אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק כ

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק כ

חלק מעשי תורה - פרק יט

על מה שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה. פירש רש"י על פי מדרשם ז"ל (ספרי בהעלותך מא, תנחומא צו, יג) היא פתחה בדבר תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחילה, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, ר' נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשים מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. עוד פירש רש"י ז"ל על פי מדרשם (ספרי ותנחומא שם) האשה הכושית מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושית, כושית בגימטריא יפת מראה, על אודות האשה על אודות גירושיה, כי אשה כושית לקח מה ת"ל, אלא יש לך אשה נאה ביופיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביופיה אבל זאת נאה בכל, האשה הכושית על שם יופיה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה, כי אשה כושית לקח ועתה גרשה, הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מדרך ארץ, עכ"ל רש"י:

ורבו הספיקות בענין זה. ספק ראשון, שכיון שאין כאן רק תרעומת על שפירש מן האשה, מה הוצרך בסיפור יופיה, וכי אם לא היתה יפה היה מותר לפרוש ממנה אם לא היה מוכרח מצד הנבואה:

ספק שני, שהתרעומת הוא על הגירושין והוא אינו מזכיר רק הלקיחה: ספק שלישי, היאך לא אמרה צפורה אוי לאשתו של אהרן או של יהושע שהרי ידעה היותם נביאים, וכבר ידוע שדרשו כן ז"ל לתת טעם לסמיכות פרשה זאת אל פרשת אלדד ומידד:

ספק רביעי, שרש"י פירש נגלה עליהם פתאום והן בדרך ארץ טמאין והיו צועקים מים מים להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה, ואינו נראה כן מן הכתוב שהשיב להם הקב"ה שנאמר במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה, אבל נראה שלסיבת עליונית מדרגת הנבואה השיב הקב"ה, לא מחמת התמדתו:

ספק חמישי, אומרו במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ואח"כ אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, שאין זה היפך אומרו בחלום אדבר בו, ולא היה לומר רק לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו, אבל אומרו בכל ביתי נאמן הוא, נראה שהנביאים האחרים אינם נאמנים רק במקצת ביתו לא בכולו:

ספק ששי, אומרו אם יהיה נביאכם ה', שפירשו אם יהיה לכם נביא לה', והלא עד כאן לא דברו אהרן ומרים להשוות נבואת משה לנביאים אחרים רק להשוותו להם בעצמם, ואח"כ היה לו להקב"ה לומר אם אתם מתנבאים, במראה אליכם אתודע ובחלום אדבר בכם, ומה הענין להזכיר הנביאים אשר יהיו:

ספק שביעי, אומרו והאיש משה ענו מאד פירש רש"י ענו סבלן, ומה שייך סבלנות שהרי לא דיברו כן לפניו, שבאמרם הרק אך במשה דבר ה', נתבאר שלא דיברו לפניו, שאם היה הדיבור לפניו היה לו לומר הרק אך בך דבר ה':

והרמב"ן ז"ל ליישב ספק זה כתב להגיד כי ה' קינא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע. ור' אברהם פירש גם כן בישוב ספק זה כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם ולא יתגאה במעלתו כלל, אף כי על אחיו, והם חוטאים שמדברים עליו חינם עכ"ל. ולא הבנתי פירושו זה שהלא אדרבה זאת היתה טענתם ותלונתם עליו שמחזיק עצמו גדול מהם בנבואה, ושעל כן דרך יוהרא פירש מן האשה. וכבר בספרי (בהעלותך מב) אמרו ז"ל רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו, אבל אין הכתוב נראה כן, ועוד שכל מה שפירש רש"י דברי אגדה הם דחוקים מכל צד משפט הכתוב, ובאמת צריך נבואה לומר שצפורה היתה שם ואמרה אוי וכו', ועוד שלפי זה היתה צפורה מואסת ח"ו הנבואה, ושנקראת כושית שהכל מודים ביפיה כמו שמודים בשחרות הכושי, ועל אודות האשה רצה לומר על אודות גרושיה, כל אלו הדברים לב משכיל ירחיקם ולא יקבלם לפשט הכתוב:

אבל יתכן לדעתי לומר בישוב פשט הכתוב, ואפילו שמדרשם ז"ל עיקר, אין המקרא יוצא מפשוטו, והוא שכמו שיהושע קינא על אותם שנתנבאו במחנה, כך נתקנאו גם כן אהרן ומרים, וחרה להם על משה שאמר לא אוכל לשאת לבדי, עד שהוצרך מחמת זה להשוות עצמו לשבעים זקנים, שכמו ששבעים זקנים היו מתנבאים באספקלריא שאינה מאירה גם הוא נתנבא עמהם באותה אספקלריא שאינה מאירה, כמו שנאמר והתייצבו שם עמך, וחששו עוד אהרן ומרים כיון שהתחיל בנבואה שוה לשאר זקנים שישאר הדבר כן ולא יתנבא עוד באספקלריא המאירה כבתחלה, וכבר ידוע שגם רז"ל מכנים הנבואה בשם אשה, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קי, א) מלמד שחשדוהו באשת איש, שהיתה נבואתו ע"י המדרגה האחרונה שבמלאכים הנקראים אישים (ראה דניאל ט, כא, וברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ב ה"ז):

ואם כן זהו שאמרו אהרן ומרים שדיברו במשה על אודות האשה הכושית, שבפועל קראוה כושית על היותה שחורה בלתי מאירה ככושית, וזהו שחזרו לומר כי אשה כושית לקח, כאילו אמרו כי הוא לקחה שהוא בעצמו, היה סיבה לזה, במה ששאל מהקב"ה לומר לא אוכל לבדי שאת וגו'. וזה אומרם אם רצון ה' היה להיות כן החרשנו, אבל הוא ביקש זאת, והוא בעצמו היה סיבה לזה, אם כן הוא לקח אותה בידיו האשה הכושית ההיא, ועל זה תיכף לא האריך להם, אבל אמר להם שהם טועים, שאם יהיה נביאכם, רצה לומר הזקנים ואלדד ומידד אם יהיו נביאים הוא באספקלריא שאינה מאירה, כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, רצה לומר בכל ביתי במאירה ובבלתי מאירה בשניהם הוא נאמן באיזו שירצה, וביאר להם שגם לעתיד ידבר בו באספקלריא המאירה, ולכן נאמר בלשון עתיד אדבר בו להוציא אותם מן החשש ההוא שחששו פן ישאר הדבר ככה:

ובהיות שכל דבריהם של מרים ואהרן היו רום לבב, שהיו מצטערים על שמשה השוה עצמו לשבעים זקנים, אמר שהאיש משה ענו מאד, שלא חשש לזה אבל נתרצה להתנבאות עם השבעים זקנים במדריגה אחת ולא חשש, וזהו שאמרו גם בנו דבר ה', כלומר עתה נהיה כל הנביאים שוים אחר שלקח האשה הכושית הזאת שנתנבא באספקלריא שאינה מאירה, ובעבור שמרים התחילה בדבור והיה זה מהיות לה רום לבב, על כן נענשה בצרעת, כמו שאמרו רז"ל (ערכין טז, א) הנגעים באים על גסות הרוח, ועל כן מביא עץ ארז, והאזוב גם כן אמרו רז"ל (רש"י ויקרא יד, ד, וכעין זה בבמ"ר יט, ג) שישפיל עצמו כאזוב:

ואל תתמה עלי במה שאני אומר שאשה כושית הוא כינוי לאספקלריא הבלתי מאירה, ותאמר היאך אני מקדים ומייעד לומר הפסוקים כפשוטם, כי כבר תמצא שכתבתי בחבורי זה חלק א' פרק כ"ג, שכל מה שגזרה החכמה האלהית להועילנו בדברי תורתו, והיה הדבר ההוא צריך אריכות רב, הנה אמרה אותו דרך חידה כמו שאמרנו שם בפרק הנזכר, שהבנות הוא כינוי לחכמות טבעיות, וכמו כן כאן לא יתכן לומר על אודות האספקלריא הבלתי מאירה שלקח משה, ולכן אמרה תורה דרך חידה כי אשה כושית לקח, כי כן אמר אסף תהלים סימן ע"ח (א-ב) האזינה עמי תורתי וגו'. אביעה חידות מני קדם, וכבר הארכתי הדיבור בדברי אסף בהקדמה אשר הקדמנו בתחילת חיבורנו זה עיין שם, וכאשר תשגיח בפרטי דרכנו זה תראה היתר כל הספיקות שנתעוררנו בהם:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה