מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשה מצרים - פרק כג
כבר אמרנו שהיו המצריים שני מחנות. אחד מחנה פרעה וחילו כשש מאות רכב בחור, והשני כל רכב מצרים, ונתבאר זה בכתוב בהדיא שנאמר (שמות יד, כח) וישובו המים ויכסו את הרכב לכל חיל פרעה, הרי לך שבא למעט חיל מצרים, וכן בשירה (שמות טו, ד) מרכבות פרעה וחילו ירה בים, והיה זה שרצה הקב"ה להנקם מפרעה שהיה עושה עצמו אלוה, לכן הטביע אותו בים, והחזיק את לב חיל מצרים שיבואו אחריהם כדי שיראו טביעת פרעה והשפלתו, כמו שנאמר (שמות יד, יח) וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה:
ועתה נבוא בזה אל ביאור השירה, ולא נזכיר הספיקות שבה, שכולה סתומה ודבריה בלתי מובנים, ונאמר מה שיאות בביאורה. וטרם כל נתעורר שעל מה התחיל משה אדוננו בשירה ואמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, ועל אחת כמה שאמרו רז"ל (קה"ר א, לא) שתחילת השירה הוא אמר אויב, כאשר נתבאר בחלק א' מחיבורנו זה פרק א' עיין שם. אמנם יראה שהיה כאילו יאמר שלהיות שמעשה ידיו נטבעים בים אין ראוי לומר שירה, אבל אחר שפרעה גאה גאה, להיותו רוצה לשתף עצמו באלהות ולמרוד בבורא יתברך, כמו שאמרנו בפרק י"ט במאמר זה, הנה יש לנו רשות לומר שירה על טביעתו. ובהיות הכתוב הזה כמו רשות לומר שירה, אמרה מרים שירו לה' כי גאה גאה, כאילו לא יאות לומר שירה על טביעת מעשיו, והיא נותנת רשות לנשים לומר שירה בשביל שנתגאה ואמר וברכתם גם אותי כאילו הוא גם כן אלוה, ולכך אמר סוס ורוכבו רמה בים, שמאחר שעשה עצמו אלוה השליך גם הסוס לים, שכן אמרו רז"ל (ע"ז פ"ג מ"ט) בעבודת אלילים ומשמשיה יוליך הנאה לים המלח, כן עשה השי"ת, פרעה עשה עצמו אלוה, הרי העבדים והסוסים משמשי עבודת אלילים הוליכם כולם לים המלח:
ובהיות שישראל היו נרפים באמונה, ולא נתחזקה אמונה שלימה בלבם עד קריעת ים סוף, כמו שנאמר בהדיא ויאמינו בה' ובמשה עבדו, לכן אמר משה שירה על שראה שנתחזקה האמונה בישראל. ולהיות שראינו שתי סיבות שמפניהם נעשית התחבולה האלהית שיתחזק לבו של פרעה לרדוף אחריהם להטביעו, אחד שרצה הקב"ה לפרסם שהוא האלהים אין עוד מלבדו, כמו שנאמר בהדיא וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי וגו', וסיבה אחרת שיתחזקו ישראל בענין האמונה, שלהיותם עם קשה עורף, הנה הם היו מחזיקים בקבלת אבותיהם, כי על כן היו נרפים באמונה בשליחותו של משה, להיותם מקובלים שישתעבדו ארבע מאות שנה, ולא היו חושבים שהקב"ה ימנה השנים מלידת יצחק, אבל חשבו שהמנין מן ארבע מאות שנה יתחיל מעת רדתם למצרים, ובהיותם רואים שעדיין לא עברו מהם רק רד"ו, לא היו רוצים כלל להאמין בשליחותו של משה, להיותם מחזיקים באמונת קבלת אבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד אברהם. וכבר יבוא בפירוש ההגדה, שזהו שסידר לומר שהקב"ה מחשב את הקץ, רצה לומר ששם בחשבון הארבע מאות שנה אותם הק"צ, דהיינו ששים מלידת יצחק עד לידת יעקב, ומאה ושלשים שהיה יעקב כשירד למצרים. ובהיות שראו ישראל שקשיות ערפם להחזיק בקבלתם, ורצות ה' לפרסם אלהותו ותהלתו שהוא ואין אחר, כמו שנאמר (ישעיהו מב, ח) כבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, ואלו היו שתי סיבות עצמיות על ענין הטבעת פרעה וחילו בים, על כן כאשר אמר משה אשירה לה' כי גאה גאה, השיבו הם עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. שפירושו עזותי, כמו שאמרו רז"ל (ביצה כה, ב) שלשה עזים הן, ישראל באומות, וקושי ערפי להחזיק בקבלתי, וגם זמרת ותהלת ה' שהקב"ה רצה לפרסם אלהותו, אלו השתי סיבות היו לי לישועה, כי לשתי סיבות הללו נהיה הענין הזה: ולהיות הענין כאשר אמרנו שישראל כל מה שהיו מתעצמים לבלתי האמין בשליחותו של משה, הנה היה לסיבה שהיה אומר להם להוציאם בשליחות ה', והם היו מקובלים מאביהם אברהם שהשעבוד ארבע מאות שנה, ועתה שנתאמת להם שליחותו של משה, והבינו וידעו באמונה שהאלהים שאמר לאברהם (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, הוא האלהים שמיהר את הקץ והוציאם, לכן אמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, כלומר זה הוא אלי שהוציאני, וזה בעצמו הוא אלהי אבי שאמר וענו אותם ארבע מאות שנה וארוממנהו:
ובהיותם באמונתם על פי קבלתם מהאבות שעתידים להשתעבד ושאח"כ יעשה דין למשעבדים, כמו שנאמר (בראשית טו, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, גם היו מקובלים שלענין החמס הביא המבול וכן החריב סדום, וכן קראו אברהם (בראשית יח, כה) שופט הארץ, ולא נגלה רק באל שדי שהוא מדת הדין, הנה ישראל גם כן חשבוהו שופט יעשה משפט להציל עשוק, וכן נאמר (שמות ד, לא) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה', שכבר היתה זאת אמונתם. אבל שהקב"ה רוצה שיהיה לו דירה בתח תונים ושיעבדו אותו ושיביא העונש למי שימרוד בו, לא הגיעו עדיין למדרגת אמונה זאת. כי חשבו שאין הקב"ה חושש על בני אדם, בשגם לא יאמינו בו, כי זה ידוע שהשופט אין ענינו רק להציל עשוק, ויהרוג את העושק או הרוצח את רעהו או עושה לרעהו רעה, אבל המלך בשגם לא יעשוק האדם את רעהו ולא יריע לו, אפילו הכי אם לא יקבל מלכותו יהרגנו. וזו היא כל מלחמת המלכים כי כל אחד מבקש שיכבוש המלך האחר תחתיו שיקבל מלכותו, ולכך עושה מלחמה עמו:
והנה כאשר ראו ישראל מה שעשה הקב"ה לפרעה בשביל שמרד בו ונתגאה לעשות עצמו אלוה, הנה הודו שהקב"ה מלבד שהוא שופט בין איש לרעהו, גם כן הוא רוצה שהאנשים יקבלו עול מלכותו, ועתה שרצה השי"ת לתת לישראל תורה ומצות ושידעו אלהותו, כמו שנאמר (שמות ו, ז) וידעתם כי אני ה' אלהיכם, הנה עשה הענין הזה לפרעה לעיניהם כדי שיאמין ישראל שיעשה משפט ג"כ למורדים בו. וזה ראו בהדיא, שענין המשפט בין איש לרעהו כבר ראו במצרים המכות שהביא עליהם כדי שישלחם ולא יחזיקו בהם שלא כדין, אבל אחר שיצאו לחירות שיעשה לפרעה תחבולה שירדוף אחריהם להטביעו, כבר הבינו שאין בזה עשיית משפט בין איש לרעהו, אבל מפני היותו חושב עצמו אלוה עשה לו כן. אכן אמרו ה' איש מלחמה, מלבד שהוא שופט גם הוא איש מלחמה, שכמו שהמלך עושה מלחמה ורוצה שזולתו יהיה נכנע אליו, כך הקב"ה ג"כ הוא מלך ומעניש המורדים בו. ולכך הכריזו מלכותו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ואחר שנכנסה אמונה זאת בלבם היותו שופט בין איש לרעהו וגם איש מלחמה, בזה הגיע אליהם והבינו שעל כן נקרא שמו אדני, מורה על שני הענינים הללו, וזה אומרם ה' איש מלחמה ה' שמו. ואח"כ בביאור ענין זה אמרו עוד, שעל כן מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף, שאחרי חושבו עצמו אלוה לא רצה להשאיר אפילו אחד מכל העבדים שלו, כמו שנאמר (שמות יד, כח) לא נשאר בהם עד אחד, כדין במשמשי עבודת אלילים:
ובמה שנאמר (שם) לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, יפלא, כי מה ענין אומרו הבאים אחריהם, שאם פירושו הבאים אחרי בני ישראל, ידוע הוא שמי שלא בא אחריהם לא נטבע. עוד נתעורר במה שנאמר פה ומבחר שלישיו טבעו, שקודם אמר לענין המרכבות וחילו ירה בים, ובשלישים אמר שטבעו מעצמם בלא ירייה. אבל יתיישבו הדברים על נכון מאד על פי דרכנו שאמרנו, כי אמנם נאמר (שמות יד, ז) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו, שפירושו שעל רכב מצרים מינה משריו ומשלישיו להנהגתם למלחמה, כי המון העם לא ידעו בטיב המלחמות, ולכך מינה פרעה שרים שלישים על כל המון העם של מצרים, ולדעתי נקראו שלישים להיות שלישיים למלך, כי השני יקרא משנה כמו שנאמר (אסתר י, ג) משנה למלך אחשורוש, באופן שהשלישים שלו היו פקידים על רכב מצרים, והיה הענין שהקב"ה ניער וירה פרעה וחילו בים:
ועם היות שכל רכב מצרים לא באו בים כאשר אמרנו, הנה השלישים אשר היו פקידים עליהם שהיו עבדי פרעה, גם הם רצו במרוצה תוך הים אחרי פרעה, באופן שלא הוצרך לנער ולירות אותם בים, שהם רדפו אחרי אדוניהם ומעצמם טובעו, ולכך נאמר שכל חיל פרעה הבאים אחריהם, רצה לומר אחרי פרעה וחילו, דהיינו השלישים לא נשאר אפילו אחד, שהרי אפילו השלישים שנתאחרו עם רכב מצרים, עשה השי"ת שגם הם באו אחריהם ונטבעו, כדי שלא ישאר מן העושה עצמו אלוה ומעבדיו אפילו אחד, וזה אמרו ישראל בשירה מרכבות פרעה וחילו, דהיינו שש מאות רכב ירה וניער בים, ומובחר שלישיו שהיו עם רכב מצרים טבעו מעצמם שבאו אחריהם, רצה לומר כעבדים המבקשים אחרי אדוניהם, כן באו גם הם בים אחרי פרעה וחילו שכבר ניער אותם, כי השלישים כאשר ראו אדוניהם נטבע, נכנסו גם הם ונטבעו, אבל רכב מצרים נשארו חוץ לים, וזה היה הפלא שלא נשאר אחד מעבדיו שכולם נטבעו:
ועליהם נאמר תהומות יכסימו ירדו במצולות, כי נענשו בדין זה, ועל השלישים הממונים על כל רכב מצרים אמר צללו כעופרת. ובזה יתיישב שיראה כפל, ואין זה כפל שכאן אמר על השלישים, ושם נאמר על פרעה וחיל. ומה שאמר כאן תהומות יכסימו לשון עתיד, היה כן להודיענו שימים וכל תהומות נזדרזו לכבוד השם יתברך להיותם נפרעים מהרשעים. ואמרו בשירתם שירדו כמו אבן כדי שתהומות יכסימו, רצה לומר שכדי שגם התהומות יהיה להם חלק בנקמה, הוכרח הדבר שירדו במצולות כמו אבן, שכדי שימותו הם, כבר בטפח אחד תחת המים יספיק למיתתם, אבל היתה הירידה כמו אבן כדי שגם התהומות יהיה להם חלק ויכסו אותן, ולכן נאמר יכסימו לעתיד, כאילו יאמר כדי שתהומות יכסימו לכך ירדו במצולות כמו אבן:
עוד אמרו בשירתם אחרי שהפליגו בסיפור גודל הנקמה שנהיתה במצרים, כי יראה כחסרון בחוק הבורא יתברך שיתנהג במדת הדין הקשה, לכן אמרו שכולו רחמים והכל נעשה בימין, אבל הרשעים מהפכין הרחמים לדין, ולכן אמרו ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, כביכול כאילו הימין נרעצת מן האויב שהם הרחמים שמתהפכין מפני הרשע:
עוד כאשר אמרו ה' איש מלחמה, נראה להם כאילו אמרו ג"כ חסרון בחוק יכלתו יתברך שצריך לעשות מלחמה ביתוש קטן כפרעה. לכן אמר עוד כמבאר, שברוב גאונו יקום הוא עצמו להרוס אויב, אבל אם ירצה ישלח חרונו יאכלמו כקש. וכמביאים ראיה לדבריהם אמרו שהרי ברוח אפך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים, כל שכן שאם תרצה תאכלמו כקש:
וחזר אל סיפור רוב גאותו ועזותו של פרעה, ואמר שכאשר יצא ממצרים לרדוף אחרי ישראל והיו לו שש מאות רכב בחור, וראה שכל רכב מצרים בא אחריו, אמר להם שהוא רוצה להקדים ברדיפה להיות קל מהם בשש מאות רכב בחור, ושאל יחשבו שהוא הולך קודם ויזכה בשלל כי אחלק עמכם, ושמא תאמרו איכה תרדוף בשש מאות רכב שש מאות אלף איש, על זה השיב ואמר תמלאמו נפשי, פירושו כמו אשר מלאו לבו (אסתר ז, ה), כי כך אמר תמלאני נפשי שאריק חרבי מעלי ואוריש אותם בידי זולת חרב, שכן היו פחותים ושפלים בעיניו שבלתי חרב יכניעם:
ואמרו עוד בשירתם מדה נגד מדה, כי הנה הרשע ההוא הגדיל עצמו בפיו לדבר עתק והיה גדול וגבוה מאד, ובפיו יאמר כן. ואתה נשפת ברוחך כסמו ים, כלומר ברוח אפיך כסמו ים ואבדה גבורתם:
ואמרו צללו כעופרת במים אדירים, יפלא ודאי, שמאחרי שרצון המשורר היה להפליג בסיפור הצלילה, לא היה לו לומר שצללו כעופרת במים אדירים, כי במים רבים שאינם אדירים תהיה הצלילה יותר מופלגת ויותר מהרה. אבל יתכן שאומרו אדירים שב אל פרעה ועבדיו שהיו משתבחים באדירות לכבשם בידיהם בלא חרב, והנה צללו כעופרת, ויהיה טעם הכתוב כאילו יאמר צללו כעופרת אדירים במים:
ואחר שסיפר באדירים שהיה משתבח פרעה, אמרו של פי האמת היה הבל וריק כל אדירותו, ושאין אדיר כהשי"ת, וכדי שלא להמשיל ענין אדירותו יתברך לאדירות שהיה משתבח פרעה, אמר מי כמכה נאדר בקודש, שאדירות פרעה בטומאה ולרעה: ואחר שסיפרו אמונת אומן שהאמינו היות לו שתי היכולות, כמו שאמרנו שופט ואיש מלחמה, כי השופט הוא המטיב, שאפילו שהוא מריע לעושק, הכוונה היא להטיב לעשוק ויקרא מטיב, אבל היותו איש מלחמה למורד בו הנה בזה הוא נקרא מריע, וכאשר נלאו הלבבות לחשוב בענין זה שימשכו ההפכיים מן הפשוט המוחלט, לכן אמר נורא תהלות עושה פלא, שאמרו בזה שהיותו נורא בשתי תהלות זהו פלא. ואח"כ כמבארים קצת, אמרו שהכל לפי המקבל, כמו שנאמר (תהלים סח, ג) כהמס דונג מפני האש יאבדו רשעים מפני אלהים, וכמו שאמרו ז"ל (נדרים ח, ב) מוציא חמה מנרתיקה שורפת הרשעים והיא רפואה לצדיקים, ולכך אמרו נטית ימינך תבלעמו ארץ. נחית בחסדך עם זו גאלת וגו', כלומר גם שתיהן אתה עושה בנטייה אחת, שבמה שנטית ימינך תבלעמו ארץ, באותה נטיה בעצמה נחית בחסד וברחמים עם זו גאלת, ובה בעצמה נהלת אותם אל נוה קדשך:
ואומרו אז נבהלו, שמלת אז תורה על הוראת זמן ושלילת זמן זולתו, הוא הטעם שאמר אז נבהלו, לומר שאח"כ שראו שהשי"ת קצף עליהם ושלח הנחשים הנה לא נבהלו, והעד שכן בלק נאמר שלא נתיירא מהם רק להיות רבים, כמו שנאמר (במדבר כב, ג) כי רב הוא, ולפי זה מלאו לבו לשלוח אל בלעם שיקללם, שחשב שהקב"ה ברוגז עמהם, וזה השיב בלעם לבלק שטעה בחשבונו שאין הקב"ה ברוגז עמהם, והוא שאמר (במדבר כג, ח) מה אזעום לא זעם ה'. אבל אז בעת קריעת ים סוף כאשר שמעו העמים שאתה בעל השתי יכולות, ירגזון וחיל אחז יושבי פלשת, ובכנען אמר כל יושבי כנען, לפי שכבר היה מפורסם שארץ כנען נדר אותה לאברהם. וזה יתבאר היות הדבר כן, ממה שנאמר (במדבר יד, טז) מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע וגו', הרי שהיה מפורסם לאומות שנדר להם ארץ כנען, וחזר אל מה שאמר שנית שבאותה נטיית יד תבלעמו ארץ, ובאותה נטיית יד בעצמה נחה בחסד את ישראל, וכולו בימין, ועוד הוסיף לומר שגם לעתיד באותה נטייה יבואו אל המנוחה והנחלה: והנה קודם שהתחיל השירה נאמר וירא ישראל את היד, כי אז ראו היד הגדולה בנקמת הרשעים, ויראו את ה', רומז על היכולת האחד אשר לקח נקמתו מן המצריים, ועל זה כמודים על האמונה שיש לו שתי היכולות אמר מקדש ה' כוננו ידיך, כלומר השתי יכולות יתפרסמו בבנין בית המקדש, שישכון בתוכם להשגיח עליהם והודו על מלכותו, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, שהמלכות יהיה שלם בשתי היכולות ופרסומם, ומסדרי התפילות סדרו לומר זה הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד פעמיים, רומז על השתי יכולות, ואח"כ קבעו לומר עד ביום ההוא יהיה ה' אחד, שאחר שכל ענין השירה כבר היה להגיד היותו שופט ומלך איש מלחמה, נהגו לומר כי לה' המלוכה ומושל בגוים (תהלים כב, כט), ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא), כלומר שלעתיד יניח מידת המשפט לישראל, שישראל יעשו משפט באומות עובדי עבודת אלילים, והוא יהיה מלך כולל. והנה קבעו עוד מסדרי התפילות לומר ביום ההוא, לומר כי לעולם ודאי הוא אחד היה הוה ויהיה, אבל שמו בקריאתו בשם אדני מורה על ריבוי היכולת, אבל לעתיד לבא יקרא שם ההויה ככתבו, המורה על יכולת הרחמים לבד, כי לא יצטרך עוד דין, כי תמלא ארץ דעה, ובאומות העולם עובדי עבודת אלילים ישראל יעשו הדין, כמו שנאמר לשפוט את הר עשו, וזהו קשר הפסוקים הללו שסדרו סמוך לשירה: