אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק יד

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק יד

חלק מעשה מצרים - פרק יג

פרשת בא:

במה שנאמר למען רבות מופתי, פירש רש"י ז"ל מכות בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב עליו ולא יתכן זה, בעבור שאמר ולא שילח את בני ישראל מארצו עכ"ל. ולדעתי פירוש רש"י ז"ל הוא על נכון, כי כבר פירשנו בפרק ו' ממאמרנו זה, שהקב"ה אמר למשה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, שהכוונה לומר שמעולם לא יתרצה שילכו מכל וכל אפילו ביד חזקה, אבל ישלחם לעבוד ה' על מנת שישובו, וגם זה לא יתרצה אלא ביד חזקה, אם כן זהו שאמר פה הכתוב ולא ישמע אליכם פרעה שילכו מכל וכל, למען רבות מופתי רצה לומר מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער אותם, כמו שפירש רש"י ז"ל. ובא האות על זה מה שנאמר (שמות יד, ל) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, כי עד היום ההוא שניער אותם לא יצאו מתחת ידם ורשותם. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ממה שנאמר ולא שילח, אין זו טענה כי אדרבה היטיב לומר הכתוב שפרעה לא שילחם אפילו במכת בכורות, רצה לומר לא שילחם מכל וכל רק על מנת שישובו, ובא האות שלא נאמר עד כאן רק ושילח את בני ישראל, אבל כאן הוסיף לומר מארצו, שפירושו ודאי שילוח מן הארץ מכל וכל:

וכבר יפלא היאך הסכים דעת עליון לשלוח דברים ע"י עבדו נאמן ביתו לומר שישלחם לעבוד ה', שהמובן שישובו, ואח"כ שילכו מכל וכל. אבל נתיישב הענין הזה עם התעוררות שנתעורר במה שנאמר (שמות י, כו) ואנחנו לא נדע מה נעבוד, כי למה יאמר נביא ה' דברים כאלו, וכי הוא לא היה יודע מה שיעבוד, ומי הכריחו לומר דברים הללו, ועוד הלא נאמר (שם) כי ממנו נקח לעבוד. אבל נראה שמשה אדוננו כאשר אמר לפרעה (שמות ה, ג) נלכה נא דרך שלשת ימים, שהמובן הוא שכוונתם לשוב, כדי שלא יאמר פרעה משה בדאי הוא, אמר לשוב ואח"כ הוא בורח ואין דעתו לשוב, לכך הקדים לומר לו שאנחנו לו נדע מה נעבוד, כאילו אמר אנחנו נכנסים לעבודתו וכל אשר יאמר אלינו נעשה, באופן שאם יאמר אלינו שלא נשוב אנחנו מחוייבים לעבודתו ולעשות רצונו, ולכך אמר משה בקריעת ים סוף (שמות יד, יג) לא תוסיפו לראותם, כלומר מעתה היא מצות ה' שלא נשוב, שכבר נתקיים מה שהקדמתי לומר לו שהעבודה תהיה כפי רצון ה' יתברך, ולכך הוקבעה מצוה בתורה מאתו יתברך שלא לשוב מצרים, כדי להפטר ממה שאמר משה (שמות ח, כג) דרך שלשת ימים נלך, שאחרי שהודיעו שהם נכנסים לעבודת השי"ת, ואם הוא יצוה שלא ישובו הנה ודאי לא ישובו, לכן ציוה אותם:

ומחוייבים הדברים היותם כן, שהיאך יטעון משה שצריך אל כל הבקר והצאן לזבוח, וכי בעבודה אחת יזבחו כולם. ובשגם נרצה לומר כן, וכמו שפירשנו בפרק הקודם במה שנאמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד, עם כל זה יש לומר שזה היה טענה להוליך כל הבקר והצאן, ושאומרו לא נדע מה נעבוד היה הכוונה לומר אין אנו יודעים מה נעבוד, ואפשר תהיה עבודה תמידית עולמית. ולכן למה נניח המקנה שלנו פה, באופן שכבר ביאר לו שאם ה' ירצה שלא ישובו, שודאי לא ישובו. ולכך קצף פרעה ואמר אל תוסף ראות פני, כיון שאמר לו שהוא ספק אם ישובו או לא:

ועם כל זה אחר מכת בכורות ששילחם, חזר להזכיר התנאי שישובו, כמו שנאמר (שמות יב, לא) ולכו עבדו את ה' כדברכם, וזהו שנאמר (שמות יד, ה) ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, רצה לומר שהוא שילחם לעבוד את ה' על הספק, אם השי"ת יגזור שלא ישובו, שהוא היה ודאי חושב שהם דברי משה ושישובו, והוגד לו כי ברח העם ושרצון ה' היה שישובו. והעד שכבר שבו וחנו לפני פי החירות ולכך רדף. וזאת היתה התחבולה האלהית כאשר יתבאר לפנים, וטעמה בצידה:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה