מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק כח
לענין האות על היותו זוכר הברית אמר את קשתי נתתי בענן, וכן נאמר אח"כ זאת אות הברית. והרמב"ן ז"ל נפלא מאד על ענין הקשת וז"ל, ממשמע מן האות הזה שלא היה הקשת בענן במעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן, ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאילו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בארץ, אבל עשאו בהיפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם, ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו, ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדתה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת. וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי נתתי בענן, ולא אמר אני נותן בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר אני נותן, ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחילה, ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראהו אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם, ואם תבקש מה טעם בקשת להיות לאות, הנה הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה (בראשית לא, נא), וכן כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה (בראשית כא, ל), כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות, וכל הסכמה ברית, וכן במילה אמר (בראשית יז, יא) והיה לאות ברית ביני וביניכם, בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם לעבדו שכם אחד. ועוד כי כאשר תראה בהיפוך הנזכר יהיה זכר לשלום כאשר כתבנו, ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע, הטעם באות שבה אחד הוא:
אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם אמרו בבראשית רבה (לה, ג) את קשתי נתתי בענן, קישותי, דבר שהוא מוקש לי, אפשר כן, אלא קשין דפירי, והיה בענני ענן, רבי יודן בשם רבי יודן ברבי סימון אמר משל לאחד שבידו קלוב רותח וביקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם, בין אלהים זו מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה. וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז, א) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן, את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית, והיה בענני ענן על הארץ, שלא יאר ה' פניו אליה מחטאות יושביה, ונראתה מדת הדין שלי בענן, ואזכור את הברית בזכר הרחמים, ואחמול על הטף אשר בארץ, והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה, ולשון המקראות נאותים מאד לענין, והנה פירשו בין אלהים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה, ואשר על הארץ מדת הדין של מטה שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים, כי לא אמר אשר בארץ, רק אשר על הארץ, וכבר רמזתי סודם בשם הארץ. ורש"י כתב בין מדת הדין של מעלה וביניכם אבל רבותינו לא לכך נתכוונו, עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל: ומה רב טובו אשר צפן והפליא לעשות על דרך הקבלה ממנו אין לגרוע. אבל להוסיף על מה שאמר במה שנאמר והיה בענני ענן על הארץ, שלא יאר ה' פניו אליה מחטאותיה, יובן היטב עם מה שנאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה, ויהיה פירושו והיה בענני ענן על הארץ מעבור תפלה ונראתה הקשת. ועל זה הסוד הנעלם הרמוז בענין הברית הזה אמר דוד (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שפירושו שהוראת הקשת שהוא הברית הוא להודיעם שאין תפילתם נשמעת כדי שיפשפשו במעשיהם. ולהיות הכוונה באומרו והיה בענני ענן, שהוא לבלתי עבור תפילה, לכן אמרו בגמרא (כתובות עז, ב) כלום נראתה הקשת בימיך, לפי שכשיש צדיק גמור בדור שלעולם תפילתו נשמעת, אין ענן על הארץ רק עבים להמטיר, ואין הקשת נראה, ואם כן היה התועלת בהראות הקשת שנראה אותו אנחנו ונדע שאין תפילתנו נשמעת ונשוב בתשובה:
אמנם על מה שכתב הרמב"ן ז"ל לפי הפשט שהקשת שנתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראה אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם, והביא דמיון לאות זה שהוא כטעם עד הגל הזה ושבע הכבשות וכן ענין המילה, אמת לדעתי כל אלו הם עזר שכנגדו, שהרי הגל היה דבר שנתחדש בעת עשיית הברית, וכן הבדלת השבע כבשות וקריאת המקום באר שבע גם הוא היה דבר שנתחדש בעשיית הברית, וכן המילה. ומחמת כן פירש הרב אבן עזרא וז"ל, הנה נתתי עתה קשת בענן ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחילה היתה. ועוד כתב שם וז"ל, ונראתה הקשת אלו היינו מאמינים בדברי חכמי יון שמלהט השמש יולד הקשת, יש לומר כי השם חיזק אור השמש אחר המבול והיא דרך נכונה למבין, עכ"ל. וההכרח שהביא הרמב"ן באומרו נתתי, אין זה הכרח שהרי נאמר גם כן (בראשית יז, טז) נתתי ממנה לך בן, והוא על שם העתיד, כל שכן שיאמר על ההווה, ועל אחת כמה שעל העבר אמר כן שהקב"ה נתן קודם הקשת בענן ואח"כ אמר אותו לנח:
ואני לא מצאתי מקום אל המבוכה הזאת שנבוכו כל המפרשים, והוא כי אין ענין הברית הזה כענין עד הגל וענין השבע כבשות וקריאת המקום באר שבע וענין המילה, כי כולם היו אות ברית להורות על התמדת האהבה והשבועה שנשבעו ושאין בה השתנות כלל, אבל כאן האות ברית שנאמר כאן אין תועלתו להורות על התמדת האהבה והשבועה כי לא בן אדם הוא ויתנחם, אבל התועלת הנמשך מן האות הזה הוא להזכיר את הדור שחייבים כליה, ושאם לא היתה השבועה כבר היה מביא מבול, והיה האות לעורר הלבבות ולפשפש במעשים ולשוב בתשובה. ולכך אמרו ז"ל כלום נראתה הקשת בימיך, שמאחרי היותו אות שהדור בכללו חייבים כליה אם כן ודאי אין שם צדיק גמור שיהיה ראוי להגין על הדור. ומאחר היות תועלת האות הזה לענין זה, אם כן לא יפול לחדש דבר ושאותו הדבר יתמיד כמו הגל וקריאת השם לעיר באר שבע, כי אין הדור ח"ו חייבים כליה לעולם עד שיצטרך אות מתמיד, אבל הוצרך אות בלתי מתמיד ולא יהיה רק בעת הצורך לעורר הלבבות ולהודיעם שהדור חייבים כליה ושהשבועה היא המונעת, ואם כן היה צריך לחדש בכל פעם שהדור כולו חייב אות בשמים, וכבר גזרה חכמתו יתברך אין חדש תחת השמש:
לכן אין ספק שהקשת היה בענן מששת ימי בראשית, כשיכה ניצוץ השמש על הענן, מנוכחותו יתחדשו הגוונים ההם ויהיו בצורת קשת, מפני חצי כדוריות של השמש המכה בניצוציו על הענן, ואין אות הברית הקשת עצמו, אבל אות הברית הוא הראות הקשת, וזה ידוע שלא יראה הקשת כשכל הארץ מכוסה בענן, רק כשמקצתה מגולה אל המקום אשר השמש זורח הוא שם שאז ניצוציו פוגשים בענן ועושין תמונת הקשת הנראית לנו, ואם כן זהו שאמר הקב"ה לנח שיחדש לו אות ברית, כי קודם לכן היה ענין הכאת ניצוץ השמש נראה בענן מקרה בלתי שום הוראה, אבל מאז הודיע את נח שלא יהיה מקרה ושלא יראה הקשת אם לא כשהדור חייב, שאז בגזירתו יתברך תהיה הארץ מגולה בצד אשר השמש שם והעננים נגדו ויראה הקשת, כי הסיר הדבר מתחת המקרה ושם אותו תחת גזירתו יתברך שלא יתחדש רק בעת הצורך לעורר הלבבות לתשובה. ואומרו והיה בענני ענן ונראתה הקשת, אין כאן תשלום הגזירה, אבל הוא כאילו יאמר תנאי שאם יהיה בענני ענן שתראה הקשת, הנה זה אות שזכרתי את בריתי ושהדור הוא חייב, שאין זכירה זאת רק אחר הגיע היות הדור חייב. והעד הנאמן ומופת מבואר על אמיתות דרכנו זה הוא מה שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות, שאילו היה הקשת לאות כפי הנחשב מן המפרשים ז"ל, היה לו לומר את קשתי נתתי בענן לאות, אבל נראה ודאי שלא היתה הנתינה לאות רק ההראות כאשר אמרנו:
ועתה אבאר לך למה אמר קשתי ולא אמר את הקשת נתתי. כי לדעתי שהנגה סביב שנאמר עם היות שניצוצי השמש בטבע יחדשו אותם הגוונים כשיפגשו בכלי אשר בו המים, יתכן שאחרי שאותם הגוונים אינם נמצאים במים וגם לא בשמש, הנה מה שמתחדשים הגוונים ההם לסיבה היות הנגה אשר בכסא הכבוד שנאמר עליו (יחזקאל א, כח) שהוא כמראה הקשת, מקביל את השמש, והשמש יקבל ממנו, וכאשר יפגשו ניצוציו הכלי אשר בו מים יתראה מראה הנגה שהוא בקשת, וזה עשאו כן הקב"ה מיום הבריאה, אם כן היטיב לומר את קשתי נתתי בענן, כיון שהוא מהנגה אשר סביב ענין המרכבה: ואם ישאל השואל כבר היה אפשר האות הזה לתתו ע"י אחד מן המקרים, כאילו תאמר אם יהיה גשם בימי קציר חטים כמו שאמר שמואל לאות לישראל כששאלו מלך (שמואל א יב, יז), או שלג בימי הקיץ, כמו כן יוכל לומר שיהיה אות לזכרון הברית, על זה אשיבנו שאין האות רק כשהוא ענין אל הדבר אשר ירצה להודיע דומה בדומה, שכן שמואל לא הביא אות רק מן הגשם בימי קציר חטים, שהיתה הכוונה לומר שעם היות שהגשם הוא ברכה לארץ ובפרט בימי קציר שהם ימי חום, עם כל זה כאשר יבא בימי הקציר הוא קללה לפי שהוא קודם לעתו, כי עתו הוא אחר הקציר כי בקציר יזיק. רצה אם כן שמואל להודיע לישראל, שעם היות ששאלו מלך ואינה שאלה שלא כהוגן ואדרבה אחת מתרי"ג מצות היא שום תשים עליך מלך (דברים יז, טו), אפילו הכי שאלוה קודם זמנה, כי חוטר בן ישי לא היה עדיין ראוי למלוכה, וא"כ הם ראויים לעונש, הרי לך שהאות שעשה להם היה ענין לענין מה שרצה להוכיח על ידי האות, כמו כן פה שרצה לתת אות שלא יביא מבול הנה יראה הקשת, לפי שכשיהיה מבול אין ספק שכל העולם מעונן ומכוסה, ומראה הקשת לא יתראה רק על ידי ניצוצי השמש, אם כן הרי זה אות לענין שלא יביא מבול, והיה כאילו יורה באצבע שהדור היה חיב מבול אבל שהקב"ה פיזר העבים עד שיכה השמש ויתראה הקשת, הרי הקשת אות מוחלט שפיזר העבים, וכיון שהוצרכו פיזור כנראה שנתחייבו מבול והוא זכר השבועה, ואם כן אין לך אות מפורסם ויפה מזה, ועוד שזה אות שצריכים תפילה ושיקבל תפילתם, לפי שכשכל השמים מעוננים הרי זה אות שאינו רוצה לקבל תפלתם כמו שנאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה:
והבן מאד מה שנאמר וזכרתי את בריתי, שאין צורך לזכור הברית הזה אם לא שיתחייבו העונש, ואם כן אין תועלת מההבטחה הזאת רק נזק, אם לא על פי דרכנו שתועלת האות הוא כדי שישובו בתשובה. וע"כ חזר והזהירו כמו שנאמר ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית. כנראה שלתועלתו הוא האות, ואין תועלת מן האות שנראה אותו אנחנו, כמו שנאמר ונראתה, רק על הדרך שאמרנו שיפשפשו במעשיהם. וזה אומרו והיתה הקשת בענן לזכור ברית עולם, כאילו יאמר עד עתה היתה במקרה אבל מעתה לא תהיה רק לזכור ברית עולם. ולא אמר להזכירני, כי איז שכחה לפניו, רק מילת לזכור שב אל האנשים שכאשר יראו הקשת יזכרו הברית וישובו בתשובה, וכן מה שנאמר וזכרתי את בריתי, כאילו יאמר שיזכיר לבריות הברית. וכמו זה יאות לפרש מה שנאמר (בראשית מ, כג) ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, שכיון ששכח אותו הרי נאמר שלא זכר אותו. אבל היה אומרו ולא זכר, כאילו יאמר ולא הזכיר, שב אל מה שביקש ממנו יוסף באומרו (שם יד) והזכרתני אל פרעה, וכבר מבואר שאומרו והזכרתני אל פרעה, אין הכוונה שפרעה שכחו ושהוא יזכירהו, כי פרעה לא ידעו כלל, אבל אומרו אליו והזכרתני, רצה לומר שיזכיר שמו וענינו היותו אסור על לא חמס עשה. אם כן כמו זה נאמר כאן וזכרתי את בריתי כאילו יאמר והזכרתי: ובענין שנאמר ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר, נבוכו מאד על ענין המאמר הזה והכפלו. אבל לדעתי הענין נאות מאד, כי קודם לכן אמר לנח ולבניו שהקשת יהיה אות ברית שלא יהיה מבול. אמנם באחרונה רצה לומר לנח שכמו שהוא אות ברית שלא יביא מבול, שכן יהיה אות לכל בשר שהם חייבים כליה ושישובו, ולכך נאמר אשר הקימותי, רצה לומר שידעו הבריות שקיימתי בריתי שכבר היו חייבים ואם לא בריתי כבר הייתי מביא מבול: