מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשה מצרים - פרק טז
בענין שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, כתב רש"י ז"ל אם של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת. והרמב"ן כתב שירמוז לשרי מעלה. ולפירוש רש"י קשה כי מה היה התועלת ברקבון העץ ובהמסת המתכת הלזה יקרא שפטים. ולהרמב"ן קשה למה ילקו צבא המרום, ואם בעד עובדי השמש ילקה השמש אם כן עובדי הגלגלים היה ראוי שילקו הגלגלים. אבל לדעתי היה טלה לבד האלוה שלהם, וכל מי שהיה נולד בתחילת כניסת השמש בטלה היה תופסים אותו לאלוה או לקדוש. כמו שיש לאומות עד היום אנשים שתופסים אותם במעלה יתירה וקוראים אותם קדושים, וכל מי שנולד ביום חג שלהם קוראים אותו בשם חג ההוא. וכן היה מנהגם שאותם שהיו נולדים במזל טלה היו קוראים אותם כמו שקוראים בלשונם מזל טלה, ובאותם עשה שפטים כמו בבכורות. וזהו שנאמר (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים שגם אותם היו מקברים. דאם לא כן מה ענין סיפור משפט באלהיהם אצל הקבורה, כי אין שם הסיפור לבד צאתם לעיני כל מצרים שהיו מקברים והיו רואים ישראל יוצאים. ומה ענין סיפורו שם הרקבת העץ והמסת המתכת או המשפטים שעשה במרום: ומה שלא אמר לשון הכאה גם באלהיהם, לפי שהבכורות היו מתים פתאום, אבל אלהיהם על ידי יסורים רעים, לכן אמר לשון שפטים, ולא הוזכר בכתוב שהיתה יראתם זולתי הטלה, כמו שנאמר (בראשית מו, לד) כי תועבת מצרים כל רועה צאן, וכן תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו (שמות ח, כב), עוד חיזוק לדברינו אלה, מה שנאמר בירמיה (מג, יג) ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת בתי אלהי מצרים ישרוף באש, והנה מה שנאמר בית שמש, כבר פירש רש"י ז"ל שלא היה השמש עבודת מצרים רק שבויי סנחריב עשו המזבחות ההם, אבל באלהי מצרים אמר שישרוף בתיהם ויוליכם בשבי, ולא יפול לשון שבי בפסילי עץ ומתכת או בצלמי צבא מרום רק באנשים: ובמה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', יפלא שהדברים הללו שדיבר משה אל פרעה דבר אותם, כמו שנאמר (שמות יא, ח) וירדו כל עבדיך, ואומרו (שם ז) למען תדעון לשון רבים, נראה שלא היה מדבר עם פרעה, ואין מחוק המוסר שידבר אדם המלך ויכלול עבדיו עמו, ולעולם לא נאמר רק למען תדע בלשון יחיד, וכשאמר (שמות ט, ל) טרם תיראון מפני ה' אלהים, ביאר הדברים ואמר אתה ועבדיך, אבל סתם שיכלול העבדים עם המלך אין זה מחוק המוסר, ועוד שאמר (שם ה) מבכור פרעה, וכן היושב על כסאו, נראה שלא היה הדיבור עמו, שהיה לו לומר מבכורך היושב על כסאך. אבל יתכן שמשה כאשר אמר (שמות י, כט) לא אוסיף עוד ראות פניך, תיכף הפך פניו כלפי העבדים עם היותו לפני פרעה, ולכך דיבר פעמים לנוכח ופעמים לנסתר: ומה שטענו ג"כ המפרשים על אומרו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, ורש"י פירש שלילה הוא רשות למחבלים. והרמב"ן טען עליו ופירש שציוה כן כדי שלא יפגע בו אדם ולא יסתכל וכו'. וגם זה זר כי לא יתכן, שאם כן המצריים שיצאו היו מסתכלים ח"ו. אבל לדעתי יהיה הענין בטחון, שזה ידוע שכאשר ישמעו העם צעקה בעיר יצאו מפתח ביתם לדעת מה זה מפני יראתם פן תדבקם הרעה, לכן הבטיחם שלא יפחדו מחמת צעקת המצריים, ושלא יצאו מפתח ביתם, והיתה גם כן מצוה, שבהיות גלוי לפניו שהמצריים ימהרו לשלחם לכן ציוה להם שלא יצאו בדבר המצריים בלילה עד הבוקר, שלא יראה כעבדים הבורחים, כמו שנאמר (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח, שמה שנאמר פרשת ראה (דברים טז, א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, כבר פירשו ששב אל הרשות הניתן מאת פרעה שהיה בלילה, זהו לפי דרכו של רש"י, אמנם על פי דרכנו יתכן מאד שהיה ציווי גמור כדי שהמשחית לא ינגוף אותם כיון שניתן רשות למשחית, ולא היה נמנע רק מן הבתים שהיתה שם השכינה שורה: