ואומרים בשנאת ה' אותנו הביאנו וגו', ואם פירוש דברי כלב הוא שהיה אומר יכול נוכל לה, רצה לומר במלחמה טבעית, הלא שקר הוא שמשה בעצמו אמר גוים רבים ועצומים ממך, ועוד היאך יתכן שכלב יאמר שבמלחמה טבעית ינצחו ובזה לא יהא לבם לשמים לעזרה:

ספק עשרים ושנים, אומרו סר צלם מעליהם וה' אתנו, ובזה היה עיקר ספיקם, ומה ענין הצל הזה:

ספק עשרים ושלשה, אומרו כאן ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, ובענין העגל לא אמר לעשותו עצום ממנו רק לגוי גדול (שמות לב, י):

ספק עשרים וארבעה, אומרו ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, שהיה לו לומר עקב היתה רוח טוב עמו וימלא אחרי, ומה רוצה לומר רוח אחרת:

ספק עשרים וחמשה, שהמרגלים אמרו שכל אנשיה אנשי מדות גבורים, ומצד אחר אמרו ארץ אוכלת יושביה, ועוד שלא מצינו שכלב השיב דבר על אומרם שהיא ארץ אוכלת יושביה, ואם במה שאמר הארץ טובה, גם הם אמרו שהיא טובה, כמו שנאמר (פרשת דברים) שאמרו שהארץ ארץ זבת חלב ודבש:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה