אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי בראשית - פרק ז

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי בראשית - פרק ז

חלק מעשי בראשית - פרק ו

ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן ותוצא הארץ דשא עשב מוריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי:

כבר אמרנו שאמרו יהי רקיע בתוך המים בפשט הכתוב נאמר על הריקוע שנעשה יסוד הארץ במים כגלדי בצלים, ועליו נאמר (תהלים קלו, ו) רוקע הארץ על המים, ועל כן גזר כאן שלא תתפשט פעולת רקיעת הארץ תוך המים רק ביבשה אבל בים שיהיה כולו מים ולא יהיה בו ריקוע מן הארץ, ואמרו כאן מתחת השמים יפלא לפי הפשט אשר הנחנו שכבר אמרנו שהרקיע הנאמר הוא ביבשה לבד. אבל בהשקפת עיון יראה שהענין יובן שאחרי שגזר הריקוע ההוא שתהיה הארץ בתוך המים כגלדי בצלים אמר יקוו המים מתחת השמים, שאם לא היה אומר מתחת השמים היתה הגזירה הראשונה מתבטלת והיו כל המימות אפילו מה שתחת ריקוע הארץ היו נקוים אל הים, לכן אמר יקוו המים אשר מתחת השמים לשלול המים אשר מתחת לארץ. ואין לך לומר למה לא אמר יקוו המים אשר מעל הארץ, שלא אמר כן מפני שגם בתוך גלדי הרקיעות יש מים על הארץ: וכי ישאלך לב משכיל לאמר מה זה שהקב"ה ברא המים שטוחים על פני כל הארץ ואח"כ אמר יקוו אל מקום אחד, ולמה לא בראם במקום אחד לבד באותו המקום שהיה רצונו שיהיו נקוים, אזכירך כי כבר אמרתי לך בפ' ב' שיש מפרשים שכאשר ראו שהרמב"ם והרמב"ן וכל קדושים עמם בחרו להניח שהש"י ברא קודם חומר היולי וממנו ברא הכל, הנה המפרש ההוא מאס הנחה זאת, והיא באמת ראש פנה תוריית מחוייבת כאשר אמרנו פרק ב' תועלות מופלגות הנמשכות מן ההנחה הזאת, והמפרש ההוא היה בעיניו כמגדיל יכולתו ית' במה שהניח שעשה כל הפרטים כל פרט ופרט בפני עצמו מלא דבר, וכבר הודעתיך שם שמחשבתו בטלה כי מי שיעשה דבר אחד מלא דבר או יעשה אלף דברים מלא דבר אין בזה תוספת שבח כי כולו שבח אחד שיכול לעשות דבר מלא דבר, אבל מי שיעשה דבר מלא דבר הנה לא נתפרסם אם אחר שקבל הצורה יוכל לבטל הצורה ההיא ולהחליפה בזולתה, ואין לך לומר שפשוט הוא מאחר שיכול לעשות דבר מלא דבר על אחת כמה וכמה שיוכל להחליף להצורה, שאין הדברים כן כי יהיה צד לחשוב שאם ירצה להחליף צורה בצורה יחוייב להחזיר קודם הדבר ההוא אל מה שהיה, כענין היוצר שיעשה קדרה מן העפר ואחר שעשאה עגולה אם ירצה לעשותה מרובעת יחוייב לכתשה במכתשת ולהחזירה אל מה שהיתה עפר ואח"כ יעשנה מרובעת, כן היינו אומרים ח"ו שיכולתו ית' הוא לעשות דבר מן האין אמנם אחר שקבע בו טבעו לא ישנה צורתו אם לא קודם יעשה אותה לאין כבראשונה. ובזה נתבאר לך שיכולתו יתברך נתגדל יותר באמרנו שברא ההיולי מלא דבר ושאחר שברא אותו ויצאו הצורות ממנו ד' יסודות כל אחד קבוע במקומו הטבעי, האש הקל שבכולם עליון על כולם וכדורו סובב כל כדור הרוח, וכן הרוח סובב כל כדור המים, וכן המים סובב כל כדור הארץ, הנה השי"ת ביכולתו המוחלט הוריד האש ממקומו למטה והעלה הארץ על המים, וכן גילה פני היבשה מבלתי עשותם שנית לאין החליף טבעם וצורתם, וכבר אמרתי לך שמה שנאמר (שם ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, אין פירושו כאשר חשבו קצת שלא היה לו עזר, אבל פירושו שעושה הנפלאות שאין אנו יודעים בהם:

ועתה אומר לך שלפי זה אמר דוד בהלל הגדול טרם היותו מספר ענין הבריאה כמו שנא' (שם ה) לעושה שמים וגו', הקדים ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו (שם ד), לפי שהנפלאות שעשה בענין הבריאה לא עשאם כמו הנסים שנעשו שנאמר בהם (שמות ט, טז) למען ספר שמי, רק עשאם לבדו שהאדם לא נברא עדיין. א"כ זהו הענין אשר העירותיך בו שאחר שעשה ההיולי שיקבל כל הצורות ועשאם קבועים במקומם אשר לו הגדולה הוריד והשפיל היסוד העליון והעלה היסוד התחתון והכניס זה בגבול זה כן לארבעתם, ועוד עשה שביסוד האחד בעצמו עלה קצתו על קצתו, וז"ש יקוו המים, שעלו קצתם על קצתם, ולכך לא בראם במקום אחד אבל בראם סובבים הארץ ואח"כ גזר שיקוו ושיצאו ממקומם:

וכבר ידעת בענין הקוואת המים אל מקום אחד מה שאחז"ל בבראשית רבה (ה, ב) ר' יודן בשם ר' לוי ור' ברכיה בשם ר' יודן בר' שמעון אמר כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהה משל לעשר נאדות נפוחות עומדות בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה לן מתירן ומוציא רוחן ומסלקן בזוית אחת כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסילקם בים אוקינוס הדא הוא דכתיב (איוב יב, טו) הן יעצור במים וייבשו וגו', ודורך אל במתי ים (שם ט, ח), ע"כ. עוד אמרו שם (ה, ז) אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן שמא כלי מלא תוך כלי מלא כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ור' אליעזר אמר בפרקיו (פדר"א פ"ד) בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה והמים מכסין על פני כל הארץ, וכאשר יצא הדבר מפי הקב"ה יקוו המים עלו מקצות הארץ הרים וגבעות ונתפרדו על פני כל הארץ ונעשית עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו ונקוו המים שנאמר ולמקוה המים קרא ימים, מיד נתגאו המים ועלו לכסות את הארץ כבתחלה עד שגער בהן הקב"ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו שלא לפחות ושלא להוסיף ועשה חול גבול הים כאדם שעושה גדר לכרמו כשהן עולין ורואין לפניהם החול גדר חוזרים לאחוריהם שנא' (ירמיהו ה, כב) האותי לא תיראו, ע"כ:

ואתה המשכיל עיניך הרואות את כל התלאה אשר מצאתם בראותם שככל העולם מכוסה במים ותמהו לומר שא"כ גם קרקעית הים היה מלא ואנה פנו כל המים עד שמפני זה אלה דרשו בכה ואלה בכה. ואין הרצון לסתור דבריהם ח"ו במה שנתעורר עליהם במקצת במה שיקשה הציור, כי יתכן היות דבריהם על פי קבלתם האמתית כן כאשר אמרו או יתכן היות כוונתם לרמוז אל דבר נעלם, ואין דבריהם ז"ל תמוהים להיותם נגד ההרגל הטבעי כי לא תקצר יד ה' וכבר כאשר ברא המים מלא דבר ג"כ היה יכול להשיבם ר"ל קצתם אל לא דבר ולא היה זה זר ביכולתו יתב' על אחת כמה וכמה שיכול לעשות שיתפרדו ההרים והגבעות. אבל מה שנראה זר בדבריהם אלו הוא מן הכתובים שלא יראה היות כוונת פשוטם כן, שאם במאמרם הראשון מב"ר שהבאנו בשם ר' יודן כבר נראה הזרות לעין, שאין משל הנאדות דומה לנמשל, כי שם מקום הנאדות לא הרחיב שכבר עומדים בזוית ומקום הרוח שהיה בנאדות אינו פנוי שהאויר במקומו, רק שבהיותו חוץ מהנאד אין בו פגישה עד שהטרקלין אינו פנוי ממנו אבל הוא פנוי מפגישתו לבד. ואם הכוונה למדרש לא זולת זה ורצה לומר ר' יודן שדרך על הים והכניס בו יותר ממדתו, הרי אלו דברי האגדה האחרת שמעט מחזיק את המרובה. ואם מ"ש ר"א הגדול דבריו כפשוטן, הרי העיקר חסר מן הכתוב שעיקר הצווי היה ראוי להיות לארץ שיתפרדו ההרים והגבעות ושתעשה עמקים שאז המים מטבעם הוא לרדת מן העליון אל השפל ולא היה צריך לצווי ומה זה שעשתה תורה עיקר הצווי למים שיקוו. אמנם ודאי יתכן כאשר אמרנו היות בדבריהם תוך נסתר רמז אל דבר נעלם ולא היתה כוונתם לומר כן בפשט הכתוב:

ואני בעניי אראה שאין אנו צריכים לכל המבוכה הזאת ושדברי הכתוב הזה מבוארים כפשוטם מבלתי שנצטרך לומר שהיה שם שום פלא חוץ ממה שהוא מבואר בכתובים. וזה כי אין ספק לדעתי שהארץ לא נשתנתה כלל בצווי זה והעד שלא נזכרה הארץ בכתוב כלל, והיתה כמו שהיא קרקעית הימים עמוקים כמו שהם וההרים גבנונים כמו שהם ולא נתפרדו וכלם מכוסים במים, אבל בשוה אמתים או ג' אמות או מאה אמה על ההרים ועל העמקים ועל קרקעית הים כולם בשוה, שאין ספק בזה למשכיל שאחרי שנברא יסוד המים על יסוד הארץ נברא בשיעור שוה על פני כל הארץ, והמים לא היו נוזלים אבל היו בטבעם קרים נקרשים כאשר עינינו הרואות היום הזה הקרח הנורא הנעשה מן המים קשה כסלע במקומות שהגיע אליהם מעט התרחקות מן השמש על אחת כמה בעת הבריאה שלא נתלה עדיין השמש והיה יסוד המים כקליפה על הארץ, וכמו האתרוג שיש לו גבשושיות וגם יש בו מקומות עמוקים וקליפתו שוה על הכל בעובי אחד, כמו כן היה יסוד המים על יסוד הארץ כקליפה קשה בלתי נוזלת, וכאשר גזר השי"ת על התמזגות האש עם הרוח גם עם שאר היסודות גזר השי"ת שעל ידי התמזגותו שיזלו המים בחומו, והוא שנא' יקוו המים אל מקום אחד, כאלו יאמר יזלו המים, שלא יהיו עוד גוף מקשיי כאבן כמו שהיה:

ועתה אתה המשכיל השקיפה ממעון עיונך באלו הכתובים שאמר דוד ע"ה תהלים (קמו, טו-כ) השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד. ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. כי כבר יפלא בכתובים הללו שהוא סיפר ענין השלג והכפור והקרח שהוא ענין מפורסם כולל בכל העולם, ושעל זה יאמר מגיד דבריו ליעקב כאלו גילה להם נעלם. עוד יש לדקדק אמרו השולח אמרתו ארץ וחזר ואמר עד מהרה ירוץ דברו, כי אם הכוונה על השלג והכפור כבר ביאר ויהיה כפל, ואם על המטר למה קראו אמרתו. אמנם יתכן לומר שאחר שאמר (שם יב-יד) שבחי ירושלים את ה' וגו' חלב חטים ישביעך והוא המזון כפשוטו, אמר אח"כ השבח על התורה ע"ד שאחז"ל (אבות פ"ג מי"ז) אם אין קמח אין תורה. והתחיל לספר ולומר שבח מופלג על שנתן לנו את התורה ובה הודיענו על כל הטבעיות היאך בראם, כי המלך לא ידבר עם עבדו רק הצווים אשר יפקידהו לעשות אבל לא יספר לו המלכיות שלו וגבורותיו ומלחמותיו אשר עשה והיכליו אשר בנה כי אין דרך שהאדון ידבר עם העבד רק מה שנוגע לעבודתו להדריכו לטוב לו שיצליח בעבודה ההיא. והתחיל בסיפור נתינת התורה ואמר השולח אמרתו ארץ, ר"ל ששלח לנו את התורה וקראה אמרתו ע"ד שנאמר (שמואל ב כב, לא) אמרת ה' צרופה, ושתכף בתחלתה סיפרה לנו כח מעשיו וזה שנאמר עד מהרה ירוץ דברו שבתחלת התורה הודיע ענין המים היאך נעשו נוזלים, ולא הביא שאר עניני הבריאה כי לא היה דבורו רק על השבעת ירושלים בחלב חטים הנמשך מן המים, ואמר ע"ז שבתחלת הבריאה לא היו המים נוזלים על הארץ אבל היו שלג וכפור, ואם היה כפי הנחשב בפירוש מזמור זה שהיו כל דברי דוד שבח על היותו שולח שלג וכפור בעת הצורך לתבואות א"כ לא היה צריך לומר שהשלג הוא לבן כמו צמר או הכפור כמו אפר שכבר ידענו מהות השלג ומהות הכפור ואיכותם ולא היה צריך להודיענו הדמותם לצמר ולאפר, אבל ודאי היתה כוונת דוד לומר שהשלג והכפור יבש היה נקודים אין הלחות נראה בו מגודל מקשיותו וזה אמר על השלג שהיה יבש כצמר והכפור שהוא הקרח הדק כמו שפירש הרמב"ן פרשת בשלח (שמות טז, יד), סיפר שהיה יבש כאפר, ואמר ששלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים וזה היה סיפור הפלא במה שאמר יקוו המים כי אומרו יקוו הוא כאלו יאמר יזלו המים ע"י הרוח שכבר נתמזג עם האש, וכל זה עשה להשביענו חלב חטה, ואחר שאמר זה נתן שבח על שהקב"ה בתורתו הודיענו זה שלא היה צריך לכתוב רק המצות כמו שאמרנו שאין האדון מדבר אל עבדו רק מענין עבודתו ומצותיו והנה הוא הודיע דבריו לעמו ר"ל פעולותיו וגם הודיע מצותיו, כי סיפור האדון אל עבדו דבריו ופעולותיו יורה אל אהבה נוספת ממה שידבר עמו מצותיו, והנה בתורתו דבר עמנו דבריו ופעולותיו, וגם החקים מורים תוספת אהבה מן המשפטים והדינים המדיניים, וכלם דבר לנו, אבל לשאר האומות אפילו המשפטים המדיניים לא דבר להם ולא הודיעם:

וכבר ראית בביאורנו הכתובים הללו שכך היתה ענין הבריאה כי הימים נבראו מקשיים בכל שטח הארץ בעמקי ים ובהרים שיעור שוה וכאשר גזר השי"ת יקוו שאין הקוואה רק ע"י זחילה ונזילה הנה הלכו כלם אל ים אוקינוס. ומה מאד יאות מה שנא' בישעיה (מ, יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים, שהיה מאמר הנביא על גבורתו יתב' כי אחרי שתלה ארץ על בלימה כמרכז בעגולה שהיא מפני חומר השמים גבירתה היא בורחת בכל אפשרותה להתרחק והנה היתה האמצע, כאשר הביאו חכמי התכונה משל מן האיש אשר יושם בתוך חומת אש עגולה כי לא יוכל לברוח רק אל האמצע, א"כ כאשר צוה יקוו המים כבר מדד אותם בצמצום שיכנסו כולם בים, וגם יחוייב שתכן בזרת שמים וגם מדד העפר המכוסה במים, כי מי שירצה למדוד כמות מים אשר במקוה ימדוד אורך ורוחב ועומק המקוה וכפי שעור האורך והרוחב והעומק יודע שיעור המים כמו שארז"ל (עירובין ד, ב) אמה על אמה ברום ג' אמות, כי בזה ימדדו המים וכן ההרים והגבעות שבמדידת המים ימדוד ג"כ השטח אשר המים עליו אחר שגילה המים מעליהם, באופן שיהיה זה סיפור שבח ביכולתו יתב' יתר מאד על מה שנניח שהחזיק המעט את המרובה, ולפי שלא רצה שיחזיק המעט את המרובה לכן ודאי הוצרך מדידה. ואם נניח שהכניס מרובה במעט, ידוע הוא כי המכניס במדה קטנה יותר על שיעורה א"כ לא מדד שאין המדידה רק בהכנסתו במדה כדי מדתה זו נקראת מדידה. וראה מאמר ה' אל איוב עד"ז במלות קצרות שאמר לו בהיותו רוצה להגיד לו גדולתו יתב', מבטן מי יצא הקרח וכפור שמים מי ילדו כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו (לח- כט-ל), שכבר ביאר שהקרח היה על פני תהום בעת הבריאה ושהיו כאבן בלתי נוזלים כאשר אמרנו. והרמב"ן ז"ל ר"ל שבאמרו יקוו המים היה רקיעת הארץ על המים שאמר דוד לרוקע הארץ תראנו משם, וכבר בפ' ג' אמרנו הספקות אשר יפלו לפי פירושו, ואתה המשכיל תבחר ותקרב כי האריכות שנאתי לאויב הוא לי. ולפי דרכנו זה יהיה פירוש אמרו אל מקום אחד כאלו יאמר שכל המים שהם היו שטוחים על פני ההרים והעמקים יתקבצו אל המקום העמוק שבכל הארץ כפי טבעם עד היום שהם נוזלים מן הגבוה אל השפל אז הלכו כל המים אל ים אוקינוס: וכבר אמרנו שמאמרו ותראה היבשה נראה שלא היו המים נכנסים כלל ביסוד הארץ ועל אחת כמה יצדק במ"ש דוד המלך ע"ה שהיה השלג יבש כצמר והכפור כאפר, שכנראה שלא היו המים נבלעים בארץ כמו שנבלעים כיום הזה, שבזה יתיישב הספק אשר נתעוררנו בו בפרק ג' על מה שארז"ל (בר"ר ב, ד) מרחפת נוגע ואינו נוגע, שאלו הדברים הם קבוץ שני הפכים יחד, שאם יסוד האויר לא היה נוגע במים צריך שיהיה יסוד אחר מפסיק כי הרקות בלתי נמצא, ואם הוא נוגע הרי אין כאן דבר מפסיק. אבל במה שאמרנו שהיו המים מקשיים אין לחות בהם א"כ ודאי יסוד האויר היה נוגע במים, אבל לא היה כלל שואב מהם ולא הם ממנו אחרי היותם באותו המקשיות המופלג כמו שאמר איוב כאבן מים יתחבאו, שודאי האויר נוגע בקרח או באבנים אבל אינו נוגע להתפעל מהם או שיתפעלו ממנו ולזה אמרו נוגע ואינו נוגע. ובמה שקרא ליבשה ארץ ולמים ימים וכן קריאת האור יום והחשך לילה, בארנוהו פ"ג תראה טעם נכון כפי הפשט אל קריאת השמות הללו ולמה לא קרא שם לנהרות ויאמר גם כן שקראם נהר. אמנם על מה שנאמר קרא ימים פרש"י ז"ל ע"פ אגדה (בר"ר ה, ח) אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה מן הים באספמיא, והרא"ם טען על האגדה הזאת ואמר שים של אספמיא ושל עכו רחוקים הרבה מים אוקינוס ולמה יקרא ים אוקינוס ימים על שם טעם הדגים שבעכו ושבאספמיא, ועוד תמה לומר למה הניח רש"י משנתו שא"ר יהודה (שבת קט, א) לא נאמר ימים אלא מפני שיש בו ימים הרבה, ע"כ. ולדעתי הדברים מבוארים שמה שאמרו בבראשית רבה הוא נתינת טעם אל מה שא"ר יהודה כי לפי שבאים בתוכו ימים רבים לא יתחייב לקוראו ימים כיון שחומר המים אחד הוא, ולפ"ז אמרו בב"ר שבשביל שטעם הדגים שבים אחד נבדלים מן הדגים שבים אחר וכל הימים באים אל ים אוקינוס ועם כל ים וים באים הדגים שלו נמצא שבים אוקינוס יש מכל מין דג ומכל טעם דג, א"כ יאות להקרא ימים שאף על פי שחומר המים הוא אחד ואין היכירא בים אוקינוס שבאו בו ימים, עכ"ז כיון שנשאר היכר מחמת הדגים יקרא ימים, כי כאשר יצא בים אוקינוס דג של אספמיא יאמרו דג של אספמיא וכאשר יצא דג של עכו יאמרו זה של ים עכו, וכולם יוצאים מים אוקינוס א"כ יאות היטב להקרא ימים כיון שיש בו דגים מכל הימים והם נבדלי הטעם, ולזה בחר רש"י ז"ל במ"ש בב"ר שהוא נתינת טעם:

ויתכן עוד לומר טעם אל מה שקראו ימים לשון רבים עם מ"ש חז"ל (ילקוט שמעוני שמות יד, רלו) תנאי התנה הקב"ה עם כל המים שיקרעו שנא' יקוו המים, שאמנם יהיה אמרו קרא ימים כמו מה שנא' במלכים (ב ח, א) כי קרא ה' לרעב אל הארץ, שפירושו גזר רעב על הארץ, כך ג"כ יאמר שמאז גזר השי"ת שיקרע הים ויהיה לשנים ולכך נאמר קרא ימים, עוד יתכן לראות לפי מדרשם זה למה לא התנה עם הירדן שיקרע, אבל אפשר לומר שהירדן לא נקרע לשנים רק עמדו נד אחד עליו נאמר יקוו המים ועל הים שנקרע לשנים נאמר קרא ימים, והמדרש קיצר והביא תחלת הכתוב שהוא יקוו המים והכוונה על כל הענין. אבל כל זה הוא דרך דרש אמנם לפי הפשט אשר יעדנו אין אנו צריכים לכל זה כי אומרו ימים לשון רבים הוא מפני שעתידה התורה לספר שגזר הקב"ה שישרצו המים בימים לכן הקדים לומר שקרא כל מקוה מים ימים כמו שבארנו זה בפ' ג', וא"כ כל מקום מדרון שנקוים שם מים שנקראו מקוה נקראו ימים והתורה קראה מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות וכ"ש שנמצאים מקוים גדולים ממים מתוקים והם כמה מילין שודאי יקראו ימים, והעד הנאמן מה שנא' (בראשית יד, ג) ים המלח, שכנראה גם המתוק נקרא ים, ומ"ש פה ולמקוה המים לשון יחיד שב אל המין של המקוים, וכן דרך הכתוב שיזכיר המין לשון יחיד ואחר יזכירהו לשון רבים והרי לך כמוהו מ"ש (בראשית טו, יא) וירד העיט על הפגרים שהוא לשון יחיד על מין העוף ואח"כ אמר וישב אותם אברם לשון רבים, ומ"ש (בראשית א, י) וירא אלהים כי טוב כבר בארנוהו בפ"א שהכוונה לומר כך גזרה חכמה האלהית, ועוד יתבאר פרק י"ג תראנו משם:

ובמה שנאמר תדשא הארץ, כבר אמרנו סדר הבריאה על נכון שהיסודות מאז היו נפרדים עומדים כל אחד במקומו הטבעי והש"י ערבם והרכיבם, ואחר היותם מורכבים אמר הכתוב שאף גם זאת לא היה להם רשות לעשות פרי עד שבאה להם גזרת הבורא ית' וזה אומרו תדשא הארץ. ובמלת דשא כתב רש"י ז"ל שהדשא הוא לבישת הארץ, והרמב"ן ז"ל טען עליו שאם כן לא יתרבה, והרא"ם השיב בעד רש"י שלשון חכמים לחוד, ואפשר לומר שקודם המאורות היתה לבישה אחת שוה בכל שטח הארץ אמנם עם המאורות נעשו הרבה מיני לבישות כפי הכאת ניצוץ השמש שאין לבישת האחד דומה ללבישת זולתו. והרמב"ן פי' שהדשא הוא הקטן בעשבים ובאילנות, ולדעתי הדשא הוא כאלו תאמר הצומח והוא כולל כל הצומח קטן וגדול שם הוא וגם האילנות בכלל ואח"כ אמר הפרטים עשב מזריע ועץ פרי, והעד שכן נאמר יהי מארת דרך כלל ואח"כ אמר הגדול והקטן והכוכבים, וכן בשרץ המים אמר ישרצו שרץ נפש חיה ועוף יעופף כולל הכל ואח"כ אמר פרטים תנינים ונפש חיה והעוף ולא אמר שרץ רק נפש חיה כי שרץ נאמר על הכלל, וכן נאמר תוצא הארץ נפש חיה כל ואח"כ אמר הפרט בהמה ורמש וחיתו ארץ, וכן תראה שנא' ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל הרמש ולא נאמר שעשה נפש חיה לפי שהוא הכלל. וזה פשוט לדעתי בפשט הכתוב שתדשא דשא הוא הכלל כמו שיאמר הצומח, ואם תמצא לפעמים בכתוב או בדברי רז"ל שיאמר דשא על הקטן או על הלבישה יהיה מושאל:

ועל מה שנא' עץ פרי עושה פרי, פירש"י שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה. והרא"ם כתב וז"ל אין זה סותר מה שפירש גבי ארורה האדמה משל ליוצא לתרבות רעה שהבריות מקללות השדים שינק מהם כדכתיב (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת, שחללה ובזתה את כבודו שאומרים עליו ארור שזה ילד דמשמע שלא בעון שבה נתקללה, דאיכא למימר הא והא גרמה והכי קאמר כשנתקלל אדם על עונו והוצרך לקלל גם האדמה בעבורו כמנהג הבריות נפקד גם עונה עם אותה קללה, ומה שהכריח לחז"ל לומר גבי ארורה האדמה משל ליוצא לתרבות רעה ולא אמרו בעבור עונה משום דסבירא להו דממלת בעבורך משמע ולא בעבורה, עכ"ל הרא"ם. ולדעתי הרא"ם ז"ל לא ראה האגדה במקומה (בר"ר ה, ט) שר' פנחס הוא שאמר כאיניש דאמר יהון לייטין ביזייא, ולא אמר ר"פ כן אלא מפני שסברתו היא שהארץ לא חטאה אבל אדרבה הוסיפה לעשות על צוויו של הקב"ה. והנה לך לשון המאמר בב"ר פרשה ה' (שם) תניא בשם רבי נתן שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו חייבים ואלו הן אדם וחוה והנחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהם שנא' ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושים זבובים ופרעושים, אר"י מגדלאה אף הן יש בהן הנאה. ולמה נתקללה, ר' יהודה בר שלם אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ וגו' מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא וגו' עושה פרי הפרי נאכל והעץ אינו נאכל, ר' פנחס אמר אף הוסיפה על צוויו של הקב"ה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אף אילני סרק עושים פירות. על דעתיה דר' יהודה בר שלום ניחא אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה אלא כאיניש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין יניק, עכ"ל האגדה. הרי לך בהדיא שמה שאמר יהון לייטין ביזייא אינו משום שנא' בעבורך כמ"ש הרא"ם כי לא אמר כן רק ר' פנחס שדעתו הוא שלא חטאה. אבל נראה ליישב דברי רש"י ז"ל שיהיה פירושו באגדה, שמה שאמרו לר"י בר שלום ניחא ר"ל ניחא שנתקללה אבל יפלא אומרו בעבורך, ולכן השיב אלא כאיניש דאמר בין לרבי יהודה ובין לר' פנחס, ולכך פי' רש"י ז"ל כר' יהודה שחטאה ומה שנא' בעבורך הוא כאיניש דאמר יהון לייטין:

אמנם יש לשאול שלר' יהודה בר שלום לא נתקללה האדמה לחטאה, לזה נראה לומר שר' יהודה בר שלום ראה כאן שתי קללות. הא' שנא' ארורה האדמה בעבורך שאמרו שתהיה ארורה הרי קללה אחת, וכבר ביאר מה היא הארורה והוא שנאמר (בראשית ג, יז) בעצבון תאכלנה, כי בתחלת בריאת האדמה היתה הכוונה האלהית שהארץ תוציא כל תבואתה בלתי עבודה ובלתי מטר כאשר יתבאר פרק י"ד, וא"כ קודם החטא היתה הארץ מבורכת להוציא המזון בלתי עבודה ואחר החטא קלל אותה שלא תתן רק אחרי היגיעה והעבודה, ושלא יאכלנה רק בעצבון באופן שהעצבון הוא קללה לאדמה ולאדם, והעד הנאמן על שקללת האדמה היתה מה שיאכלנה האדם ביגיעה ועצבון הוא מה שנא' (שם ה, כט) זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. ואומרו קוץ ודרדר תצמיח (שם ג, יח) היא קללה אחרת, לכן אמר שמה שנתחייבה שיצאה חייבת שתצמיח קוץ ודרדר הוא מפני חטאה שעברה על הציווי, ומ"ש שתהיה ארורה בעבור האדם הוא כאיניש דאמר יהון לייטין. אבל עוד צריך ליישב דברי ר' פנחס שמה שנא' עץ פרי כבר ר' יהודה בר' שלום פירשו שהעץ נאכל, אמנם לרבי פנחס לא נתבאר מה יאמר בעץ פרי. אבל נראה שר' פנחס יפרש בעץ פרי הפך מה שפירשו ר' יהודה ויאמר עץ פרי מה העץ אינו נאכל אף הפרי אינו נאכל, וא"כ הוסיפה על הציווי שהקב"ה אמר לה לעשות אילני סרק והיא עשתה כולם עושה פרי שנאכל. ויש לטעון שהרי אנחנו רואים כמה אילנות של סרק שעושים פרי ואינם נאכלים, ואפשר שבקללה שנתקללה שתצמיח קוץ ודרדר שאינם לתועלת גם כן נתקללה באילנות שתעשה אילני סרק שלא יאכלו הפירות, ומ"ש קוץ ודרדר לא אמר כן בדקדוק על הקוץ והדרדר לבד רק על הרבה דברים שאינם לתועלת. זהו הנראה ליישב בדברי רש"י ז"ל ובדברי השלמים ההם שנחלקו באגדה היא: ועל מה שנאמר זרעו בו, פירש"י הם גרעיני כל פרי שמהם האילן צומח כשנוטעים אותו, ועל זה כתב הרא"ם ז"ל כלומר ולכן נקרא הגרגיר זרע דאל"כ לא הל"ל אלא הן גרגירי כל פרי, עכ"ל. ובאמת עוד היה לו להרא"ם לדקדק בדברי רש"י ז"ל שאפי' יהיה כן היה מספיק שיאמר רש"י שמהם האילן צומח ומה היתה כוונתו באמרו כשנוטעים אותו או הל"ל הם גרעיני כל פרי שנוטעים אותו והאילן צומח אמנם לדעתי רצה ליישב רש"י ז"ל למה אמר הכתוב בעשב מזריע זרע ולא אמר ג"כ באילנות מזריע זרע, כיון שגם האילן מזריע זרע הוא ומן הזרע צומח האילן כמו העשב, ולכן היו דברי רש"י ז"ל ליישב זה, ואמר שלא נאמר מזריע זרע רק אשר זרעו בו לפי שכבר יצמח האילן ע"י ענף מבלעדי הגרעין, ומה שקראו זרע אע"פ שבענפים נוטעים השיב על זה ואמר שקרא הגרעין זרע לפי שהאילן צומח אם נוטעים אותו ואמרו זרעו בו ר"ל מוכן לזה אם יצטרך:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה