מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק כט
בפרשה הזאת אשר בא בה מעשה חם שעשה לנח ושנתקלל כנען בעבור זה להיותו עבד, רבו עליה הרועים, לכן אבאר כל הספקות הנופלות בה ונשתדל להתירן. והנה רש"י ז"ל פירשו כמנהגו ע"פ מדרשם שכנען הוא הגיד לחם אביו. והרב אבן עזרא כתב שכנען עשה לו רעה לא גילה אותה הכתוב. והרמב"ן כתב עליו שעזב דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים, והוא ז"ל פירש שחם לא היה לו רק בן אחד שהוא כנען, שלכך נאמר וחם הוא אבי כנען, והוא היה בכורו של חם, ומה שנזכר בתולדות באחרונה היה זה מפני שנתקלל, ולכך קללו נח ולא את חם עצמו, שאם היה מקלל את חם עצמו לא יזיק רק לגופו, כי הזרע שכבר נולד איננו בכללו ואולי לא יוליד ולא לקח ממנו נקמתו כי מי יודע מה יהיה אחריו על כן קלל הבן, ע"כ. ולכל הפירושים הללו יפלא שאין גם אחד בהם שיאמר שנתקיימה קללתו של נח בכנען שיהיה עבד ליפת, גם יש להתעורר על אומרו קודם עבד עבדים יהיה לאחיו, ואח"כ לא אמר ויהי כנען עבד עבדים למו, רק ויהי כנען עבד למו, ועוד גדולה מזו למה הוצרך נח להכפיל הקללה לכנען וכבר נתן אותו לעבד להם, ולפנים פרק ל' יתבאר הענין היטב כי שם ביתו:
גם כבר פירשו באומרו ויחל נח איש האדמה פירושים שונים, שרש"י ז"ל פירש אדוני האדמה כמו איש נעמי (רות א' ג), ורמב"ן כתב שאינו כן כי איש נעמי לשון אישות, ושאחרים פירשו גדול האדמה וראשה, וגם פירושם זה סילקו רמב"ן ז"ל ופירש הוא שאיש האדמה כמו אנשי העיר (בראשית יט, ד), בעבור היותו דר בכל האדמה לא בנה עיר ומדינה יתייחס אליה, וכן איש שדה (בראשית כה, כז), העומד שם כל היום תמיד, ובמשנה (אבות פ"א מ"ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים עכ"ל. וכל הפירושים הללו נתנו טעם למה נקרא איש האדמה, אבל לא ראיתי בכולם מי שביקש לתת טעם למה הוצרך הכתוב בענין זה לומר שהוא אדוני הארץ כפירוש רש"י, או שהוא גדול האדמה כאותם אחרים שפירשו, או שהוא איש האדמה כאומר איש צרידה ואיש ירושלים, כי שם הוצרך להודיע איזה יוסי הוא ואמר שהוא מדרי צרידה וכן איש ירושלים, אבל לומר איש האדמה אחר שהזכירו כמה פעמים נח סתם, זה מן התימה וכבר ידענו שאינו איש השמים. גם אומרו ויחל, פירש רש"י על פי המדרש עשה עצמו חולין, ורמב"ן פירש שהתחיל לנטוע כרם כי הראשונים נטעו גפן:
האמנם לדעתנו נראה שהכתוב הודיענו טעם, למה לא נתייחד לנח דיבור מאתו יתברך כל אותם ש"ן שנה שהיה נח חי אחר המבול, ולכך אמר שקודם לכן היה איש צדיק והיה מתעסק באלהיות, שנאמר (בראשית ו, ט) את האלהים התהלך נח, ועתה התחיל לבחור בגופניות ולהיותו איש האדמה, וכן נאמר בעשו (בראשית כה, כז) איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים, שאיש שדה היפכו, רצה לומר עוסק בגופניות, וכפי העסק שהאדם מתעסק ומשתדל כן מנהג הכתוב לקראו, כי העוסק באלהיות יקרא איש האלהים (דברים לג, א), והעוסק בעשיית החסד נקרא גומל נפשו איש חסד (משלי יא, יז), והעוסק בחכמה נקרא איש תבונה ידלנה (משלי כ, ה), וכן איש מלחמות (שמואל ב ח, י), איש הדמים (שמואל ב טז, ז), איש חיל (שופטים ג, כט), איש שלום (תהלים לז, לז), איש לשון (תהלים קמ, יב), איש און (משלי ו, יב), איש שפתים (איוב יא, ב), איש תככים (משלי כט, יג), איש ריב (שופטים יב, ב), איש מדון (ירמיהו טו, י), והעד הנאמן על דברינו אלה מה שאמרו רז"ל בבראשית רבה פרק ל"ו (ג) חביב משה מנח שבנח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה ובמשה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים, ע"כ. הרי לך שמה שנקרא איש האדמה הוא תואר פחיתותו, וסיפר שנטה אחרי המותרות עד שנשתכר, ותיכף אחרי הסיפור הזה סיפר מיתתו, לומר שעד מיתתו לא נתחדש לו דיבור מאתו יתברך עוד מפני שנטה אחרי הגופניות, גם סיפר עוד אשר קרה לו מנטותו אחרי מעשה כנען, באופן שזהו הענין שרצה הכתוב להודיענו באמרו איש האדמה שנטה אחרי הגופניות:
ועוד כפי הנמשל מן הדבר הזה אפשר לומר שמי שיבקש להשיג מה שאין בחוקו נפגע, משל למי ששתה יין שהוא מבלבל מוחו ומשתכר ושב להיות כבהמה, והמשיל הסוד הבלתי מושג ליין המעלה אידים ומוליד הזיות דמיונות במוח. וכבר הקדמנו פרק י"ח שאדם הלך בעיונו באלהיות, ובאותו דרך הלך אלישע אחר, ולכן אמרו רז"ל (סנהדרין לח ב) אדם הראשון צדוקי היה וקצץ בנטיעות הגן, וחנוך הלך בעיונו ומת, ובאותו הדרך הלך בן עזאי, ונח הלך בעיונו באלהיות וסופו נשתכר, ובאותו הדרך הלך בן זומא ונפגע, ואברהם הלך בעיונו בדרך השלם ובאותו הדרך הלך ר' עקיבא ונכנס בשלום ויצא בשלום, וזהו שנאמר לאברהם (בראשית טו, טו) תבוא אל אבותיך בשלום, וכן יעקב אמר (בראשית כח, כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, שהכוונה בתפילתו שיכוין בעיונו באלהיות אל דרך ישרה שיכנס בשלום ויצא בשלום ושישיג באלהיות מה שבחוקו, ותפילתו לתת לו לחם לאכול הוא על מדת ההסתפקות שבלעדה לא יושג השלימות. ובס"ד במקומו מעשה אבות פרק ל"א יתבאר עוד באריכות: