אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק טו

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק טו

חלק מעשה מצרים - פרק יד

מה שנאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש וגו', שעם היות שאמרו שאין טעם במצוות (ראה טור יור"ד סימן קפ"א ובב"י שם, שו"ת הרשב"א ח"א סימן צד, שם ח"ד סימן קנג, תוס' ב"מ קיג, ב ד"ה נימא), וכמו שהשיגו האחרונים (ראה תפארת ישראל למהר"ל פרק ו') על הרמב"ם ז"ל (מורה נבוכים ח"ג פרק מ"ח, וברמב"ם פ"ח מעילה ה"ח וראה גם ברמב"ן דברים כב, ו' חינוך מצוה תקמה ועוד), עם כל זה נראה ודאי שמה שאמרו כן הוא, לומר שאין לבקש טעם למצוות, אבל כאשר יהיה טעם מבואר, אין זה חסרון אל המצוה כלל. ועל זה כתב הרמב"ן ז"ל קצת טעמים בקצת מצוות ולא בכולם, וכן נראה לתת טעם מתקבל למצוה ראשונה שצונו השי"ת לקיחת השה לפסח ד' ימים קודם שחיטתו. וכבר ר' מתיא בן חרש (ילקוט שמעוני שמות יב, קצה) גם כן נתן טעם כמו שכתב רש"י ז"ל (שמות יב, ו), אבל איננו טעם מספיק למה ד' ימים ולא ג' או ה':

ואמנם לבוא אל טעם זה נקדים במה שאמרו ז"ל (הובא בטור או"ח סימן ת"ל) שנקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח לפי שבו נעשה נס גדול, שפסח מצרים היה יום ה' ועשור היה בשבת. והיו רואים המצריים שלוקחים אלהיהן וקושרין בכרעי מיטתן ושיניהם קהות שאינם רשאים לומר להם דבר, ובדבריהם אלו ז"ל יקשה שלא מצינו שהוקבע זכר לנס ביום שהיה הנס באותו הזמן כל כך ימים בשבוע, שאין אנו מקפידים רק על כמה ימים בחדש שיציאת מצרים היה בי"ד. ומגילה נקראת בי"ד וחנוכה בכ"ה, ואין אנו רואים באיזה יום מן השבוע היה הנס בראשון או בשני או בשלישי, וא"כ היה לנו לקרוא יום עשירי בניסן יום גדול כיוז שבו נעשה נס גדול. אמנם נראה שבנתינת הטעם אל מה שציוה השם יתברך לקחת השה מעשור לחדש יובן ויתיישב גם זה, והוא שלהיות ירידת ישראל למצרים ויציאתם משם הכל אל תכלית שיתפרסם אלהותו יתברך בעולם שהוא בראו וחידשו יש מאין, שמי שלא חידש הטבע יש מאין לא יוכל להרסו ממה שהוטבע בו. וכאשר נתפרסם באותם הנסים שעשה הקב"ה במצרים ביטול הטבע והריסתו, נתפרסם שהוא ברא העולם יש מאין:

ועל כן רצה השם יתברך שיקחו את השה בעשור לחדש, מפני שהיה שבת שהוא אות כי ששת ימים ברא ה' את השמים ואת הארץ. וכאשר נתפרסם למצריים זה כמו שנאמר (שמות ז, ה) וידעו מצרים כי אני ה', עד שהיו רואים קושרים אלהיהן לשחטו והיו שותקין והיו שיניהם קהות, נתפרסם פחיתות אלהיהם, שכבר ראו במופת שיש אלוה שברא הכל יש מאין, ולא היו מחשבין אלהיהם לכלום, וקודם אותה השבת היו כל השבתות פחותים במעלה בעיני האומות, שלא היו מאמינים בו רק בקדמות. אבל אותו השבת נהיה באמת גדול מאד כי כבר ראו שה' ברא הכל יש מאין והוא אשר לו הכוח להרוס הטבע, וכיון שמצות ה' היתה לקחת השה בעשור לפי שהיה שבת, להגדיל את השבת לעיני המצריים, על כן אנו קוראים השבת שלפני הפסח שבת הגדול, יהיה עשירי בניסן או י"ב, ובדרכנו זה יתיישבו הדברים על נכון:

ומן הטעם הזה בעצמו רצה השם יתברך שיתחילו למנות החדשים מניסן, והוא ראש השנה למלכים לכולי עלמא (ראש השנה ב, א), דאמר (שם י, ב) שבתשרי נברא העולם, ואפילו שאז היה השבת הראשון אשר בו שבת וינפש, אפילו הכי כיון שלא נתפרסם בעולם רק עד שבת שלפני הפסח שהוא בניסן, שאז נתפרסם מלכותו יתברך קבעוהו ר"ה למלכים, דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והוא הממליך מלכים מלך מלכי המלכים, ועל זה הסמיך מצותו על החדש שיהיה ראש לחדשים, וסמוך לזה שציוה על לקיחת השה, להיותם שתיהם מטעם אחד שכאן נתפרסם יכולתו ומלכותו יתברך לנצח:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה