מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק יח
כבר בפרק ט"ז נאמר היות כל הענין הזה בפועל הגן והעץ והנחש והנהרות, ואמרנו שעם היות שהיו הדברים זרים היו כולם בפועל, וכן כל המעשים שבא סיפורם בתורה לא נגרע מעבודתם דבר שכולם היו בפועל. עם כל זה אמרנו שמלבד פשוטן של דברים עוד היו למשל גם כן, ואמרנו היות הנמשל מן הד' נהרות והתועלת הנרמז מהם על ד' מיני אדם אשר נחלקו המין האנושי, קצתם יחקרו באלהיות וישיגו, וקצתם יחקרו בהשכלת הטבעיות, וקצתם בהעמדת הקבוץ המדיני, וקצתם והם רוב ההמון שאינם מעיינים ולא משתדלים בשום השכלה לא באלהיות ולא בטבעיות רק כל מגמת פניהם במלאכותיות, ואמרנו שהד' נהרות היה הנמשל מהם תועלת לרמוז אל הד' מינים הללו. עוד אמרנו גם כן שיהיה עוד תועלת מן הנמשל ד' תנאים שצריך החוקר באלהיות והם, שיהיה בקי בסתרי תורה, ושיקדים לדעת אמתות ההקדמות המחוייבות בחקירה הזאת, ושלא יכזיב מה שלא בא המופת על סותרו, ושלא ישתדל להשיג מה שאין בחק האדם להשיג, ועל אלו הד' התנאים אמרנו שנרמז ענין הד' נהרות, ושהעיקר שבכולם הוא הראשון שהוא היות בקי בחדרי תורה שעליו רמוז הנהר הראשון אשר שם הזהב הטוב: ועתה אומר לך שאחרי שכל הנכנסים בחקירת האלהיות אמנם יכנסו באחד מארבעה דרכים, כי על זה אמרו (חגיגה יד, ב, שהש"ר א, ד) ד' נכנסו לפרדס ר' עקיבא ובן עזאי ובן זומא ואלישע אחר, שכבר אין ספק שבכל דור ודור נכנסים בפרדס זה לעיין באלהיות כמה וכמה, אבל לא אמרו ז"ל ארבעה נכנסו לפרדס על אלו הארבעה לבד לומר שלא נכנסו אחרים רק אמרו כן להיות שכל אחד נכנס בדרך אחד ורבי עקיבא הצליח ובן עזאי מת ובן זומא נפגע ואלישע אחר קצץ בנטיעות לכך אמרו רז"ל עליהם ד' נכנסו. ועתה דע שאחרי שיראה האדם הסכנה העצומה אשר תגיע אליו מהיותו נכנס בפרדס עיון ההשגחה, הן אמת מיראתה יבא להתרחק ממנה ויבחר ויקרב להיותו מתעסק בהשכלת הטבעיות או להיותו מן ההמון המתעסקים במלאכותיות. לכן סופר היות הנהר טרם יפרד לד' ראשים משקה את הגן, שהכוונה בזה שברא את הנהר כולו להשקות את הגן, שבכל אלו הד' דרכים יוכל האדם להצליח לפי שהקב"ה הוא המשקה ובהיות סייעתא דשמיא אין לירא מן הסכנה אשר הזכרנוה, שעם היותו בתחלת השקפת עיונו בוחר להכזיב מה שלא בא מופת על סותרו עוד ברצות ה' דרכי איש שכוונתו לשם שמים ישיבנו אל הדרך הישרה, ושמפני הסכנה העצומה אשר בחקירת האלהיות לא ימנע מהיותו חוקר בה כי לכך נוצרנו. כאשר ראיתי בדורנו זה כי מי אשר ידבנו לבו לחקור לדעת באלהיות ולהבין סתרי תורתנו אין צריך לומר שלא ישבחוהו אבל כי גם יגנו אותו ויחשבוהו נכשל גם כן באמונתו אחרי שהוא לא יתפייס להאמין כפתי ולהיותו נמשך אחרי דרכם כסל למו, ויחשבו זה לעצמם שבח גדול על היותם בורחים מן האלהיות מפני הסכנה שבהם, ולא ידעו ולא יבינו כי בחשכה יתהלכו כי כאשר תהיה כוונתו לשם שמים להשיג השלימות, בא לטהר מסייעין לו, וכן הפכו: ואמר שלמה ע"ה בספר משלי ענין זה במליצה נאה, עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בוגד. אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח (כב, יב-יג), שהדברים מבוארים היות הכוונה על הענין אשר אמרנו, שקודם אמר שעיני ה' והשגחתו על מי שבא לטהר לנצור לו דעתו שלא יכשל ומי שאין כוונתו לשמים יסלף דברי בוגד, אמנם המונע עצמו מן העיון ליראתו מן הסכנה קרא עליו שלמה אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח, כי כאן גילה היות כל הכוונה על העיון עד שעל כן אמר בתוך רחובות ארצח, שאמרו חוץ ורחובות שב אל מה שנאמר (שם א, כ) חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, כאלו יאמר בעיון החכמות ארצח. ועל האנשים שמונעים עצמם מן העיון אשר הזכרנום היותם רבים בדורנו זה מפני הסכנה נאמר כן. וכן אמר שלמה אחרי שאמר שחכמות בחוץ תרונה וגו' אמר (שם כב) עד מתי פתים תאהבו פתי וגו' וכסילים ישנאו דעת, ואחר שאמר כן הבטיחם שאם תהיה כוונתם לשם שמים שמסייעין ליה, והוא אמרו (שם כג) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי, שהוא רוח הקדש שעל ידו יושגו האלהיות, אודיעה דברי אתכם, שהם סתרי תורה. ועל דרך זה אמר הכתוב פה היות ד' נהרות להשקות הגן להבטיח שלא יחסר מים להשקאתו ומאיזה דרך מהד' דרכים שיהיה: והנה אמר המשורר כנגד ארבעה דרכים אלו מזמור אחד פרק קז רב האיכות, וזה לפי שכל מה שיקרה לגוף יקרה לנפש, וכאשר יקרה לאיש הרודף אחר צרכי הגוף שלפעמים ילך במדברות ולפעמים יהיה נאסר בכבלי ברזל ולפעמים יחלה ולפעמים יצטרך לעבור הים הגדול ויקרה לו מן הסער, באופן שמחמת השתדלותו בהשגת צרכו בגופניות יכנס אל אלו ד' סכנות עצומות ועם כל זאת הזריז לא יתעצל וילך, כמו כן בהשתדלותו להשיג שלימותו בנפשיות יחוייב ליכנס אל הד' סכנות הנזכרות, ועם שכמה וכמה מיני שעות רעות מתרגשות ובאות שאינם בכלל הסכנות הארבע האמורות כאן, אף גם זאת להיות אלה הארבע מצויות בנפשיות גם כן יתר על האחרות הזכיר אלו הארבע ולא זולתם. ולכך נראה שרצה המשורר לרמוז שכמו שהמשתדל ורודף להשגת הגופניות יכנס באלו ד' סכנות ועם העזר האלהי ינצל, כמו כן הרודף להשיג השגת הנפש יכנס בארבע סכנות עצומות דוגמתם, ושכמו שאלו צריכים סייעתא דשמיא, גם אלו צריכים סייעתא דשמיא:
וטרם נבא אל ביאור המזמור והבנת כוונתו שהוא פונה אל שתים כוונות הללו רצוני לומר אל סכנת הגוף וסכנת הנפש, נזכיר הספקות הצריכים התעוררות במזמור הזה והחלופים הנמצאים בו אשר מתוכם נתעורר ויתבאר שדוד עליו השלום היתה כוונתו אל שתיהן. ספק א' אומרו ביורדי הים (שם ל) וינחם אל מחוז חפצם, ובהולכי מדברות נאמר רק ללכת אל עיר מושב (שם ז), ולמה לא אמר מחוז חפץ. ספק ב' שביוצא מבית האסורים אמר (שם יא) כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו, ועל זה פירשו ז"ל (רש"י שם וראה שבת נה, א) אין צרה בלא חטא, ולענין צרתם במדבר לא נאמר גרמת החטא עם היותה צרה, וגם ביורדי הים לא נאמר חטא, רק ביוצא מבית האסורים וחולה שנתרפא. ספק ג' אמרו בחולה שנתרפא (שם כ) ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, שהיה ראוי לומר וימלטם משחיתותם, ומה ענין אמרו וימלט שכנראה שהענין שב אליו יתברך. ספק ד' שלא נאמר (שם כב) ויזבחו זבחי תודה רק בחולה שנתרפא לא באחרים. ספק ה' שלא נאמר (שם לב) וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו רק ביורדי הים ולא באחרים וצריך טעם לזה. ספק ו' אומרו (שם מב) יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה, שלענין הנצולים הללו מן הצרות האלה מה שייך עולה או יושר. ספק ז' אמרו (שם מג) מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה', כי מה היא החכמה העמוקה הצריכה לראות ולהתבונן בהצלות הללו עד שאמר כן, ועוד היה מספיק אמרו מי חכם ויתבונן חסדי ה' ומה ענין השמירה הזאת שאמר וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' כאילו מזכיר על שני דברים:
וטרם נבא אל היתר הספקות נקדים שאלו הם ד' דרכים אשר בהם יכנסו החוקרים באלהיות. האחד מהם הוא דרך ההתבודדות שלפעמים יקרה ממנו השתוממות. הב' הוא הרוצה להשיג מה שאי אפשר להשיג. הג' שרוצה להשיג בלתי הצעות והקדמות ופעמים יגיע אל המות ולא ישיג חפצו. הד' הוא המרחיק ומכזיב מה שאין מופת על סותרו אם לא ישוב מדרכו יהיה קוצץ בנטיעות, ואמנם הנשמר מכל אלה היא הדרך הישרה שיבור לו האדם. וכבר אמרנו שנרמזו בד' נהרות שנבראו להשקות את הגן, אבל עתה נאמר עוד כי גם ארבעתן באו בסיפור התורה, כי אדם הראשון אמרו עליו רז"ל (סנהדרין לח, ב) צדוקי היה, שהכוונה לומר שהיה מכזיב מה שלא בא מופת על סותרו, ובחנוך נאמר (בראשית ה, כב) ויתהלך חנוך את האלהים כמו שיתבאר שם, שהכוונה לומר שהיה חוקר באלהיות ובוחר להשיג מה שאי אפשר עד שמת, ונאמר בו (שם כד) ואיננו כי לקח אותו אלהים, ולדעתי שאמרו ואיננו הוא על מה שמת מיתה פתאומית כמ"ש איוב (ז, כא) ושחרתני ואינני, שאמר כן על המיתה הפתאומית. ובנח נאמר (בראשית ו, ט) את האלהים התהלך נח, שגם הוא היה חוקר באלהיות, ונאמר בו (שם ט, כא) וישת מן היין וישכר, שיצא משכלו להיותו חוקר על פי ההתבודדות עד שמיום שנאמר בו שנשתכר לא נאמר שדברה עמו השכינה. אמנם אברהם ראש המאמינים הלך בדרך ישרה כמו שציוהו הקב"ה (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים, כמו שיבא עוד ביאורו במקומו בח"ב ממאמרנו זה שגם הוא היה מתהלך באלהיות, ואמר לו השם יתברך (בראשית טו, טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום, כמו שאמרו ברבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום (חגיגה יד, ב), באופן שמה שקרה לד' שנכנסו לפרדס קרה לאדם וחנוך ונח ואברהם:
וראה היות הענין כן שהנהרות היו רמז לד' דרכים הללו, על כן הנביא ירמיה אמר (ב, יח-יט) מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר. תייסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה'. כי כאשר ראה ירמיה את ישראל קצתם נמשכים אחרי חקירות פילוסופיות וטועים באמצעותם, וראה קצתם נמשכים מלחקור באלהיות כלל לא ע"י חקירות ולא ע"י התורה. רצה לומר להם קודם שלא ימשכו אחרי החקירות, ואמר דרך רמז על הנהרות על שיחור שהוא הנקרא פישון שהוא נהר מצרים, ועל חדקל שהוא נהר אשור. ולפי שהנהרות הללו נאמרו למשל על דרכי החוקרים בהשגות לכך אמר מה לך לדרך מצרים, וכן חזר לומר מה לך לדרך אשור, שהיה מספיק אמרו מה לך במצרים ומה לך באשור, אבל לרמוז אל הדרכים שאמרנו שהנהרות האלה הם משל אל הדרכים אשר החוקרים הולכים בהם, ולפי שהיו טועים ע"י אותם חקירות אמר להם שימנעו עצמם. ואמר עוד שגם אם ימשכו מכל וכל מידיעת האלהיות לפחדם מז הסכנה הוא רע ומר, וזה אומרו ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה':
ועתה בזה נבוא אל ישוב הכתובים במזמור הזה ונבא אל ביאור מה שרמזו בחקירות האלהיות, כי מה שהוא בכוונת הכתובים לענין הד' שצריכים להודות כבר הם הדברים כפשוטם. אמנם כאשר המשורר רצה לרמוז גם כן אל המצוקות אשר ימצאו ויגיעו אל נפש האדם כאשר תשתדל להשיג שלימותו שהם כמו מה שיגיע אל הגוף בהיותו משתדל להשיג את אשר צריך לו, ושכמו שהאדם המשתדל להביא טרף לביתו יסע למסעיו אל המדברות, כן הנפש בהיותה במבוכת החקירה להגיע אל שלימותה והמורגלות אצלה מן החמרים והגשמיות אשר יעיקוה יאות אליה ללכת אל המדברות להתבודד כדי להשיג שלימותה, ואמר המשורר שגם בזה צריך סייעתא דשמיא. לכך אמר שלפעמים תעו במדבר שעיר מושב לא מצאו, ר"ל שלא מצאו ישוב למה שיהיה להם קושי הציור באלהיות. וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, כלומר שאפילו שיתבודד כמה שירצה אם אין לו הצעות והקדמות לא יגיע אל המבוקש, לכך לא נאמר וינחם אל מחוז החפץ אבל ידריכם אל ההקדמות וההצעות המחוייבות לענין זה, והותר בזה ספק הא'. ולהיות שההקדמות וההצעות הטבעיות לא יתאמתו רק במופתים והיקשים לא יסורו מהם, הנה החוקר באלהיות כאשר יבקש ההקדמות וההצעות המחוייבות לזה וימצא את כולם שנתחייבו במופתים והיקשים צודקים, הנה יחשוב באמת שכל מה שאין עליו מופת שיחייבהו תהיה האמונה בטלה בענין ההוא, והיה האיש אשר לא יאמין רק בדברים המחוייבים במופת כמו שהוא קשור בכבלי ברזל שלא יוכל לצאת מן המחיצה ההיא, כן האיש ההוא לא יצא כלל ממחיצת המופת הטבעי, לכן קראם יושבי חשך וצלמות כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו, כי עצת עליון הוא להאמין בנבואה ובתורה ואף אם לא בא עליהם מופת, ולזה אמר (שם יב) כשלו ואין עוזר, ובזה הותר הספק הב': אמנם לפעמים אם יזכו אל סייעתא דשמיא יתעוררו וירגישו בטעותם, הנה יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק (שם יד), שהכוונה לומר שאותם המוסרות אשר ידיהם אסורות לבלתי התאמת להם דבר רק מה שבא עליהם מופת הנה כאשר ינתקם ישובו ויאמינו בדבר שאין מופת על סותרו. ובהיות שעי"ז יבוא לחשוב רע על הבורא יתברך או חסרון בחקו, הנה אמר (שם יז) שאוילים מדרך פשעם, ר"ל שלפעמים מדרך פשעם שחושבים להכזיב מה שלא בא מופת על סותרו יבואו לפגום אמונתם ולחשוב חסרון בחקו, אבל עם העיון והיגיעה בסייעתא דשמיא יחזרו אל הדרך הטובה עם התורה ששלח על יד נאמן ביתו לאומה ישראלית, והוא אמרו ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. וראה כי כאן הפליג הביאור שלא אמר וימלטם אלא וימלט, שר"ל שע"י התורה ששלח ריפא אותם ושהקב"ה ימלט עצמו משחיתותם ומן החסרונות אשר חשבו בחקו, ובזה הותר הספק הג'. ולכך נאמר כאן ויזבחו זבחי תודה, שצריכים כפרה על מה שעלה במחשבה, והותר ספק רביעי:
ועתה נמשך אל הדרך הישרה לחקירת האלהיות, והיא שלא יתחילו לחקור רק אחרי היותם יודעים ידיעה שלימה בהקדמות והצעות טבעיות המחייבות לענין זה, ואחר שנתאמתו להם במופתים יעשו חקירתם על נכון בחכמתם, ואחר אשר יבואו אל דברים וענינים תחוייב בהם האמונה כאשר יחקרו שאין מופת לסתור האמונה ההיא הנה יאמינו בה אחרי היות שלימות לבורא יתברך, וקודם שיתישבו ותעלה הסכמתם שלמה באמונה אחת יכזיבו כל מה שינגד האמונה ההיא במופת שכלי. ואמר (שם כג) יורדי הים באניות, כלומר יורדי בים החכמה שנאמר עליה (איוב יא, ט) ורחבה מני ים. ואמר עושי מלאכה במים רבים (שם) רוצה לומר בחכמות טבעיות, כי התורה נקראת מים (ראה תענית ז, א), והחכמות האחרות נקראות מים רבים כאשר יתבאר. ואמר עושי מלאכה במים רבים על ההגיוניות שמלאכה היא ואינה חכמה. ואל תתמה שאני אומר לקרות החכמות בשם מים רבים כי רוב משלי הנביאים קראום כן, עליהם אמר דוד (תהלים לב, ו) רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי לא יתכן לומר שלא יצטרך כלל להתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים, כי כמה וכמה פגעים רעים נמצאים בעולם. אבל יאות מאד שאמר דוד שאין צורך לחסיד כלל להתפלל בהשגת התועלות המדומות ולא שישיגהו פחד ויראה מהפגעים רעים כי הוא שומר נפשות חסידיו כמו שאמר דוד (תהלים פו, ב) שמרה נפשי כי חסיד אני, אבל על זה לבד יש לו להתפלל שאל יטעה אותו שכלו ע"י החכמות הטבעיות להטיל פגע באמונתו ח"ו, ואין צריך החסיד לתפלה אחרת זולת זאת, על זה אמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, וכן אמר דוד (תהלים יח, יז) ימשני ממים רבים, כי באיזה מים היה עד שהתפלל למשוך אותו מהם. ובהיות תורתנו נקראת מים והחיצוניות נקראו מים רבים, לכן אמר (תהלים כט, ג) קול ה' על המים שהיא התורה, ועל החיצוניות אמר (שם) ירעם ה' על מים רבים: וכן תמצא בשיר השירים שאחר שאמר שלמה כמה פעמים השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (ב, ז, ג, ה), שפירושו לדעתי שהיה שלמה נכסף לדעת לתכלית מה ברא הקב"ה העולם הזה מאחר שכל העולם לא יוסף לו שלימות, ואם כל הנבראים לא נבראו אין נגרע משלימותו דבר, א"כ מה זה רצה ואהב ה' לברא הנבראים, והיה רוצה לדעת זה מן התורה האלהית או מן הנבואה, והיה קורא אותם בנות ירושלים על שם שנאמר (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, וכבר כתבתי לפנים פרק כ"ג שהחכמות נקראים בנות תראנו משם, וזה אומרו השבעתי אתכם בנות ירושלים, על החכמות האלהיות שיעירו אותו לדעת ענין האהבה והחפץ מה היה לברא העולם. ואחר שאמר שלמה כמה פעמים כן השבעתי אתכם וגו' על הכוונה הזאת, אמר בסוף (ח, ז) מים רבים לא יוכלו לכבות, כלומר שבחכמות חיצוניות לא יכול למצא טעם אל האהבה והחפץ הזה. ועם היות החכמות החיצוניות קצת הכנה וכלי לאלהיות אמר שעם כל זאת לא יוכלו לכבות:
ועוד אומר לך כאשר כבר העירותיך כי החכמות החיצוניות והלמודיות הוצרכו קודם נתינת התורה כדי להכיר הבורא ית' שכן אמרו רז"ל (ראה ספר הישר פר' נח) שאברהם ע"י חקירתו בידיעת הלמודיות בתכונת השמים הכזיב והרחיק האמונות הכוזבות שהיו בזמנו, ואמרו כן ז"ל במאמרם (בר"ר לט, א) משל למה הדבר דומה למי שהיה הולך ממקום למקום וראה בירה דולקת, שר"ל שראה המאורות ותנועתם ושבחכמות ההם נעזר וחקר ומצא, כי אחר שחטא האדם ונשקע בטבעיות אין עוד תקנה להשיג האלהיות בהחלט רק אחר המות, אמנם יושג מציאות ה' ע"י הטבעיות ושאר האלהיות יצטרך נבואה והאמונה בו או ע"י רוח הקדש ע"י תורת משה שהיא הנבואה, ולהיות החכמות הלמודיות עזר לאלהיות אמר דוד (תהלים עז, כ) ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו, שפירושו נאות מאד שאמר שבחכמת הטבע והלמודיות הוא דרך להשגת האלהיות אבל לא יודעו האלהיות עצמם מצד מופתים והיקשיהם, וזה אמרו ושבילך במים רבים ועקבותך לא נודעו, ר"ל אפי' עקבותך לא נודעו, כי כבר ידעת שמלת עקב תאמר למשל אל הדבר הפחות, וכן אמרו רז"ל (ויק"ר כ, ב) דרך משל עקבו של אדם היה מכהה גלגל חמה, שר"ל אפילו עקבו, כמו כן אמר כאן ששבילי האלהיות שהוא מציאות ה' אפשר להיוודע על ידי הטבעיות, אבל לא יודע אפילו דבר קטן מן האלהיות על ידם שאין חכמת הטבע מגעת רק עד גלגל הירחי, וטעמו להודיע שכלל מן האלהיות לא יודע מן החכמות ההם רק מציאותו יתברך. וכן אמר (תהלים קמד, ז) פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר, שפירש הדברים מאד היותו מכוין באמרו מים רבים על החכמות חיצוניות, ופרסם מאד הדברים עד שקרא חכמי הטבעיות בני נכר. ואמר (שם) שפיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, וכבר חשבתי לומר שימינם ימין שקר פירושו כשנותנים ידם כמנהג הסוחרים שאינם מקיימים, ועוד חשבתי לומר שפירושו שבועה שכן בלשון ערב אומרים ימין לשבועה והיה כאלו יאמר שבועתם שבועת שקר. אבל הנכון הוא שהוא ידבר על הפילוסופים המאמינים בקדמות ומכחישים שכר ועונש וחברו ספרים לפי אמונתם, ועליהם אמר שימינם ימין שקר ופיהם דבר שוא שבימינם כתבו שקר: ועתה אתה המשכיל תראה שמתחלת המזמור ההוא פרק קמ"ד היה דוד בחקירה הזאת שהיה נכסף לדעת לתכלית מה נברא העולם, שכן אמר (שם ג) ה' מה אדם ותדעהו וגו', עד שהתפלל להודיעו זה בחכמות אלהיות כמו שאמר שלח ידך ממרום פצני והצילני ממים רבים לפי שפיהם דבר שוא, והשלים הביאור עוד ואמר (שם יב) שבנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, ר"ל שאנחנו דבקים בקבלתנו מן האבות מזמן נערותנו. ואמר עוד על החכמות אלהיות שהם תורה שבכתב ושבעל פה בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל (שם), כי הזוית הנצבת הוא הכלי המעמיד את הבנאי על קו ישר כאשר ידעת שאותו הכלי שיש לבנאים עשוי של מתכת או של עץ כצורת אות הדל"ת נקראת זוית נצבת, לכן המשיל החכמות האלהיות לאותו הכלי שמעמידים את האדם על קו ישר, ואמר ראיה לזה שאפילו רקים שבישראל מלאים חכמה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות נז, א) כפלח הרמון רקתך (שיר השירים ד, ג), אפילו ריקנים שבך מלאים מצות כרימון, נגד זה אמר (שם יג) מזוינו מלאים, על המון העם, והשלים וקראם צאן וזה אומרו (שם) צאננו מאליפות, ועוד השלים על היודעים בתורה ואמר (שם יד) אלופינו מסובלים אין פרץ וגו' ברחובותינו, שב אל חכמות התורה שנאמר עליה (משלי א, כ) ברחובות תתן קולה, ואמר שאין פרץ, ר"ל היות תורתנו תמימה אין פרץ ואין קושי הציור בה, ואז גמר אומר ואמר (שם טו) אשרי העם שככה לו וגו'. ובס"ד חלק רביעי פרק ל"ד ארחיב הדיבור בענין זה לבאר כל הכתובים הללו:
ונשוב לענין מה שאמר שמי שאינו עושה עיקר מהחכמות אבל נעזר בהם להבנת דרך האלהיות היא דרך ישרה, ולכן אמר (תהלים קז, כד) המה ראו מעשי ה', כלומר אילו ישיגו השלימות המבוקש, והנה על ההמיה והמבוכה המתחדשת בחקירה הזאת אמר (שם כה) ויעמד רוח סערה ותרומם גליו, ואח"כ להיות שהמינים המאמינים בקדמות היתה תשובתם כאשר ישאלום מי הכין מקום על הסדר לגלגל, האש עליון והרוח תחתיו והמים תחת הרוח והארץ תחת המים, וא"כ יחוייב היות נמצא מי ברא אלה שלא ישנו את תפקידם, הנה ישיבו ויאמרו שכל מה שהוא שכן אל הגלגל יהיה יותר קל, ולפי זה האש שכן אל גלגל הירח הוא קל, והרוח שהוא תחתיו הוא כבד ממנו, והמים כבדים מן הרוח, והארץ כבדה מכולם, זו היא תשובת הצדוקים ההם. אמנם כאשר ישאלום בעליון מזה לומר שהרי עינינו הרואות שגלגל הירח סובב בכ"ט י"ב תשצ"ג לקלותו והוא תחתון, ושאר כוכבי לכת עליונים עליו והם כבדים בתנועתם קצתם לשנים וקצתם לכמה אלפים שנה כאשר נתבאר במופת לחכמי התכונה, הנה אין מקום למינים ההם להשיב שהסידור הוא דרך שכונה כי אבדה חכמתם ואינם יודעים מה להשיב כמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בספר המורה נבוכים לומר כל זה. לכך אמר כאן המשורר שאלו המאמינים בקדמות יעלו שמים ירדו תהומות (שם כו), כלומר כשיעלו שמים לא ימצאו סדר השכונה כמו שהשיבו ומצאו ביסודות סדר השכונה ולכן ירדו תהומות, וזהו שנאמר (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, שהוא התחתון והוא קל מן העליון א"כ הגיד שהוא מעשה ידיו יתברך, ולכך אמר ירדו תהומות שאין להם מה להשיב:
והנה תראה רבה בר בר חנה פרק הספינה (בבא בתרא עג, א) שגם הוא היה מאמרו דרך חידה ומשל בענין זה שאמר, כד הוה אזלינא באורחא דלינן גלא עד דחזינן מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא כי מבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבליה, ורמא ליה גלא קלא לחבריה חבירתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא ונאבדיה, אמר ליה פוק חזי גבורתיה דמרך דאפילו מלא חוטא דחלא לא עברי, ולדעתי היתה כוונת המאמר הזה על הענין שאנחנו בו, ואמר כד הוה אזלינא באורחא, ר"ל שכאשר היה על הדרך הישרה שיבור לו האדם להשגת נפשו השלמות והיה בחקירת חדוש העולם ומה שיש להשיב לאפיקורוס, וראה שלא אמר כד הוה אזלינא בספינתא כמו שאמר שמה כמה מאמרים, אבל אמר הוה אזלינא באורחא, שר"ל בדרך החקירה:
והנה אמר לפי משלו זה שני גלים, והם שני אמונות רעות שנתפשטו בעולם, האחת היתה הקדמות אשר אמנם ימשך מן האמונה ההיא שאין דין וחשבון, או הכחשת ההשגחה, שמבלי ספק אלו השתי אמונות מאבדות את העולם כאשר כתבנו גם כן בפרקים הבאים ובפרט פרק כ"ג תראנו משם, שמהאמונות הללו מלאה הארץ חמס ונגזר עליהם מבול. והוא אמר בחידתו זאת שהגל האחד השליכו עד לשמים אשר אצל הכוכב, שהכוונה לומר שעד השמים מצא לומר ביסודות היות להם סדר שכונה הקל למעלה והכבד למטה על הסדר כפי מה שאמרו המאמינים בקדמות, לכך אמר שאם היה משליכו יותר גבוה היה נשרף, כלומר אם היה נמצא הסדר הזה בגרמים השמימיים היה נשרף, ר"ל לא היה יודע מה להשיב לאפיקורוס. ועל אלו השתי אמונות רעות אמר בחידתו שאמרה אחת לחברתה שאם לא אבדה כל העולם שהיא תאבד השארית, ושהשיבה האחרת שאינה יכולה לעבור חוט מן החול, ר"ל בחידתו שכבר היתה מאבדת העולם אבל חוט של חול מעכב עליה שאמר כן על האומה הישראלית הנמשלת לחול שהם מאמינים חדוש העולם והשגחה פרטית נתפרסמה בהם ובשבילם אין האמונה בקדמות מתקיימת ולא בהכחשת ההשגחה, ולכך אמר פוק חזי גבורתיה דמרך דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעברי, ואמר על האומה ישראלית כמלא חוטא להורות על היותה המעט שבעמים:
והנה גם כאן רבה בר בר חנה הלביש חידתו זאת המופלגת והמשיל האמונות הרעות לגלים הנמשכים מן המים הרבים שהם כינוי אל החכמות הטבעיות, ואמר על ישראל שנתדמו לחול שהם מעכבים והם סותמים כל פה דובר נבלה באמונות הרעות ההם. והתבונן שהכתוב כאשר המשיל זרעו של אברהם לחול לא אמר כחול הים, רק אשר על שפת הים (בראשית כב, יז), ולא אמר לרוב, כי זה ידוע שאין אומרו שיהיו כחול הים או כחול אשר על שפת הים, שהדבר יהיה ממש כך, אבל דרך גוזמא לבד כמו בצורות בשמים (דברים ט, א), והעד שגם ביהושע נאמר על העממים (יא, ד) כחול אשר על שפת הים לרוב, גם בשופטים נאמר על מדין ועמלק (ז, יב) ולגמליהם אין מספר כחול שעל שפת הים לרוב, ובשמואל נאמר על פלשתים שהיו כחול אשר על שפת הים לרוב (א יג, ה), וכיון שלא נאמר רק דרך גוזמא לאברהם שיהיה זרעו כחול, למה אמר על שפת הים, ולא אמר כחול הים כמו שנאמר ביעקב פרשת וישלח (בראשית לב, יב) ושמתי את זרעך כחול הים. ואעירך בדבר נאה ומתקבל שלא תמצא בכל המקרא שיאמר כחול אשר על שפת הים ולא יאמר לרוב רק בשני ענינים, באברהם שבשרו בענין העקידה, וגם לענין חכמת שלמה נאמר (מלכים א ה, ט) ורוחב לב כחול אשר על שפת הים, ולא אמר לרוב. ועוד אזכירך שפה בענין העקידה נאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכחול, ואם הכוונה לענין הרבוי כבר היה מספיק להמשילם לעפר, וגם לא אמר כחול הים רק אשר על שפת הים. אבל הענין שבשורת אברהם בעקידה היה שיהיה זרעו כחול אשר על שפת הים שמעכב לבלתי עבור הים שנאמר (ירמיהו ה, כב) שמתי חול גבול לים, כמו כן ישראל סותמים פיהם של מינים כי על ידם נתפרסם אלהותו יכלתו והשגחתו יתברך ומעכבים על דברי הפילוסופים המתעסקים בטבעיות עד שאין דבריהם נשמעים, וכמו כן בחכמת שלמה אמר היותה כחול אשר על שפת הים שהיה מעכב וסותר בחכמתו כל הדעות הבטלות. ולהיות האומה ישראלית מיושרת בדעות ומספרים כבוד אל נמשלו לכוכבים, ולהיותם מסלקים הדעות הכוזבות נמשלו לחול אשר על שפת הים. ולא נאמר לרוב כמו שנאמר בכל מקום שתמצא כחול אשר על שפת הים שבכולם תמצא אומרו לרוב כאילו יאמר שלא המשילם לחול רק לענין הרוב, אבל בזרעו של אברהם לא נאמר לרוב כי המשילם לחול בהיותו נותן גבול לים לבלתי צאת חוצה, שכמו כן ישרים יסתמו פה למינים. ובהיות שלא היה הפרסום באלהותו יכלתו והשגחתו יתברך מתפרסמת על ידי האומה ישראלית רק להיותם לעולם נרדפים מן האומות עובדי עבודת אלילים והקב"ה מצילם עם היותם שפלים לכן נמשלו לעפר הארץ הנדרס תחת כפות רגלי כל אדם. וזהו שאמרנו היות כוונת חידתו של רבה בר בר חנה שאמר חזי גבורתיה דמרך דאפי' כמלא חוטא דחלא לית דעברי:
ובזה יובן מה שאמר דוד גם כן במזמור הזה והפליג הביאור ואמר (קז, כז) יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, ר"ל שחכמתם שחשבו לתתם ליסודות סדר השכונה כאשר יעלו שמים חכמתם תתבלע, וכאשר יראו כן יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו כי ישתוקו (שם כט-ל) מאותו הסדר שחשבו ביסודות ויגיעו אל מחוז החפץ. וביאר עוד ואמר שהאנשים שישיגו ההשגה בשלימות ירוממהו בקהל עם, ר"ל שברבים אין דורשים באלהיות אבל ירוממוהו, כלומר יאמרו שהוא סוד עליון, אבל במושב זקנים יהללוהו, ר"ל בשנים דורשים במעשה בראשית. ובזה הותר הספק הה'. ואח"כ המשיך המשורר ענין כל הנמשך מאתו ית' מגדולתו עד שלבסוף אמר יראו ישרים וישמחו, ר"ל כאשר יגיעו אל דרך ישרה בהשגה, וכל עולה קפצה פיה, ר"ל שיסתלק כל הנחשב בחקו יתברך מן החסרון. ובסוף דברי המזמור גילה המשורר הענין שהמזמור הזה יש בו שתי כוונות, אחת להצלת הגוף מן הצרות הנמשכות מהשתדלותו להשגת שלימות, ושנית מה שיגיע לנפש מן הצרות והמצוקות בהשתדלותם בהשגת שלימותם. ועל זה אמר מי חכם וישמר אלה, ר"ל על הכוונה הראשונה בחקירה באלהיות, ואמר עוד ויתבוננו חסדי ה', על ענין המקרים אשר יקרו אל הגוף. והותרו הספק הו' והז'. ובזה ירוח לנו שהקב"ה שנתן לנו תורת אמת להיישירנו כתב בה שגן העיון וההשגה הוא השקאתו על ידי ד' נהרות שהנמשל מהם הוא הארבעה דרכים אשר הזכרנו ושדרך הטוב הוא התורה שעליו נאמר שם הזהב הטוב (כמו שנאמר בראשית ב, יא-יב אשר שם הזהב, וזהב הארן ההוא טוב). וברוך הטוב שנתן טוב על ידי טוב לטובים ולישרים בלבותם: