מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשה מצרים - פרק יח
במה שנאמר לכו עבדו את ה' כדברכם, פירש הרמב"ן ז"ל פיוס שירצו לצאת, לפי שראה שהיה מספיק אומרו קומו צאו מתוך עמי, ומה לו אם יעבדו את ה' או לא יעבדו. אבל לפנים יתבאר ענין זה בס"ד עם מה שנאמר וברכתם גם אותי. וכל הכתובים שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו', יתבארו בפירוש ההגדה בס"ד. ובמה שנאמר פטר חמור תפדה בשה, פירש רש"י על דעת רז"ל (במד"ר ד, ה, ועיין ש"ס בכורות ה, ב ילקוט שמעוני שמות יג, רכד) גזירה היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים, ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים טעונים מכסף וזהב. ולפי הפשט יפלא שאדרבה בביאור מורים הכתובים היות הפדיון זכר למה שניצולו מן המות, שלא מתו עם כל בכור בהמה שמתו במצרים, וא"כ איך יורה על שהבכורות של מצרים דומים לחמורים. וגם מה שפירש רש"י שסייעו ישראל ביציאתם, א"כ לענין זה לא היה ראוי שימותו ואדרבה לא היו צריכים פדיון:
אמנם על פשט הכתוב יתכן לומר שלא היה להם לישראל בהמה טמאה זולתי חמורים. והעד על זה מה שנאמר (במדבר טז, טו) לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא אמר לא סוס ולא גמל. ואל תתמה שגם לפירוש רש"י שכתב שסייעו ביציאתן, צריך לומר שלא היה להם לא סוס ולא גמל, שאם היה להם למה לא סייעו גם הם, שהרי משא גמל גדול משל חמור, ואם סייעו למה לא יפדו ג"כ בכוריהם, אלא ודאי שלא היה להם בהמה טמאה זולתי חמורים, וניצולו מן המות משאר בכור בהמה שבמצרים, ולכך נצטוו על פדיונם. ועד שני על זה מה שנאמר פרשת קרח (במדבר יח, טו) סתם שהבהמה הטמאה יפדה בשה, שנראה שלא היה שם רק חמור, ובשביל זה לא חששה התורה לבאר שאין פדיון רק לחמור, וכתב בהמה טמאה סתם, כאילו יאמר שהבהמה הטמאה שהיה להם יפדה. גם מה שנאמר (שמות יג, יד) והיה כי ישאלך בנך ושאר הכתובים עד סוף הפרשה יתבאר בפירוש ההגדה בס"ד בסוף חלק זה:
וכבר נתבאר בפרק י"ג מה שנאמר (שמות יב, לו) וה' נתן את חן העם, וכן ניתן טעם לסיבה על ענין הריגת הבכורות ולא זולתם, וכן מצותו יתברך להיות הבכורות קודש לו והביכורים וראשית העריסות דהיינו חלה, וכן בחר את ישראל וקראם (שמות ד, כב) בני בכורי, וכן נקראו (ירמיהו ב, ג) ראשית תבואתו. וכל זה מטעם אחד שלפי שנתפשטה אמונת הקדמות בעולם טרם האיר אורו של אברהם, ולא היו מאמינים היות ראשון לטבע, ובא אברהם ופרסם היות מציאותו יתברך מחוייב, ושהוא חידש וברא את הכל. ואומת המצריים לבלתי היותם מאמינים היות שם ראשון היו עובדים מזל טלה על היותו ראשון למזלות. וזהו תועלת הסיפור שספרה התורה היות שרה עקרה ורבקה עקרה, ויעקב טיפה ראשונה, כמו שדרשו ז"ל (בר"ר סג, ח) משל לשפופרת, וגם אותה הבכורה שהיתה לעשו שיצא ראשון וקנאת יעקב עליה, כי ידע היות הבכור קודש לה', ורצה להודיענו השם יתברך בתורה שלפי מערכת הכוכבים לא היו בנים לשרה, ואמנם הקב"ה שידד המערכה והרס ענינה עד שהולידה את יצחק:
ועם היות שאדם היה הנביא הראשון ואותו היה נאות להקרא בן בכור להקב"ה, אין הדברים כן, כי אדם היה ראשון מן האדמה, אבל הפטר הרחם ראשון שיצא בעולם נגד מערכת הכוכבים ונגד כל מערכות השמים, רק על פי מצותו וגזירתו ורצונו יתברך היה יצחק, ובהיות יעקב טיפה ראשונה של יצחק נקראו ישראל בני בכורי, וכן ראשית תבואתו, כי יעקב נקרא בן בכור. וכן תקנו ז"ל בנוסח הברכות המסודרות (תפילת לעולם יהא אדם) אבל אנחנו עמך וכו', עדת יעקב בנך בכורך, שבערך האנשים היה עשו הבכור, כיון שיצא ראשון לאויר העולם, אבל יעקב הוא הבכור בערך מי שיצר הטיפות כיון שהוא טיפה ראשונה. ולכך כאשר הביא הקב"ה בעולם האומה הזאת הקדושה, שפרסמו היות הוא יתברך ראשון לטבע ושהוא חידשו מאין, רצה שיתקדשו כל הראשיות דהיינו בכור אדם ובכור בהמה וביכורים וחלה. וע"כ הרג בכורי מצרים, לפי שמצרים היו מכבדים אותם על שם מזל טלה שהוא ראשון למזלות לכך נהרגו. וזהו שהתרה בהם (שמות ד, כב-כג) שלח בכורי, ואם לא אז יהרג בכורו, באופן שכל זה הוא לפרסם היות יתברך ראשון לכל מה שנברא ושהוא חידש הכל:
ובזה יתישב הדעת במה שיפלא בתחילת המחשבה, מה זה שלכל האומות והמשפחות שנבראו בעולם ניתן רשות לכבוש הארץ וכן כבשוה וחלקו אותה ביניהם, ולאומה הקדושה הנבחרת מאתו יתברך לא היה כלל חלק בכבישה ההיא כשאר האומות, עד שהוצרך לתת להם חלקו של כנען, אמנם על האמת היה כן, לפי שאין להם לישראל חלק כלל במערכת הכוכבים, שלכך נקראו (שמואל א יז, כו) מערכות אלהים חיים, ולא יצא מציאות אומה ישראלית לעולם רק ע"י שידוד והריסת המערכות, וא"כ העולם השפל אשר תחת ממשלת מערכות הכוכבים לא היה להם לישראל חלק ונחלה בו. וזה שאמרו רז"ל (שבת קנו, א) אין מזל לישראל, וזהו שנאמר (דברים ד, יט) אשר חלק להם, כי כאשר מלאו את הארץ וכבשוה הנה נחלק להם העולם השפל עם המערכות, אשר העולם נמסר מאתו יתברך תחת הנהגתם. אבל חלק ה' עמו הוא יתברך המציאם בריה חדשה נגד מערכות השמים, ובחר ונתן להם ארץ כנען שהיא באמצע העולם, שכמו שהש"ץ המכריז לעם מה שצריך לסידורם ולהזהירם, הנה יעמוד באמצע העם כדי להשמיע דבריו לכל, כן רצה השי"ת שיהיו ישראל שהם המכריזים ומפרסמים אלהותו יתברך באמצע העולם, וכמו שהושם עץ החיים באמצע הגן (בראשית ב, ט), כן שם האומה ישראלית באמצע העולם: ולסיבה זו רצה שישתעבדו במצרים, כמו שביארנו כן בתחלת חיבורנו זה, שהיה כדי שתתקיים כוונת אברהם וכל חשקו בפרסום אלהותו יתברך ע"י זרעו, וכמו שביארנו במראה בין הבתרים באריכות. ורצה שיהיה השעבוד במצרים יתר משאר האומות לשני טעמים, אחד שגם מצרים סמוך לאמצע העולם ושם תהיה הכרזת קריעת ים סוף והנסים המודיעים אלהותו. ועוד טעם שני לפי שמצריים היו חכמים יותר מכל שאר באי עולם בחכמת הכישוף שמכחישים פמליא של מעלה. שכאשר יודו הם יכולות האל גם שאר האומות ימשכו אחריהם. ועוד לפי שכנען חטא נגד אביו לגלות ערותו ואביו קללו שיהיה עבד עבדים לאחיו, הנה עשה השי"ת שישראל יהיו עבדים לאחיו של כנען דהיינו מצרים, כדי שכנען יהיה עבד לישראל ויתקיים שיהיה עבד עבדים לאחיו: וזהו שנאמר (שמות ו, ח, יחזקאל לו, ב-ג) בנתינת הארץ לישראל שנתנה להם מורשה, שהלא במלחמות לקחוה והיאך קראה מורשה, וכן נאמר (דברים יא, לא) וירשתם אותה. אבל האמת כן שהיתה ממש ירושה שירשו אותה מנח, שנח זכה בכל הארצות וחילקם לבניו, והעביר נחלת כנען למי שיהיה עבד לאחיו. וכיון שמצרים הוא אחיו וישראל נהיו עבדים למצרים, הרי ארץ ישראל להם ירושה, והיה כאומר ואחריך לפלוני (ראה כתובות צה, ב), כן אמר נח שלא תהיה ארץ כנען לו, רק עד שיבואו עבדי אחיו, ושאז יהיה הוא עבד להם, וקנה עבד קנה ממונו. וכבר נתבאר ענין זה באריכות בחלק א' פרק ל' במה שקלל נח את כנען, וכיון שזכו מפי נח הרי היא ירושה להם: ולכך הקב"ה שבחר בנו, כאשר נתן התורה דיבור ראשון ציוה על האלהות, וכן דיבור שני על השבת, שגם הוא על אמונת האלהות שחידש העולם, ואחר שציוה על האמונה באלהות, תיכף צוה בכיבוד אב ואם. וכמה נאה גילה לנו הכתוב זה באומרו (שמות כ, יב) למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. וכבר קצת מפרשים נלאו למצוא הפתח מה ענין שכר זה לענין זה. ולמה אמר למען יאריכון ימיך על האדמה, ובשילוח הקן לא נאמר רק והארכת ימים (דברים כב, ז), ולא אמר על האדמה. ועם היות שבהרבה מצוות נאמר למען תאריכון ימים על האדמה, יאות ג"כ נתינת טעם בכולם, שכולם היו כנעניים עושים הפכם, כמו שנאמר (ויקרא יח, כד) כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם, אבל בעשרת הדברות לא נאמר רק בכיבוד אב ואם. ולדעתי הטעם שאמר השכר הזה שיאריכון ימיהם על האדמה, היה כאומר לא יתקצרו ימיך כמו שנתקצרו ימי כנען על האדמה הזאת, על אשר ביזה את אביו ולא כיבדו, כי על כן קיללו שיהיה עבד עבדים לאחיו, ואתם שהייתם עבדים למצרים אחיו של כנען זכיתם בארצם. וישתבח שמו יתברך שנתן לנו תורת אמת אשר בה רימז לנו כל הנסתרות: