אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק ז

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק ז

חלק מעשה מצרים - פרק ו

לענין האותות שנתן הקב"ה למשה המטה לנחש והיד מצורעת, כבר פירש רש"י על פי מדרשם (ג, יב) שתפס אומנותו של נחש ולקה בצרעת. והרמב"ן ז"ל פירש באופן אחר, ויתכן לדעתי היות הדברים כפשוטם, שמשה היה מתעצם לומר שישראל לא יאמינו לו, לפי שקבלתם מהאבות היתה שעתידים להשתעבד ארבע מאות שנה, ולפי זה נראה שמשה לא נתיירא באומרו לא יאמינו בי רק שלא יאמרו שמלאך נראה אליו, לא ה', ובהיות שאין מלאך עושה שתי שליחויות בפרט היפכיים זה לזה, הראה לו האותות הללו, וזה אמר הכתוב פרשת האזינו (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, שרצונו לומר כשיראו שימית ויחיה יתפרסם כי הוא הוא ולא מלאך כי אין המלאך עושה שתי שליחויות, וכמו כן פה כאשר רצה להראות שהוא נראה בעצמו למשה, נתן לו שלשה אותות, נגד אני אמית ואחיה, הנה היה אות הנחש שהיה מטה וחי ושב למטה, ונגד מחצתי ואני ארפא, היה ענין היד המצורעת שמחץ וריפא, והיה צרעת להיותו החולי הקשה להתרפאות מכל החולאים, ואמר ואין מידי מציל, שפירושו שאם ימחץ ולא ירפא אין אחר יכול לרפאתו ותשאר המכה קיימת, נגד זה נתן לו אות הפיכת המים לדם ושישארו דם. וזהו שנאמר והיו והיו לדם שני פעמים, לומר שכן יהיו ולא יהפכו עוד למים, ולפי דרכנו זה יתכן ג"כ ליישב דברי אגדה שדרשו ז"ל (שמ"ר ג, יב-יג) היותם על נכון, שכיון שנהפך לנחש ולא לבריה אחרת, וכן צרעת ולא מכה אחרת, יהיה הטעם על הלשון הרע כמו שדרשו ז"ל. אמנם סידור השלשה אותות וענינם על הסדר הזה, נתיישב היותם על דרך הכתוב שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו', כאשר ביארנו:

ובענין אומרו כי לא איש דברים אנכי, יש כמה ספיקות שההתעוררות נאות בהם: ספק ראשון והוא פלאי, היאך יתכן שמשה בתחילת הענין קיבל השליחות ואמר הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' ואמרו לי מה שמו וגו', ועוד שנית קיבל השליחות שהרי לא טען רק שלא ישמעו בקולו, והיאך יתכן שעתה שהשיב הקב"ה לו כל טענותיו שיבעט בשליחות מפני היותו כבד פה, וזה היה לו לומר טרם כל היותו כבד פה: ספק שני, אומרו כבד פה וכבד לשון, כי הפה יכלול כל איברי הדיבור שהם הלשון השיניים והחיך והגרון והשפתיים, ומה ענין אומרו כבד פה וכבד לשון: ספק שלישי, אומרו מי שם פה לאדם או מי ישום אילם, כי אומרו מי שם פה, היטיב לומר כן שהכוונה לומר שיהיה עם פיו, אבל אומרו מי ישום אילם אין לו ענין לענין זה, אבל אדרבה היא הנותנת:

ספק רביעי, שיפלא מאד על משה אדוננו על גודל סרבנותו נגד ה' לחזור ולומר לו בלתי שום טענה שלח נא ביד תשלח:

ספק חמישי, שהיה לו לומר בי ה' אל נא תשלחני, ולא לתת עצה להשם יתברך לומר שישלח ביד אחר:

ספק ששי, שכיון שנתרעם משה על הפה והלשון, היה ראוי להשיב לו מי שם פה ומי שם לשון:

ספק שביעי, אומרו אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר, שאין זו תשובה על טענתו, שהוא לא אמר שאינו יודע מה לדבר, אבל אמר שהוא כבד פה, ובפרק ה' התרנו הספק הזה:

אבל יתכן לומר בהיתר כל הספיקות הללו, כמו שאמרנו שמשה אדוננו כאשר ראה והכיר בטעותו שלא אמר להשם יתברך בתחילת הענין, שאינו ראוי לשליחות להיותו כבד פה וכבד לשון, אבל קיבל לעשות השליחות, והיה זה מגונה שקודם יקבל השליחות ואחר שהשיב טענותיו יאמר שאינו ראוי לשליחות. לכן נתנצל ואמר לפני השם יתברך שהוא אינו בעל דברים, רצה לומר אינו בקי בטענות, שאומרו דברים הנה הוא כאילו אמר טענות, כמו מי בעל דברים יגש אליהם (שמות כד, יד), שפירושו טענות. וזה אומרו שהוא אינו איש יודע בטיב טענות, שאם הייתי יודע בטענות תיכף בראשונה היה לי לומר שאני כבד פה וכבד לשון קודם שאקבל השליחות. באופן שהכניס פרכתו ונתנצל פה לומר שמאז דברו אליו היה לו לומר שהוא כבד פה וכבד לשון, וזה אומרו גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וגו':

ומה שנאמר כבד פה וכבד לשון, לדעתי כבד פה שב אל כללות הפה שהם השפתיים והלשון והחיך והשיניים והגרון, וכבד לשון רצה לומר שהיה כבד בפיו הלשון של המצריים, שכבר היה זמן רב שיצא משם ושכח לשונם, ולכך אמר כבד פה וכבד לשון. וכדומה לזה אמר ישעיה (כט, יג) יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, שודאי יש לטעון שבכלל הפה הם השפתיים, אבל בגלות החל הזה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, שראיתי בקצת מקומות זריזים מאד בענין הפה להחמיר באיסור והיתר. מחמירים חומרות יתירות מאד, ובתפילה זריזים מאד. ולענין איסורים החמורים כריבית וגזל ושנאת חנם ודומיהם נכשלים מאד, אמרתי אכן זהו שנאמר בפיהם ובשפתם כבדוני, כי בפיהם נאמר על המאכל של איסור והיתר, ובשפתם נאמר על התפילה. ועל כן השלים הנביא ואמר (שם) שזו מצות אנשים מלומדה:

ונשוב לעניננו שלכך לא אמר לו הקב"ה ומי שם לשון רק מי שם פה שהוא כולל, ואומרו או מי ישום אילם, אמר כן כאילו יאמר אני עשיתיך במום זה וכך אני רוצה אותך, שכיון שאני שמתי בך המום הזה א"כ כבר ידעתי שיש בך מום זה, שלפי טבע הענין בכל שליחות שישלח מלך לזולתו יאות לשלוח איש שיהיה כבד פה כדי שלא ידבר רק באמצעות מליץ, כי אמנם השליח ידבר מה שהוא מצווה משולחו למלך ההוא, אבל לענות למלך על מה שיאמר לו צריך חריצות גדול, וזו היתה טענת משה שאינו איש דברים, ועל זה השיב לו השי"ת שכן הוא רוצה שיהיה כבד פה כדי שאהרן יהיה נביאו, כי כאשר ידבר השליח ע"י מליץ יהיה לו פנאי לחשוב מה להשיב למלך, משא"כ כאשר ידבר הוא בעצמו עם המלך בלתי מליץ, ובהיות שהשליח צריך להיותו בקי בדיבור וגם במענה לענות על דברי המלך, אמר לו הקב"ה כי אמנם על דיבור ראשון שהוא ידבר למלך אמר לו והוריתיך את אשר תדבר, ועל המענה שיצטרך לענות למלך, אמר לו שנתן אותו כאלהים לפרעה, ואהרן יהיה נביאו ומליץ שלו, באופן שיהיה לו פנאי לחשוב על התשובה, א"כ היותו כבד פה הוא יותר נכון לשליחות מן הבחינה הזאת, ואחר שביארנו שאומרו לא איש דברים רצה לומר שאינו יודע בטענות, הנה באה התשובה נכונה לומר והוריתיך את אשר תדבר:

ואומרו אחר כל אלה שלח נא ביד תשלח, לא ח"ו שהיה בועט בשליחות לבלתי לכתו לפרעה, אבל אדרבה זו היתה קבלת שליחותו יתברך והוראת רצונו להיותו שליח רץ ומהיר לדבר ה', שאומרו שלח נא ביד תשלח היא בקשה מאתו יתברך, שב אל מה שאמר לו השם יתברך ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי וגו' ואח"כ ישלח אתכם, ועל זה ביקש משה מאתו יתברך שאותה היד שהוא עתיד לשלוח שנאמר ושלחתי את ידי, שישלח אותה תיכף, והיה אומרו שלח נא ביד תשלח כאילו אמר בי אדני שלח עתה ביד שאתה עתיד לשלוח, לפי שאין אני איש דברים להרבות בטענות, ועל זה חרה אפו יתברך עליו, שהכוונה האלהית היתה בריבוי האותות והנפלאות כדי לפרסם האלהות, כמו שנאמר (שמות ט, טז) ולמען ספר שמי בכל הארץ, ובהיות שבקשתו של משה שישלח עתה אותה היד היתה כוונתו כדי למעט הדברים, כמו שאמר לא איש דברים אנכי, לכן השיב לו יתברך הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, ובזה השיב לו על מה שטען ששכח הלשון של המצריים, ושהוא כבד עליו, והוא כאילו אמר הלא ידעתי שאהרן שלא זז ממצרים הוא בקי בלשון ויהיה מליץ ביניכם, כאשר אמרנו:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה