מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק יג
על מה שנאמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח, כבר אמרנו והזכרנו הספיקות פרק י"א, וכן כל מה שאמרו בזה המפרשים. אמנם הנכון אצלנו שמשה במראה הסנה ששם נעשה שלוחו של השם יתברך והוא אמר (שמות ג, יא) מי אנכי כי אלך, השיב לו הקב"ה (שם יב) כי אהיה עמך, ולכך אמר לו כאז משה אתה אומר אלי לשלוח מלאך עמי, ובעת שעשיתני שליח לא הודעתני שאתה רוצה לשלוח עמי רק שאתה בעצמך תבוא עמי, וזה אומרו לא הודעתני את אשר תשלח עמי, כאילו יאמר זה אשר אתה אומר לשלוח לא הודעתני כשעשיתני שליח. ועוד שאתה אמרת ואדעך בשם, שידעתיך בשם שב אל מה שנאמר (שמות ו, ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, הרי שאמרת שאני יודע אותך בשם, ובזה שהודעתני שמך הורית שמצאתי חן בעיניך. וכן גם כן כאשר נאמר ואדעך וגם מצאת חן בעיני, הוא על דרך זה שאמר לו שכשידעו ידעו בשם לפי שמצא חן בעיניו, ולכך היפך הקב"ה הדברים ממה שאמר משה, שמשה אמר שידעו בשם ואח"כ אמר שמצא חן אבל הקב"ה אמר שבשביל שמצא חן ידעו בשם, והקדים לומר מציאת החן ואח"כ ואדעך בשם יותר מהאבות שלא נודע להם רק באל שדי, והנה לפי פירושנו זה שב אומרו בשם בשמו של הקב"ה:
ועוד יתכן לומר סמוך אל מאמרם ז"ל (חולין קלט, ב) שאמרו משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר בשג"ם בגימטריא משה, שאם כן זה אמר לו הקב"ה שמצא חן בעיניו, וכן ידעו בשם שהזכירו בתורה בשם של משה בימי נח, ויהיה אומרו בשם בשמו של משה, כי זה יורה אהבה עצומה שמאז רמז על שעתיד להיותו נקרא משה: ונשוב אל מה שאנחנו בו, שלפיכך היה אומרו כאן בשעת שעשיתני שליח אמרת שתבוא עמי ולא אמרת שתשלח, וגם אמרת שידעתיך בשם, וגם אמרת מצאת חן בעיני, שזה אין ספק שמלך אשר יאמר לאדם הנה עשיתי לך מה שלא עשיתי לאחרים יובן שמצא חן בעיניו יותר מאותם האחרים, ואמנם כאשר ראה משה שבקש מאתו יתברך ואמר לו אם תשא חטאתם ואם אין וגו', ולא ניתנה לו בקשתו, הבין שהחסרון בא מאתו שלא ידע לרצות את השם יתברך, לפי שלא ידע מידותיו, לכן אמר הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך, רצה לומר כאשר אדע דרכיך ואצטרך בקשה אחת אמצא חן בעיניך, לא כמו שהיה עתה שבקשתי אם תשא חטאתם ולא ניתנה בקשתי: וכבר ראית רש"י ז"ל שנדחק לומר למען אמצא חן בעיניך, למען אכיר כמה שכר מציאת חן עכ"ל, ובכל זה נדחק להיות שראה שקודם אמר אם נא מצאתי חן בעיניך, שנראה שכבר מצא כמו שהבטיחו, ואח"כ אומר למען אמצא שכנראה לא מצא. אבל לדעתי יתכן מאד כי מה שנאמר קודם לכן כי מצאתי חן בעיניך ואדעך בשם, היה אומרו כי מצאתי הכוונה שמצא חן לעצמו, אבל מה שאמר למען אמצא היתה הכוונה כאשר תהיה בקשתו בעד ישראל לעתיד:
ואומרו וראה כי עמך הגוי הזה, לפי פירוש רש"י ז"ל אין לו מקום כאן כלל, ולפי פירושינו ינעם, שביקש לדעת שלש עשרה מדות כדי לבקש בעד ישראל, שהרי עתה ביקש ולא ניתנה בקשתו, ולכן אמר שאם מצא חן לעצמו שילמדהו השלש עשרה מדות למען ימצא חן בבקשתו בעד ישראל. ונתן טעם לזה ואמר כי עמך הגוי הזה, כלומר אעפ"י שאני אומר שהוא מציאת חן לי כאשר תסלח להם, זכור שהם שלך. ואמר עוד ראה כי עמך הגוי הזה, כמתפעל על מה שאמר לו השם יתברך העל את העם הזה, ולא אמר העל את עמי, ולכן התחיל כמצטער, ואמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה דרך ביזוי, כאילו אינו עמך, ועל זה אמר וראה, שב למעלה, והיה כאילו אמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה, ראה כי עמך הגוי הזה, ולפי דרכנו זה כל הפסוקים, הענין והלשון מיושבים על נכון:
והנה כאשר טען משה טענה ניצחת לומר בעת שעשיתני שלוחך לא אמרת לי לשלוח עמי אבל אמרת לבוא בעצמך עמי, השיב הקב"ה פני ילכו והניחותי, רצה לומר שעתה יעשה מה שאומר לו לך נחה את העם וגו' הנה מלאכי ילך לפניך, ושילך עם המלאך עד שיעברו פנים של זעם, ואחר שיעברו פנים של זעם ימלא רצונו ללכת בעצמו, וזה אומרו והניחתי לך כלומר ינוח דעתך. והשיב לו משה שאם אין פניו של זעם הולכים אל תעלנו מזה, כלומר אתה אומר שלפי שעה אלך עם המלאך עד שיעבור זעם, אל תעלנו מזה ונעמד פה, כיון שהטעם הוא מפני הזעם, ויהיה אומרו אם אין פניך הולכים כאילו אמר כיון שאין פניך הולכין עתה ועדיין אתה בפנים של זעם, אם כן אל תעלנו מזה, וכמוהו פרשת שלח שאמר כלב (במדבר, יד, ח) אם חפץ בנו ה', רצה לומר כיון שחפץ בנו, שאם היה תנאי אם כז מה היתה תשובתו לישראל שהיו אומרים (דברים א, כז) בשנאת ה' אותנו [הוציאנו] הביאנו, באופן שגם הם מודים שאם היה חפץ בם היה עושה, אבל ודאי אמר כלב כיון שחפץ בנו, כמו כן אמר כאן כיון שאין פני זעם הולכים, ועל זה נתרצה לו השם יתברך שיעמדו שם עד יעבור זעם, שכן היה שעמדו שם ימים רבים עד השנה השנית בעשרים לחודש ששם נאמר (במדבר י, לג) ויסעו מהר ה': וכבר התעוררנו על מה שראינו שמשה אדון הנביאים ביקש שאלה שאינה בחוקו, שהנראה ממה שהשיב לו השם יתברך לא תוכל לראות פני הוא, שמשה ביקש אותה ההשגה אשר היא מכונת בראיות פנים, ולא היתה בחוקו להשיגה. עוד יפלא מה שאמר לו הקב"ה וחנותי את אשר אחון, כי אין בדברי משה שהיה שואל שיחון או שירחם, ולא היתה שאלתו רק להראות לו כבודו. אמנם נקדים מה שיש לראות עוד בכתוב, שנאמר אני אעביר כל טובי על פניך, שמילת כל באה לרבות כאילו היתה שאלתו של משה קצת מכבודו או מטובו, איך שתקראו, עד שהשיב לו כל טובי, ועוד למה שינה הלשון והיה לו לומר אני אעביר כל כבודי, כמו שהיתה שאלתו הראני נא את כבודך, וכמו שאמר אח"כ והיה בעבור כבודי:
אבל יתכן ודאי שמשה אדוננו ע"ה אמר שיראה לו השכר הצפון לצדיקים, רצה לומר הראה נא לי השכר הצפון לי, ותסלח לעם הזה, כי בזה יראה הכבוד שאתה עתיד לתת לי, כאילו הייתי אני החוטא, כמי שאומר תשים אותו עתה בחשבון השכר הצפון לי לחלקי. ואל יפלא אומרנו שקרא כבודך את הכבוד שהוא צפון לכבד את הצדיקים, שכן נאמר בנביא (ישעיהו מ, י) הנה שכרו אתו, והסכימו כל המפרשים שקרא שכרו השכר שהוא נותן לצדיקים, ועל אחת כמה שראוי שיקרא כבודו הכבוד שהוא מכבד את הצדיקים, ושם נאמר (תהלים כד, ח) מי זה מלך הכבוד, ואמרו ז"ל מלך שהכבוד שלו, ואין ספק שלא אמרו כן על הכבוד של עצמו שהוא שלו כי פשוט הוא, אבל על הכבוד הניתן לצדיקים אמרו כן שהוא שלו, א"כ צדקנו בדברינו שנאמר הראני נא את כבודך על הכבוד המזומן לצדיקים. ועל זה השיב הקב"ה שיעביר על פניו כל הטוב הצפון לכל הצדיקים, כאילו יאמר לא אסלח לכולם תחת חשבון השכר הצפון לך, אבל אעביר כל השכר הצפון לכולם, וכל מי שיהיה לו זכות ינצל. ובזה יאות מאד אמרו וחנותי את אשר אחון וגו':
ובהיות הטובה הצפונה לצדיקים עומדת קודם שברא העולם, ובהווה שנברא העולם, ואחר תכלית העולם והפסדו, דהיינו היה הוה ויהיה, על זה אמר כל טובי היה הוה ויהיה, כי משה לא ביקש רק השכר שהוא בהוה שיסלח לעם, וקרא את הכבוד מה שהיה לפנים פני, ומה שיהיה אחר סוף העולם קרא אחורי, ולכך אמר לו כי להשיג מהות הכבוד הצפון לצדיקים מה היה ממנו קודם בריאת העולם זה אי אפשר לו להשיגו, אבל מה שיהיה אחר תכלית העולם ישיג, אבל לא יסלח לכל העם לחשבון השכר הצפון לו, אבל יסלח לכל אחד כפי זכות עצמו. ואל יפלא אמרינו שהשכר הצפון היה איכותו קודם שנברא העולם, שמאחר שלא נברא העולם רק בשביל האדם, ומין האדם לא נברא רק לתכלית הצדיק והצדיק הוא לתכלית שלימותו בשכר נצחי, א"כ יחוייב היות איכות השכר או הכבוד איך שתקראנו קודם לבריאת עולם, וזהו שנאמר ויקרא בשם ה', כי בשם המיוחד הראה לו הכבוד שהיה והוה ויהיה, וכן תמצא שבשם של ד' אותיות היה והוה, ואותיות השם ככתבם שהוא י-ה-ו-ה כמו יהיה:
עוד אזכירך שאל יפלא בעיניך אמרינו שהטובה הצפונה היתה איכותה קודם בריאת העולם, ואמנם בחלק א' מחיבורנו זה פרק ט' הרחבנו הדבר לומר, היותו הטוב ההוא כסא הכבוד שראה יחזקאל, שעליו נאמר (א, כח) הוא מראה דמות כבוד ה', וכסא הכבוד שמוהו רז"ל (פסחים נד, א) מכלל הנבראים, כי אחרי היותו נקרא דמות לכבוד שהקב"ה צפון [מצפן] לצדיקים, אם כן אינו הוא בעצמו, באופן שהשתי בקשות ששאל משה ע"ה היינו הודיעני את דרכיך והראני את כבודך, לא היתה אחת מהם לעצמו רק שתיהם לטובות ישראל, כי מה שאמר הראני נא את כבודך, כבר ביארנוהו שיהיה לטובת ישראל, ושאלת הודיעני דרכיך שידע השלש עשרה מדות לרצותו אם יחטאו עוד: ואומרו בלכתך עמנו, פירושו לפנינו, כמו כל החיילות שהולך מלכם לפניהם, כי היה ירא שאם ילך בקרבם שמא ימשך ח"ו להם ענין עבירה ויענשו, אשר על זה נאמר כי לא אעלה בקרבך פן אכלך בדרך, אבל אחר שידע שלש עשרה מדות, וידע להכיר מתי הוא עת רצון, אמר ילך נא ה' בקרבנו וסלחת וגו', כי לא היה ירא עוד כמו בתחלה. ולכן אמר ילך נא, רצה לומר עתה שהודעתני דרכיך ועת רצונך ילך בקרבנו, ובזה הותרו ספק י"ז י"ח י"ט כ' כ"א:
ומה שנאמר ושמתיך בנקרת הצור, רמז לו היות ההשגה כמו המציץ מן החרכים, שצריך שידקדק מאד ראות עינו להעבירו כמו כן השגת העין השכלי. וזה אומרו שישים אותו בנקרת הצור, כלומר שאחר העיון הדק ישיג הטעם שאי אפשר לו לדעת הטוב הצפון מה שהיה קודם בריאת עולם ויבין הטוב העתיד, כי אז יבין שאין מקום לומר שיסלח לחטאת העם ושיגבה אותו משכרו כאילו חטא הוא, כי נפש החוטאת היא תאשם והטהורה תזכה לעד. הוא יתברך יגל עינינו ונביטה נפלאות מתורתו כפי מה שבחוקנו. וכאשר אתה המשכיל תמצא את הימים אשר יש בהם חפץ השם יתברך שתכנס בטרקלין בחכמת הקבלה, אז יגיעו דברי אלה ויהיו קרובים אליך, כי תמצא המחצב אשר חוצבו ועל מה אדניהם הוטבעו, כי פה לא גליתי לך רק קצת הערה והתיישבות הדעת על הנגלה מן הכתובים לנחותך במעגלי צדק: