אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק ט

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק ט

חלק מעשה מצרים - פרק ח

הן יפלא מאד מה שנאמר פן יפגענו בדבר או בחרב. ראשונה שלא נאמר זה בשליחותו שיאמר כן. שנית יפלא היאך יתכן שהם אנוסים שפרעה איננו רוצה לשלחם ושיבוא להם העונש בדבר או בחרב, ואנוס רחמנא פטריה, (ב"ק כח ע"ב) ולא יתכן כן בחוק יושר משפטי ה' אמת, וגם לא יתכן לומר שדברי משה אדוננו יהיו דרך איום, במה שהוא חסרון בחוק המשפט האלהי, ובמה שפירש הרב אבן עזרא שאומרו יפגענו שב אל ישראל ואל מצרים, לא נתיישב זה בלשון הכתוב, גם מה שאמרו רז"ל (שמ"ר ה, טו הובא ברש"י) פן יפגעך היו צריכים לומר אלא שחלקו כבוד למלכות, יפלא מאד שמפני כבוד המלכות יפתח משה אדוננו פיו לשטן. אבל הנכון בעיני שאומרו פן יפגענו בדבר או בחרב, רצה לומר שהעבודה הזאת אשר השם יתברך מצווה להם היא כדי לכפר עונותיהם ולהגין עליהם מן הרעות. ואם לא יעשו העבודה הזאת הרי כשיקרה לעולם דבר או חרב יפגע להם, רצה לומר יקרה להם ג"כ מאחר שלא עשו העבודה להגין עליהם, ולפי דרכנו זה יהיה אומרו בדבר או בחרב, רצה לומר כשיקרה דבר או חרב בעולם, ואומרו פן יפגענו, רצה לומר פן יפגענו העוון ולא יצילם מן הדבר, ובזה נתן טעם ואמר שלכך הם מוכרחים להשתדל שישלחם, שאם לא ישתדלו הרי הם עוברים ברצון על רצונו יתברך, באופן שהעוון במניעת ההשתדלות יפגעם כאשר יקרה דבר או חרב, ואמר דבר או חרב לפי שיגיע להם ג"כ נזק מזה, כי עיפוש האויר בדבר הוא דבק וכל שכן חרב: ואומרו למה משה ואהרן, שהזכירם בשם, כתב הרמב"ן ז"ל שדרך כבוד הזכירם בשם. ואין דעתי נוחה לדרוש לכף זכות לרשע ההוא. אבל נראה שהיתה כוונתו לומר, שמשה ואהרן בודים הדברים מלבם לא מאת ה' לכן הזכירם בשם, כאילו יאמר משה ואהרן הם העושים מעצמם, שכאשר הלכו משה ואהרן לפני פרעה הלכו עמהם רבים מבני ישראל, וכדי שיבינו העם שמשה ואהרן בודים הדברים מלבם ושאין דבריהם מפי ה' אמר להם כן, והזכיר שמותם כאילו הוא אומר להם אין הדברים הללו באים רק ממשה ואהרן, ואח"כ הפך פניו כנגד העם ואמר לכו לסבלותיכם, וגירש אותם מפניו, ולדעתי שהרבה מאד מהמון העם של ישראל הלכו אחרי משה ואהרן לראות מה ישיב פרעה, ועל כן אמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ, לפי שכולם היו צועקים נזבחה לאלהינו כמו שאמר פרעה על כן הם צועקים לאמר נלכה וגו':

ולענין מדרשם ז"ל (שמ"ר ה, יט) שהביא הרמב"ן (בראשית ה, כב) שבאותה צרה שלא ניתן להם תבן היו ששה חדשים. לפי פשט הכתוב אין הדברים נראים כן רק שני ימים. כמו שנאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום, ואפשר שבפעם ראשונה שבאו משה ואהרן אל פרעה לא הספיקו לעשות האותות לפני פרעה עד היום השלישי, ועל כן נאמר (שמות ז, ט) והיה כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת:

ומה שטענו כל המפרשים על אומרו והצל לא הצלת את עמך, שכבר הודיעו השי"ת שלא ישלחם ולא ביד חזקה, הרמב"ן ז"ל השיב על הרב אבן עזרא ופירש דרך אחרת עיין שם. ולדעתי אין כאן טענה כלל, שלא אמר משה שלא הצילם מארצו שישלחם לחירות, אבל אמר שלא הצילם מהרעה שחידש לעשות לבלתי תת להם תבן, ונתיירא שלא ימשך זמן והם בצרה הזאת להיותם מוכים, לכן בשרו הקב"ה ואמר עתה תראה, כלומר תיכף תראה מה שאעשה לפרעה, כי תיכף כשבא משה ועשה האותות לפני פרעה עוד לא שיעבד אותם כבראשונה, וזהו שנאמר (שמות ו, ו) והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, שנראה כפל ענין במילות שונות, אבל אין הדברים כפל, רק הכוונה לומר שתיכף יצילם מן הסבלות דהיינו אותה הצרה, ואח"כ יצילם מכל העבודה, אבל לא ירצה לשלחם. והעד כי במכת הדם שהיא הראשונה נאמר (שמות ז, כב) ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כנראה שכבר היתה ההצלה מן העבודה, לא חסר רק שלא שמע אליהם לשלחם:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה