אור ברסלב
מעשי השם חלק ב חלק מעשה מצרים - פרק א

מעשי השם חלק ב· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשה מצרים - פרק א

פרשת שמות:

הן בענין הנסים אשר סופרו בתורתנו, ראיתי קצת מחכמי אומתנו המתפארים בהתפלספותם ובפרט הרלב"ג בספר מלחמותיו, הרבה להשיב טענות ולהוציא הכתובים מפשוטם וימשכם בעבותות חדשים מקרוב באו לא שיערום יראי ה' וחושבי שמו, ובאמת קל להסיר מוסרותיו ועבותיו לנתק כפשתים אשר בערו באש, אולם יתחייב האריכות אשר שנאה נפשי, ועוד שאין זה המכוון המיועד מאתי בחיבור הזה. אמנם כי כן הכלל היוצא מטענותיו על הנסים הוא, שאם נניח שהש"י הוא פועל הנסים, אם כן תהיה פעולת שכל הפועל נכבדת מפעולתו יתברך, שפעולת שכל הפועל היא על הסידור הטבעי מתמדת, ופעולת הנסים היא הריסת הסידור הטבעי ובטולו, גם בידיעת הש"י פשט ידו לומר שאם ידיעתו היא עצמותו, אם כן בריבוי הידיעות יתרבה העצמות, וכן בהשתנות הידיעה ישתנה העצמות, ועתה אודיעך המשכיל את אשר אתי בענין הנסיונות והידיעה, וכאשר תשקיף השקפת עיון בדברי, הן תמצא היות טענותיו נופלות מאליהן. וכבר ידעת מה שכתבתי בחיבורי זה חלק ב' פכ"א בענין הידיעה, עיין שם, ואומר לך הצעות הצריכות לענין זה:

הצעה א. מה שכבר הוכחנו חלק א' בפרק י"ג שכל מה שברא הקב"ה משמים וארץ וכל צבאם, כולם לא נבראו רק להעשות מן האין נפש השלם נצחית, וא"כ כל מעשה שמים וארץ אינה רק מלאכה אחת. והעד שכן נאמר (בראשית ב, ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו, ולא אמר מלאכותיו, שגילה לנו הכתוב בזה שכל מעשה בראשית הוא לתכלית דבר אחד לבד, ועוד אמרנו פרק י' שמה שנאמר (בראשית א, כו) נעשה אדם, הכוונה שהבורא יתברך אמר כן לכל מעשה בראשית דרך ציווי להשלים כל חסרונותיו, כנוסח הברכה שתיקנו ז"ל (ברכות לז, א) וחסרונם על כל מה שברא, שר"ל שחסרון כל הנפשות שברא מוטל על כל מעשה בראשית. ואמרנו ג"כ שאומרו נעשה אדם, היה הודעה לכל מעשה בראשית שלא נבראו רק לעשות נפש השלם נצחית. ומה שנאמר (בראשית ב, ג) אשר ברא אלהים לעשות, שבה העשייה הזאת אל מה שנאמר נעשה אדם, כאילו יאמר אשר ברא אלהים לעשות את האדם שלם:

הצעה ב'. שכל הנבראים לא יוסיפו לו יתברך שלימות, אבל ברא הקב"ה כל הנבראים להוציא יקר מזולל, שהיא נפש השלם, מן האין המוחלט אל הנצחית, ונתחייב הענין להיות כן אחרי היותו יתברך מסולק מן החסרונות, לבלתי היותו מונע טוב מבעליו, כאשר הארכתי הביאור שם חלק א' פרק י"ג עיין שם:

הצעה ג'. שהידיעה הנאמרת בש"י היא השגחה, ואם נניח שהשי"ת משגיח בדבר פחות, יהיה חסרון בחוקו ח"ו, ועל פי הדברים האלה אמרתי שם בפרק ההוא שאין ידיעתו יתברך מקפת במה שעתיד האדם לעשות, כי הוא דבר פחות מאד אחרי שאין צורך באותה ידיעה לענין השגת נפש השלם נצחיותה, שהוא התכלית אשר לו נבראו כל הנבראים. ואחר שהוכחנו שכל הנבראים כולם לתכלית אחד והכל מלאכה אחת, א"כ אין כאן רק ידיעה אחת ולא תתרבה ולא תשתנה, ואותה הידיעה הוא עצמותו יתברך שאין לו תואר חוץ ממנו:

ואומר לך משל למה הדבר דומה, ועם היות מרחק רב בין המשל אשר אומר אליך והנמשל, לא אסור מלקרב הענין ויהיה מה שיהיה, והוא משל לצורף שידע לעשות גביע זהב, וידע שכדי לעשות יצטרך להבעיר עצים, ואחר ההבער צריך לכבותם לעשות פחמים, ואח"כ צריך לחמם הזהב באש כדי להתיכו ולהוציאו מן האש שיתקרר להקשותו כדי לרקעו בקורנס, הנה עם היות בפעולות הללו כמה הפכיות, בעירה וכיבוי והתכה והקשאה, הנה ידיעת כולם אינה רק ידיעה אחת והיא עשיית הגביע, שתיכף שעלה במחשבת הצורף לעשותו ידע הכל, ועל אותה הידיעה נקרא צורף, וגם אחר שעשה הגביע לא נתחדשה לו ידיעה. והזכרתיך מה שכתבתי חלק א' פרק י' שמה שנאמר נעשה אדם בצלמנו, היה זה ציווי לכל מעשה בראשית שיהיו כלים והכנה להגעת נפש השלם אל הנצחיות, וא"כ הנסים שנעשו לפרסם האמונה אשר ממנה ימשך הנצחיות לנפש השלם, הקב"ה הוא הפועל אותם וקדמה הידיעה בהם, והיא הפעולה הנכבדת מכל הפעולות, אחר היות נמשך ממנה התכלית אשר לסיבתו נבראו כל הנבראים, ובזה נתבאר לך היטב שכל ידיעה שאינה ענין צריך אל אותו תכלית אינה שלימות בחוקו כי היא פחותה מאד: ובזה ג"כ תבין ענין הנסים אשר אמרנו שהיא פעולה נכבדת, ושהקב"ה הוא הפועל אותם, וגם סידור הטבע המתמיד, הקב"ה הוא הפועל אותו, שגם הוא ענין לפרסם האמונה, אשר ממנה ימשך לנפש השלם הנצחיות. לפי שאי אפשר לעשות נסים, אם לא היה שם סידור טבעי מתמיד קודם להם, כי הוא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, ואם היה הנס מתמיד לא היה פלא כי איננו רק הריסת ההתמד, וזו היא כוונת רז"ל (בר"ר ה, ה) שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע, שרצו לומר בזה שכל הנסים שהם הריסת הטבע וכן התמד הטבע הכל פעולה אחת הן, שכולם הם להשלים הנפש ולהגעתה אל הנצחיות, שע"י ראות השלם התמד הטבעיות והריסתם יכיר היות אדון שברא הכל, והכתוב הודיע היות כל מעשה שמים וארץ מלאכה אחת, כמו שנאמר (בראשית ב, ב) מכל מלאכתו אשר עשה, ולא אמר מלאכותיו, ועם היותם רבים הענינים שנבראו ומתחלפים בחומר ומתחלפים בצורה, עם כל זה אחרי היותם לתכלית אחד, אינם רק מלאכה אחת, ומה שאמרו רז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים, כוונתם ז"ל על כל הנסים, ומה שלא אמרו כן רק על הים לבד, הוא לפי שקריעת הים ודאי יורה על חידוש העולם יותר משאר הנסים, והעד מה שנאמר (תהלים קיד, ז) מלפני אדון חולי ארץ: וכבר ראיתי מי שחשב שעמידת השמש ליהושע היה יותר נפלא להיותה בשמש, והיתה טענתם שהוא נס חשוב מאד בעליונות מעלה מן הים, אבל אין הדברים כן, שעמידת השמש אחר היות צבא השמים משכילים, לא יפלא כל כך שיעשו מצות האלוה, כמו הים שאין בו השכלה. ודוד ע"ה ביאר זה באומרו (תהלים קמח, ב) הללוהו צבא השמים, ולא אמר עושי דברו כמו שנאמר על הדברים הבלתי משכילים, אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו (שם ח), והנה הקדמתי לך כל זה טרם החלי בסיפור מעשי מצרים והנסים שנעשו בה, למען לא יבהילוך זממיך בראותך דברי רלב"ג והדומה להם. ואזכירך שנית כי תבוא על דברי אלה, שלא תחליט היותך מבין אותם, אם לא שתשים עינך על חלק א' מחבורנו פרק י' ופרק י"ג:

ובכן אבוא אל ענין השעבוד והלחץ המופלג אשר נשתעבדו במצרים, כי יפלא מאד בחוק המשפט האלהי, המפורסם לכל היותו על צד הצדק והיושר המוחלט, היאך יתכן שיצאה גזרה מלפניו יתברך שישתעבדו אבותינו במצרים על לא חמס בכפיהם. והנה רז"ל פרק ד' דנדרים (לב, א) נחלקו על מה נענש אברהם שנשתעבדו שם בניו, וז"ל המאמר שם א"ר אבהו מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר (שם טו, ח) במה אדע כי אירשנה, ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלבא תחת כנפי השכינה שנאמר (שם יד, כא) תן לי הנפש והרכוש קח לך, עכ"ל מאמרם ז"ל:

והנה בהשקפה ראשונה במאמרם זה יראה ששעבוד מצרים היה לסיבת חטאו של אברהם שעליו נענש זרעו באותו השעבוד המופלג. וכבר הביא מדרש רבה (בר"ר מ, ו) סותר לזה אמר ר' פנחס בשם ר' אושעיא רבה אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לבניך, ע"כ. הרי לך שנגזר על בניו שירדו למצרים קודם שעשה אנגריא וקודם שאמר במה אדע וקודם שנאמר תן לי הנפש, שכבר ירידת אברהם למצרים היתה קודם כל אלה, ורבי יוחנן בעצמו שאמר שחטאו של אברהם היה שהפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה, הוא בעצמו דרש (בר"ר ה, ה, שמו"ר כא, ו) גבי וישב הים לאיתנו (שמות יד, כז) לתנאו הראשון, תנאי התנה הקב"ה עם הים מששת ימי בראשית שיקרע, שנאמר (בראשית א, ט) יקוו המים ותראה היבשה, שמזה נראה מבואר שירידת בני ישראל במצרים היה דבר נגזר מששת ימי בראשית, ולא יתכן לומר שנגזר קודם דבר הנמשך לסיבת חטא, וכל זה דרשו להורות על היות ירידת האומה ישראלית למצרים דבר הכרחי ומחוייב להשגת שלמותם כפי הנראה מדבריהם, אבל מדברי מאמרם פ"ד דנדרים יראה בהשקפה ראשונה היות ירידתם לסיבת חטאו ורוע בחירתו של אברהם, אשר מלבד שיפלא מאד מדברי המאמרים הסותרים שהזכרנו, שהם סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה, שמדברי אלו יראה היותו השעבוד ההוא עונש מוחלט, ולפי המאמרים שהזכרנו יראה היות השעבוד הזה שכר והשגת שלימות מופלג:

עוד יפלא שהיאך יתכן לומר שהיה השעבוד הזה לסיבת חטאו של אברהם שנענש בכך, ואנחנו עינינו הרואות שבמראה בין הבתרים שנראה השם יתברך לאברהם באהבה וחיבה נודעת ומפורסמת יתירה על אחת כמה טובה כפולה ומכופלת מתחילתה ועד סופה, שבתחלת המראה תיכף אמר לו (בראשית טו, א) שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך, ובסופה נאמר (שם) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, באופן שכל המראה ההיא היתה דברי אהבה עצומה ויעוד על טובה מופלגת מיועדת לו ולזרעו, והיאך יבשר לו במראה הזאת יעוד רע ומר שעבוד ארבע מאות שנה עינוי ולחץ והשלכת בניהם אל היאור ובעבודה קשה ימררו חייהם לסיבת חטאו שחטא נגדו יתברך, ובשגם יבשרהו בהצלתם ושיעשה להם דין ושיצאו ברכוש גדול בדור רביעי, מה נחמה תהיה לאותה הדורות שנולדו בשעבוד ובלחץ ומתו במרירות חייהם: ועוד אם היה השעבוד הזה לסיבת חטאו של אברהם ועונש לו, היאך לא מצינו האבות כולם שאחד מהם יבקש מאתו יתברך לבטל גזירה זאת, ובאמת היום שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ הוקבע לדורות (עי' תענית כט, א) עם היות שאחר ארבעים שנה נכנסו, כל שכן שהיה ראוי יום שנגזר עליהם שירדו למצרים ויהיו בעינוי ולחץ ומרירות חיים ולא נגאלו רק אחרי רד"ו שנה שהיה ראוי לקובעו לדורות ולהזכירו אפילו שנגאלו. ועוד היאך יסכים הדעת האנושי שבמשפט ה' ישרים, צורי ולא עולתה בו (מלשון הכתוב תהלים צב, טז), יעלה כן, שעל שעשה אנגריא יהיו נדונים בניו ארבע מאות שנה, וכמה נפשות שנחסרו מצד הלחץ, או מפני החטאים האחרים שהוזכרו במאמר ההוא, שודאי נראה שאין שיעורם מספיק להביא [העונש] המופלג ההוא על זרעו, זהו מה שיפלא בענין זה:

גם יפלא מאוד בדברי השלימים ההם בעצמם בפ"ד דנדרים, תחילה אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, שאם היתה הכוונה להשיב על שאלתם זאת ענין החטאים ההם אשר הזכירו, א"כ היה ראוי לומר להם מפני מה נענש אברהם ונגזר על בניו שעבוד במצרים ארבע מאות שנה, שעם היות שהקב"ה מיהר את הקץ הלא הגזירה היתה ארבע מאות שנה, והיה להם להעמיד שאלתם על הגזירה כמו שהודיעו בין הבתרים:

ספק ב', אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, כי היה מספיק אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו, מבלי שיזכיר כמה זמן נשתעבדו, אחרי שלא היתה חקירת השלימים ההם בדרוש ההוא על כמות הזמן אשר נשתעבדו רק על עיקר השעבוד חקרו לדעת מהות חטאו של אברהם. וגם אם נבחר ונקרב לומר שירידת אבותינו למצרים לא היה לסיבת חטא כלל, א"כ ראוי לנו לחקור מה זאת החזקת הטובה אשר חוייבנו לו יתברך על הוצאתו אותנו משם, והוא המלך במשפט יעמיד ארץ, למה לא יציל עשוק מיד עושקו והמוכה מיד מכהו אחרי היותו חף בלי פשע. ועוד ישאר לנו מן הצעקה והתלונה על המצריים על כל אותו הזמן שלחצו אותנו על לא חמס בכפנו: ואמנם בחלק ב' ממאמרנו זה שנקרא מעשה אבות בפרק ח' וט' וי' נתבאר ביאור רחב כל המראה של בין הבתרים וענינה, להורות שכל ענין ירידת בני אברהם למצרים היה מחוייב ומוכרח להשגת שלימות, והיא הבשורה הנבחרת מכל הבשורות שנתבשר אברהם במראה ההיא, כי כל מגמת פני אברהם היתה לפרסם אלהותו יתברך, ושהוא ברא וחידש הכל יש מאין, וסילק והכזיב כל שאר האמונות הבטלות, וכל חשקו ותאותו שהשם יתברך ירבה זרע לא היתה רק כדי שע"י זרעו יתפרסם אלהותו יתברך ויכולתו והשגחתו בפרטים, וכאשר בשרו השי"ת שזרעו יהיה עבד ושיגאלם באופן שעל ידם יתפרסם אלהותו, הנה זאת היתה לו בשורה עליונה ומובחרת על כל הבשורות שבישר אותו, שכבר נתבאר שבירידת זרעו למצרים וביציאתם משם נתפרסם אלהותו ויכולתו והשגחתו בפרטים, כמו שנאמר (דברים ד, לד) הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי וגו', וכמו שנראה בהדיא מאומרו במצרים כי אני ה' בקרב הארץ (שמות ח, יח) על ההשגחה, וכן כי לי כל הארץ (שם יט, ה) על היכולת:

וכמו שהנפש לא תשיג השלימות הנצחי רק בהכנסה בגוף העכור השפל, כמו כן האומה הישראלית בכללה לא השיגה שלימותה רק בירידתם אל המקום המטונף ההוא של המצריים אשר כל עניניהם בכחות הטומאה והכשוף, וכאשר הנפש לא תשיג המנוחה והנחלה עד צאתה מן הגוף, כמו כן ישראל לא באו אל המנוחה והנחלה רק אחרי צאתם ממצרים, וכן תמצא שנקראת האומה הישראלית מתחילתה נפש, כי באברהם נאמר (בראשית יב, ה) הנפש אשר עשו, וביעקב נאמר (שמות א, ה) נפש יצאי ירך יעקב, ורצון השי"ת היה להיותם על שבעים נפש נגד שבעים לשון ושבעים אומות, והנה היותנו מפוזרים בין האומות עד ביאת משיח צדקנו, הוא גם כן אל התכלית הנבחר הזה שיתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, ואם גם בזה תמצא אומה שלא נתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, עליהם נאמר (ירמיהו י, כה) שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, וזה הוא הבטחת הנביא שנאמר עליה (ישעיהו יא, ט) מלאה הארץ דעה את ה', ואחר שנתבאר מה שנתבאר ממראה בין הבתרים בפרקים הקודמים ח' ט' ויו"ד בחלק ב' הנקרא מעשי אבות, שמכלל הביאור שם יצא לנו שירידת אבותינו למצרים היא היתה לאברהם לבשורה אמיתית ומופלגת, ושלא היתה ח"ו לסיבת חטא: עתה אבוא לפירוש המאמר פ"ד דנדרים וישוב הספיקות שנתעוררנו בו. והוא שהשלימים ההם לא נחלקו לומר על עונש מה היה השעבוד, כי השעבוד לדעת כולם היה להגעת השלימות לאומה ישראלית, ובשורתה לאברהם עליונה ומשובחת על כל הבשורות, אבל לפי שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, שהמובן מזה היה אמנם שבין מה שיהיו בארץ לא להם ובין מה שיהיו בעבודה ועינוי שיהיה ארבע מאות שנה (ראה רש"י שם), על כן שאלו השלימים ההם, שאם כן היה ראוי שיהיו בגלות ר' שנה ובעינוי ר' שנה, כמו שהכותב שטר מתנה סתם לשנים חולקים בשוה, כמו כן היה ראוי ליחלק הת' שנה לשנים בשווה חציים בגלות בארץ לא להם וחציים בעבודה ועינוי, וזו היתה שאלת השלימים ההם למה נענש אברהם ונשתעבדו רד"ו שנים שלא היה להם להשתעבד רק ר', ועל זה השיבו השלימים ההם כל אחד לפי דעתו לתת טעם למה נתוספו י' שנה לשעבוד, ובזה נתישבו הספיקות כולם שנתעוררנו במאמרם זה:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה