אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי בראשית - פרק ח

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי בראשית - פרק ח

חלק מעשי בראשית - פרק ז

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן. ויעש אלהים את שני המארת הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הככבים. ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי:

הן במה שנכתב יהי מארת חסר. ידוע מה שדרשו רז"ל (ירושלמי תענית כא, ב הובא ברש"י), אבל לפי הפשט, רצתה התורה לרמוז על שלא ניתן אורה רק לשמש כי הירח תאיר מאור השמש. ובמה שנאמר להבדיל בין היום ובין הלילה פירש"י וז"ל משנגנז האור הראשון אבל בז' ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה, והרמב"ן טען עליו שאין זה דעת רז"ל, והרא"ם השיב בעד רש"י ז"ל שלא בחר באותה אגדה מפני שיקשה עליה שהנביא אמר (ישעיהו ל, כו) כאור שבעת הימים, ולפי אגדה זו נ"ל ששבעת הימים שאמר הנביא הכוונה במקצת השבעה דהיינו ג' ומפני דוחקו בחר בפשט ששמשו שבעה ימים. ועוד תמצא שדרשו בתנחומא פרשת אלה תולדות השמים (בראשית ו) על זה הכתוב שעתיד הקב"ה להחזיר לאדם חמה ולבנה על אחת שמ"ג, והמדרש לא הביא טעם למספר זה, אבל ודאי יפרש שבעתים ז' פעמים שבעה שהם מ"ט ונאמר כאור שבעת הימים שהם ז"פ מ"ט שהם שמ"ג, שלפי המדרש הזה אין אומרו כאור שבעת הימים על האור שנברא יום ראשון רק על אורו בעצמו לאחר שבעה. והבאתי לך כל זה לומר שהם אגדות חלוקות ושתראה כל האמור באור הזה והמאורות: ועתה אתה ברוך ה' המשכיל השקיפה ממעון עיונך וראה ישוב הכתובים הללו על פי הדרך אשר אמרנו בפ' ג' שהאור שנברא ביום א' בנגלה מן הכתוב הוא שצוה על החשך שהוא האש היסודיי שירד ממקומו הטבעי ויתמזג עם יסוד האויר ויאיר ובזה יהיה האויר בהיר כשיהא נתפש בו האש, וענין זה עינינו הרואות שכאשר יתפש האש בשאר היסודות יתהוה הלהב ויאיר באופן שהאויר נעשה בהיר ממה שהיה בטבעו. וגם אמרנו שהשי"ת עשה כאשר יעשה הבנאי המשכיל אשר יבנה הבית ויהיה רצונו לעשות בו חלונו להאיר תוך הבית הנה בהשכלתו יסייד בסיד הלבן נגד החלונות כדי שלובן ובהירות הסיד בלבנינותו יקבל האור ויוסיף אור החלונות מאד, כמו כן עשה הקב"ה שבאותו חצי כדור מהאויר אשר הי' רצונו לתלות המאורות הוריד יסוד האש להתמזג בו שע"י חומו דקדק עכירות האויר וע"י התמזגו והיות נתפש בו האיר קצת את האויר והיה אור, ובהיות יסוד האויר סובב ג"כ ע"י הגלגל היומי כאשר תלה הבורא ית' השמש נגד אותו חצי כדור האויר הממוזג עם האש נמצא שלעולם הוא נגדו והיה אור הנמשך מן האש די המלאכה לעשות האויר בעצמו בהיר קצת אבל לא היה מספיק כדי להאיר על הארץ כל האור הצריך לבריות. וכבר היה מספיק הסיפור בתורה שעשה אותם להאיר ואנחנו רואים היותם מאירים על הארץ, אבל היה זה לומר שאור הנמשך מן האש אל יסוד האויר לא היה רק לעשותו קצת בהיר לקבל אור השמש ולא היה האור ההוא מספיק להאיר על הארץ עד שתלה השמש על כן אמר שהמאורות נעשו להאיר על הארץ כי האור הראשון לא היה מאיר רק האויר שהיה בהיר קצת:

ובזה יאות מאד מ"ש להבדיל בין היום ובין הלילה, שכבר בסבוב חצי כדור האויר המאיר ע"י הגלגל היומי ממזרח למערב היה שם קצת אור, ובהסתרו היה יותר חשך שהיה האויר יותר עב, ולכך קרא להם שמות שלאור קרא יום ולחשך קרא לילה, אבל היה הבדל האור ההוא מן החשך מעט, כאשר יהיה בבית חשוך שבקצה אחד ממנו יהיה מלובן בסיד כי ודאי עם היות הבית ההוא חשוך הנה הקצה ההוא אשר בו הסיד הלבן יאיר יותר מן הקצה אשר אין בו רק הטיט השחור, אבל הבדל מועט, לכן אמר שתלה הקב"ה השמש ביום וירח וכוכבים בלילה להבדיל הבדל רב בין האור ובין החשך ובין היום ובין הלילה אשר כבר היו. ובזה יתכן גם כן מ"ש (תהלים קלו, ח) השמש לממשלת היום, שאם אור השמש הוא הנקרא יום איננו לממשלת היום אבל הוא היום עצמו ולא תפול מלת ממשלה אלא בזולת. ותראה בדברי קהלת הגם שהוא משל כשאמר עד שלא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, שכנראה יש כאן אור שאינו מן המאורות. וכן אמר ר"א הקליר בפיוטיו (ביוצר אור) אורות מאופל אמר ויהי, כי לא יתכן שאמר כן על הלבנה כי אין ללבנה אור זולת מן החמה, זה לדעתי יאות בפשט הכתוב: ואגדות שנאמרו בזה כבר ידעתם שקצתם אמרו שאור שנברא ביום א' נגנז, ויש שאמרו שאור שנברא ביום א' הן הן המאורות ולא תלאן עד יום ד'. אמנם לא יתישבו הכתובים ע"פ אלו האגדות, שאם נאמר שלא נברא רק אותו האור שגנז לצדיקים, יחוייב לומר כמו שכתב הרמב"ן שאין החשך האמור בסוף הכתוב הוא האמור בתחלתו והכתובים בלתי מתישבים שהרי נאמר לממשלת היום וקודם אור השמש לא היה שם לא יום ולא לילה, וכן לפי האגדה שאמרו שהן הן המאורות ג"כ בלתי מתישב, שמאחרי שלא סבבו עד יום ד' הרי לא היה שם יום ולילה. אבל יתכן ודאי היות דבריהם אמת כפי קבלתם האמתית ושעצמות ענין האור נברא ביום ראשון וממנו נתפש בגשם האש כאשר אמרנו שיסוד האש נתפש ביסוד האויר והיה בהיר וגם אור המאורות באותו יום ראשון נתפש בגשם המאורות ולא תלאן עד יום רביעי וגם האור שגנז לצדיקים באותו יום נברא כי ענין האור אחד הוא עם שנניח שאור אחד חשוב מן האחר. ובזה יתכן לומר שהקב"ה לא ברא ביום אחד רק האור שאחז"ל (חגיגה יב, א) שגנז לצדיקים, ולדעתי הוא האור שראה יחזקאל סביב לחשמל שאמר היותו כמראה זוהר (ח, ב), ואמר היותו כמראה נגה (א, כז), ובפרק יו"ד הרחבנו הדבור לבאר היות באותו כסא הכבוד תמונת השלם, ע"ש. וכבר ידעת רצון רז"ל היות כסא הכבוד מכלל הנבראים אם כן אותו האור שקראו זוהר ונגה הוא האור שגנז לצדיקים, וכן נאמר (משלי ד, יח) ואורח צדיקים כאור נגה, ומן האור ההוא האיר האש והאירו המאורות, ואור האש האיר חצי כדור האויר כאשר אמרנו, באופן שאין אור האש מעצמו אבל להיותו דק ובהיר כאשר יתפש ביסודות שיתהוה הלהב או הגחלים יקבלו מצד בהירותם מן האור שברא ה' ביום א', וכמו כן השמש אין אורו מעצמו רק מאותו האור. ובזה יתכן מאד שקרא השמש עם הירח מאורות אע"פ שהירח הוא חומר חשוך אין אורו רק מהשמש לפי שגם השמש הוא חשוך והם שוים בזה, רק שהשמש יקבל אור מן האור של הקב"ה שברא ביום א' והירח לא יקבל מאותו האור רק מן השמש, ולפי זה ארז"ל (בבא בתרא עה, א) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, לפי שמשה קבל תורה כי נר מצוה ותורה אור מהקב"ה ומסרה ליהושע, ואם אתה אומר שהחמה האורה שלה מעצמה אין פני משה דומים לחמה. ועתה בזה יהיו דברי האגדות כולם על נכון והכתובים מתישבים כפשוטם כאשר אמרנו:

וראה שדוד ע"ה היה אומר ענין זה במליצה קצרה ונאה, שכאשר ר"ל האור הטוב שגנז לצדיקים אמר בתהילים (לו, ח-י) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, שכבר מלת כי היא נתינת טעם אל מה שאמר היותו יקר אותו האור שגנז לצדיקים, והיה אומרו שהאור והחסד שגנז לצדיקים בצל כנפיו הוא יקר מאד, לפי שבעולם הזה באורך נראה אור כלומר המאורות והאש כלם חשוכים אבל מקבלים מאורך והם מאירים לנו. ועל זה אמר באורך נראה אור, ולא אמר באורך נראה, כי אין אנחנו בעוה"ז רואים בעינינו את אורו כי הוא גנוז, אבל באורו נראה בעינינו אור השמש שקבל מאורו, א"כ אחר שכל האור הזה שאנחנו רואים יהיה מן המאורות או מן האש אינו מעצמם רק הם מקבלים מאורך, זה אמרו כי עמך מקור חיים ר"ל כי המקום של האור הוא עמו וכל המאורות שאנחנו רואים כלם גשמים חשוכים מקבלים האור מאורך, ואמר מקור חיים כי האור ההוא נקרא אור החיים כמ"ש (איוב לג, ל) לאור באור החיים, וכן להתהלך לפני אלהים באור החיים (תהלים נו, יד), ועל האור הזה הגנוז לצדיקים אמר ישעיה (ס, יט) לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה ה' לך לאור עולם, יראו עינינו וישמח לבנו אמן כן יעשה ה':

ועל מה שנאמר המארת הגדולים, כפי הפשט איננו זר שמנהג הכתוב לקרא גדולים בערך אל הקטנים מהם, ואע"ג שהגדולים אינם שוים בגדולה שאחד גדול מחברו. וכן תמצא שדוד קראם גדולים אחר שמיעט את הירח ואמר (תהלים קלו, ז) לעושה אורים גדולים, ולא יאות לומר שישבח דוד על מה שהיה קודם כיון שלא נשאר כן, אבל ודאי קורא אותם גדולים בערך הקטנים, וכן נאמר (שמואל א יז, יג) בני ישי הגדולים, עם היות אחד גדול על האחר. אמנם כי כן רז"ל דרשו ואמרו המאורות שוים היו והלבנה קטרגה, והנה אזכירך לשון האגדה בצורתה חולין פרק אלו טרפות (ס, ב), ר"ש בן עזאי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המארת הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה הקב"ה לכי מעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעט את עצמי אמר לה לכי ומשלי ביום ובלילה אמרה לפניו רבש"ע שרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים דידיה נמי לא סגי דלא אימני ביה דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים אמר לה לכי ויקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן לא הוה מיתבא דעתה אמר הביאו כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו (במדבר כח, טו) חטאת לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהיה כפרה על שמעטתי את הירח, ע"כ: ואין להספק כלל מי שהציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה שאלו דבריהם ז"ל בענין הזה הם מכלל משלי חכמים וחידותם, ומי לא ידע שאין למעלה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות עד שיאמרו שקטרגה הלבנה, ועוד שאם קטרגה על האורה והיו מאירים בשוה כמה שנראה ממה שאמרו אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד אם כן לא יקרא זה המעטת האור אבל יקרא שנעדר כל האור שלה ואין לה אור זולתי מן החמה. ועוד הפך הענין הוא שכמו שהם משתמשים עתה הם שני מלכים משתמשים בכתר אחד שהלבנה משתמש באור החמה וקודם שהיו גם שניהם מאירים היו משתמשים בשני כתרים. ועוד שקודם שנאמר המארת הגדולים אמר יהי מארת להבדיל בין היום ובין הלילה ואם היו שוים היאך יבדילו בין היום והלילה. וא"ת שהיו שניהם להשתמש ביום חזרנו לומר שלא יקרא זה מעטי את עצמך והיה צריך לצייר ללבנה מהלך אחר, שאם היה מהלכה כן כמו שהוא א"כ לפעמים היו שניהם מאירים ביום ולפעמים לא היה רק השמש לבדו ולפעמים לא היה כלל חשך בליל ט"ו והיה כולו אור, ואם אתה אומר שהקטרוג היה על שהיא גוף קטן מן השמש ואין זה שני מלכים משתמשים בכתר אחד בהיות אחד גדול בגוף על האחר. גם מה שדרשו ז"ל מקרבן ר"ח שנאמר חטאת לה' ואמרו הביאו קרבן כפרה אין אומרו חטאת לה' מחייב זה, שגם נאמר (שמות כט, יח) עולה לה', ובפרשת ויקרא נאמר ג"כ (ד, ג) לה' לחטאת. אבל הדברים נראים באגדה הזאת היות כוונתה זולת מה שנראה מפשוטן של דברים:

גם ראיתי לבאר ענין אגדה זאת לפי שאומות העולם מקטרגים עלינו לאמר שהיאך נאמר שהקב"ה מצוה להביא קרבן לכפרה לו, ולכן אבאר לך המאמר הזה בשני פנים אחת לפי פשוטן של דברים לפי שאומות העולם לא יקבלו היותה משל וחידה ויטענו עלינו לומר שהיאך יתכן שיכתבו רז"ל דברים תמוהים שהם חסרון בחקו ית' עד שכתבו שהוא צריך קרבן כפרה וכאלו חטא ח"ו במה שמיעט את הירח, ועל זה אומר לך כדי שתשיב לאומות העולם שכבר אמר רבי יצחק שהתחילה התורה בבראשית להשיב לאומות העולם כל שכן שאנחנו צריכים להודיע מה להשיב לאומות העולם, ונאמר שגם שנניח שהלבנה קטרגה ושהקב"ה אמר לה מעטי עצמך וע"כ נתמעט אורה ונעשית כמו שהיא חומר חשוך אין לה אורה זולת מן החמה והיה ענין קטרוגה על נכון לפי שאם היה נשאר הדבר שהיה ללבנה גם כן אור מעצמה לפעמים יהיה יום מאיר הרבה כששניהם על הארץ ולפעמים יהיה הלילה כאור יומם כשהיא עם החמה לבד וכמו שני מלכים שהמשיל כן היה כי לשני מלכים על אקלים אחד בכתר אחד לא תאות ההנהגה, והקב"ה בחר שלא יהיה גשם מאיר בעצמו זולת החמה ובזה היה לה דין ללבנה שהגיע לה חסרון האור מפני שאמרה דבר ראוי והגון, והקב"ה פייס אותה כמ"ש דברים כפשוטן שהיא מושלת ביום ובלילה, והשיבה שאין ממשלתה ביום נחשב כי אינה נראית לרוב בהירות אור השמש ואז אמר לה שישראל יהיו מונין ללבנה ואמרה גם השמש מונים בה אז אמר לה הקב"ה נחמה אחרת שהצדיקים נקראים קטן עם היותם הם הגדולים על כל הנבראים, כי כבר היתה קטרוגה על מיעוט האורה וגם על השם שבהיותה נקראת גדול עתה יקראוה קטן, והפיוס הראשון היה על מיעוט האור שהיא תאיר לבדה בלילה וביום גם כן קצת ולא נתפייסה שאמרה שרגא בטיהרא כלומר אפילו הכי יקראוני קטן שאין אורי נחשב לכלום לפני אור החמה, הנה אז שחששה אל הקריאה שיקראוה קטן פייסה לענין השם שנקראת קטן שאינו חסרון כי גם הצדיקים נקראים כן, וכאשר ראה הקב"ה שגם בזה לא נתפייסה אמר לישראל הקריבו קרבן כפרה בר"ח על שמיעטתי את הירח, כי כבר קרבן התמיד בא בבקר בזריחת השמש ובהערבו, ואם הלבנה היתה מאירה מעצמה היה צריך גם כן להביא קרבן בזריחתה ובהערבה אבל עתה לא היתה זריחתה נחשבת כדי להקריב קרבן, וכדי להפיס דעתה אמר שגם בחדושה יקריבו קרבן להפיס דעתה, וזה אומרו הביאו קרבן על שמעטתי אותה, תביאו גם כן קרבן כפרה בחדושה להפיס דעתה שבזה תהיה תנועתה נחשבת כיון שישראל מקריבים לסבת חדושה קרבן לפני המקום:

והבט וראה שבכל המוספים שנאמרו בתורה נאמר מלבד עולת התמיד חוץ ממוסף ר"ח שלא נאמר בו מלבד רק (במדבר כח, טו) על עולת התמיד כאלו אמר לסבת עולת התמיד שכיון שאתם מקריבים לסבת זריחת השמש תקריבו גם כן לסבת חדושה של לבנה. כי כל המוספים הבאים במועדים הוא לסבה שנתוספו בהם מצות סוכה ולולב ומצה ומצות שמחה ואיסור מלאכה לכן הוצרך כפרה נוספת אבל ר"ח שאינו מקרא קדש ואין בו אסור מלאכה ולא מצוה נוספת לא היה צריך קרבן מוסף:

הנה זהו בשגם נניח הדברים כפשוטם, אמנם נראים הדברים היותם דרך חידה, ואודיעך שהיתה חידתם זאת מופלגת במתק לשונם לומר לנו טעם אל מה שבהשקפה ראשונה יפלא מאד לכל אדם שהיאך יתכן שאנו אומרים שהקב"ה לא ברא כל העולם רק בשביל ישראל ועינינו הרואות מן האומות אשר מיום היותם גדלה מלכותם וכל ארץ ישראל איננה רק ת' פרסה והתורה מעידה על כמה מלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל באופן שלהם לבדם נתנה הארץ קודם הקמת מלכותנו ואחריו עתה כמה אלפים שנה מעולם לא ראינו שנעדר מהם מלכות, והנה השקפת הנמהר בענין זה תביאנו אל מבוכה במחשבתנו, ועל ישוב המבוכה הזאת נאמרה לדעתי האגדה אשר הזכרנו. ודע כי הגזרה האלהית היתה שיהיו יעקב ועשו שוים בעוה"ז, אמנם יעקב ביקש לירש ב' עולמות כמו שראינו בהשתדלותו לאחוז בעקב עשו ולקחת ממנו הבכורה והברכה. וכבר רמזו רז"ל ענין זה במה שאמרו (בר"ר פד, ג) ביקש יעקב לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים הטוב הצפון להם לעוה"ב אלא שרוצים גם בעוה"ז, שגילו רז"ל בזה שיעקב היה מבקש לירש שני עולמות ושאין רצונו של הקב"ה בכך ומהיותם בבטן אמם היתה הגזרה שיצאו יחד בפעם אחת לא זא"ז כמו שנא' (בראשית כה, כג) ממעיך יפרדו, ר"ל שיפרדו יחד, ויעקב מאז קטרג והיה רוצה לצאת תחילה כמו שנראה מאחיזת העקב עד שלכך סיפרה התורה ענין אחיזתו עקב עשו להודיע שהיה רצונו לירש שני עולמות ועל כן היה רוצה לצאת לאויר העולם קודם ולהחזיק בו עד שגזר ה' והיה עשו הבכור: וכבר יש להפלא ולומר מה היה הצורך שתספר התורה המלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל, אבל מטעם זה סיפרה כל המלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל להודיע שרצונו של הקב"ה הוא שיגדל חלקו של עשו בעולם הזה, גם אמרה (דברים ז, ז) לא מרבכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט, כי על המיעוט הזה רמזו חז"ל שאמרו מעטי את עצמך, וכבר ידעת מה שאז"ל (בר"ר ו, ג) מח חמה זו שולטת ביום ואינה שולטת בלילה כך עשו עובד ע"א יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ומבואר בכמה מקומות בדבריהם ז"ל היות עשו נמשל לחמה ויעקב ללבנה, וכן אמרו (שם) גדול מונה לגדול קטן מונה לקטן, ובנוסח ברכת לבנה תקנו לומר תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה. ולדעתי חלומו של יוסף שראה השמש והירח משתחוים לו היה פתרונו שיעקב ובניו שהם הירח והכוכבים יהיו צריכים לו וגם אומות העולם שמונים לשמש גם הם יצטרכו לו כאשר היה שהיה שליט במצרים וכל האומות באים לשבור בר ולהשתחוות לפניו, אמנם יעקב שהיה רצונו לירש ב' עולמות הפך פתרון החלום ופתר כאלו נאמר השמש בעדו והירח בעד אמו כמ"ש (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך. ובזה תבין ענין חידתם המופלגת להורות על הענין הזה, שכאשר בחר לו הקב"ה את האבות ואת זרעם לסגולתו ושעל ידם יתפרסם אלהותו ית' כמ"ש (ישעיהו מג, יב) אני אל ואתם עדי, רצה מגודל אהבתו אותם שלא יהיה להם ישוב בעולם הזה אבל שיהיה ישובם בעולם הנצחי עיקר והעולם הזה טפל, כי כל העבירות אשר הזהירנו מהם הקב"ה בתורתו בין מה שבין אדם למקום ובין מה שבין אדם לחבירו כל מי שיעשה עיקר עולם הבא הנצחי ויהביל עוה"ז ההווה ונפסד, ודאי לא יחטא באחת מכל העבירות ההם, וכל חטא אשר ימשך האדם לעשותו הוא מפני תאותו בעניני עוה"ז, אבל אחד מרבה ואחד ממעיט. ולפי זה לא רצה השי"ת שהאומה הישראלית הנאהבת לו תגדיל בתאוות העולם השפל, ורוב אזהרות התורה הם על זה עד שצוה למלך אשר ימלוך עליהם לבלתי הרבות סוסים הפך הסברא כי המלך צריך שירבה לו סוס מוכן ליום מלחמה, והישירנו במצות כולם להרחיקנו מן התאוות הגופניות עד אשר עינינו הרואות בכמה אומות שיצאו מבני נח כולם היה להם חלק בעוה"ז שכבשו את הארץ אפילו כל בני שם שאנחנו מזרעו כולם כבשו חלקם מן הארץ, זולת המשפחה הזאת הנבחרת שאם לא היה נותן להם את ארץ כנען שלקחה ממנו כאשר נתמלאה סאתו כבר לא היה להם מקום חניה בקרקע בכל שטח כדור הארץ, וכאשר נתן להם ארץ כנען לא נתנה להם רק אחרי האזהרות הכפולות ומכופלות להתרחק מן התאוות בעולם הזה: ועתה אזכירך מה שנאמר (ויקרא כג, מא-מג) בחדש השביעי תחגו אותו בסכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי יפלא תחת אומרו בסכות הושבתי בהוציאי, שמאחר היות הכוונה על שהוליכם בענני כבוד עד מיתת אהרן בסוף ארבעים אם כן היה לו לומר כי בסכות הושבתי מ' שנה כמו שנאמר לענין המן. אמנם יתכן ודאי כפי קבלת רז"ל שהוליכם עד שם בענני כבוד, אבל מאמר הכתוב שנאמר בסכות הושבתי בהוציאי שב אל מה שהחנייה ראשונה שיצאו ממצרים חנו בסכות, וכבר יהיה זה מז התימה שמה היא ההטבה שקבלו ישראל מהיותם חונים בסכות בחנייה ראשונה, או מה היתה החזקת ההטבה שהוליכם בעננים הלא טוב להם שהיה מוליכם לארץ ישראל, ואם בחטאם נתעכבו אם כן מה שזכר שהוליכם בענני כבוד הרי הם זוכרים חטאיהם. אבל יראה שיאות מאד במה שאמרנו שרצה הקב"ה שיזכרו שתכף בהוציאו אותם ממצרים הושיבם בסכות להודיעם ולזרזם שלא יעשו עיקר עוה"ז, שע"כ תכף בהוציאם הושיבם בדירת עראי שידעו בזה שכפי מערכת המזלות לא היה להם לישראל חניה בקרקע, ואמר בחדש השביעי תחגו אתו למען ידעו דורותיכם, והן לא נאמר באחד מן החגים בחדש פלוני תעשו אותו רק בזה, והוא הטעם לדעתי כפי מה שארז"ל (ראה טור או"ח סי' תרכה) היה ראוי צווי ישיבת סכה בזמן יציאת מצרים, אבל נצטוינו בחדש הזה שיהיה היכרא שהאנשים יוצאים אז מן הסכה כי על כן נאמר בחדש השביעי תחגו אתו למען ידעו וגו', באופן שגם מדברי רז"ל נראה שענין הושבתם בסכות אין הכוונה רק מה שחנו בסכות תכף בצאתם וכמו שאמרנו שהודיעם שיעשו עוה"ז דירת עראי, ובהיות שבחיר האבות ביקש לישב בשלוה נענש: והנה באה על ענין זה חידתם זאת והזכירו ענין תאות האומה ישראלית לירש גם העוה"ז ושע"כ בא הגלות עלינו שאין לנו בו חלק כלל מדה כנגד מדה אנחנו רצינו לירש כל העולם ואפילו מה שבידנו ממנו לוקח מאתנו, ובהיות אומתנו נמשלת ללבנה אמרו שקטרגה לפני הקב"ה לומר שאי איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ושהיא היתה רוצה להיותה מאירה לבד בעוה"ז שלא יהיה החמה שוה לה, ועל זה אמר לה הקב"ה מעטי את עצמך כאלו יאמר בנמשל שהאומה ישראלית יתמעט חלקה בעוה"ז מחלקו של עשו. ואמרו עוד בחידה הזאת שהלבנה אמרה בשביל שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי, כאלו יאמרו האומה ישראלית שאפילו שבחרו להרבות הצלחתם בעוה"ז כלומר שיהיה מלך אחד דבר אחד לדור שהוא הגון וכיון שהוא דבר הגון והם אמרוה כשבקשו להרבות הצלחתם ושיהיה כל זרעו של עשו כבוש תחתם אין ראוי שיענשו ויהיו הם תחת עשו וחלקם בעוה"ז פחות ממנו אבל ישאר הדבר כאשר היתה קודם גזרתו יתב' שיהיו יעקב ועשו שוים. ואז אמרו עוד בחידה זאת שהקב"ה אמר לישראל שכבר יהיה להם גם כן חלק גדול בעוה"ז ואם אינו כל כך כמו עשו חלק גדול הוא, וזה אמרו שאמר ללבנה משלי ביום ובלילה שהוא בעולם הזה ובעולם הבא, ועל זה השיבה שרגא בטיהרא מאי אהניא כלומר זה חלקנו שאתה נותן לנו בעוה"ז בטל במיעוטו אצל חלקו של עשו:

גם אמרו עוד במשל שאמר לה הקב"ה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים כלומר עם היות ארץ ישראל חלק קטן ימנו במלכי ישראל ימים ושנים ויתמיד מלכותם, והאומה ישראלית השיבה גם בעשו ימנו שהוא נמשל אל החמה שהרי נאמר שיהיו לאותות ולימים ושנים גם שניהם, והיה זה רמז אל הגלות שהיו מונין ישראל שנים למלכי אומות כמו שאמרו בר"ה (ג, ב) שמונים היו לכרש שמלך כשר היה, וכן תמצא שדניאל היה מונה לשנות בלשאצר כמ"ש (דניאל ז, א) בשנת חדא לבלשאצר דניאל חלם חזה, וכן נאמר (שם ט, א) בשנה אחת לדריוש. הנה אז אמרו ז"ל בחידתם דבר נעים צדיקים נקראים בשמך יעקב הקטן דוד הקטן שמואל הקטן כלומר שיתרצו ישראל בעולם הבא כצדיקים שעיקרם העולם הזה. וכאן השלימו חידתם באמרם שכאשר כבר נגזר שחלקו של עשו יגדל בעוה"ז על חלקו של יעקב והם המעט שהקב"ה המעיטם, אמר אקבע להם זמן כפרה והם ראשי חדשים, והיה אמרו על שמעטתי את הירח כאלו יאמר על שמעטתי אתכם ובזה יהיה תשועת נפשכם מיד שונא ר"ל מיד עשו והוא שנתן להם תקנה ע"י קרבן זה, והוא שאמרו חזי דלא מיתבא דעתה אמר הביאו כפרה על שמעטתי את הירח כאלו יאמר הביאו כפרה לתשועת נפשכם נוספת על הכפרה שהענשתי אתכם שמעטתי אתכם ואתם תחת עשו, ומלת על שאמרו הביאו כפרה על שמעטתי היא כמו על עולת התמיד יעשה ונסכו (במדבר כח, טו), שפירושו נוסף לעולת התמיד יעשה כמו כן בענין הזה כיון שישראל רדפו אחרי התאוות הגופניות ולכפרת עונם זה מיעט אותם והשפילם תחת עשו על כן אמר שההמעטה לא תספיק לכפרת עונם ושלכך יביאו עוד כפרה על הכפרה ההיא: ודרשו זה על קרבן ר"ח בשביל שהלבנה מתחדשת ונמשלת לאומה ישראלית ומצאו סמך ממה שנאמר בו חטאת לה', וכבר אמרנו היות הקרבן תמיד לכפר ובמועדות מביאים קרבן מוסף, אם לתוספת מצות שהזמן גרמא, ועוד שהם מקרא קדש ואסורים במלאכה, גם להיותם ימי שמחה על הדרך שנא' באיוב (א, ה) והעלה עולות וגו' אולי חטאו, אבל בר"ח שאין בו איסור מלאכה ואין בו תוספת מצות ואינו מכלל מקרא קדש ולא נצטוינו לשמוח בו, היה נראה ענין קרבן מוסף בלתי טעם מספיק, לכן אמרו היותו קרבן כפרה נוסף על מיעוטה. והבט וראה שהדברים כן כאשר אמרנו שכל חידתם ז"ל היא לומר שנקריב קרבן כפרה תקנה לסבת ההמעטה, מה שתקנו הם בעצמם ז"ל במוסף ר"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם, וכן תקנו לומר ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, שכבר היה מספיק אמרו שיביאו קרבן לתשועת נפשם. אמנם יובן שבארו בזה שהבאת הקרבן מוסף ר"ח הוא לכפרה ולתשועת נפשם מיד שונא לפי שהשונא גבר מכח ההמעטה שמיעט חלקנו בעוה"ז מחלקו של עשו ותקנה לזה שנביא כפרה לתשועת נפשנו מידו, ולא אמר מיד שונאים כי הדברים שבים אל עשו, ובכל המוספים לא תקנו לומר תשועת נפשם מיד שונא. ואמרו עוד בחידתם שהכוכבים יוצאים עם הלבנה ע"י שמיעט הלבנה הרבה צבאיה, רומז אל זמן ביאת משיחנו שנא' (ישעיהו ס, ג) והלכו גוים לאורך, ועל כן נצטוינו בקרבן זה בחדושה של לבנה כדי שיתחדשו כמותה. וענין זה דרשו ז"ל באגדה זו ואסמכוה על מה שנאמר קודם שני המארת הגדולים ואחר כך אמר המאור הקטן:

ועל מה שנאמר והיו לאותות, פרש"י כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, ופליאה נשגבה היא שדבר הידוע על פי החשבון מתי יהיה לקות שמשי או ירחי עד סוף העולם איך יתכן שיהיה סימן טוב או רע לעולם. והנה במה שארז"ל (סוכה כט, א) על ד' דברים המאורות לוקין על כותבי פלסתר וכו', אומר לך מה שדעתי בו כי הוא על דרך שאמרו הנביאים (יואל ב, י) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, כי אמרו כן על גודל יעוד הרעה העתידה לבא על אומה לגודל רעתם שכן אמרו רז"ל לגודל רעת כותבי פלסתר וכו' שהמאורות לוקין. ודומה לזה אמרו (גיטין צ, ב) מי שמגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, שהכוונה לדעתי במה שאמרו מזבח ולא אמרו מנורה או היכל, לפי שהמזבח הוא מקום אכזריות לשחוט בעלי חיים לכן אמרו שאפילו מזבח מרחם על שמגרש אשתו ראשונה, וכל זה אמרו להפליג הרעה הנמשכת לאדם מגרושי אשתו ראשונה. או יתכן לומר שדברו לשון חכמה והכוונה באמרם המאורות ר"ל כשתלמידי חכמים מתים וכדי שלא לפתוח פה לשטן ג"כ כינה התלמידי חכמים בשם מאורות, וכמו כן יתכן שהיתה כוונתם באגדה שהביא רש"י ז"ל, אבל זה שכתב רש"י ז"ל שהוא סימן רע לעולם מה שהוא מוכרח לבא בשעות ורגעים ידועים הוא תמה בעיני ולא אבין והן בקשתי אם הם דברי אגדה בקשתיה ולא מצאתיה בכל ספרי האגדות אשר אתי. אבל יתבאר במה שיתכן לומר על מה שנאמר והיו לאותות שיהיו לאות על שיש אדון לבירה, כמו שאחז"ל (בר"ר לט, א) בענין אברהם משל למה הדבר דומה למי שהיה הולך ממקום למקום וראה בירה דולקת אמר אפשר בירה זו בלא אדון, הרי לך שענין המאורות היו לאות לאברהם שיש אדון, וקרוב למכוון זה אחז"ל בב"ר (בר"ר ו, א) והיו לאותות אלו שבתות, ר"ל שמעידין בחדוש העולם:

ועתה אזכירך בענין האותות והמועדים וימים ושנים שנאמרו כאן כי קצתם אמרו דרך מדרש, אבל הנראה נכון לדעתי בפשט הכתוב הוא שכבר ידוע שאין במאורות ובתנועתם זולת ארבע שינויים אשר יראה בהם ובתנועתם. האחד הוא הלקות הירחי מצל הארץ וגם הלקות השמשי בעת הדבוק שנלקה מגוף הלבנה המפסיק בינינו ובין אור השמש, וזה תנועת שינוי אחד לב' המאורות. תנועה שנית שאנו רואים מזרח השמש בצד צפון למשוה היום, ואח"כ מעט מעט תטה הזריחה עד שתגיע לצד דרום וכן לעולם תתנועע הנקודה המזרחית אשר השמש זורח מצפון לדרום ומדרום לצפון. והתנועה הג' מה שאנו רואים שהמאורות הולכים ממערב למזרח. והתנועה הד' שהיומי יוליכם ממזרח למערב. וכל אלה הד' תנועות שמשתנים במאורות הזכיר הכתוב זה אחר זה, שאם הדבוקים והלקיות קראם אותות כמ"ש רש"י ז"ל, וכבר יתכן לומר שמה שכתב רש"י שכשהמאורות לוקין סימן רע לעולם אין הכוונה לומר שבאמת הוא סימן רע לעולם כולו אבל ר"ל שאנשי העולם תופשים אותו סימן רע לבלתי עשות התחלה לבנין או לשמחה או לדברים אחרים בעת שהמאורות חשוכים ולוקים וכן בעת חסרון הלבנה אין נושאים נשים כל שכן כשתהיה לוקה ועל כן נאמר (ירמיהו י, ב) מאותות השמים אל תחתו, ואם כן נגד הדבוקים והלקיות אמר שיהיו לאותות. ועל השינוי השני שהוא תנועת מקום הזריחה מצפון לדרום שמזה ימשך להיות המאורות מהלכם על חגורת המזלות ממערב למזרח עד שיתחדשו אביב וסתיו וקיץ וחורף, אמר הכתוב ולמועדים שהם הם נקראים מועדים, והעד מה שנאמר (שמות כג, טו) למועד חדש האביב, שכמו שחדש האביב נקרא מועד, גם הסתיו והקיץ והחורף נקראים כן, ולכן אמר שהשינוי השני שהולך מצפון לדרום ימשכו ממנו המועדים. והשינוי הג' שגלגל היומי יוליכם ממזרח למערב ימשכו ממנו הימים. והשינוי הד' שמהלכם הוא ממערב למזרח ימשך ממנו השנים. וזה מבואר לדעתי היות פשט הכתוב שרצה להודיע ענין הג' תנועות הנראות בחמה דהיינו מצפון לדרום וממזרח למערב וממערב למזרח וכן ענין הלקיות ותועלת כולם, ואחר שאמר התועלות הנמשכות מהיות תנועתם על אופן זה אמר תועלת האור המופלג לצורך הבריות כמו שנאמר להאיר על הארץ:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה