אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק י

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק י

חלק מעשה מצרים - פרק ט

פרשת וארא:

בענין אומרו הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. טענו קצת מפרשים ז"ל דהאי קל וחומר פריכא היא, שכבר נאמר שלא שמעו אל משה מחמת קוצר רוח ועבודה קשה. הרמב"ן ז"ל נלחץ לומר שמשה חשב שמחמת פחיתותו לא שמעו אליו, אבל לדעתי יתיישב הענין באופן אחר, כי משה כבר סיפר לישראל שני פעמים שהקב"ה שלח אותו להוציאם ממצרים, אחת קודם שדיבר אל פרעה ואחת אחר שדיבר עם פרעה והרע להם לבלתי נתון להם תבן, והנה בפעם הראשונה נאמר (שמות ד, לא) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים, וזה יפלא שאחר שהקב"ה אמר למשה שהוא שלחו להוציאם, כמו שנאמר (שמות ג, טז) ואמרת אליהם פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, ואח"כ נאמר (שמות ד, ל) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דיבר ה', הרי ודאי אמר להם שהשם יתברך אמר פקוד פקדתי אתכם, וא"כ היה מספיק אומרו ויאמן העם ולמה הוצרך לומר ששמעו כי פקד ה', כיון שהאמינו לכל דברי אהרן הרי הפקידה בכלל:

אבל נראה שישראל, רצה לומר זקני ישראל, כאשר ראו דברי משה האמינו ושמעו וקבלו ממנו כי פקד ה' את עמו אבל לא האמינו שהוא יהיה השליח המוציא אותם, אבל חשבו שהוא שלחו הקב"ה למבשר לבד, כי נראה בעיניהם שאיננו כדאי לכך להיותו ערל שפתים. ולכך נאמר וישמעו כי פקד ה', כאילו אמר שהאמינו חצי הענין לא כולו, ובפעם השניה שדיבר לא דיבר רק עם אותם שהיו בעבודה קשה, האנשים המוכים המתרעמים עליהם, והיה הדיבור הזה אליהם לנחמם ולדבר על לבם ליישב דעתם, וגם אלה לא שמעו אבל מקוצר רוח ומעבודה קשה. ולפי שבפעם הראשונה לא האמינו שיהיה משה השליח ושהוא יוציאם, לכך נאמר בפרשה הזאת אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, וכן נאמר וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא, כלומר אין משה המוציא אבל אני בעצמי:

וכאשר אמר הקב"ה שנית למשה בא דבר אל פרעה, שהכוונה לשולחו שהוא יוציאם, היטיב לומר הן בני ישראל לא שמעו אלי, כלומר לא קיבלו ממני שאני אהיה השליח ואני אוציאם, בראותם פחיתותי שאני ערל שפתים, אם כן איך ישמעני פרעה ויאמין שאני השליח להוציאם. באופן שאין הדברים שבים אל מה שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, אבל הדברים שבים אל תחילת השליחות שנאמר וישמעו כי פקד ה', שלא האמינו היותו רק מבשר לא שליח להוציאם. והיה זה מפני היותו ערל שפתים, לא האמינו שיהיה שליח לדבר עם פרעה, והעד שלא האמינו היותו שליח להוציאם, שהזקנים לא הלכו עמו, אבל נשמטו אחד אחד כמו שאמרו רז"ל (שמ"ר ה, יד הובא ברש"י), וכן הכתוב אומר (שמות ה, א) ואחר באו משה ואהרן ולא הזכיר הזקנים: ועל מה שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, נתחבטו המפרשים, שרש"י ז"ל והרב אבן עזרא כתבו שזה הוא הציווי שהוזכר אח"כ שנאמר (שמות ו, כט) דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך, וכאן כיון שהזכיר משה ואהרן הפסיק ביחוסם. והרמב"ן ז"ל ביקש לו דרך אחרת. ואפשר יהיה לדעתי מה שנאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה להוציא, רצה לומר שאחרי שיהיו שניהם שלוחים, גם פרעה גם ישראל יאמינו וישמעו ויקבלו שהם שלוחים להוציא, שלמבשר כבר היה מספיק אחד. ואם כן אין זה התחלת ענין, אבל גמר תשובה לאומרו שישראל וגם פרעה לא ישמעו אליו היותו שליח, שעכשיו ששניהם שלוחים יאמינו:

ומה שהזכיר שבט ראובן ושבט שמעון. לדעתי יתיישב עם מאמרם ז"ל שאמרו (שבת פח, א) בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי ע"י תליתאי, ופירשו המפרשים משה אהרן ומרים, שאפשר ג"כ היות תליתאי דהיינו משבטו של לוי שהוא שלישי. ולכך בתחילת סיפור הענין בהוציאו אותם ממצרים יחס ראובן ושמעון ולוי שהוא השלישי, וכבר צדקה לאה אמנו שאמרה (בראשית כט, לד) הפעם ילוה אישי אלי, שהוא הענין שרמז בו שע"י שבט לוי ילוה הקב"ה לכנסת ישראל לתת להם התורה. וזהו שאמרה (שם) כי ילדתי לו שלשה בנים, שהגיעו הדברים למראה בין הבתרים, כמו שפירשנו שם בחלק א' מחיבורנו על החמשה משולשים שהראה לו השי"ת לאברהם, ואח"כ הראה לו מתן תורה: עוד ידמה לומר נכון מזה, אחר שנדקדק בלשון הכתוב שבראובן גם בשמעון לא אמר אלה שמות בני ראובן או בני שמעון, אם היות שכבר הזכיר שמותם, רק בלוי, אבל רמזה התורה שלא ראובן ולא שמעון נתנבאו על גלות מצרים רק לוי. והעד על זה שהנה לא תמצא בשמות בני ראובן ושמעון דבר שיורה על הגלות, אבל לוי נתנבא על ענין הגלות העתיד להיות, וקרא שם לבניו לאות. והנה קרא הראשון גרשון על שם הגירות, והשני קהת, על שם החולשה והצרה העתידה לבא על ישראל, ולכן קראו קהת על דרך שנאמר (קהלת י, י) קהה הברזל, וכן ושיני בנים תקהינה (ירמיהו לא, כח), והשלישי קרא מררי, על שם וימררו את חייהם (שמות א, יד). ולרמוז התורה טעם אל מה שזכה לוי להיות הגואלים מבניו ולא מבני האחים הגדולים ממנו הביא את ראובן ואת שמעון, ולא כתבה אלה שמות בני ראובן ובני שמעון, לפי שלא הוקבעו שמותם על הוראת דבר, אבל בלוי אמר ואלה שמות, שקבע שמותם על ענין הגלות שהיה לוי מצטער מאז, ולכך זכה על דרך שנאמר (ישעיהו סו, י) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, ולכך לא הוצרך להביא גם כן שאר השבטים הקטנים מלוי רק הגדולים ממנו, לומר שעם היותם גדולים לא זכו לכך:

ואמנם יפלא קצת מה שחזר הכתוב לומר דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. תחילה יש לשאול שאילת מה באה לרבות דפשיטא דשליח נאמן עושה שליחותו, ועוד כיון שכבר אמרנו שהקב"ה ציוה לשניהם למשה ולאהרן כדי שישמעו ישראל וגם פרעה, א"כ מה חזר משה לומר ואיך ישמע אלי פרעה. עוד יש לדקדק למה שינה הלשון לומר איך ישמע אלי ולא אמר איך ישמעני כמו שאמר קודם לכן. ועוד מה זה שנאמר ויהי ביום דבר ה' אל משה, והיה מספיק אומרו וידבר ה' אל משה בארץ מצרים לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. גם צריך ליישב אומרו אני ה' שרש"י ז"ל פירש כדאי אני לשלחך ולקיים, וזה דוחק שכבר נאמר אני ה' בראש הפרשה, ופירש רש"י נאמן לקיים דברי שהבטחתי לאבות:

לכך נראה שאומרו ויהי ביום דבר ה' אל משה שב אל מה שאמר לו ואני אקשה, שלא מצאנו שאמר ענין ההקשאה רק למשה, כמודיע אליו הסוד שהוא יקשה לב פרעה. ולכך אמר לו דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך, ברצותו לומר שאפילו מה שאמר לו הקב"ה מה שעתיד להקשות לבו, שגם זה נתן לו רשות שיאמר אותו לפרעה, ועל כן אמר אני ה', כלומר כל משפטי ישרים, ולפיכך תודיעהו שאני מקשה את לבו, וכדומה לזה נמצא שמיכיהו היה נביא אמת, ואמר לאחאב שהקב"ה אמר מי יפתה את אחאב, (מלכים א כב, כ) והיאך יתכן שנביא אמת יגלה סודותיו יתברך, שהוא אמר מי יפתה, והנביא מגלה אותו לו, אבל כך הם דרכי ה' ומשפטיו ישרים, לא ילקה אלא א"כ יתרה. ועל זה לא נאמר בדיבור זה לך אל פרעה או בא אל פרעה דבר, רק דבר את כל אשר אני דובר אליך, כי לא היה זה ציווי רק נתינת רשות שידבר לו אפילו מה שהקב"ה דיבר אליו דרך סיפור שהוא עתיד להקשות לבו של פרעה, שיאמר אותו לפרעה: ומטעם זה לא אמר משה איך ישמעני, רק איך ישמע אלי, כי קודם היתה כוונתו לומר שלא יקבל פרעה שהוא שליח השם יתברך, שאפילו ישראל לא האמינו ולא קיבלו, ולכן אמר לא ישמעני לעשות רצוני במה שאני אומר בשמך, אבל עתה לא היתה הכונה רק כשאמר לו שידבר לפרעה ענין ההקשאה, אמר שפרעה לא יקבל ממנו, וזהו שנאמר לא ישמע אלי פרעה, רצה לומר לא ישמע מה שאני אומר לו ענין ההקשאה בשם עצמי. וזה השיב לו השם יתברך שאפילו שמשה יאמר לו בשם עצמו ענין ההקשאה, יהיו דבריו לפני פרעה כאילו הם דברים בשם אלהים, וזה אומרו ראה נתתיך אלהים לפרעה: ועוד שאחר שאמרנו שמה שנאמר את כל אשר אני דובר אליך, שכוונתו לומר שיאמר לו ענין ההקשאה, ושמשה אמר שפרעה לא יקבל דבריו. אמר לו השי"ת שכמו שאין כח בעם לשמוע קול אלהים אבל ישמעו לקול הנביא, כמו שאמרו ישראל (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, כמו כן אמר הקב"ה שפרעה יהיו בעיניו דברי משה כדברי אלהים, שיתלה החסרון בעצמו שאין בו כח להבין דבריו, וישמעם מפי אהרן כאילו הוא נביאו, וזה אומרו נתתיך אלהים לפרעה:

ועתה גילה הקב"ה למשה ליישב דעתו במה שהוא שאל שלח נא ביד תשלח, שפירשנוהו לעיל במקומו, שהיתה כוונת משה לומר שאותה היד שאמר לשלוח אח"כ שישלח אותה תיכף לפי שאינו איש דברים, הנה כאן אמר לו השם יתברך כי כוונתו לפרסם אלהותו יתברך, ושלכך יקשה את לבו למען הרבות האותות והמכות במצרים, כי קודם לזה לא אמר לו השי"ת רק ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. ובזה חשב משה שאמר הקב"ה כן בהיותו יודע קשיות ערפו של פרעה, אבל לא חשב שהקב"ה על פי מידותיו יקשה לבו, ולכך אמר שלח נא ביד תשלח, לשבר קשיות ערפו בפעם אחת, אבל עתה ביאר לו השי"ת שהוא המקשה לבו, רצה לומר בהיותו בא עליו במכות קטנות כאשר יתבאר לפנים בפרק שאחר זה כי בזה יקשה לבו, וזה יהיה סיבה כדי שידעו מצרים את יכולתו יתברך ומידותיו הטובות:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה