מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק ח
דברי המפרשים והמדרשים רבו למעלה בכתובים הללו, שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם עד סוף הפרשה. רש"י פירש ע"פ האגדה (מכילתא פרשת בחודש י) שאומרו לא תעשון אתי אלהי כסף שב על ענין הכרובים שלא יעשם של כסף, ואומרו אלהי זהב שלא יעשו כרובים בבתי כנסיות. והרמב"ן ז"ל כתב שהוא אזהרה שלא לעשות אלהי כסף ואלהי זהב אתו שלא יעשו כלל. והרב אברהם אבן עזרא כתב שלא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לקבל כח עליונים בצורתם, והבאתי לך התחלפות הפירושים המורה על המבוכה כי רבה היא:
ומהרי"א כתב שלא ישימו בתפלותיהם אמצעיים. ובמדרש אמרו (מכילתא שם) לא תעשון אתי רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי שמשמשים אותי במרום. וכדי לקשר ענין הפרשה בענין המזבח כתב על מה שנאמר לא תעלה במעלות, וזה לשונו אבל ענינו שמפני שאמר מזבח אדמה תעשה לי, ואמר שאם ירצה להעלות בנינו לעשותו מאבנים יהיו כמות שהן מבלי חקיקה ולא יפוי אחר מלאכותיי, הזהיר בכלל לישראל ולא תעלה במעלות על מזבחי, שלא יעשה במזבח העולה דבר מעולה מזה לא זהב ולא כסף ולא אבני גזית, שהם כולם מעלות ויפויים יותר מהאבנים התמימות, כי מזבח העולה כמו שיתבאר במקומו היה רומז אל המות הטבעית ולכן היה נבוב לוחות, והיה מעפר הארץ או מאבנים אשר מעפר יסודם ואין שלטון ביום המות. וע"ז נאמר באמת ולא תעלה במעלות על מזבחי, כלומר לא תרחיב המזבח בהבנותו יותר מזה, ולא תשים כסף וזהב אבנים טובות ומרגליות שהם מעלות בעיני בני אדם על מזבחי, וכמו שאמרתי לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כי אם תעשה מאותן המעלות במזבחי תגלה ערותך עליו, כלומר שאתה נוטה לדרכי עובדי עבודת אלילים ואין ערוה גדולה מזו, כי על כן אסר אבן משכית, וזהו פירוש נכון ומתיישב בפסוקים, עכ"ל מהר"י אברבנאל. ובאמת קול דברים אני שומע אין בהם זולתי קול, ואיני יודע מה יאמר בכל כלי המשכן שנעשו של זהב ומזבח הקטורת ג"כ. ועוד שלפי פירושו חיסר אחת ממצות לא תעשה, שהיא לבלתי עשות מעלות בסולם למזבח, שכבר עשה מעלות לשוז עילוי ויפוי: האמנם לבוא אל תוכן ישוב דברי הפרשה הזאת כפשוטה נקדים הענינים אשר לב כל משכיל יתעורר בהם. ראשונה, כי אומרו למשה שיאמר לישראל שהם ראו שמן השמים דיבר עמהם ושלא יעשו אלהי כסף וזהב, נראה היותו טעם נמשך, כאילו יאמר כיון שמן השמים דבר עמהם אין ראוי שיעשו אלהי כסף וזהב, ולא ידענו טעם מספיק לזה: שנית, אומרו לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', וכבר נאמרה אזהרה זו בעשרת הדברות, וגם יחוייב לדעת איך תובן מילת איתי, וכבר פירש רש"י בכל עוד שאני קיים ע"פ מאמרם ז"ל, אמנם לפי הפשט במי שהוא חי וקיים לעולם הוא דבור מותריי לומר שהציווי הזה הוא בכל עוד שהוא קיים. ועוד שאין זה דיבור נאות בחוקו ית' שנראה ח"ו כמשים תנאי בנצחיותו. וגם במה שנאמר (שמות כ, ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אמרו ז"ל (מכילתא פרשת בחודש ו) כן, ובס"ד נבארהו במקומו: שלישית ענין המזבח אשר בא בציווי כאן אשר אין זה מקומו, כל שכן שאמר בבנינו פרטי הדינים שלא יבנה גזית ושלא יעלה מעלות ושיהיה של אדמה, ולא אמר שאר הדינים ארכו ורחבו וקומתו:
רביעית, שאומרו פה בכל המקום אשר אזכיר את שמי אין לו ענין עם מה שקדם: על כן יראה לדעתי שכל דברי הפרשה הזאת באו אל ענין אחד, הוצרך מאד אזהרתו, וכולם קשורים ומכוונים אל הענין ההוא סמוכים ועשויים באמת וישר. כי אחרי שהקב"ה ירד על סיני וכל העם רואים, אמר הקב"ה שמא יעשו את ההר עבודת אלילים, לפי שראו עליו הענינים הנפלאים ההמה ושם ראו את כבודו, באופן שעם הקב"ה יעשו עבודת אלילים, וזהו אומרו לא תעשון אתי, ולכן הזהירם ואמר שראו שמן השמים השמיעם קולו ולא היה בהר לבד:
ואומרו לא תעשו אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, רצה לומר לא תעשו אתי, כאילו יאמר אני אלוה ולא תעשו אתי, רצה לומר עמי ממש, שתעבדו את ההר מפני שראיתם כבודי שם. והעד שכן נאמר (שמות לג, כא) הנה מקום אתי, ורז"ל אמרו (ראה רש"י שם) שעל הר סיני נאמר, ולכך תפס לשון איתי. וכן מה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, רצה לומר שמאחרי שאין השגת האדם משגת להכיר בוראו, כמו שנאמר למשה על זה (שמות לג, כג) ופני לא יראו, לכן הזהירה התורה שלא יעשה האדם דבר גשמי זכר לדמיון פניו יתברך, ויחשוב שמאחר שהמעשה הזה הוא על שם פניו יתברך שיתכן לעשותו:
ונחזור אל הענין שאנחנו בו שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, רצה לומר שלא יעשו להם גם כן דמיון כמו הר של כסף או של זהב, וביאר הדברים מאד שיעשו מזבח אדמה שיעלו עליו הזבחים, והוא דמות אמיתי להר שהוא של אדמה, ואמר שאם רוצים לעשות המזבח אשר הוא דמיון להר, שעליו יהיה האש לא יכבה והעשן, ואמר עוד שאם ירצו לעשותו של אבנים שהוא ממש כמו ההר שהוא של אבנים, שלא יעשה אותם גזית כמו שההר אינו גזית, וכן שלא יעשה לו מעלות כמו שבעליית ההר אין שם מעלות, והנה אז יהיה המזבח דומה בדומה להר אבנים כמו שנבראו ובלתי מעלות: ועל דרך רמז, אל דבר עמוק ג"כ רימז בזה, לומר כי כאשר ירצה האדם להשיג האלהיות, כי הוא עשיית המזבח האמיתי, שע"כ קראו מזבח שזובח הנפש הבהמית עליו, וכן אמרו חכמי הקבלה (ראה רבינו בחיי ויקרא ב, יא) לא תזבח על חמץ דם זבחי (שמו כג, יח), שהוא כאילו יאמר שלא יהא טובל ושרץ בידו, כי החמץ הוא היצה"ר המשותף לנפש בהמית, אמר שלא יעלה במעלות שהיא פסיעה גסה וימהר לעלות, כי בזה לא ישיג דבר ותגלה ערותו עליו. אבל פשט הכתוב הוא כפי מה שאמרנו שבא להזהיר שלא יעבדו ההר או יעשו להם דבר גשמי של כסף ושל זהב זכר להר להשתחוות אליו בעבור מה שראו מכבוד ה' בו. ונתן טעם לזה שמן השמים דבר עמהם עם היות שהקולות היו נשמעים בהר:
ומכאן התיר לנו לפרוש כפינו אל השמים, והיה כאילו יאמר תעשו מזבח להעלות זבחים, ולבכם וכפיכם השמים לא אל המזבח. והעד על זה שכן נאמר (מלכים א ח, כב) ויעמוד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים, וא"כ אומרו מן השמים דברתי, רצה להרשותנו לפרוש כפינו השמים, שעם היות שמלוא כל הארץ כבודו והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וא"כ פרישת הכפים לשמים היה נראה שח"ו הוא בשמים לא בארץ, לכן אמר שמאחרי שהשמיענו קולו מן השמים, אין צורך לקבוע דבר גשמי רק להיות עינינו תלויות השמים. שהכוונה בזה שעינינו תלויות אל מי שהשמיענו קולו מן השמים, וזה אומרו מן השמים דברתי עמכם, שגם אתם כאשר תדברו עמי בתפלתכם תכוונו לבכם לשמים. ומטעם זה נשתמשו ז"ל בלשון הזה שאמרו (אבות פ"ב מי"ב) כל מעשיך יהיו לשם שמים, ורבים כאלה. ואחר שביארנו שכל ענין בכתובים הללו הוא להזהירנו שלא נעשה לנו דבר קבוע דמיון להר להשתחוות או להתפלל, היטיב מאד לומר כי בכל המקום אשר אזכיר וגו', כי זה נתינת טעם מבואר מסכים אל מה שאמרנו, שהוא מודיעם שהוא מקומו של עולם, ואין לחשוב היות כבודו קבוע בהר סיני לבד לא במקום אחר, כי בכל מקום אשר יוזכר שמו שם הוא: וכמה יאות לפי דרכנו זה מה שנאמר פרשת ואתחנן (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, והשלים הביאור ואמר (שם לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, שכוונת הכתוב הזה מבואר מאד היותה על הדרך אשר אמרנו, שהשמיע הקול מן השמים והדברים מתוך האש, כדי שלא יבקשו לקבוע להם שום דבר או מקום גשמי, כיון שהוא בשמים ובארץ הרי מלוא כל הארץ כבודו. ובזה יתכן היות התפלה בארץ והלב אל השמים, ונתישבו בזה כל הכתובים והקשרם בענין המזבח על נכון. כי התפילה היא במקום עבודת הקרבנות, והותרו כל הספיקות שנתעוררנו בהם: ואל יפלא בעיניך אמרי שקורא אלהי כסף לדבר העשוי להיכרא, כי גם לפירוש רש"י ז"ל קורא כן את הכרובים עם היות שאינם נעשים לכוונת אלהות ח"ו, ומה שנעשה להיכרא אסרה תורה, לפי שסוף ההמון לחשוב בו אלהות כמו שיתבאר בענין העגל בס"ד, ולכן קורא אותם אלהים:
ועוד יתכן טעם לזה שכלי שמשתמש בטומאה לא ישתמש בטהרה, והעושים הפסילים מן האבנים כולם בברזל עושים, לכן ציוה ואמר אפילו על הכלים שעושים בהם הפסילים, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, שב אל האבן, כי מאחר שעשיית הפסילים הוא ע"י הברזל א"כ תיכף שיניף עליה ברזל חילל האבן ההיא, כי הרואה חושב היות כוונתו לעשות פסל וכבר נעשית מזולזלת ומחוללת בזה, על דרך מה שנאמר (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת שפירושו מזלזלת. ולכך על ידי השמיר שאינו לעשות פסילים רק לחתוך האבנים ולעשות גזית שהם נסדקים מפני התולעת כפי מה שפירשו ז"ל במילת השמיר (סוטה מח, ב), הותר לעשות כן, שלפי פירוש מהרי"א שכתב שהכוונה באזהרת הגזית כדי להרחיק היפוי, א"כ גם עם השמיר היה אסור:
וכבר נחלקו המפרשים שיש אומרים [שהשמיר] הוא מין קוץ חזק כמו שנאמר (ישעיהו ה, ו וראה שם ברש"י) שמיר ושית, ויש אומרים שהוא אבן חזק, ולדעתי הוא פסולת מחצב של אודם שקורין רובי"ן, שהמחצב אשר ממנו יחצבו הרובינ"י שהיא אבן טובה אדומה, כל אותו המחצב הוא אבן חזק עד מאד, ונקרא בלשון לעז ואיטליא שמירי"ל, וכן בלשון אשכנז שמורל"ק מלשון שמיר. והוא האבן שמשתמשים בו לחתוך הזכוכית ובמקום השריטה נסדק הזכוכית. והעד מה שנאמר (יחזקאל ג, ט) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך, ואם הוא תולעת לא יתכן לומר חזק מצור. ואם היה תולעת ממש כמאמרם ז"ל, הנה יתחייב לומר שגם זה האבן שקורין שמירל"ק חותכים בו האבנים טובות, ע"כ קוראין אותו שמירי"ל שעושה פעולת השמיר, דהיינו התולעת, כי כמו כן יקראו לגיבור ארי ולקל ברגליו צבי על שם הפעולה: