אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק ד

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק ד

חלק מעשה מצרים - פרק ג

אומרו אשר לא ידע את יוסף, יתכן לפי הפשט שאמר הכתוב שלא ידע את אמונתו של יוסף, שאם היה יודע אמונתו עם המלכות לא היה חושד את הנמשכים ממנו שיהיו מורדים במלכות, שאם היה חושדם אין טעם שלאהבת יוסף או בשביל הטובה שעשה להם יהיה המלכות בסכנת מרידה:

ובאומרו הבה נתחכמה, כתב הרמב"ן ז"ל שהיתה החכמה מפני המשפט שלא היה רוצה להרגם בחרב. ונכנס ז"ל להידחק בזה מה שלדעתי אין צורך, כי יתכן שגם קודם העינוי הזה היו ודאי עובדים למלך והיה המלך עושה אנגריא בהם כמנהג, ועתה לא נתחדש רק מינוי השרים על המסים, ובא האות היות הדברים כן, שלא נאמר ויתן עליהם מסים כמו שנאמר (אסתר י, א) וישם [המלך אחשוורוש] מס על הארץ, רק וישימו עליו שרי מסים, כי קודם לכן היו עושים בהם אנגריא לעבוד המלך, ככל המלכים שעושים אנגריא באנשים שהם כבושים תחת מלכותם כשהמלך צריך לעבודה, אבל לא היתה אנגריא קבועה, עד שפרעה גזר לעשותה קבע. ועשה זה שכשאין אנגריא קבוע אין שם שרים קבועים, אמנם אחרי ששם עליהם אנגריא קבועה, שם עליהם שרי מסים, וההתחכמות היה שיכנע לבבם, וגם שיעשו אנגריא חוץ לעיר לבנות פיתום ורעמסס, וכן כל עבודה בשדה, שבכל יום היו מוכרחים ללכת שם ולעבוד עבודה קשה, שהדרך ממעט פריה ורביה. וזהו עינוי כמו שנאמר (תהלים קב, כד) עינה בדרך כוחי, וכן אמרו רז"ל (כתובות סב, א) כי הטיילין עונתן בכל יום והפועלים שעושים מלאכה בעירם עונתן שתים בשבוע, ואם עושה מלאכה בעיר אחרת ובא ולן בכל לילה בביתו אחת בשבוע מפני טורח הדרך, והאיך יהרוג אותם בחרב כמו שכתב הרמב"ן והוא צריך בהם לאנגריא של המלך ולמלאכתו, והכתוב מכריז שהיו תוהים על ששלחו אותם ואומרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו (שמות יד, ה), וזה גם כן טעם אומרו ועלו מן הארץ, שהיה ודאי ירא שלא ילכו להם כפשוטו. אבל לא היה רוצה בריבויים ביתר עז עליהם, ליראתו מן המרידה, וזה היה צריך לחכמה ולעצה כדי שיתרבו לפי הצורך העבודה ולא יותר, כאשר יתבאר עוד:

ואמנם ענין אומרו ויעשו להם בתים, פירש רש"י על פי האגדה בתי כהונה ובתי לויה, שכן אמרו רז"ל (סוטה יא, ב, שמ"ר א, יג) גם כן ששפרה ופועה היו יוכבד ומרים, ויש אומרים יוכבד ואלישבע, וכבר יפלא מאד זה כפי הפשט, שהיאך יעלה על לב שפרעה יצוה לעבריות שהם בעצמם יהרגו ילדי העבריים. ועוד יש לשאול מה שנאמר ותיראן המילדות את האלהים, ועוד וייטב אלהים למילדות, וכן חזר לומר ויהי כי יראו המילדות, ואם היו הצדקניות ההם, מה זאת החזקת הטובה על שיראו את האלהים והלא דין הוא, שאמרו (סנהדרין עד, א) יהרג ואל יהרוג. אמנם נראה, שעם היות שרז"ל דרשו כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שאומרו ויעש להם בתים, לשון עבר, יובן ודאי שכבר נעשו להם הבתים ההם, ולא על העתיד, ועוד היאך יתכן לומר שהצדקניות ההם לפי שלא הרגו הילדים שהם חייבים מיתה עליהם אפילו מצד מצות בני נח, שיוחזק להם טובה ויאמר הכתוב שלכך זכו לבתי כהונה ומלכות, אבל ודאי מדרשיהם ז"ל הם על יסוד קבלתם האמיתית שיוכבד ומרים קיבלו שכר לענין שזכו לבתי כהונה ומלכות כאשר יתבאר, והפשט לא יזח:

וטרם שנבוא אל ביאור פשט הכתוב הזה וקיום דברי האגדה גם כן, נדקדק בקצת התעוררות אשר מהם נגיע אל הביאור הנזכר, ונאמר שהענין נבוך בראותנו שישראל היו בארץ גושן כמו שנאמר (שמות ח, יח) אשר עמי עומד עליה, ולפי מה שנאמר (שמות יא, ד) אני יוצא בתוך מצרים נראה היותם במצרים, ושם נאמר גם כן (שמות יב, יג) ופסחתי עליכם שדרשו ז"ל (מכילתא בא ז) מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, כנראה שהיו במצרים. וכן נאמר (שמות ג, כב) ושאלה אשה משכנתה או מגרת ביתה, ואם כן נראה שהיו במצרים. ולא יתכן לומר שכל זה נאמר על גושן, כי אין ספק שגושן היתה עיר קטנה ואנשים בה מעט, ואיך יתכן שכל הרכוש הגדול לא לקחו כי אם מארץ גושן, ועוד שהכתוב מכריז (שמות יב, לו) וינצלו את מצרים: אבל ידמה לדעתי שיעקב ובניו היו בארץ גושן, עד שפרו ורבו ולא יכלה הארץ לשאת אותם כי היו רבים מאד על פני השדה ועל שפת היאור, כאשר עד היום זה הם הישמעאלים וילדיהם כולם על פני השדה בשפת היאור, שאין להם בתים לדור בהם, וכן היו כל בני ישראל, כמו שנאמר (שמות א, ז) ותמלא הארץ אותם, ושם היו פרים ורבים על פני השדה, כמו שדרשו ז"ל (סוטה יא, ב) במה שנאמר (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים, ששם היו נזקקים לבעליהם, ולכן נאמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי, שהכוונה לומר שבשדה היתה עיקר הפריה והרביה, שאם היתה הכוונה לומר באומרו רבבה כצמח השדה על עוצם ריבוי, כבר מיעט ההבטחה שהיתה להיותם כעפר הארץ וכחול וכוכבים, אבל יתכן כמו שאמרנו שהיו ממש פרים ורבים בשדה כצמח השדה, ולא נשארו בגושן רק מתי מעט אשר הכיל להם המקום, ולא היו המצריים בגושן כלל כמו שנאמר אשר עמי עומד עליה:

והנה פרעה לא היה התחכמותו למעטם ממה שהם, אבל היה התחכמותו שלא יתרבו יותר, כמו שנאמר פן ירבה. וכבר ראוי לשאול מה היתה כוונת פרעה, שאם היתה כוונתו להרוג כל הזכרים, הלא סוף הענין תכלה כל האומה, ואם היה רוצה בכליונה למה לא יכלה אותם בחרב. וכבר כתב הרמב"ן שהיה נראה גנאי דומה למרד למלך שיהרוג עם כבוש תחתיו. ואין זה מספיק שהריגת הילדים אשר לא חטאו הוא ודאי יותר אכזריות ויותר מרד מזה. ומה שכתב הרמב"ן שהיה מראה פנים לעצמו שהוא עושה בסתר, אינם דברים ולא מנהג הדיוט כן, כל שכן שאינו מנהג מלך לעשות בסתר, ועוד מי מעכב על ידו שלא יעליל עליהם שהם מורדים במלכות, ועל ידי עלילה זאת יהרגם. ועוד שהכתוב מכריז שהיו תוהים על עבודתם, ואומרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. לכן ודאי נראה כמו שאמרנו, שהיה רצונו בהם אבל לא בריבויים יותר מדאי, מפני היראה שלא ימרדו, כפשט הכתוב שנאמר ונלחם בנו, ולא היה חפץ בכליונם, אם כן ראוי לשאול מה היתה כוונתו בהריגת הזכרים, שאדרבה הם ראויים לעבודה יותר מן הנקבות:

לכך נראה שפרעה היה מתחכם בזה שלא יתרבו ממה שהם וגם לא יתמעטו, וזה היה צריך התחכמות גדול, ולא היה רוצה להרוג הגדולים שהם ראויים לעבודתו, וכל מחשבות לבו היו לתועלתו לא לכלותם. כי מי הוא המלך אשר לו עבדים שירצה לכלותם, ואדרבה קונים עבדים בכסף מלא. אבל הענין היה שכאשר נראה בעיניו שאם ישראל יתרבו עוד, תפול יראת מרידה למלכות, ובאותו הכמות שהיו לא היה לו חשש מרד, כמו שנאמר פן ירבה, הנה אמר להרוג הזכרים שלא יתרבו, אבל החיה הנקבות, שכאשר יראה שיתמעט הזכרים יותר מדאי ואינם כדי עבודתם של מצרים, הנה ידוע שזכר אחד מספיק לכמה נקבות, ובדרך זה היה בטוח שלא תחסר עבודתו, וגם שלא יתרבו עד שיוכלו למרוד בו. ולא היתה גזירת פרעה להרוג הזכרים, רק לאותם הפרים ורבים על פני השדה, ולכך הקדים לומר ותמלא הארץ אותם, שעל אותם שמלאו את הארץ ביקש התחכמות, לא על אותם שהיו בארץ גושן. וראה שבשגם יתמעטו וימותו כל הזכרים מהם, כבר ישארו זכרים שיספיקו אחרי היות שם הרבה נקבות, עד שבהתחכמות זה היה מתמיד לו עבדים כפי הצורך, ולא היה מתיירא ממרד, ולכך צוה למילדות להרוג הזכרים:

והמילדות שנאמר שהיו שתים, יש לשאול מה שכבר טען הרב אבן עזרא, שהיאך אפשר שיהיו שתי מילדות לכל כך עם רב. והשיב הוא שהיו שפרה ופועה שרות על המילדות, ולכן ציוה להם, אבל הציווי היה לכל המילדות. אבל יתכן לומר קרוב מזה סמוך אל מה שאמרו רז"ל (סוטה יא, ב) שפרה שמשפרת את הולד ופועה שמפעפעת, שזה ידוע עד היום שהיולדת כאשר תלד המילדת, נותנת הולד לזולתה והיא מתעסקת לשפיר, ואם כן הם שני מינים ושניהם נקראים מילדות, באופן שמה שנאמר כאן ויקרא פרעה למילדות, רצה לומר לשני מיני המילדות, ששם מין האחת שפרה ושם מין השני פועה, ואת כולם קרא, אבל ודאי לדעתי היו המילדות מצריות לא עבריות, ומה שנאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, רצה לומר שמילדות את העבריות לא שהם עבריות. וזה יהיה פלא שעם היותם מצריות היה בהם יראת אלהים ולא עשו כדבר פרעה. וזה אומרו וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד. שיש לשאול למה התחיל בלשון יחיד וירב העם והשלים לשון רבים ויעצמו. אבל נראה היות פירושו, שע"י זה נתעשרו המילדות ע"י ריבוי העם. ואומרו ויעצמו, שב אל המילדות שנתעשרו, וכבר נאמר (בראשית כו, טז) כי עצמת ממנו מאד על העושר, ולכן נאמר לשון רבים שב אל המילדות: וכאשר ראה פרעה שלאותם בני ישראל שהיו על פני השדה לא הועילה לו תחבולת המילדות, לפי טענתם שאמרו כי לא כנשים המצריות, הנה ביקש לו דרך אחרת, ועשה בתים במצרים שישבו בהם אותם בני ישראל שהיו על פני השדה. ועל זה נמשך ואמר סמוך לזה שעשה להם בתים, ואז ציוה לעבדיו להשליכם ליאור, והנה ודאי לא היה הציווי לכל העם, שאם כן היו צריכים כל העם ללכת בכל בתי ישראל לבקש הילדים לקיים מצות המלך. אמנם אחר שעשה להם בתים ביניהם, ציוה לכל שכן הקרוב לבית העברי שיראה הילד שישליכהו ליאור, ומה שהוא ציוה גם כן לכל עמו להרוג הילדים, אחר שעשה הבתים הללו לבני ישראל, היה לשתי תועלות מועילות להשלמת כוונתו, תועלת ראשונה, שהמילדות אמרו לו בטרם תבא אליהם המילדת וגו', ואמרו כן לפי שהמילדות היו במצרים, והם היו על פני השדה, אם כן טרם תבוא אליהם ממצרים הם יולדות, ולכך הביאם תוך מצרים ועשה להם בתים וגם למילדות עשה בתים אצלם. ותועלת שנית, שאם ינצלו קצת הילדים מידי המילדות, הרי ציוה לעמו שהם שכניהם שישליכום אל היאור. והודיע הכתוב ענין הבתים הללו שבנה במצרים לכוונתו הרעה: והשם יתברך פרע לו מדה נגד מדה, שפרעה הביאם תוך מצרים ועשה להם בתים שידורו בם להרוג את זכריהם, ושם בין כל בית ובית מישראל בית של מצרי, והקב"ה פסח על הבתים של ישראל והרג את בכוריהם, וגם ניצלו אותם כמו שנאמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, שזה לא היה להם אם היו נשארים בשדה. ולכך נאמר אני יוצא בתוך מצרים, שבגושן לא היו שם כלל מצריים, כמו שנאמר גם כן בהדיא אשר עמי עומד עליה. ובזה יתיישב שבאהרן לא הוצרכו להצפינו, לפי שעדיין לא עשה הבתים, והגירושין שדרשו ז"ל (סוטה יב, א) שעשה עמרם, לא היה רק אחרי עשיית הבתים תוך מצרים:

ולהעמיד דברי מדרשם ז"ל, יתכן לומר שהשרות שהיה להם המינוי על המילדות, היו יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע, אחת על המין שמשפרת ואחת על המין שמפעפעת, אמנם לא היו המה בעצמם מילדות, וכשקרא פרעה למילדות, לא קרא רק המילדות, ועליהם יקרא תגר למה לא הרגו הילדים, לא על השרות שלהם שאינם מילדות, ועליהם נאמר שיראו את האלהים, וכאשר עשה פרעה לבני ישראל אשר בשדות בתים תוך מצרים, הנה ודאי עשה גם כן בתים לשרות של המילדות הממונות על המכס, ועל זה דרשו שפרעה עשה להם בתים, והקב"ה עשה להם בתי כהונה ומלכות, והיה בשכר שהם שתיהם עמדו לדבר על לב המילדות המצריות לבלתי הרוג הילדים, ובדרכנו זה יתיישבו המקראות על פשוטם, ומדרשם ז"ל לא יזח כלל:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה