אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק יב

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק יב

חלק מעשה מצרים - פרק יא

כבר ביארנו פרק ז' ענין האותות בהפיכת המטה לנחש ורפואת היד מצורעת, לפי הפשט שהם מופת על שנראה אליו ה' ולא מלאך. ועוד נאמר בנסתר שענין הפיכת המטה לנחש ושחזר להיות מטה בכפו, היה לפי שכאשר בא משה לומר לישראל דברי ה' שאמר (שמות ו, ז) והייתי לכם לאלהים, שאמנם היתה זאת בשורת נתינת התורה, היה קשה בעיניהם, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח, א) כפה עליהם ההר כגיגית, כי היו יראים שמא לא יוכלו לכבוש את יצר לב האדם הרע, לכן הראה להם שהנחש שהוא מכונה היצר הרע בו נהיה למטה בכפו. וגם זאת היתה בשורה להם שתפסוק מהם זוהמת הנחש בהר סיני (כדאיתא שבת קמו, א). אמנם לפרעה נהיה לתנין להראות לו שהתנין יהפוך לעץ, כי מלך מצרים הוא מכונה (יחזקאל כט, ג) בשם התנין הגדול. ואמנם ענין היד המצורעת רמז להם במה שבשרם אח"כ ואמר (שמות טו, כו) כי אני ה' רופאך. ובזה נתבאר שהיו אלה האותות ענין לענינו, כי כן יתכן שכל אות שנאמר בכל מקום הוא ענין לאותו ענין:

וכן בשמואל (שמואל א יב, יז) כאשר אמר להם לישראל שחטאו במה ששאלו מלך, היה האות שהיה אז ימי קציר חיטים והמטיר. וזה היה לדעתי כן, לפי שאין ספק שלא היה שם חטא בשאילת מלך, שהרי מצות עשה היא כמו שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך, אבל החטא היה ששאלוהו קודם זמנו, ולכך נתן להם אות ענין לענין זה, שעם היות שהמטר הוא ברכה לעולם, בבואו שלא בזמנו דהיינו ימי קציר חיטים לקללה תחשב. וכן יחזקיהו (ישעיהו לח) כאשר נתן לו ישעיהו אות כי יתרפא ויעלה ביום השלישי בית ה', הנה היה האות שישוב עשר מעלות, אמנם ביקש יחזקיהו כי ישוב הצל אחורנית, רצה לומר היה רוצה אות שיהיה ענין לענינו, שכאשר שבה הגזירה שנגזרה עליו למות אחורנית, כן יהיה לאות כי ישוב הצל אחורנית. ועל כן יאות כאשר אמרנו, שגם אלו האותות שעשה משה בענין המטה לנחש וכן היד מצורעת, היו ענין לענין שאלתם והתרת ספיקם שהיה להם, כמו שאמרנו:

ואומרו ואת המטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, אמר כן, לפי שאותו שנהפך לנחש לפני ישראל היה המטה של משה, וזה שנהפך לתנין לפני פרעה היה של אהרן, שכן נאמר (שמות ז, י) וישלך אהרן את מטהו:

ובמה שנאמר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ויחזק לב פרעה, פירש הרב אבן עזרא שאמרו החרטומים שלא באה זאת המכה על ידי אהרן בעבור ישראל, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים, כי פרעה לא כיחש הבורא ע"כ. והרמב"ן טען עליו וסילק פירושו ופירש כמו שפירש רש"י ז"ל שהודו היות המכות ע"י אהרן. ולפירוש הרב אבן עזרא לא ידעתי מה יאמר על מה שנאמר (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתני, שכנראה היה מכחיש הבורא. ולפירוש הרמב"ן ז"ל גם כן יפלא אומרו ויחזק לב פרעה. שנראה שמדברי החרטומים נתחזק, וכבר היה אפשר לומר לפירוש הרמב"ן ז"ל שאומרו כאן שנתחזק לבו ולא שמע אליהם שב אל החרטומים, שעצת החרטומים היתה לשלח את ישראל. ולכך אמרו לו אצבע אלהים היא, והוא נתחזק לבו ולא שמע לעצתם: אמנם יראה עוד לומר, שהחרטומים אמרו שעליית הצפרדעים מן המים אל היבשה היא נגד הטבע, אבל היות הכינים מן העפר הוא טבע שזו היא תולדותם. כי שני מיני כינים הם, יש מין שהם מן הזיעה, ויש מין שהם מן העפר. ולכך אמרו אצבע אלהים היא, כלומר טבע הוא ואין זו מכה, וכבר הרחבנו הדיבור בענין זה חלק א' פרק י"ט ע"ש. וכן פירש הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ק פרק ס"ו) גבי הלוחות כתובים באצבע אלהים, שכתב הוא ז"ל שכך היו כתובים בטבע. וכבר השיגו (עקידת יצחק שער נג) על הרמב"ם קצת בחשבם שהוא מיעט בכבוד הלוחות באומרו שלא כתב אותם האלהים, אבל שהיו כן כתובים מששת ימי בראשית:

ולדעתי לא מיעט הרמב"ם בכבוד הלוחות, אלא אדרבא הרבה והגדיל כבודם, כי כבר ידוע שכל המאמינים קדמות, חושבים שהטבע קדמון כך היה לעולמים. ואם כן אחר שימצאו לוחות, שהטבע חרת אותם שכתוב בהם (שמות כ, יא) ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, הרי אין לך עדות גדול מהודאת בעל דין, כיון שהטבע עצמו העיד כן. וכבר אמרו רז"ל (קידושין לא, א) כשנאמר (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, שאומות העולם אמרו לכבוד עצמו הוא דורש. אם כן זהו באמת שנקראו לוחות העדות, שזו היא עדות ברורה יותר ממה שיכתבם הוא בעצמו יתברך, שאם הוא כתבם גם כן יאמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש. והיטיב לומר כן, שאין ליחס להקב"ה פעולה מלאכותיית, לכך נראה שגם פה אומרם החרטומים אצבע אלהים היא, רצה לומר שהוא טבע ואינו מכה. ומה שנאמר שעשו להוציא את הכינים רצה לומר שרצו להבריחם, שאם היו דרך כישוף היו יכולים להוציאם ולהבריחם, ולכך אמרו שהוא טבע:

והנה בענין מה שנאמר (שמות ח, יט) במכת הערוב ושמתי פדות בן עמי ובין עמך. יפלא שאם בא להודיע הצלת היהודים מן המכה של הערוב, הרי זה כפל דברים נוספים, שכבר נאמר (שם יח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן. והרמב"ן ז"ל השיב שהכוונה באומרו ושמתי פדות, שאפילו במצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו. ומהרי"א כתב שענין הפדות שמאותו היום נסתלק השעבוד מישראל. ואומרו פדות בין עמי ובין עמך, כתב שכמו שיהיו היהודים אצל המצריים יהיו המצריים אצל היהודים. ואלו בעיני דברים שאין בהם בנותן טעם. וגם במה שכתב הרמב"ן ז"ל אין הדברים מתיישבים, שלדעתי יחוייב לומר שלא היו דובים ואריות טורפים אנשים בשווקים, שאם היה כן לא יאמר על טריפת האנשים והריגתם תשחת הארץ מפני הערוב (שם כ), אבל היו נחשים ועקרבים ושרפים וצפעונים והדומה להם שנכנסים לבתים, וע"כ לא אמר ובאו בביתך כמו שנאמר בצפרדעים. רק ומלאו בתיך וגם האדמה אשר הם עליה (שם יז), רצה לומר העפר אשר הבתים עליו, שאם היו אריות ודובים ומלאה הארץ לא היו משאירים להם שריד ופליט, ומאחר שלא היו רק שרצים ורמשים ארסיים, והם בבתי מצרים או יזיקו ג"כ העשבים מן הארץ על ידי הארס, א"כ יצטרך לומר כשהיהודי נכנס בבית המצרי או שיאכל מן העשבים שלא יזיקנו הארס, וזה רחוק. ואפילו נניח שהם אריות ודובים ונחשים והדומה להם גם כן, ושלא ימיתו היהודי שנכנס במצרים, אין זה דבר שיקרא אות. כי היהודים אשר יכנסו במצרים הם בטלים במיעוטם, וכמה וכמה מצריים נשארו במצרים שלא מתו. א"כ מה אות יהיה שהיהודים שנכנסו לא מתו, אולי מקרה הוא, והיאך יקרא זה אות מפורסם, עד שעליו אמר הכתוב (שם יט) למחר יהיה האות הזה:

אבל לדעתי כוונת הכתוב באומרו ושמתי פדות הוא, כי בעלי חיים בלתי מדברים אין בהם השכלה, ובשכוי שהוא מבחין בין יום ובין לילה, אנו מברכים להשי"ת שנתן לו כל כך בינה להבחין, כל שכן שאין לבעלי חיים הבחנה להבחין בין יהודי לנכרי ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו, ועל כן אחר שאמר שיפליא את ארץ גושן מפני העם העומד עליו, ואמר שבזה ידע שה' משגיח בפרטים בקרב הארץ, הרי נתבאר בכלל זה שלא יזיקו לשום יהודי בכל מקום שיהיה. ומה שנאמר ההפלאה לארץ גושן, הוא נוסף על זה, שבעבורם לא ימצאו השרצים בארץ גושן ולא יזיקו אפילו המצריים שיהיו שם כמו שכתב הרמב"ן. ואחר שהבטיח על ההפלאה הזאת שלא יזיקו לשום יהודי בכל מקום שיהיה, לפי שה' משגיח בקרב הארץ, יפלא שהבעל חי לא יפול עליהם הציווי, ואין להם הבחנה עד שיועיל סימן, כמו שנעשה בדם פסח במזוזות, לפי שהמשחית כשניתן לו רשות אינו רוצה להבחין, (כדאי, בב"ק ס. א אבל יש לו השכלה ע"י סימן, וא"כ יפלא איך תהיה ההצלה מן הבעלי חיים שאין בהם השכלה להבחין, לכן אמר שישים פדות, כלומר שישים שומרים מלאכי פדות שישמרו ישראל מהשרצים, כמו שנאמר (תהלים צא, יא-יג) כי מלאכיו יצוה לך וגו' על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין, ששם הודיע גם כן שלא יתן הצלה מן הבעלי חיים שאין בהם השכלה, רק ע"י מלאכים שישמרום, וכמו כן שם פה מלאכים שיבדילו בין מצרי לישראל, וישמרו הישראלי מן ההיזק:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה