מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק כא
מדרשיהם ז"ל בסיפור מעשה למך בנשיו רבו, יש שאמרו שלמך הרג את קין ואת תובל קין ויש שאמרו שלא הרגם, ולמדרש הב' פירש רש"י שלמך עשה קל וחומר של שטות. אמנם לכל המדרשים והפירושים הנזכרים לא נודע התועלת הנמשך מן הסיפור הזה עד שהוקבע כאן בתורתנו, וכבר אנחנו הקדמנו לומר שכל מעשה שהיה שסופר בתורתנו סופר כפי מה שהיה בפועל לתועלת מה נמשך מפשט הסיפור, ומלבד זה יהיה עוד בו תועלת מן הנמשל אל המעשה ההוא, וכבר אמרנו בפרקים הקודמים שברצות ה' לפרסם החסד האלהי המופלג עמנו, שאחר שברא את האדם כשאר הבעלי חיים זכר ונקבה, אמר שאינו טוב לאדם אותה האשה שנבראת מן האדמה, לפי שלא יהיה לה דביקות עמו לעמוד אצלו לשרתו, ואמרנו שעל כן בא בתורתנו סיפור נשי למך, לפי שקין לקח אותה האשה ושלא היה לה דביקות [עמו], והעד שלא סופר רק הריון אחד שהוליד חנוך כמו שעושים הבעלי חיים שלא יתמידו בנקבה אחת, וכן סיפר שגם הנשים שנולדו מזרע אותה האשה היו כמוה לא היה להם דביקות כלל עם בעליהן, וסיפר כל הז' דורות לכל אחד הריון אחד לבד. וכאשר בא לסיפור למך שכבר לקח שתי נשים שסיפר עשותו לקוחין כמו שנאמר (בראשית ד, יט) ויקח לו למך שתי נשים, והוסיף בדביקותו עוד, עד שסופר היות לאחת שני בנים ולשנית אחד, שעם כל זה לא היה להם דביקות אהבה עמו, ולא היו נשמעות אליו כמאמרו יתברך בחוה שגזר לומר (בראשית ג, טז) והוא ימשל בך. ויהיה א"כ לפי הפשט שלמך כאשר ראה שאותם הנשים לא היו נשמעות אליו לשרתו ולהיותם תחת ממשלתו, הנה להפחידם ולאיים עליהם אמר להם שאיש הרג לפצעו בלתי חרב וחנית וילד לחבורתו ג"כ, כמספר רוגזו הגדול וגבורתו המופלגת, והיה כאומר להם שאם לא ישמעו אליו להיותן כפופות תחת ממשלתו שיהרגם גם כן, ובשגם יהרגם לא ימשך אליו נזק שהשי"ת ינקום דמם שהרי קין שהרג את הבל ועם כל זה גזר ה' והבטיח את קין שלא יהרג, והורג אותו יוקם שבעתים, שגם הוא אם יהרוג אותם לא יהרג אבל יוקם שבעים ושבעה. שהיה נראה אליו שקין הרג את הבל שלא כדין, אבל הוא אם יהרוג נשיו בדין הורגם אחרי שעוברים גזירתו יתברך שאמר והוא ימשל בך, והיה הקל וחומר שלו צודק כי אם קין שעשה נגד רצון ה' יוקם שבעתים, כל שכן שהוא יוקם, כיון שנשיו עושים נגד רצונו וגזירתו של השם יתברך, ולזה אמר (בראשית ד, כג) שמען קולי, כלומר לא כאדם ששמע לקול אשתו. וכבר היה מדרשם ז"ל (בר"ר כג, ד הובא ברש"י כאן ד, כה) לומר שלמך קבל על נשיו לפני אדם, ושאמרו לו קשט עצמך, וכל זה דרשו כן מפני סמיכות אומרו וידע אדם את חוה אשתו, סמוך למעשה למך עם נשיו, אמנם לפי הפשט שאמרנו נאמר שלפי זה הסמיך דברי אדם ודירתו בהתמדה עם חוה, לומר את כל התלאה שמצאה את למך עם הנשים, שהיו מזרע אותה האשה שנבראת מן האדמה, וכמה דירה נאה ומתמדת היתה לאדם עם חוה:
וגם אחר שסיפר מחלוקתן של קין והבל באמונה, שקין היה מאמין בקדמות חומר ראשון, התחיל ג"כ בסיפור שת ואנוש לומר שאז התחילו בעבודת אלילים, שקודם לכן לא היה מי שחשב עבודת אליל לאלוה, רק מחלוקתם היה להם בחומר ראשון. ולפי זה נסמך ענין אנוש לענין קין והבל:
ונשוב אל מה שאמרנו בפרק שקודם לזה שאומרו שבעתים יוקם קין, היה לענין הנמשל, שעם היות היצר הרע עצתו רעה לגוף ולנפש, שעם כל זה רבים יכשלו בו ולא יהרגוהו אבל יבחרו בו, שבשבעה דרכים ינצח היצר הרע את האדם אשר כנגדם נקרא בשבעה שמות (ראה סוכה נב, א). ועתה אבאר לך מה הם השבעה דרכים אשר בהם מסית ומדיח, והם ששבעה דברים יש שממשיכים לבו של אדם לשוב מדרכיו ולהיותו סר מן החטא, שכאשר האדם יבא לידי עבירה, המשל באשה, ויעיין בפעולתו שאין לו תועלת מתמיד ממנה, הנה ימשך הימנה וירדוף אחרי דבר שיהיה מתמיד יותר בתועלת הגוף, ואם יעיין יותר בעומק וימצא שאדרבה ימשך לו מן האשה ההיא נזק לגוף ותשות כח, כל שכן שימשך ויסתלק מחמדתה, ואם יש באיש ההוא אמונה בשכר ועונש, גם אם לא ימשך מן העבירה ההיא לסיבות שהזכרנו, הנה ימשך הימנה ליראתו מן העונש ביסורים או באיבוד ממון או בנים, ועד כאן לא הגיע האיש הזה רק אל היראה מן הגופניות. אבל אם ישתדל בעיון עמוק מזה, הנה כאשר יגיע אליו שענין הגופניות הם כצל עובר גם טובתם גם רעתם כחלום יעוף, הנה אם לא יגיע אליו יראה בנפשיות עד שכל הסיבות שאמרנו לא ימנעוהו מלעשות העבירה ההיא, כמו שנאמר (ישעיהו כב, יג) אכול ושתו כי מחר נמות, עם כל זה בהיותו חכם יהביל יראת אבידת הגופניות ותגיע אליו היות היסוד והעיקר הנפשיות, וכאשר יחקור שמאותה הפעולה באשה ההיא אין לו תועלת לנפשו, ימשך הימנה ויהיה השתדלותו בדבר שיהיה תועלת לנפש, ואם יעמיק יותר בעיון וימצא שהפעולה באשה ההיא נזק לנפש, כל שכן שיפרד ויברח הימנה, ואם יעמיק יותר וימצא שמן העבירה ההיא ימשך לו איבוד השכר הנצחי, על אחת כמה שיברח הימנה:
הרי לפנינו ששה עיונים המונעים את האדם מן העבירה, שלשה ליראתו מן הגופניות ושלשה ליראתו מן הנפשיות, ונאמר אותם בקצרה שהם בשלש בחינות, אחת שאין לו תועלת, ושנית שמפסיד תועלת, שאם לא היה עוסק בחטא היה עסוק בתועלת אחר, ושלישית נזק שימשך לגוף מן החטא, ושלשה בחינות אלה בעצמם בנפש הרי ששה. עוד יש שביעית, והוא שאחרי שיגיע אל הכרת גדולתו יתברך ותדבק נפשו באהבתו, לא ימנע מעשות העבירה כדי להרחיק הנזק מעצמו, אבל מבלתי שיעיין אם ימשך לו נזק או תועלת לגוף או לנפש, הנה יתרחק מן העבירה לאהבתו יתברך, כמי שמואס ובורח מלעשות דבר נגד רצון אוהבו, ואף שאין לו שום נזק ולא הרחקת תועלת מהפעולה ההיא, זו היא השביעית המשובחת מכולם. והנה היצר הרע אם יראה האיש נמנע מן העבירה לאחת מאלה הסיבות, כפי הסיבה ימצא לו טענה מנגדת לפתוח לו פתח היתר, אמנם כאשר ימנע האיש מן העבירה מצד הסיבה השביעית, אין לו ליצר הרע דרך לפתותו כלל, אחרי שאינו חושש לקירוב תועלת ולא להרחקת נזק, אם לא שיפתנו באפיקורסות, שכדי שלא תדבק נפשו באהבתו יתברך יפתנו להכחיש מציאותו וגדולתו יתברך, אשר אמנם אם זה האיש הגיע לחכמה, וע"י כן נתאמת אצלו במופת מציאותו וגדולתו יתברך, הנה לא יוכל היצר הרע לפתותו, הוא שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', וזהו שנאמר (ישעיהו מא, ח) אברהם אוהבי, כי היה אברהם מן המין הזה השביעי נבחן ודאי בענין העקידה כמו שיורחב הביאור שם: