מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשה מצרים - פרק ב
אחרי שביארנו היות ירידת אבותינו למצרים לתכלית השגתם הטוב המוחלט, עוד נבאר מראה בין הבתרים ונאמר הספיקות שנתעוררנו כבר בהם בחלק ב' פרק ח' ט' י', ועוד קצת ספיקות אשר לא הזכרנום שלא הוצרך ביאורם שם, אבל לא נזכיר כל ביאור דברי המראה, רק הספיקות הנוגעים אל ענין בשורת ירידת מצרים האמורה שם, כדי שיקל עלינו ביאור הענינים הנמשכים ממנה להם:
תחילה על אומרו אנכי מגן לך, שאין זו בשורה, שהנרדף הוא צריך למגן לא הרודף, אם כן בשרו שיהיה נרדף ושהוא יהיה מגן לו:
ספק ב', אומרו מה תתן לי, שאם הכוונה לומר כמו שכתב הרמב"ן ומה יהיה שכרי בלא בנים, לא היה לו לומר רק למה זה תתן לי, כמו שאמר עשו (בראשית כה, לב) למה זה לי בכורה, וכן רבקה אמרה (שם כז, מו) למה לי חיים, כי כשהאדם כוונתו לומר שאין לו צורך בענין אחד, יאמר למה זה לי, ולא יאמר מה תתן לי: ספק ג', אומרו ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, ובאמירה זאת לא אמר דבר, שאם הכוונה היה לומר שהעבד יירש אותו, כבר אמר אח"כ ובן משק ביתי יורש אותי, ואם כוונתו כמו שפירש רש"י ז"ל ואילו היה לי בן היה בני ממונה על שלי, אם כן זה היפך מה שאמר קודם מה תתן לי, כי אומרו מה תתן לי, רצה לומר שאין לו צורך בממון אחרי שאין לו בנים, וכאן אני רואה שהוא חושש על שהעבד ממונה, הרי שהוא חפץ בממון וחושש לו:
ספק ד', אומרו דמשק אליעזר, ורז"ל דרשו (יומא כח, ב) שדולה ומשקה מתורתו של רבו, שלפי מדרשם זה מה היתה כוונת הכתוב, שבשום מקום לא הזכירו בשם זה, וראה כאן להזכירו בשם זה סותר לטענתו, שכל טענת אברהם היתה על היותו מצטער שעבד יורשו, והיאך יזכירהו לשבח בהיותו דולה ומשקה מתורתו, והרי זו טענה לשלא יצטער כל כך אם יירשנו כיון שהוא דולה מתורתו:
ספק ה', אומרו ואנכי הולך ערירי, כאילו הוא מתייאש מלהוליד, והלא באותם הזמנים היו מולידים זקנים הרבה ממנו:
ספק ו', היאך יתכן שתהיה המראה ההיא עם כל ההבטחות האלו לענין תועלות מדומות אשר הבל המה, וראש המאמינים יעשה כל כך עיקר מהם, עד שהוא דואג שהעבד יירש הממון אחריו, או שהעבד יהיה ממונה על הממון:
ספק ז', אומרו לא יירשך זה כי אם היוצא ממעיך, והיה מספיק אומרו אשר יצא ממעיך הוא יירשך:
ספק ח', אומרו והאמין בה' וגו', שנראה שמה שאמר לו בפעם ראשונה והבטיחו על ריבוי הזרע, כמו שנאמר (בראשית יג, טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, יראה שח"ו אברהם לא האמין, וזה לא יתכן:
ספק ט', לחקור הכוונה על אומרו ויחשבה לו צדקה, ומה ביאורו: ספק י', אומרו במה אדע כי אירשנה, והוא מופלא שכבר חשבוהו כמהרהר אחר מדותיו במדרשם ז"ל (נדרים לב, א):
ספק י"א, מה האות שהגיע אל אברהם באלו המשולשים, עד שחייבו אמיתות ההבטחה ההיא, ואם היה הענין רמז כמו שפירשו, אם כן היאך הובטח על ידי הרמזים יתר עז על ההבטחה ראשונה, ומנין לו שיתקיים ענין הרמזים ההם:
אמנם יתיישב דעת המשכיל בכל הספיקות האלו במה שאמרנו, כי זאת הבשורה אשר בשרו היותה בשורה טובה ומופלגת, גם יתבאר היטב אחרי ישוב הספיקות הנזכר במקראות אשר הזכרנום. ונאמר שאחרי שאברהם השיב למלך סדום (בראשית יד, כב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, שאמר כן להיות רצונו להכריז אלהותו יתברך ולפרסם שהוא אדון הכל וחידש הכל יש מאין, לכן אמר לו הקב"ה שכן יתמיד וישקוד על הפרסום ההוא ושלא יירא, ולהראות לו אהבתו הנעימה אליו אמר אנכי מגן לך, שאין ספק שאחרי שהוא יהיה מסלק ומכזיב אמונתם גם הם ירדפוהו ויבקשוהו לסלקו מן העולם, ועל זה היה צריך למגן. ועוד הודיענו, כי כשהקב"ה יציל את הצדיק מיד האויב על ידי איבוד והמתת האויב לא תתפרסם עוצם אהבתו אל הצדיק, שאפשר שאיבודו ומיתתו של האויב ההוא היה מפני רשעתו ממקום אחר, ולא מחמת אהבת האל יתברך את הצדיק ההוא, אבל כשהקב"ה מציל את הצדיק על דרך היותו מגן לו ולא יניח לאיש לעשקו, הנה בזה תתפרסם עוצם אהבתו יתברך אל הצדיק ההוא, וכן היה אומר דוד (תהלים ג, ד) ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, שפירושו שכשהקב"ה הוא מגן בעדו זה הוא כבודו, לפי שתתפרסם אהבתו אליו, כאשר הורחב הביאור שם במראה בין הבתרים:
ואחר שאמר לו השי"ת שהוא מגן לו, אמר לו שלענין ההכרזה שהוא משתדל בכל עוז לפרסם אלהותו יתברך שכרו הרבה מאד, וכאשר שמע אברהם ששכרו הרבה מאד על ענין ההכרזה שהוא משתדל בה, אמר ה' מה תתן לי, כלומר אם תתן לי שכרי, שפירוש מילת שכר הוא חילוף עבודת ההכרזה שאני עושה, הנה יהיה מעט מזעיר, לפי שאין ההכרזה שאני עושה בעולם כוללת לכל הנבראים, כי אני הולך ממקום למקום להכריז ערירי, רצה לומר יחידי, עם בן משק ביתי, [שגם] הוא דולה מתורתי, ובהיותנו שני אנשים לבד אי אפשר לנו לעשות הפרסום כראוי. וזה אומרו מה תתן לי: ואמר עוד הן לי לא נתת זרע, לא ח"ו שהיה לו ספק על ההבטחה שהבטיחו, אבל רצה לומר שאם היית נותן לי זרע מימי הבחרות, היו גם כן זרעי בעוזרי לענין ההכרזה, ולכך אמר שגם ההכרזה הזאת שאני עושה, בן ביתי יורש אותי בפעולה הזאת, ואחרי מיתתי הוא לבדו ידלה מתורתי, כי כבר היה בטוח שיתן לו זרע כמו שהוא יתברך הבטיחו, אבל היה ירא פן יתן לו הזרע סמוך למיתה, שלא יספיק לו הזמן ללמד לזרעו אמונותיו שיכריזו גם הם, ולכך השיב לו השי"ת שלא יירשנו זה, רצה לומר לא יירשך זה העבד בפעולה הזאת, אבל עבד אחר, והוא יהיה יוצא ממעיך שעל ידו יתפרסם אלהותי, ובהיות שתאוות לבו של אברהם וכל מגמת פניו היתה שתהיה ההכרזה בשלימות, ועם היות שיבשרהו בזרע לא יספיק לו לתשלום כוונת ההכרזה אם לא יהיה ריבוי מופלג, לכן בישרו שיהיו ככוכבי השמים, וגם במראה הזאת לא אמר לו כעפר הארץ אבל אמר ככוכבים, כלומר שכמו שהכוכבים מאירים לכל העולם ומספרים כבודו יתברך, כמו שנאמר (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, כמו כן יהיו זרעו שיפרסמו אלהותו יתברך בכל העולם, כי בקשת אברהם ותאותו על ריבוי הזרע, לא היתה כוונתו רק להשלים על ידם כוונתו השלימה בענין הפרסום באלהות, דאם לא כן אין ריבוי הזרע בשורה לחכם כלל, שכמו שזרעו יקרא זרעו, ג"כ יקרא זרעו של אביו, וימשך עד אדם הראשון שכולם זרעו, כי ברכת ריבוי הזרע לאברהם, הרי גדולה ברכת תרח על ברכתו, שאם זרעו של אברהם הוא אלף אלפי אלפים הרי זרעו של תרח אלף אלפי אלפים ואחד, אמנם אין ספק שכל בשורה על ריבוי הזרע לאדם הוא בשורת קיום מינו באמונותיו ובדעותיו, לא הריבוי במה שהוא ריבוי:
והנה אחר שאמר לו השם יתברך כי שכרו הרבה מאד, האמין אברהם שהקב"ה יתן לו טובה הרבה, אבל לא יהיה נקרא שכר רק צדקה יקרא, כי השכר לא יאמר רק על מה שהוא חילוף העבודה, ובהיות בעיני אברהם פעולתו בהכרזה קטנה מאד לרוב ענותנותו לכך אמר כן, וכאשר ראה השי"ת שאברהם האמין שיתן לו טובה הרבה אבל דרך צדקה, שדרך שכר לפעולתו יהיה מועט, אמר לו הקב"ה אתה חושב שהשכר שאמרתי לך שהוא הרבה מאד הוא לסיבת ההכרזה לבד, וכיון שאין ההכרזה כוללת גם השכר יהיה מועט, כך עלה במחשבתך, אבל אין הדברים כן, שקודם שהתחלת להכריז אני הוא שהוצאתיך מאור כשדים לתת לך הארץ, אם כן מאז שכרך קצוב [לפני ואינו] בשביל ההכרזה. וזה טעם סמיכות שהסמיך הכתוב אומרו אני ה' אשר הוצאתיך וגו' אל מה שנאמר ויחשבה לו צדקה:
ובזה ייטב טעמו מאד, שכאשר אמר לו שהוציאו לתת לו הארץ לרשתה, אמר במה אדע כי אירשנה, שפירושו מנין לי ראיה שהיא ירושה לי, הרי יאמרו לי אומות העולם שגזולה היא בידי, וכמו שדרש ר' יצחק (ילקוט שמעוני שמות יב, קפז הובא ברש"י בראשית א, א) שהתחיל התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים (תהלים קיא, ו), אם כן אומרו כאן אברהם במה אדע כי אירשנה, לא ח"ו שהיה מסתפק בנתינת הארץ, אבל היה מבקש לקבל התורה מאת השי"ת, כדי שיפורסם שהקב"ה הוא אדון כל והוא נתנה לו, כי כאשר ראה שבשרו בריבוי הזרע ואח"כ בנתינת הארץ, אמר אם זרעי בריבויים יקחו הארץ מיד הכנעני, יתחלל שם שמים באמרם אומה שאומרים שיש להם תורת אמת והישרת צדק, הנה גזלו הארץ מיד הכנעני בריבויים, והיתה שאלת אברהם כאן מהשי"ת כמי שיתן מתנה לראובן, וראובן שואל ממנו השטר שיש בידו שהשדה שלו מימי קדם, שיוכל להראות שבעל השדה בעצמו נתנה לו ולא יאמרו גזולה היא, כמו כן אמר אברהם, אחר שהקב"ה אמר לו לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי היה מספיק שיאמר לתת לך את הארץ, כי קודם במראות שלפני זאת לא אמר לו רק לשון נתינה, אבל עתה שאמר לו לשון ירושה, לכך השיב במה אדע כי אירשנה, כאילו אמר במה אודיע שהיא ירושה ולא גזולה, ואל תתמה באומרי כן, שכן דרשו ז"ל (בר"ר י, ט) וינח ביום השביעי (בראשית כ, יא), הניח לעולמו, שהוא פועל יוצא: ועל זה השיב לו השי"ת והראה לו החמשה משולשים ההם, שיובן זה עם מאמרם ז"ל שאמרו (שבת פח א) בריך רחמנא דיהב לי אורין תליתאי על יד תליתאי בירח תליתאי ביומא תליתאי. שכבר יפלא לדעת מה היה אומרו בריך רחמנא דיהב לן וכו', כאילו נמשך תועלת גדול אלינו מהיות הכל משולש, עד שהיה בעל המאמר מייחד ברכה לשבח להשי"ת על היות הענין במספר משולש, וזה אין ספק כי מה לנו אם היו כולם מרובעים או מחומשים או משולשים, ומה לנו אם היו למשה עשרה אחים, או שהיה נותן התורה בחדש הראשון או ביום השני, אמנם במה שאמרנו יתיישב מאד, שאברהם כאשר אמר להשם יתברך במה אדע כי אירשנה, שהיתה בקשתו שיתן לו התורה, והקב"ה רמז לו את המשולשים, להורות לו על נתינת התורה, עד שהודיעו העתידות היות התורה משולשת והשליח משולש והאומה משולשת והיום יום שלישי, לכן אמר בעל המאמר בריך רחמנא וכו', כלומר ברוך שומר הבטחתו כמו שהראה לאברהם כן קיים דברו. ואומרו אורין תליתאי פירשוהו קצת היות הכוונה על תורה נביאים וכתובים, ויתכן יותר שנקרא משולשת שניתנה בשלשה זמנים, מילה לאברהם ושבת במרה ותורה בסיני, ובחלק ב' הרחבתי ביאור באופן אחר גם כן:
ונשוב לענין שעתה כאשר הראה השי"ת לאברהם מתן תורה ליישב דעתו, דהיינו השטר להראות שהוא אדון לכל, עוד ביאר לו תשובה על מחשבתו שחשב שעבד יירשנו, והוא אמר לו שאמת הוא שעבד יירשנו אבל אותו העבד שראה באצטגנינותו יהיו זרעו, ואמר לו איך יהיה עבודתם וכמה זמן ימשך להם בעבדות ומתי ישובו שם, כאילו אמר שמאת אשר יהיה זרעו עבד ושהוא יוציאם ויעשה דין למשעבדים אותם, מזה יודע בגוים שהוא אדון כל, כמו שנאמר (שמות ט, כט) למען תדע כי לה' הארץ, וכבר נתבאר בחלק ב' הנקרא מעשי אבות פרק מ"א חשבון הת' שנה וכן חשבון הת"ל שנה ששניהם צדקו יחדיו, ועוד יבוא ענין זה בביאור רחב בפירוש האגדה בס"ד, וגם בחלק שני פרק י"ט ביארתי טעם לאומרו דור רביעי ישובו הנה, וכן לא שלם עון האמורי: ואתה המשכיל כאשר יעלה לפניך לרצון לדעת מה עמדי בשלימות בענין כל המראה הזאת, שים עינך בחלק שני הנקרא מעשי אבות, ובפירוש ההגדה, ובפרק זה, ויעלו לך הדברים כולם במראה הזאת כאשר חורוני מן השמים על נכון, ואחרי הביאור במראה הזאת שהיתה בשורה לענין ירידתם למצרים ויציאתם ממנה, הנה אבוא אל ביאור המקראות שבאו במעשי יציאת מצרים מתחילת פרשת ואלה שמות: