מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי תורה - פרק ו
באומרו ויחן ישראל נגד ההר. פירש רש"י כאיש אחד בלב אחד. ולא פירש רש"י ז"ל אומרו נגד ההר. והרמב"ן כתב שהבדילו מתוכם האספסוף. ויתכן לדעתי לומר שמנהג המחנות כשחונים לעשות פני האהלים דהיינו פתחי האהלים אל העמק כי ההר יפסיק הראות, ולכן יהיו פני האהלים אל צד שאינו מפסיק הראות, ואחוריהם אל ההר המפסיק, אמנם ישראל כאשר ידעו שיש להם לקבל תורה מן ההר ההוא, כולם בכוונה אחד עשו פני אהליהם נגד ההר, וזהו שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר: כבר פירש רש"י ז"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל לזכרים. ובדברי הנביאים מצינו הרבה פעמים בית יעקב שאין המובן על הנשים, כמו שנאמר (ישעיהו יד, א) ונספחו על בית יעקב. אבל לדעתי בית יעקב נאמר על המון העם ובית ישראל נאמר על ראשי העם ונבוניהם:
גם על פירוש רש"י שכתב אלה הדברים אשר תדבר לא פחות ולא יותר, יפלא שיצטרך אזהרה לציר נאמן שלא יפחות ולא יוסיף:
ונראה שיתיישב אחר שנתעורר התעוררות נפלא במה שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי מאחר שהוא מדבר עמהם ואומר להם והייתם לי סגולה, למה חזר לומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ונאמר שהשם יתברך אמר למשה שידבר להמון העם וגם לנבונים, ולפי שרצה להבטיחם בגופניות וברוחניות, ואמר למשה קודם שיאמר להם שהם ראו שהקב"ה קירבם כולם לעבודתו, ואח"כ נגד השתי כיתות שאמרנו שהם המון העם כת אחד, והנבונים ומשכילים כת שניה, אמר אם שמוע תשמעו לקולי ושמרתם את בריתי, כי אומרו אם שמוע תשמעו לקולי, אמר נגד המבינים שישמעו וישיגו באלהיות, ואומרו ושמרתם את בריתי הוא על המון העם, כי ההמון אשר אין להם הבנה להבין ענין האלהיות ונסתרי המצוות, מקיימים התורה ע"י כריתת ברית, כמו שנאמר (שמות כד, ח) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, כי לא נאמר זה רק להמון כאשר יתבאר הפסוק הזה במקומו, לפי שנבוני העם ומשכיליהם לא יצטרכו אל השבועה ואל כריתת ברית, שכאשר יבינו וישיגו אמיתות האלהיות, אין ספק שנפשם תהיה דביקה בהם בלי שבועה ובלי כריתת ברית, ולכך אמר כאן נגד כת המשכילים שנקראים בית ישראל, אמר אם שמוע תשמעו לקולי, ונגד כת ההמון שנקראו בית יעקב אמר ושמרתם את בריתי, ואח"כ רצה להבטיחם על השכר הגופני, אמר לשתי הכיתות והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, הרי ביאר על השכר הגופני בארץ, ולמשכילים חזר בהבטחת הרוחניות, כי ההמון לא ישיגום, ולהם אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וביאר הדברים מאד, שלא יאמר אלו הדברים לעם רק למשכילים, ולכך אמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ולא אל בית יעקב שהם ההמון, ושב הציווי הזה אל ההבטחה האחרונה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, כלומר שזו ההבטחה היא למשכילים לפי שהם יבינוה, כי על השכר הרוחני והדביקות הנצחי נאמר תהיו לי ממלכת כהנים. ולפי שהיו שם שני מיני דברים, מין אחד להמון ומין אחד למבינים הוצרך לומר וישם לפניהם את כל הדברים, כל לרבות ולהודיע שאמר לזקנים גם השתי הבטחות הנזכרות. וזהו ויענו כל העם יחדיו, כי באומרו ויענו כל העם, מובנים הדברים שיחדיו ענו, ובא לומר כי אע"פ שבענין הדברים שציוה למשה לדבר אליהם לא היו הדברים לכולם יחד, עם כל זה היו יחדיו בתשובתם:
ובענין אומרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, כתב הרמב"ם ז"ל ספר המורה [נבוכים] חלק ב' פרק ל"ג לענין מעמד הר סיני, כי הדיבור היה מגיע למשה לבדו, והרבה לו ראיות על זה מהפסוקים, תחילה הביא מאומרו (דברים ה, ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם, וכן הביא ראיה מאומרו (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, וכן הביא מה שאמרו ז"ל במכילתא (פרשת בחדש ד) כל דיבור ודיבור היה משיבו להם, וכן הביא ראיה ממה שנאמר כאן בעבור ישמע העם בדברי עמך, ואמר הרמב"ם ז"ל כי מכל אלה יורה כי הדיבור היה לו, והם ישמעו הקול העצום ההוא, לא הבדל דברים, ושעל שמיעת הקול העצום ההוא אמר (דברים ה, כ) כשמעכם את הקול, ואמר (דברים ד, יב) קול דברים אתם שומעים ולא אמר דברים אתם שומעים:
ומאד יפלא בעיני אחרי העיון בדבריו של הרמב"ם ז"ל, שמה שהביא ראיה ממה שנאמר קול דברים אתם שומעים, ולא אמר דברים אתם שומעים, שכנראה שקול הברה היה הנשמע לא חיתוך דברים, אם כן לפי דבריו גם מה שנאמר (דברים ה, כה) וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי, גם שם לא שמע הקב"ה דברי ישראל רק קול הברה, כיון שנאמר וישמע ה' את קול דבריכם, ולא נאמר וישמע ה' לדבריכם, וכן שמעתי את קול דברי העם הזה היטיבו אשר דברו (דברים ה, כה), וכן וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וגו' (דברים א, לד), ועוד הלא בהדיא נאמר (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ודבריו שמעת. ועוד באשר רצה להכריח ולהביא ראיה שלא שמעו חיתוך דברים, כיון שלא נאמר דברים אתם שומעים, למה לא יכריח היפך זה, שאם לא שמעו רק קול הברה היה לו לומר קול אתם שומעים, ולמה אמר קול דברים:
גם כתב הרמב"ם ז"ל שם, שאמרם ז"ל (מכות כד, א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, פירוש הדברים הוא, שאחר היות בדבר מופת אמרו שלא הוצרכו לקבלה ממשה, אלו דבריו של הרמב"ם ז"ל. ולא הבנתי שהרי אין מופת רק למה שנאמר אנכי, שהוא ענין מציאות ה', אבל מה המופת שהוא הוציאנו ממצרים, שהרי אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ועוד שהלא אחר שהוציאם אמרו (שמות יז, ז) היש ה' בקרבנו, וקצתם אמרו לעגל (שמות לב, ד) אלה אלהיך ישראל אשר העלוך, והרמב"ם ז"ל פירש המאמר הזה כן, להצדיק סברתו בעבור שאמרו ז"ל מפי הגבורה שמענום, שכנראה שהדברים בעצמם שמעו לא קול הברה לבד כמו שאמר הוא, ורצה ליישב דבריהם ז"ל. ועוד יפלא על הרמב"ם ז"ל שאם קול הברה לבד שמעו לא דברים הלזה יאמר (שברים ה, ד) פנים בפנים דיבר ה' עמכם, וכן נאמר (שם יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, וכן עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם [בהר] מתוך האש (דברים י, ד), ועוד אם לא היו שומעים רק קול הברה מה זאת שנאמר וגם בך יאמינו לעולם, כי מי אמר להם מה היה דבר ה' אחרי שלא היו שומעים הדברים:
אבל יתכן לדעתי ודאי, שכל עשרת הדברות כולם שמעו הדברים ממש מפיו של הקב"ה אות באות, ויתיישבו כל הכתובים וגם מאמרם ז"ל שאמרו (מכות כד, א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ואמשיל לך משל, שכאשר מלך עצום ונורא יצוה לאדם לאמר עשה כך וכך, אין ספק שהאיש ההוא מגודל מוראו יהיה חרד ונרתע לאחוריו, אבל אם המלך ההוא יאמר למשנה שלו אמור לפלוני שיעשה כך וכך, עם היות שהפלוני ההוא שומע דברי המלך הנורא ההוא מאחורי הגדר ושמצותו למשנה היא עליו, עם כל זה כיון שדיבורו הוא עם משנהו ולא עמו לנוכח, לא תמשך לו כל כך מורא וחרדה. והנה הענין היה שתחילה השמיעם הקול העצום והנורא ההוא, עד שיתפרסם להם שאי אפשר לקול אשר כזה להיות נמשך משום נברא מן הנבראים, ולכן אמרו את קולו שמענו, שלא יתכן שיאמר האדם קולו של ראובן שמעתי, אם לא היה מכיר בקולו קודם לכן, ולפיכך השמיעם קול ההברה לבד, כדי שיכירו את קולו, היותו באותו ההפלגה מן העוצם, ואח"כ בחיתוך דברים אות באות אמר להם לנוכח לא ע"י משה השני דברות, דהיינו אנכי ולא יהיה לך, וזהו שאמרו רז"ל מפי הגבורה שמענום, רצה לומר פה אל פה לנוכח, וכאשר אמרו (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה, הנה אמר הקב"ה למשה הדברות האחרות, והם שומעים כל עשרת הדברות בחיתוך הדברים ברורים מפיו של הקב"ה, אבל השמונה לא היה מדבר עמהם לנוכח:
וזהו שנאמר כאן למען ישמע העם בדברי עמך, שהכוונה לומר שכשאדבר עמך והם ישמעו הדברים לא יחרדו, אבל ישמעו היטב כיון שאני מדבר עמך, באופן שהדיבור באמצעות משה היה כדי שישמעו הדברים מפיו של הקב"ה יותר בביאור בלתי מבוכה מחמת היראה. וזהו שנאמר גם בך יאמינו, שכאשר ישמעו שאני אומר לך ואתה ציר נאמן אומר להם הדברים כפי מה שאני אומרם לך, יכירו בנאמנותך אחרי שישמעו ממש הדברים מפיו יתברך כשידבר עם משה, וזהו שאמרו במכילתא כל דבור ודבור היה משיבו להם, שרצה לומר עם היות שהם כבר היו שומעים הדבור מפיו של הקב"ה שהיה אומר למשה, כבר היה משיבו להם שנית, כי לא יפול לומר משיבו אם לא שמעו הדיבור קודם: ובדרכנו זה יצדק מה שנאמר עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם [בהר] מתוך האש, שכל עשרת הדברות שמעו, באופן שקודם לכן השמיעם קול עצום ונורא כדי שיכירו את קולו כאשר ישמעו הדברים, ואח"כ דיבר עמהם לנוכח השתי דברות, שעליהם נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, רצה לומר לנוכח לכם ממש דיבר, והשמונה היה מדבר נגד משה שיאמר להם, ועל זה נאמר אנכי עומד בין ה' וביניכם, כי לא היה שם רק עמידה ביניהם שלא יהיו הדברים לנוכח להם, אבל היו שומעים כולם:
ובזה יובן מה שנאמר (דברים ה, כא) כי ידבר אלהים את האדם וחי. ויתיישבו כל הספיקות בכתובים עם מאמריהם ז"ל אשר זכרנו כולם על נכון, שכל העשרת דברים מבוארים שמעום מפיו יתברך. וכבר ביארנו בפירוש האגדה (בפיסקא דבר אחר ביד חזקה שתים) בענין העשר מכות שלקה פרעה לא פחות ולא יותר, היה כי להיות הדברות עשרה בשבילם מתקיים העולם, לכן נברא בעשרה מאמרות (אבות פ"ה מ"א) לא פחות ולא יותר, ובהיות שפרעה הכחיש בריאת עולם ואמר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה', הוכה עשר מכות: