אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשי תורה - פרק ט

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי תורה - פרק ט

חלק מעשי תורה - פרק ח

פרשת משפטים:

בתחילת פרשת משפטים נתנו רז"ל (קידושין כב, ב) טעם אל רציעת העבד מן האוזן, ואמרו אוזן ששמעה בסיני וכו'. ועל מה שהיתה הרציעה אצל המזוזה אמרו רז"ל (שם) הדלת והמזוזה שהיו עדים וכו'. אבל יתכן לתת טעם אחר נכון אל שני הענינים יחד. והוא שהיתה הרציעה באוזן סמוך לדלת, מפני היות שם המזוזה שיש בה פרשת שמע והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, והנה זה בהיותו בוחר להיות עבד הוא מיקל מעליו עול המצוות, לכך היתה הרציעה באוזן שאינה שומעת אצל המזוזה המזהרת על השמיעה: ועם היות שאין המיועד בחיבורנו זה רק המעשיות, הנה כדי להמשיך סידור הפרשיות, לפעמים לא סרתי מלומר איזה ענין, ובזה נמשכתי הרבה פעמים לבאר מזמור א' או ענין א' שהוכרחתי להזכיר קצת ממנו והיה הדרך הזה אצלנו לקוח מדברי רבותינו חכמי הש"ס שמימיהם אנו שותים, כאשר אמרתי בהקדמתנו שכן אמרו כיון דאתא לידן נימא ביה מלתא:

וכדומה לזה בענין הצרעה שבא סיפורה בפרשת הזאת, אינו סיפור מעשה רק יעוד מה שישלח הצרעה לעזרתם. אף גם זאת לגודל הספיקות והמבוכות אשר מצאתי בו אומר לך דעתי בזה, ויהיה פרק זה נפרד, והקדמתי פרק זה אל מה שנאמר הנה אנכי שולח מלאך, מפני קשר ענין אומרו הנה אנכי שולח מלאך וגו' עם מה שנאמר ואל משה אמר עלה. והנה פירש רש"י ז"ל הצרעה מין שרץ העוף והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בם ארס והם מתים, והרמב"ן כתב כי זאת היתה מכה באויר כמו הארבה. ובענין צרעה זאת כפי פירושם יש להתעורר כמה ספיקות:

ספק ראשון, מה שפירש רש"י מין שרץ היה כו' ולא עברה את הירדן. וכן הרמב"ן ז"ל כתב כי תחשך הארץ מחמת הצרעה ולא יוכל לבוא למלחמה, נראה שלא בחרו לומר בפשט הכתוב מה שאמרו רז"ל סוטה פרק אלו נאמרין (לו, א) שהיתה שרץ עוף ממיתה, והרב אברהם אבן עזרא מפני דוחקו פירש צרעה שהוא לשון צרעת, ובאמת בכל המלחמות שעשה יהושע וגם מלחמת משה עם מלכי האמורי הם באו לקראת ישראל למלחמה, ולא מנע אותם הצרעה ולא הצרעת. ועוד שביהושע נאמר (כד, יב) ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך, וכאן נאמר ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי ואת הכנעני ואת החתי ולא נאמר לגרש סיחון ועוג. ועוד שבפרשת חקת (במדבר כא, כג-כד) במלחמת סיחון נאמר ויאסוף סיחון את כל עמו ויכהו ישראל לפי חרב, הרי שבחרבם הרגו אותם לא הצרעה, וכן בעוג מלך הבשן נאמר (שם לה) ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו, הרי שהם היכום ולא הצרעה: ועוד יפלא מאד ענין הכתובים ביהושע (כד, ח) ששם נאמר ואביא אתכם אל ארץ האמורי היושב בעבר הירדן וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם ותירשו את ארצם ואשמידם מפניכם, ואחר זה נאמר (שם יא-יב) ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם. ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך, והיאך יתכן שתחילה כסדר אמר מלחמת שני מלכי האמורי שהיתה קודם שעברו את הירדן, ואחר שסיפר שאר המלחמות ושעברו הירדן, חזר לקודם העברת הירדן ואמר שהצרעה גירש אותם, ותחילה אמר שנלחמו עמם כמו שהיה האמת שהיכום לפי חרב, ואח"כ אומר לא בחרבך:

עוד יפלא מאד ששם ביהושע נאמר, ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי, שאומרו אותם אינו מובן כלל, והיה לו לומר ותגרש מפניכם שני מלכי האמורי, ומאי אותם, ועם היות שכבר מצינו דומה לזה מה שנאמר פרשת שמות (ב, ו) ותפתח ותראהו את הילד, כי היה לו לומר ותראה את הילד, עם כל זה זר הוא, ועוד שאינו דומה, ששם נאמר את הילד, וכאן לא נאמר את שני מלכי האמורי: עוד יפלא שכאן נאמר שישלח הצרעה לפניהם, רצה לומר קודם המלחמה לגרשם, ובפרשת עקב (דברים ז, כ) נאמר שישלח הצרעה בם עד אבוד הנשארים והנסתרים, דהיינו אחרי המלחמה:

ועוד יפלא שאם הצרעה לא עברה את הירדן כמו שפירש רש"י, היאך אמר משה פרשת עקב שישלח את הצרעה, והיה זה אחרי הכותו את סיחון, שהכתוב מכריז כן שכל משנה תורה אמר להם אחרי הכותו את סיחון, ועוד שאומרו בפרשת עקב שישלח את הצרעה, שב אל מה שאמר קודם, שנאמר שם (יז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, שאמר כן על הגוים אשר מעבר לירדן, והיאך כתב רש"י שלא עברה הצרעה את הירדן:

עוד ספק מופלג והוא שנאמר כאן ושלחתי הצרעה לפניך וגרשה את החוי ואת הכנעני ואת החתי, ואמנם האמורי לא הזכיר כלל. וקודם פסוק זה נאמר כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי, ששם את האמורי ראשון, ואחריו הזכיר החתי והפריזי והכנעני והחוי, כנראה היות האמורי עיקר. וכבר אמרו רז"ל (סוטה לו, א) שתי צרעות היו, ועם כל זה אין הדברים מתיישבים כלל:

אמנם לדעתי יתכן ליישב מה שאמרו רז"ל שהיה שרץ העוף מסמא אותם וממית, וגם הכתובים כולם וכל הספיקות שנתעוררנו בהם. והוא שלדעתי אומרו כאן פרשת משפטים ושלחתי לפניך את הצרעה, הוא כמו מה שנאמר בישעיה (ז, יח) ישרוק ה' לזבוב ולדבורה אשר בארץ אשור, כי קרא הנביא האומה שבארץ אשור דרך משל דבורה, וכן קרא משה אדוננו את אומות סיחון ועוג דרך משל בשם צרעה, שגם הוא מין של דבורה, כי אחרי שהיה רוצה הקב"ה לתת לישראל את הארץ, הקדים ושלח את סיחון ועוג, שהם קבצו מלכיות הרבה שנלחמו בם עד שלקחו מיד השבעה עממים ומיד מואב ומיד עמון כמה עיירות, כמו שנאמר (גיטין לח, א) עמון ומואב טהרו בסיחון, ובהדיא נאמר בכתוב (במדבר כא, כו) נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון, וכן נאמר ביהושע (יב, ב) סיחון מלך האמורי היושב בחשבון מושל מערוער וגו' ועד יבוק הנחל גבול בני עמון, וכן נאמר (יהושע יג, כה) שניתן לגד חצי ארץ בני עמון, באופן שנתבאר שסיחון נלחם ולקח הרבה עיירות מן הכנעני והחתי והחוי, ולכך לא הוזכר פה האמורי כלל, כי שני מלכי האמורי הם היו הנקראים הצרעה, שנלחמו בכל אותם המלכיות והיו מושלים עליהם, כמו שנאמר ביהושע סיחון מלך האמורי היושב בחשבון מושל מערוער אשר על שפת נחל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד ועד היבק הנחל גבול בני עמון וגו', באופן שביאר שמלכותו היה האמורי והיה מושל במקומות שאינם גבולו, וכן נאמר בעוג (יהושע יב, ד-ה) וגבול עוג מלך הבשן מיתר הרפאים היושב בעשתרות ובאדרעי. ומושל בהר חרמון ובסלכה ובכל הבשן עד גבול הגשורי והמעכתי וגו', שגם בזה ביאר שכבש ממלכות רבות תחתיו, ואם כן סיחון ועוג הם הם הצרעה ששלח השם יתברך לפניהם, וגירשו קצת מן הכנעני והחתי והחוי, וגם כבשו הרבה מעמון ומואב, וכל זה כדי שלא יצטערו ישראל לעשות מלחמה עם כל מלך אשר לו אחת מהעיירות ההם, שבעוג ובבשן היו ששים עיר כאמור שם (דברים ג, כד):

ובזה יתיישבו על נכון הכתובים ביהושע שאמר שם ותעברו את הירדן וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי הפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם, ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי, שמילת אותם שבה ודאי אל השבעה עממים שהזכיר, אם כן מבוארים הדברים מאד שהצרעה היתה שני מלכי האמורי דהיינו סיחון ועוג. ומה שהזכיר כאן האמורי בכלל השבעה עממים, הטעם שגם בעבר הירדן היו שם אמוריים אבל עיקרם היו סיחון ועוג, ובעבור זה אמר הכתוב לא בחרבך ולא בקשתך, כי הם לא לקחו אותם העיירות מיד שבעה עממים, רק כאשר הכו את סיחון ועוג כל העיירות שהיו מושלים נכבשו להם בלא חרב ובלא קשת, והיה כאילו אמר שכבר נלחמו עם השבעה עממים ולא עם כולם, כי כבר מקצתם גירשו סיחון ועוג שהם היו הצרעה, ולכך אמר יהושע ענין הצרעה אחרי שסיפר שעברו הירדן לפי שגם זה מכלל מלחמת שבעה עממים הוא:

אמנם הצרעה שנאמרה פרשת עקב, יתכן לומר שהיתה שרץ העוף שהיה מסמא את עיניהם של אותם הנסתרים במערות ששם נמצאים השרצים כמו שאמרו רז"ל, ולכן לא נאמר שם שישלח הצרעה לפניהם, אבל אמר שישלח אותם בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניהם דהיינו אחר המלחמה, אבל זו הצרעה שנאמרה כאן שנאמר ששלח אותם לפניהם, קודם בואם להילחם עמהם, כמו שביארנו שהיו סיחון ועוג:

ובדרכנו זה יתיישב מה שנאמר פרשת עקב, ששם נאמר (יז-כ) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה לך ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים. המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלהיך כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם, וגם את הצרעה ישלח וגו', שמאחר שכבר נאמר שיעשה עמהם נסים מה רצה לומר וגם את הצרעה, והלא אין לך נס גדול מזה שהצרעה יסמא עיניהם ויסרסם וימיתם, והיה לו לומר ואת הצרעה ישלח ה' אלהיך בם. אבל נראה שאמר משה כמו ששלח הקב"ה הצרעה דהיינו מלכי האמורי סיחון ועוג ושלחם לפניך לגרש קצת משבעה עממים שהמשילם לצרעה, כן ישלח הצרעה דהיינו השרץ בעצמו גם כן ישלח להמית הנסתרים, והיה כאילו אמר, הקב"ה שלח סיחון ועוג דומים לצרעה, וגם את הצרעה בעצמה ישלח:

ואעידה לי עדים על פירושנו זה, מה שנאמר פרשת חקת (במדבר כא, יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה', שהרמב"ן פירש וזה לשונו כי בעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מייחסים המלחמות ההם לה', כי לו המה באמת, והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר ואמר בה מליצות את והב בסופה וגו', ונשאו בה משל בואו חשבון וגו', ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב והב, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והנה רצה לומר שאומרו על כן יאמר, הם דברי המושלים, ואין נראה כן בכתוב, שהרי אחר כך נאמר על כן יאמרו המושלים. אמנם בכאן אמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואם הם דברי המושלים על מלחמת סיחון עם מואב למה חלק המשל לשנים, שכאן אמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', ובסוף הפרשה חזר ואמר על כן יאמרו המושלים, ועוד שכאן לא סיפר רק ביאת ישראל אל המקומות ההם, ולא היה סיפור ענין עשיית סיחון מלחמה עם מואב, רק אחר כך כשנאמר והוא נלחם במלך מואב:

אמנם על פי דרכנו יתיישבו הדברים על נכון מאד, כי ישראל לא היה להם רשות להלחם עם מואב ועמון, כמו שנאמר פרשת דברים (ב, ט יט) ציווי על מואב וצווי על עמון שלא יתגרו בם, ותיכף אמר (שם כד) קומו סעו ועברו את נחל ארנון שהיה למואב, כמו שנאמר (במדבר כא, כח) אכלה ער מואב בעלי במות ארנון, וכאשר באו ישראל ארנון מפני שהיה בעת הזאת של סיחון, לכן אמר הכתוב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, כי אחרי שסיפר שישראל חנו בארנון ושארנון היה למואב, אמר א"כ ראוי שיאמר ויקרא מלחמת סיחון במואב מלחמות ה', עם היות שהמלחמה היתה בין מואב ובין סיחון, כיון שהיתה הכוונה במלחמה ההיא כדי לטהר עמון ומואב בסיחון שיזכו בהם ישראל, אם כן ראוי שתהיה מלחמתם בספר מלחמות ה', ולכך היתה ענין השירה על הבאר שמהמדבר יצאו למתנה שנתן להם הקב"ה דהיינו ארנון, ומשם נחליאל היינו העיר אשר בתוך הנחל, שנאמר ביהושע (יג, ח-ט) שנתן לחלק ראובן שזכו בה ע"י סיחון ועוג, וכן מה שנאמר ומנחליאל במות, הוא במות בעל שניתן לחלק ראובן שם ביהושע (שם יז) ממלכות סיחון, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה, גם הוא בחלק ראובן כאמור שם ביהושע (שם כ) ואשדות הפסגה, וכן מה שנאמר ונשקפה על פני הישימון, גם הוא בחלק ראובן כמו שנאמר שם ביהושע (שם כ) ובית הישימות, הרי לך שכל השירה היתה על המתנה הזאת שנתן להם הקב"ה מגבול מואב על ידי סיחון ועוג שהם הם הצרעה ששלח, והשירה לא שוררו על ענין הבאר, רק תחילת הכתוב אמרו עלי באר ענו לה, רצה לומר ששם על אותה הבאר רוצים לענות דברי השירה על המתנה שניתנה להם:

ועל מה שנאמר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה וגו'. כבר ג"כ בפרשת עקב נאמר (שם כב) לא תוכל כלותם מהר פז תרבה עליך חית השדה. ושם פירש רש"י על פי אגדה והלא כשעושים רצונו של מקום אינם מתייראים מן החיה אלא שגלוי לפניו שעתידים לחטוא. והרמב"ן ז"ל גם כן פירש שם שמשה רמז להם שלא זכו אל מה שנאמר (ויקרא כו, ו) והשבתי חיה רעה. ובאמת כאן בפרשה זאת ידבר הכתוב כאשר יהיו זכאים כמו שהתחיל הפרשה אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, וגם שם פרשת עקב אמר כן על מה שהתנה בתחילת הפרשה ואמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם, לכן נראה לומר בפשט הכתוב שאומרו כאן ורבה עליך חית השדה, וכן שם בפרשת עקב, שבים הדברים אל מה שנאמר פה בפרשה זאת קודם לכן, ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, כלומר אני ברכתיך שיתרם תאכל חית השדה, והנה אם אני מגרש העמים בפעם אחת החיה תאכל יותר ממה שתאכלו אתם, לפי שהם היו רבים ואתם המעט ותהיה הארץ שממה, וכאשר תתרבו תצטרכו לנטוע ולא תתקיים בכם שאתם נוחלים כרמים אשר לא נטעת (דברים ו, יא), כי האנשים לא ירבו בעבודת האדמה יותר על הצריך להם, באופן שעתה תנחלו אתם מה שהעממים הכינו לעצמם, וכאשר לא אגרש כולם הנה הנשארים מהם יוכרחו לנטוע לעצמם ואתם תפרו ותגרשום מעט מעט. הנה תנחלו ארץ מיושבת לא שממה, וזה אומרו כאן בהדיא פן תהיה הארץ שממה וגו' עד שתפרה ונחלת הארץ. ובדרכנו זה נתיישבו כל הכתובים בפרשת משפטים ובפרשת עקב וביהושע על נכון:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה