אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק ח

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק ח

חלק מעשה מצרים - פרק ז

הן מה שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, יאות להתעורר בכמה ספיקות. ספק אחת, מה זה אשר הקדים הכתוב לומר לקיחת אשתו ובניו ואח"כ יספר מה שנאמר לו במדין הדברים שידבר אל פרעה, ואחר זה ישוב לומר מה [שקרה] לו בדרך במלון, והנה הסדר הנכון כפי סגנון הענין שיספר מה שנאמר לו במדין ואחר זה היה נאות לספר לקיחת אשתו ובניו ומה שקרה לו תיכף בדרך במלון. ספק שני, מה הוא הצורך לומר אם הרכיבם או באו ברגליהם, ובמה שנאמר (בראשית יב, ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו לא נאמר שרכבו כלל, וכבר תמצא בחלק ב' פרק ז' טעם אל מה שנאמר (בראשית כד, סא) ותרכבנה על הגמלים, וכל לב משכיל יתעורר לדעת ענין סיפור הרכיבה מה התועלת הנמשך ממנו:

אמנם יראה שרצה להורות לנו הכתוב שצפורה היתה תוך ימי לידה, עד שהוצרך משה להרכיבם, ועוד אמר שהרכיבם על מין החמור, להיות ידוע שהרכיבה קשה לחולים מפני התנועה הבלתי שוה, אם על הסוסים וכל שכן על הגמלים. אמנם מין החמור רכיבתו נאותה בתנועה ישרה שוה מאד בלתי נרגשת, וכן ראיתי בארץ הערב שמוכרין החמורים, ולהראות תנועתו השוה יוליך הרוכב קערה מלאה מים בידו וירוץ והמים אינם נשפכים, ולהורות שצפורה היתה חולה אמר שהרכיבם על החמור:

כבר אמרו רז"ל (נדרים לא, ב) לענין מה שנאמר ויבקש המיתו, שעל שנתרשל על המילה נענש מיתה, וקצת תימה שיתחייב מיתה על מה שאין בו חיוב מיתה, ובפרט שהיה עסוק במצוה באותו השליחות הנכבד להוציא ישראל מצרה. ועוד יפלא להבין ענין מאמר צפורה שאמרה חתן דמים אתה לי, ואחר שניצול אמרה חתן דמים למולות. גם יאות להבין סמיכות סיפור ענין זה אל ענין ההתראה שעשה לפרעה, שאומרו ויהי בדרך במלון, נראה כאילו הוא סיפור דבק אל מה שנאמר למעלה:

אבל יתכן מאד בהיתר הספיקות הללו, שמשה לא מל את אליעזר בהיותו עסוק במצות השליחות, והשם יתברך כדי להזהירו על המילה אמרו ברמז ההתראה שיעשה לפרעה, כדי שגם הוא יזדרז למול את בנו, ולפיכך אמר לו בני בכורי ישראל שלח את בני ויעבדוני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, מה שלא מצינו אח"כ שאמר משה לפרעה, רק שלח עמי ויעבדוני (שמות ז, טז), ולא נאמר בני בכורי ישראל, ולא אמר שלח את בני, רק פה שאמר לו השם יתברך כן, כדי שיבין הדברים וישלח את הבן לאחור למול, כי השם יתברך לא ציוה לו שיקח אשתו ובניו עמו, אבל היה ראוי כדי שלא ימול ויצא לדרך שיהיה סכנה לתינוק שיניח התינוק והאשה, ולכך אמר לו שלח את בני, רצה לומר ברמז שישלח את צפורה ואת בניה לעבוד השם יתברך במילה, ואם לאו שיהרוג בנו בכורו, באופן שהיתה התראה לפרעה, ושגם משה עצמו יקח משל מן ההתראה ההיא, וישלח את הנער לאחור למדין כדי שימול, וזהו סמיכת הענין באומרו ויהי בדרך במלון, שכאשר ראה הקב"ה שמשה לא הרגיש בהתראה הנה ביקש להמית את גרשום בכורו. אמנם צפורה הבינה בהתראה ההיא ותיכף שראתה שבנה בכורה היה בסכנה מלה את אליעזר:

ולהיות ענין החיתון נאמר על ההתקרבות שיקרב איש אל זולתו, לכך גם הבן הנימול שהוא נכנס ומתקרב תחת כנפי השכינה יקרא חתן. באופן שאמרה על אליעזר חתן דמים אתה לי, כלומר גרשום בכורי נהרג בשבילך, וכאשר ראתה שנתרפא הפכה הדברים לטובה ואמרה חתן דמים למולות, כלומר הדמים שאמרתי לא יהיה פירושם הריגת גרשום אבל דמי מילה, כי נראה אליה שבאומרה חתן דמים אתה לי, הרי פתחה פיה לשטן, ולכך החזירה כוונת הדיבור לטובה, וכאשר הבין משה שאותה ההתראה היתה ג"כ לו שאמר לו שלח את בני, הנה שלחה לאחור את צפורה ובניה, וזהו שנאמר (שמות יח, ב) אחר שלוחיה, כי במה שנאמר שלח את בני ויעבדוני, היה הציווי שישלח צפורה והנער למדין:

ובמה שנאמר בני בכורי ישראל, כתב רש"י ז"ל לשון גדולה כמו אף אני בכור אתנהו (תהלים פט, כח) זהו פשוטו, ומדרשו כאן חתם הקב"ה על המכירה, וכבר יפלא לפשט וגם למדרש אומרו בכורי, שאם לשון גדולה לא יתכן לומר בכורי, וגם למדרש היה לו לומר בן בכור, אבל אומרו שהוא בכור לו יתברך צריך ישוב. לכן יתכן לומר שאומרו בכורי הוא, יובן עם מאמרם ז"ל שאמרו (בר"ר סג, ח הובא ברש"י שם כה, כו) צא ולמד משפופרת שיעקב היה טיפה ראשונה. א"כ היטיב לומר בני בכורי, כלומר לי היה בכור, אבל לאנשים היה עשו בכור שיצא לאויר העולם ראשון, אבל להקב"ה שבורא הטיפות יעקב הוא הבכור, כיון שנשלמה טיפת יעקב קודם לטיפת עשו: אמנם לכל זה יפלא, שהיה נראה מזה שגם עשו נקרא בנו, אבל הוא פשוט לא בכור, והתורה אמרה (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם לא שאר העמים, לכן לא יתכן לומר שכבר ידוע שלימות המשיח נאמר (זכריה יד, ט) יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכל האומות יכירו מלכותו יתברך כמו שנראה מכל הנבואות, ולכן נאמר בני בכורי ישראל, שהם האומה הראשונה שהכירו אביהם שבשמים, א"כ הם בכור לו, אבל שאר האומות יכירו באחרונה, וכולם יהיו בנים כאשר יכירו אביהם, אבל ישראל הם יהיו במעלת הבכור, ומה שנאמר בנים אתם ולא אומות על הזמן שקודם לימות המשיח אמר כן. וגם מטעם זה נקרא ראשית תבואתו (ירמיהו ב, ג), כי גם כל האומות עתידים להיות תבואתו להכיר בוראם, אבל ישראל הם ראשית, ועוד שזכו לתורה שנקראת גם כן ראשית (משלי ח, כב):

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה