אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי בראשית - פרק כ

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי בראשית - פרק כ

חלק מעשי בראשית - פרק יט

עוד המשיך הכתוב סיפור מעשה קין והבל, ועל אומרו קניתי איש את ה', רש"י ז"ל פירש שבזה אנחנו שותפים עמו, והרמב"ן ז"ל פי' יהיה לי קנין לה' כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו. ולדעתי יתכן עוד לומר בזה קרוב אל הפשט אחר שנבאר זה השם שנקרא האדם, שאם נקרא כן להיותו מן האדמה גם כל הבעלי חיים נבראו מן האדמה. אמנם יובן שהאדם שנברא מן האדמה שברא השם נקרא אדם, להיות שהבאים אחריו ילודי אשה נקראו אנשים, לכן נקרא הוא אדם, אבל קין הוא האיש הראשון, כאילו אמרה חוה הוא עשה לו אדם מן האדמה ואני עשיתי לו איש. וכבר לא היה ראוי שיקרא אדם מי שהוא ילוד אשה רק איש, כי שם האדם מעולה מאד שמורה על השלימות הנפלא בבריאתו שברא אותו השי"ת מוכן לקבלת השלימות, כמו שאמרו רז"ל (ויק"ר כ, ב) עקבו של אדם הראשון קודם שחטא היה מכהה גלגל חמה, שכוונתם בזה לפי דעתי שגלגל חמה מודיע ומפרסם אלהותו ית', אבל אדם הראשון אם לא היה חוטא היה פרסומו באלהות גדול מאד מפרסום גלגל חמה. ולכך יתבאר שזה השם של אדם הוא היה מעולה מאד עד שעל כן אמרו ז"ל (יבמות סא, א) אתם קרויים אדם, וכבר אמרנו פרק י' ענין שם האדם תראנו משם. ולפי שעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתו של נחש [והיו] במדרגת אדם הראשון קודם שחטא, לכך אמרו רז"ל אתם קרויים אדם, ובמרכבה לא נאמר דמות איש רק דמות אדם, שישראל על ידי התורה זוכים לאותה מעלה כמו שנתבאר פרק י', ומה שנקראו אישים הוא להיותם ילודי אשה, ואדם גם כן לא נקרא איש עד שנזדווג לאשה כמו שאמר (בראשית ב, כג) מאיש לקחה זאת, ולפי שהאדם לא יגיע אל השלימות אשר בחקו רק ע"י עזר האשה נקרא איש. באופן שלא השיג היותו עליון במדרגה בהשגת השלימות על התחתונים רק אחרי שניתן לו בת זוג, כי קודם לכן היה פחות במדרגה משאר בעלי חיים כי הוא לא השיג עדיין מה שבחקו עם היותו מוכן להשיג והבעלי חיים השיגו כבר מה שבחקם, כמו שרמז הכתוב באומרו (שם כ) ויקרא האדם שמות וגו' ולאדם לא מצא עזר כנגדו, שהכוונה לומר שאחרי היותו פעולה בלתי שלימה היה פחות מן הבעלי חיים, כמו שכבר אמרנו בפרק י"ז, עד שלהם נתן שמות ולו לא מצא לקרא שם להיותו פעולה בלתי שלימה, כי לא יתכן לקרות שם לפעולה בלתי שלימה שאין לה שם זולת לקרותה חצי פעולה כמו שאמרו רז"ל (זוה"ק ח"ג ז, ב) דכר בלא נוקבא פלג גופא אתקרי, כי נוקבא בלא דכר אפילו פלג גופא לא אתקרי כי איננה רק כלי, ולכך כאשר ראה שניתן לו בת זוג קרא עצמו איש ואותה אשה, כמו שנאמר (בראשית ב, כג) לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. וכיון שהגיעו אדם וחוה להיותם נקראים איש ואשה, הנולד מהם ודאי יקרא איש ג"כ. אם כן זה היה מאמרה של חוה שאמרה שקנתה איש, כי אדם נקרא קודם אדם ואח"כ נשתנה שמו להקרא איש, לכך הודיע שקודם היה נקרא שם שניהם אדם נגזר מן האדמה, וזה רצתה לומר חוה שקין משעה ראשונה נקרא איש, אם כן הראשון מן המין האישיי יצא ממנה: ועוד נקרא האדם הראשון באותו השם המעולה של אדם על שם העתיד, שהשלם מהמין האנושי ישיג אל מעלת דמות האדם אשר במרכבה, כי זהו השבח המופלג לאדם שנברא מן האדמה ושישיג לאותה המעלה, וגם שבח למי שבראו עפר מן האדמה שישיג לאותה מדרגה כמו שנאמר על זה (ירמיהו טו, יט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. וכמו שאמרנו פרק י', כי על כן נאמר שיצר את האדם עפר מן האדמה, מה שלא אמר בשאר בעלי חיים רק מן האדמה ולא הזכיר עפר, עם היותם ג"כ מן האדמה, לפי שהבעלי חיים סופם ג"כ אל עפר האדמה ולא יהיה סיפור שבח, מה שאין כן האדם השלם אשר בעדו נברא הכל שיאמר לשבח לשי"ת שיצרו מן דבר פחות שהוא מעפר האדמה, כי כן יאמר על הדבר הפחות, וכן דרך פחיתות מופלג אמר אברהם (בראשית יח, כז) ואנכי עפר, ויצר ממנו בריה שאפשר לה להשיג אותו השלימות. ולזה גם אחר שנחקקה צורתו במרכבה קראו אדם, כמו שנאמר (יחזקאל א, כו) כמראה אדם, לתת שבח למי שבראו מן האדמה, ובכל עוד היותו בעולם המעשה נקרא איש לומר כי איננו שלם בעולם המעשה. ולענין מה שטענו קצת מפרשים למה נתנה חוה טעם אל שם קין ואל שם שת ולא אל שם של הבל, אמת הטענה היא של הבל, שמה שנתנה טעם לקין הוא זכר להיותו האיש הראשון, ושת לזכר שנהרג הבל כמו שאמרה (בראשית ד, כה) שת לי זרע וגו'. וכבר פירשנו קצת טעם לפנים שנתנבאה לקוראו הבל שהיה מהביל העולם, וקין שחשב שהוא קנה כל העולם לעצמו והיה עושה עולם הזה עיקר:

ויהי הבל רועה צאן. פירש רש"י לפי שנתקללה האדמה פירש מעבודתה, והרב רבינו אליהו מזרחי כתב דאם לא כן למה הניח עבודת האדמה, ושם האריך על זה. ובאמת אין דרכו של רש"י רק לפרש הכתוב לא לתת טעם למה הניח עבודתה. לכן נראה שיש לטעון על אומרו ויהי הבל רועה צאן, קודם שנאמר (שם) וקין עובד אדמה, ואין זה הסדר הנכון כיון שקין הוא הגדול. וכדי ליישב זה כתב רש"י ז"ל שהכתוב למדנו שגם הבל היה עובד אדמה ופירש הימנה, ולכן נאמר וקין היה עובד אדמה, כלומר שקין נשאר בעבודתו כמו שהיה, ושלפי זה הקדים הבל מפני ששינה ממה שהיה עובד קודם לכן וקין לא שינה, ולזה יצטרך נתינת טעם על מה שהניח ששינה הבל עבודתו ואמר היות הטעם שהאדמה נתקללה. עוד יראה לתת טעם נכון ולומר שהבל היה מהביל עולם הזה, ועל כן היה רועה צאן יושב אהלים אהל עראי, וקין היה עושה עוה"ז עיקר לכן היה עובד אדמה. וכבר תמצא מזה ח"ב פרק כ"ז:

עוד הביא רש"י מה שאמרו רז"ל (תנחומא בראשית ט) בענין המנחה של קין שהיה זרע פשתן. והרא"ם הביא בשם זולתו שמנחה היא קרבן וקו"ף רי"ש בי"ת נו"ן סופי תיבות פשתן. ואין זה קומץ משביע, ולא ראשם של תיבות ולא סופם, ענין לענין הפשט, ולדעתי דרשו ז"ל שהוא זרע פשתן לפי שהוא קודם לכל הזרעים שקודם שיזרעו שעורה וחטה יזרעו פשתן, ובא האות מה שנאמר (שמות ט, לא) כי השעורה אביב והפשתה גבעול והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה. ואי אפשר לומר שהיה פרי העץ ואמר פרי האדמה דרך כלל, שהרי נאמר עובד אדמה א"כ היה דבר שצריך עבודת האדמה בחרישה. ועוד יתכן שארז"ל שהיה זרע פשתן, לפי שנאמר מפרי האדמה שנראה שהביא דבר שנקרא פרי עץ ונקרא פרי אדמה ואיזהו זה פשתן שנקרא עץ, כמו שנראה ממה שנאמר (יהושע ב, ו) בפשתי העץ. וראו על ככה שכיון שבבריאה לא נקרא פרי רק פרי העץ, ואמרו פרי האדמה נראה היותו צומח ע"י עבודת האדמה, לצאת ידי כולן אמרו זרע פשתן היה שנקרא ג"כ עץ:

ובמה שנאמר (בראשית ד, ד) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. פירש רש"י ירדה אש וליחכה מנחתו, ולזה יפלא אומרו שאל קין ואל מנחתו לא שעה, שלא ראינו שהאש תרד רק על עולה או זבח אבל לא על מנחת פירות. אמנם לדעתי שענין הסיפור היה לכוונה אחרת, והוא ששניהם היו חלוקים באמונתם שהבל היה מהביל עולם הזה, ואפשר שעל שם כך נתנבאה חוה וקראו הבל, וקין היה עושה עיקר עוה"ז ועל כן קראו קין ואמרה קניתי איש כאשר יתבאר וע"כ היה עובד אדמה, אבל הבל היה רועה צאן ולא היה להוט אחרי האדמה. והיה נמשך זה מפני היות אמונתן כן, שהבל היה מאמין שהקב"ה ברא יש מאין, וקין היה מאמין שברא הקב"ה יש מיש ולכן לא הביא בכורי פירות, אבל הבל שהיתה אמונתו שברא יש מאין והוא ראשון לכן הביא בכורות צאנו כאשר יתבאר. והסכימו בזה לדעת איזו אמונה היא אמיתית, ובאו במנחתם שתראה להם השכינה באמרם שודאי אם הוא ראשון שבראם יש מאין יקבל הבכורות, ואם ברא יש מיש יבחר בפירות שהם דוגמא עשויים מן האדמה ואינם בכורים. והנה נתגלה השכינה להבל ולא לקין, ואם היה כפי הנחשב שהבל הביא קרבן כנח היה אומר שהעלהו על המזבח כמו שנאמר בנח (בראשית ח, כ):

ועוד יורחב הדבור כי במה שנאמר אם תיטיב שאת, פירש רש"י ז"ל כפי אונקלוס שתרגם אם תיטיב עובדך נשתבק לך, וגם הרמב"ן פירש הורהו על התשובה, ואולם לכל הפירושים לא ידענו בבירור מה היה החטא עד שרז"ל בשביל זה רצו לומר שהביא מן הגרוע (רש"י וראה בר"ר כב, ה), אמנם כי כן בפשט הכתוב לא נתפרסם דבר רומז על החטא הזה שאמרו ז"ל, אבל יתכן לומר שאחר העיון במה שנצטוינו בתורה בקידוש בכורות ובכורים וראשית עריסותיכם, ימצא ענין חטאו של קין שהיה כמו שאמרנו. שכבר ידוע שהראשיות שנצטוינו להביא הם הוראה על היותו יתברך ראשון לכל ושברא הכל יש מאין, ולכן יאות לעבדו בבכורות ובבכורים הראשונים להורות הענין המופלא הזה, והעד על זה שפרעה שלא היה מאמין שיש מי שברא הכל יש מאין כמו שנאמר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה', לכן היה עובד מזל טלה להיותו בכור במזלות, ולכך הוכו בכורי מצרים כאשר יבא במקומו בס"ד. ואם כן כיון שנאמר שהבל הביא מבכורות צאנו ובקין לא נאמר שהביא בכורי אדמה רק מפרי אדמה, הרי מבואר חטאו שלא הביא בכורים שהורה בזה היות לו אמונה שברא יש מיש ושאין השם יתברך ראשון ח"ו, ולכן הביא לו מפרי האדמה ולא בכורים שמורים על הראשונות ושראוי לעבוד בהם מי שהוא ראשון, וזהו החטא המופלג שחטא עד שאל מנחתו לא שעה, ולכך נאמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, שנראה שהיה לו כוונה זרה בענין המנחה, דאם לא כן היה מספיק אומרו שאל מנחתו לא שעה, ומה לו לומר אל קין, אבל הורה בזה שהיה החסרון בקין בעצמו ובמנחתו שהיתה המנחה הוראה על אמונתו הרעה, וכן נאמר וישע ה' אל הבל, מפני אמונתו הטובה, ואל מנחתו, שהיתה הוראה על האמונה המשובחת ההיא, ועל החטא הזה גילה לו שיצרו הרע הביאו לידי כך:

וכבר יפלא במעשה הזה שכיון שהקב"ה לא שעה אל מנחתו מה עשה לו קין עד שהרגו, וזר הוא לומר שמחמת קנאתו שאל מנחתו שעה שבשביל זה יהרגנו כי מה עשה הוא, ועוד על שנאמר (בראשית ד, ח) ויאמר קין אל הבל אחיו, נחלקו כל המפרשים, שרש"י פירש נכנס עמו בדברי ריב להתעולל עליו להרגו, והרב אבן עזרא פירש שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו ה', והרמב"ן פירש שהוא דבק עם ויהי בהיותם בשדה (שם), כי אמר לו נצא השדה והרג אותו שם בסתר, ע"כ. ולדעתי היה הענין כמו שאמרנו שאלו השני אחים היו חלוקים באמונתם, שהבל היה מאמין שהקב"ה ברא את העולם יש מאין והיה מהביל עוה"ז, ולכך הביא מבכורות צאנו הוראה על היותו ראשון, והיה מחלוקתם על ענין האדמה שקין היה טוען שאין להבל חלק באדמה ובעבודת השדה, וזה לפי שהוא קנה הארץ ונעשה שותף להקב"ה, שהקב"ה הוציא יש מיש ושגם הוא דוגמא מוציא מן הארץ יש מיש, והוא החזיק בכל האדמה:

וראה שמה שאמרה חוה קניתי איש את ה', יראה מותר, מאחרי שהיה סופו להכרית שנענש, מה התועלת שתספר התורה שחוה אמרה כן, אבל יתכן שאמרה שעשתה איש עם הקב"ה כלומר להוציא לחם מן הארץ, ומפני זה על שם שעתיד קין לחשוב שהוא קנה הארץ נתנבאה וקראה אותו קין, וזה היה טוען קין שהוא הבכור שזכה באדמה ושאין להבל לחלוק עמו, עד שהבל היה רועה צאז ולא היה רשאי לעבוד אדמה. ובהיות המחלוקת הזה ביניהם, הסכימו להביא המנחה ההיא שיתברר איזו אמונה היא אמיתית, ואם ברא יש מאין, אפילו שקין הקדים לעבוד האדמה לא נעשה שותף להקב"ה והארץ של הקב"ה היא, כמו בעל השדה שיש לו אריסים רבים ואין לאריס לומר שזכה הוא ובניו אחריו ושהשדה הוא שלו. והנה כאשר הביאו המנחה, לא הביא קין כאריס שמביא לבעל השדה הבכורים, אבל הביא מן הפירות כמביא לשותפו, וחשב שהשם יתברך יודה שהוא שותף כיון שברא יש מיש, ועל כן לא שעה לא אל קין ולא אל מנחתו, אבל הבל הביא מבכורות צאנו, כרועה המביא לבעל הצאן וכמודה על אמונתו שהקב"ה ראשון ולכן שעה, וכאשר נתבאר שהשם יתברך הוא בעל השדה ושברא יש מאין, נתבאר גם כן שיש להבל חלק בעבודת האדמה:

ובזה יתיישב מאד מה שנבוכו כל המפרשים על מה שנאמר ויאמר קין אל הבל אחיו, וגם יתיישב בטעם נכון למה הרגו, שאחר שיצא קין חייב בדינו ושהבל יהיה לו חלק בשדות ויהיה שותף כי אחים שותפים הם, על כן חרה לו לקין ונפלו פניו, שהאמנם חרה לו על ההפסד שהיה גם להבל חלק באדמה ונפלו פניו על המנחה שלא שעה, ועם כל זה קבל את הדין וקרא את הבל אח, כלומר עתה אתה אחי ושותפי, וזהו שנאמר ויאמר קין אל הבל אחיו, ר"ל כשהיה מדבר עמו היה קורא אותו אחיו, והיה אומר לו אחי כנותן אות שקבל הדין ואות של אהבה, כמו שעשה יואב לעמשא כשרצה להרגו שאמר לו (שמואל ב כ, ט) השלום אתה אחי, כי זהו שנאמר על יואב (מלכים א ב, ה) וישם דמי מלחמה בשלום, כלומר עשה מלחמה והרגו בהוראת אות של שלום, וכמו כן אמר קין להבל אחי, והנה קודם המנחה לא היה רשאי הבל ללכת בשדה שלא היה לו חלק בו, אבל אחר שקראו אח ונעשה שותף הלך לשדה ושם הרגו לא לקנאת המנחה אבל לירש הארץ. וראה שמפני הירושה הרגו מסכים למה שאמרו רז"ל (ויק"ר כז, יא) אמר רבי לוי אוי להם לרשעים שכל אחד ואחד אמר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו לא היה יודע שאביו פרה ורבה, ע"כ. כנראה ברור היות כוונת רבי לוי לומר שהרגו כדי לירש הארץ ועל כן מדה נגד מדה נתגרש מן הארץ, כי הוא היה רוצה שהוא וזרעו יירשו ארץ והבל וזרעו לא יהיה להם חלק באדמה. ועוד הרגו שאין שנאה כשנאת האמונה, ולכך הביא כל אחד מהם מנחה כפי אמונתו, והוא אשר הוכיח ה' את קין על אמונתו:

ובזה יאות שמה שנאמר ויאמר קין אל הבל אחיו, כאילו יאמר שאמר לו אח בפה אבל לא בלב, ועל כן אמר לו הקב"ה (בראשית ד, ט) אי הבל אחיך, שהיה ג"כ מספיק אומרו אי הבל, אבל אמר לו אי הבל אחיך, כלומר שקראת אותו אח, וגם הוא השיב לו (שם) השומר אחי אנכי, ולא אמר השומר הבל אנכי, כאילו אמר וכי בשביל שקראתיו אחי ועשיתי שלום ואהבה עמו לכן נעשיתי שומר לו, וכן חזר לומר לו ה' (שם י) קול דמי אחיך צועקים, כלומר שרמית אותו בקראך אותו אחי. ובמה שנאמר קול דמי אחיך, פירש רש"י וז"ל דמי אחיך צועקים אלי דמו ודם זרעיותיו, ובאמת התימה על הדברים הללו שהרי נאמר גם כן בלשון רבים ראיתי דמי נבות ודמי בניו (מלכים ב ט, כו), וכן נאמר חתן דמים אתה לי (שמות ד, כה), אבל נראה שרש"י ז"ל תיקן זה, וראה שעל כן המשיך לשונו עד צועקים, וכתב דמי אחיך צועקים, כאילו אמר שאין התימה על אומרו דמי לשון רבים, אבל אומרו צועקים נראה היות ההרוגים רבים, ועל זה אמר זרעיותיו כי מנהג הכתוב הוא להזכיר הדם דמים לשון רבים כמו שאמרנו: ונשוב לענין קין שאמנם בא עליו העונש כמו שנאמר (בראשית ד, יא) ארור אתה מן האדמה, וכבר פירש הרמב"ן באמרו (שם יד) ומפניך אסתר, לא אוכל להתפלל או להקריב. ולפירושו זה אינו ענין מן הקללה, והיה לו לומר זה אחרי כל הקללה הן גרשת אותי מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ ומפניך אסתר, ועוד יפלא לדעת היכן גירש אותו מעל פני האדמה. אבל יתכן שבאומרו ארור אתה מן האדמה, שהוא כאילו אמר שיהיה מנודה ומובדל מן האדמה, ואמנם היתה הקללה הזאת שיהיה מכלל השדים כמו שהארכנו בפ' שני תראנו משם, ולפי שאמרו רז"ל (חגיגה טז, א) שיש לשדים שלשה דברים כמלאכים בעלי כנפים ומעופפים כמלאכים ושטים מסוף העולם ועד סופו ואין ידיעתם רק מאחורי הפרגוד, יתכן שאומרו גרשת אותי מעל פני האדמה, הוא שיעופף על פני השמים, ואומרו נע ונד הוא ששטים מסוף העולם עד סופו, ואומרו ומפניך אסתר שאין ידיעתם רק מאחורי הפרגוד כמו שאמרו בגמרא. וכבר ידעת אתה המשכיל שאין אמונת מציאות השדים מוסכמת, ואשר לא יאמין כלל מציאותם יבאר מאמריהם ז"ל אל כוונה אחרת, ולפי שאין כאן מקומו לבאר כל מאמריהם ז"ל לא אזכיר דעתי באמונה זאת. האמנם כפי פשוטי מאמריהם יתכן כמו שאמרנו וכבר אמרו ז"ל (עירובין יח, ב) שכל אותן ק"ל שנה היה מוליד אדם שידין ולילין, מסכים אל מה שאמרנו. ויודעים העתידות מאחורי הפרגוד שאינם רואים פני שכינה, לכך אמר שלשתם ובפרק שני הארכתי תראנו משם:

וידמה ליישב עוד בזה מאמרם ז"ל (סנהדרין קא, ב, בר"ר כב, יא) שאמרו על גדול עוני מנשוא (בראשית ד, יג), ואזכירך שטען מהר"י אברבנאל על זה ואמר שאדרבה היה חייב יותר שדמו ישפך. והתימה על טענתו זאת, כי זה הוא מה שאמר קין שהוא הדין הוא במי ששפך דם שגם דמו ישפך ואתה קללתני וגם דמי ישפך שכל מצאי יהרגני, באופן שילקה בשתים שיהיה נע ונד וגם יהרגוהו. אבל במה שאמרנו שממנו יצאו השדים יובן מה שארז"ל על הכתוב הזה שאמרנו, אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון, שיש לשאל כי אל ענין מה הביאו ז"ל פה העליונים כיון שהוא מן התחתונים, אמנם לפי דרכנו יתיישב, שאחר שראה שנגזר עליו לבלתי היותו לא מן העליונים ולא מן התחתונים שהם השדים כמו שאמרו רז"ל שיש להם דברים דומים לאנשים ודברים דומים למלאכים לכן אמר כן. ואל יפלא בעיניך אמרי שמקין נהיו השדים, שכבר אמרו רז"ל (ראה ברמב"ן בראשית ד, כב בשם רז"ל, וראה גם זוה"ק ח"א ט, ב) שנעמה שהיא בת בני בניו היא אשת שמרון אם אשמדאי, ולכך אמר כל מוצאי יהרגני, אחר שאהיה משונה בדמות משאר בני אדם, וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא בראשית יא הובא ברש"י בראשית ד, כג) שבנו של למך חשב שהוא חיה ולכך הרגו, וזה אמר כי יהרגוהו שיחשבו אותו כחיה. ועוד שבאזהרת שפיכת הדם טעמו בצדו כי בצלם אלהים ברא וגו' (בראשית ט, ו), אם כן זה שאינו באותו צלם יותר דמו, שכמו שהחיה אין נקמה לדמה כך יחשבו שאין נקמה לדמו, שלא נאמר רק שופך דם האדם (שם), וכן ידמה לפי פשוטו של מקרא שאמר לו ה' שעם היותו משונה מדמות אדם ושאינו לא מן התחתונים ולא מן העליונים, עם כל זה לענין הנקמה יהיה בכלל אדם ויותר הרבה, ועל כן נאמר (בראשית ד, טו) שבעתים יוקם, שהבטיחו שלא יותר דמו, ואומרו שבעתים, לפי הפשט הוא דרך ריבוי כמו שבע יפול צדיק (משלי כד, טז), וכמוהו רבים, וכאשר עינינו הרואות עד היום שהאיש יברח מן השדים ויירא מהם. ומה שנאמר (שם) וישם ה' לקין אות, יתכן שאחרי שנשתנה קין מן הצלם אשר נברא האדם בו נתיירא שהחיות כולם נכנעות אל האדם, כמו שנאמר (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם, ואם כן החיות יהרגוהו כי לא ייראו ממנו, ועל כן נאמר וישם ה' לקין אות לבלתי הורגו, שכבר ישאר לו פרצוף או ענין אחר כאדם, כמו שאמרו רז"ל שיש לשדים דברים כאנשים. ולפי מדרשם ז"ל שלמך הרגו ושבעתים האמור הוא על ז' דורות, אם כז יהיה ענין האות כאלו אמר שלא יפחד מן ההריגה רק אחרי ז' דורות, וזהו הסימן והאות שמסר לו על ענין הזמן אשר יתמיד לא דרך מופת או ראיה רק הוראת זמן ההבטחה, וכמוהו הוא לכם אות הנה העלמה הרה וגו'. כי בטרם ידע הנער מאוס ברע וגו' (ישעיהו ז, יד-טז), שהרי היה האות על הזמן שימשך להם הפחד: ומהר"י אברבנאל טען חמש טענות להוכיח שענין קין והבל למשל היה לא בפועל, וכבר חזר וסתרם. ואתה המשכיל כאשר תעיין בדברי תמצא ביטול כל טענותיו מבלי שנצטרך אל מה שביקש הוא לסתרם, אמנם טענתו החמישית היא מאמרם ז"ל בב"ר (כב, ב) שעלו למטה שנים וירדו ז', והכריח שמכאן נראה היות הדברים משל, שאם היה על דרך פליאה למה לא ספרה התורה זה, ובסתירתו אמר שהוא דבר אפשרי אינו רחוק מן הטבע שלאדם היה לו כח גדול ורב כיד המלך שבראו, ובאמת אם כן הוא אדרבה יותר היה ראוי לתורה לספר זה את מעשה ה' כי נורא הוא. וכתב גם כן שהלידה לא היה קודם שנטרד. ואני תמה שהרי כל מה שדרשו ז"ל הוא ממה שנאמר (בראשית ד, א) והאדם ידע לשעבר וכן ותהר לשעבר וא"כ גם ותלד לשעבר הוא, אבל לדעתי שהידיעה וההריון והלידה היו כולם באותו יום ולא היה פלא כלל, כי גם כל בהמה וחיה עשו כן שבאותו היום שנבראו הולידו כמו שנאמר (שם א, כד) תוצא הארץ נפש חיה למינה, כנראה שכל נפש חיה הוליד למינה באותו צווי, וכן הצמחים כולם באותו יום הזריעו זרע למינם. גם דרשו ז"ל (הובא ברש"י בראשית א, ד, וראה יבמות סב, א וברש"י שם ד"ה את קין) שנולדו תאומות עמהם, בשביל שלא הוזכרה אשה לקין, ובפרק שאחר זה נאמר בזה לפי הפשט והקרוב אליו מה שיתכן לומר בו. ומה שנאמר (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת, שממנו דרשו ז"ל שכיון שלא אמר ההריון שהיו תאומים, דרך דרש הוא שאינו מוכרח מן הכתוב, שהרי כן נאמר ג"כ (בראשית לח, ה) ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה, ולא היו תאומים. אבל יש לשאול על מה שבקשו ז"ל לדרוש כן והביאו הכתוב לאסמכתא, וראה שבב"ר (כב, ב) ר' יהושע בן קרחה אמר כן ולא הביא הכתוב לראיה, רק אח"כ אמרו (שם ג) אצל ותוסף הדא מסייע לר' יהושע תוספת לידה ולא תוספת עבור. לכן נראה היות טעמו של ר' יהושע ממה שנאמר אח"כ (בראשית ה, ג) ויולד כדמותו בצלמו, וכן נאמר (שם א) זה ספר תולדות אדם, וא"ר סימון מכאן תולדות עד כאן רוחות וכל ק"ל שנה היה מוליד שידין ולילין (בר"ר כד, ו), ואם הבל נולד אחרי שנטרד היאך היה בצלמו, לכן בקשו לדרוש שגם הבל נולד קודם שנטרד מגן עדן, ור' אליעזר בפרקיו (פכ"ב) לא בחר בזה וכתב שגם קין לא היה כדמותו רק מכלל שידין:

ועתה אומר לך כי זה סיפור מעשה קין והבל, עם היות שודאי היה אז כן בלי ספק, אף גם זאת הנמשל הנרמז מסיפור המעשה הזה הוא על השני יצרים שנבראו באדם, שאחד מהם והוא הראשון שנברא עמו מנעוריו מטה אותו אחר החמריות והתאוות הגשמיות להפריחו כמו עשב ולהשמידו עדי עד, ואח"כ מתחדש באדם יצר הטוב כמו שדרשו ז"ל (קה"ר ד, יג) מלך זקן וכסיל על יצה"ר שהוא קודם באדם וילד מסכן וחכם על היצר הטוב, וברוב היצר הרע מנצח את הטוב, שזה היה במעשה הזה שקין שקדמה בריאתו נטה אחרי החומר כמו שנאמר וקין [היה] עובד אדמה. ורמז עוד באומרו וקין היה עובד לשון עבר, כלומר שקודם שהיתה בחירת הבל בטוב היתה בחירת קין ברע, ושקין נצח הבל והרגו, ושהקב"ה רמז שהנוטה לשמוע לעצת היצר הרע לתועלת הגוף יטעה, שגם לגוף אין עצתו טובה כי התאוות הגשמיות והמשגל יכלו את הגוף ויתישו כחו, וזהו שנאמר שקלל את קין מן האדמה שפצתה את פיה, כלומר בחמריות נצח יצר הטוב והרגו, והנה תאוות החומר בעצמו יכלה אותו, באמרו לא תוסף תת כחה לך, כי התאוה בחומריות עוזרת לכילוי הגוף ומוציאין את האדם מן העולם. ואח"כ רמז אל טענה נפלאת, שאחרי שעצת היצה"ר הוא רע לגוף ולנפש כמו שנאמר הן גרשת אותי מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד, אם כן כל מוצאי יהרגני, ר"ל בנמשל ששום אדם לא יבחר ביצה"ר ויהיה כאלו לא נברא אחרי היותו רע גם לגוף. והנה אמר התשובה על זה שעם כל זאת שהוא רע לגוף ולנפש לא יהרגוהו כל מוצאו, כלומר שעם כל זה הרבה יבחרו בו ולא יהרגוהו. ורמז עוד באמרו שבעתים יוקם, להורות על שבעה דרכים שיש ליצה"ר להסית את האדם שנגדם ארז"ל (סוכה נב, א) שבעה שמות נקראו ליצה"ר, שאין ספק מריבוי השמות שהם יורו על ריבוי תוארי פעולותיו ותחבולותיו, ועליו נאמר (משלי כו, כה) שבע תועבות בלבו. ובזה יתיישב מה שנאמר (ויקרא כו, יח) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, שזה יראה חסרון בחק המשפט האלהי לתת יסורים ועונש יתר על מדת החטא. אבל אמר כן שייסר אותם בשבעה מיני יסורים נגד השבע שהוסתו מאת היצה"ר בשבע תחבולותיו, וכן נאמר על זה שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז), ר"ל כי הצדיק ינצל מכל שבע תחבולותיו של יצה"ר. ועוד יורחב הדבור בפרק שאחר זה בס"ד ואין כוונתנו בפרק זה רק לבאר לך שהמעשה הזה שסופר מענין קין והבל, מלבד הנגלה ממנו שהיה כן בפועל עוד נרמז תועלת מופלג מן הנמשל ממנו. ואל יהיה זר בעיניך לומר שיהיה הנמשל מענין קין היצר הרע, שכבר מאמרם ז"ל (ברכות סא, א) על דרך זה הוא כי במה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ, אמרו שיצה"ר עומד כחטה בפתח הלב:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה