מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק ו
והנה חפצתי לעשות לך פרק בפני עצמו להיותו לזכרון בין עיניך את אשר אמרנו שכל הדברים השפלים נעשו דוגמת העליונים כדי לעורר הלבבות להשגת השלימות ולכך הוצרכו בקצת החכמות הטבעיות להשיג השפלים בתכונתם שעל ידיהם יתגלו העליונים. ולזה לא יזכה כל אדם להשיג הרוחניות על ידי הטבעיות כי הזמן קצר והמלאכה מרובה עד שזאת היתה הסבה שגזרה החכמה האלהית ברבוי השנים אשר סופר מהראשונים שהיו חיים כאשר יבא בס"ד לפנים בפ' כ"ג כי היה לפרסם הטבעיות, וגם שם תמצא הטעם אל אשר קצר שנותיהם. ולכך נקראת תורתנו תמימה מחכימת פתי (תהלים יט, ח), שאין האדם העוסק בתורה ומחפש אחרי סתריה צריך אל חכמות טבעיות כלל, אך בזאת שלא יבהלוך רעיונך כאשר תמצא בתורה דבר שיראה בעיניך היותו בלתי אפשרי מפני המורגלות אצלך בטבעיות, כי באמת כל דברי התורה הם כפשוטן:
אבל אעירך שיש ענין מוליד מבוכה בשכל המשכיל, והוא שיחשוב שתורתנו הקדושה שניתנה בלשוננו הקדוש, שהלשון הזה שניתנה בו הוא הסכמיי שהסכימו בו שם ועבר עם בניהם, עד שהם הסכימו שיקראו המים מים והאור אור והיד יד וכן כל הלשון כולו, וכאשר יחשבו כן ימשך אליהם מבוכה רבה כשימצאו בתורה דבר מורה על גשמות או דבר שאין הציור השכלי מקבלו, וכן קרה בענין המים העליונים שתמהו היאך יתכן להיות מעל השמים מים והביא להם מן המבוכה. וכן הרמב"ם ז"ל טרח מאד בחלק א' מספר המורה נבוכים לבאר השמות המושאלים והמשותפים כדי ליישב הציור השכלי בקצת ענינים שנכתבו כן בתורה מתיחסים אליו ית' והיו חסרון בחקו, וכל זה נמשך בחשבם שלשוננו הקדוש הסכמיי ע"י בני אדם, ואין הדברים כן כי לשוננו הקדוש בו דבר הש"י עם אדם, והעד שם האדם שנגזר מאדמה, וכן היה מדבר בו עם נח ועם שם ועבר באופן שכל הלשון הוא מן העליונים ויכולת ה' נקרא יד ונכתב ביו"ד דל"ת והשגחת ה' נקראת עין ונכתב בעי"ן יו"ד ונו"ן והשמעתו רצונו אל זולתו נקרא קול נכתב קו"ף וא"ו למ"ד, באופן שאין דבר בכל התורה כולה שנתייחסה אל הש"י שתהיה גשמית כי כולם נאמרו עליו והם נמצאים בו, ולהיותנו בני אל חי הרשה אותנו לקרא היד יד והעין עין מפני שכל יכולתנו עם היד והעין עין שראותנו והשגחתנו ע"י עין. ולכן ג"כ מ"ש (בראשית א, כו) בצלמנו, יתכן לבארו כפשוטו ואין הפסד מזה, שגם כאשר תעשה אדם מצוייר בכותל או מסכה תאמר שהוא בצלם אדם, וכבר ידע שאין למסכה ההיא לא יד לא עין ולא פה רק בשתוף השם, כמו כן נקראים אנחנו בצלם אלהים שיש לנו יד ועין ופה בשיתוף השם לבד כי בו הוא היכולת וההשגחה ונקראים יד ועין ובנו הכוונה על הכלי שיכולתנו בו והכלי שהשגחתנו בו, וכן הכלי שאנחנו מדברים בו נקרא פה ודיבורו נקרא פה וכבר נאמר (שמות יז, א) על פי ה', והכלי שאנחנו שומעים נקרא אזן ושמיעתו נקרא אזן, וענין השכינה שתתגלה לנביאים במקומות מתחלפים נקראים רגליו וכאשר היה הרגל כדי להתהלכותנו קראנוהו רגל וא"כ אמרו (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו, הוא כפשוטו כיון שגלוי השכינה נקרא רגל: וכאשר תעיין בשכלך בכל השמות והפעולות שנא' בשי"ת תמצאם כולם שהם מושאלים אלינו, וכבר אחז"ל ברמז (זוה"ק ח"ב קכד, א) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, באופן שבין שם דבר או שם הפעולה שנאמרה בו ית' עליו הם נאמרים באמת ואלינו דרך השאלה, וכאשר אתה בני תזכה למצא את הימים אשר בהם חפץ ויאות לך לעסוק בחכמת הקבלה ותדע כי השמות הללו הם מכלל הספירות והמדות אזי יתאמת אצלך כי דברינו זה היה על נכון. והקדמתי לך כל זה כדי שתזכור כאשר תמצאני אומר בחבורי זה על שם דבר או שם פעולה שנאמרה בשם יתברך שהוא מושאל או משותף הנה יהיה לפי המחשבה הראשונה אשר אמרנו, ובין תחשוב כן או שתחשוב כפי מה שאמרנו אין מזה הפסד באמונה כלל, מאחרי שכל הכוונה נשלמת בין כך ובין כך שאין לומר בו ח"ו דבר גשמי או כח בגשם כלל, עכ"ז רציתי להועילך שלפעמים תמצא שם דבר או שם פעולה שיורה על הגשמות ולא יעלה בידך לומר שהשם ההוא הוא מושאל אצלו ית' רק בדוחק עד אשר יצר לך הנה תדע שהוא מושאל אצלנו, וכאשר תמצא שם או פועל שהוא זר אצלך לומר בו שהוא מושאל אצלנו תדע היותו מושאל אליו, ובזה ירוח לך מאד באמונתך ותנצל ממצרי הדוחקים עד אשר יגיע התור שתדע בחכמת הקבלה אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל שכאשר תסיר מעליך המבוכה הזאת מתורתנו יתגלו אליך סתרי תורה ודדיה ירווך:
וכבר אמרתי לך בפרק זה הצורך שהיה בזמנים הקדמונים בחכמות הטבעיות כדי להשיג האלהיות, ושבתורה שניתנה לישראל פסקה זוהמת הנחש כי ידיעת הטבעיות הם זוהמתו של נחש וזה שרז"ל (שבת קמו, א) שבסיני פסקה זוהמתו, לפי שאחרי קבלת התורה לא נצטרך אל הטבעיות להכיר מציאותו ויחודו ויכולתו והשגחתו כי כולם האירה התורה עינינו בהם שע"י זוהמתו נתקלל האדם בזעת אפיך תאכל לחם והיתה הכוונה על ההשגה שתהיה ע"י יגיעה, ובמקומו יתבאר בס"ד. אבל גם זה נפסק במעמד הר סיני, ולכך נאמר (דברים ל, יב) לא בשמים הוא, כי באמת יראה זר אמרו כן, כי מי לא ידע שכבר ניתנה תורה בארץ, אבל הכוונה לומר כי ההשגה היתה בתחלת הענין על ידי הלמודיות בתכונת השמים כמו שארז"ל באברהם (בר"ר לט, א) שראה בירה דולקת אמר כלום בירה זו בלתי אדון, הרי שרמזו שעל ידי חכמתו בתכונת השמים השיג מה שהשיג, ולא אמר לא בים הוא אבל אמר לא מעבר לים הוא, שהחכמות טבעיות נמשלו לים ונקראו מים רבים כאשר יבא בס"ד פרק י"ח. לכן אמר שלא בחכמת התכונה ולא בחכמת הטבע אנו צריכים לעבור עתה שניתנה תורה:
ואמר דוד ע"ה ברצותו לתת שבח והודאה לשי"ת על נתינתו התורה הפליג לספר התועלות אשר ימשכו לבוחר בהשגתם ע"י התורה יתר ממה שימשכו ע"י ידיעת התכונה והמאורות. כי כבר יראה זר בעיניך במזמור זה שאמר דוד (יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, ואחר השלים בשבח התועלות הנמשכות מן התורה כמו שנא' תורת ה' תמימה וגו' (שם ח) ונראים כדברים אין סדור בהם, אבל אמת הם יאותו מאד ע"ד שאמרנו, שאחר שראה שהשיג אברהם האלהיות ע"י בקיאותו בתכונת השמים וגלגליהם ושיושגו האלהיות ג"כ ע"י התורה, התחיל לומר התועלת הנמשך מחכמת התכונה ואמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, שהשמים גם מצד חמרם נקראו שמים שהוא אש ומים, אבל מצד צורתן נקראו רקיע לבד שהוא רקוע כמו שביארנו במה שנא' (בראשית א, ח) ויקרא לרקיע שמים, ולכן אמר שחמרם מספרים כבודו שהוא עושה שלום במרומיו שעשאם מאש ומים, אבל הרקיע בכדור שנראים התנועות יגיד מעשה ידיו, ואמר א"כ שהשמים מספרים כבודו ית' כי בראות האדם תנועתם ותכונתם יתפרסם גודל חכמתו וכבודו, אבל מן הרקיע יבחן שכולם מעשה ידיו ושהוא חידש העולם שאחרי ראותנו שתי תנועות הפכיות במאורות כי מהלכם ממערב למזרח והגלגל יומי יוליכם ממזרח למערב נתפרסם היות מניע ראשון בכוונה. וכבר אחז"ל (יומא כ, ב) אלמלא קול גלגל חמה קול המונה של העיר נשמע ואלמלא קול המונה של העיר קול גלגל חמה נשמע שמנסר ברקיע, שכבר פירשוהו זולתי ג"כ שהכוונה לומר שגלגל חמה מכריז אלהותו והמונה של העיר היתה מכחישו, ואלו יחסר אחד מהם היתה האמונה שכנגדה מתפשטת:
אבל עוד אעירך על מה שאחז"ל שמנסר ברקיע לפי פירושנו זה במאמר כי הכוונה לומר שכמו שהאומן המנסר את העץ מוליך לפנים וחוזר לאחור, כן יעשה אותו הגלגל כי הוא הולך למערב והרקיע מוליכו למזרח ושמחמת זה קול גלגל חמה נשמע, הרי לך מה שאמרנו שגם דוד אמר על זה ומעשה ידיו מגיד הרקיע. עוד הפליג בגלוי ענין זה ואמר שענין הנסירה הזאת אינה נראית בשעה אחת אבל יום ליום יביע אומר, שיום אחר יום ולילה ללילה כמו כן יחוה דעת שתראה הנסירה. ואמר עוד שעם היות שאמר השמים מספרים שעם כל זה אין כאן לא אומר ולא דברים ואפי' קול אין כאן ואפי' הכי בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. ואמרו לשמש שם אהל בהם כאן ביאר ענין הבירה שארז"ל שראה אברהם בירה דולקת אבל קראו אהל ואמר שעשה את השמים אהל לשמש. ואמר עוד היותו משל אל החתן היוצא מחופתו, שכל דק ודק שהוא הולך ממערב למזרח יקרא היותו בחופתו, כיון שהוא מהלכו הטבעי והוא יוצא מחופתו שהולך לאט בשס"ה יום לרוץ ביום אחד והוא רץ כמי שנתחייב לעבוד ולהאיר על הארץ במצותו ית' שמכל אלה הוציא אברהם שאין אלהות לשמש אבל שהוא עבד המשמש. ואמר עוד ראיה על עבודתו ושאין בו אלהות מה שהוא זורח לצד דרום והולך עד צד צפוני ממשוה היום שמתפרסמת הנסירה ע"י כן, וז"ש מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם שפירושו מן הצפון אל הדרום. ובשביל שכל תנועה מולדת חום, הנה אמר אחר שסיפר הפכיות תנועתו שמגודל התנועה ירבה חומו ואין נסתר מחמתו כאדם היגע בעבודתו ומתחמם:
ואחר שהשלים לומר התועלת הנמשך מן השמים ומן הרקיע והמאורות לידיעת בוראם, אמר עתה יתרון התועלת הנמשך מהתורה עליהם, ואמר שאמנם השמים והרקיע והמאורות כדי שיתפרסם מהם כבודו ית' צריך מופתים בתנועות ההם שיבין הפכיות התנועה ותכונת השמים ותנועת הרקיע, אבל התורה מספרת כבוד ה' ומפרסמת יותר אחרי היותה תמימה שר"ל בזה שהיא נקראת תמימה כי כל חכמה מן החכמות צריכה להקדמות מן החכמה הקודמת לה אבל תורתנו תמימה ושלימה אינה צריכה להקדמות כלל מחכמה זולתה, ועוד נקראת תמימה לפי שאין מאמריה ע"י מופת וראיה רק בתמימות. וכבר ביארנו בפ"ח שענין התמימות הוא האמונה בלתי מופת, וע"כ השלים לבאר ואמר עדות ה', כלומר בלי מופת רק עדות ה' היא נאמנה ואין צריך מופת ואינה כענין התועלת הנמשך מן השמים שצריך להיותו חכם בלמודיות כי תורתנו היא מחכימת פתי: ואמר עוד שהתועלת הנמשך מן המאורות הוא להאיר לחוש הראות ר"ל העין החמרי, אבל התורה מאירה העין החומרי והשכלי וזה אומרו מאירת עינים. ואמר שהיראה הנמשכת כאשר ישיג האדם מציאות הבורא ע"י מופת תהיה יראה אבל לא מאהבה, כי אין האהבה נמשכת רק בנתינתו התורה אלינו שאם יהיה ירא מפני היותו יודע שברא העולם והוא שופט כל הארץ לא יהיה ירא רק מן העונש, אבל היראה הנמשכת מן התורה היא מאהבה והיא האמתית וראויה, שמלת טהורה ג"כ נאמרת על הדבר הראוי כמ"ש (משלי טו, כו) וטהורים אמרי נועם, ואמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב, ז), כמו כן אמר פה שהיראה הנמשכת מן התורה היא טהורה וראויה, אבל הנמשכת מידיעת הלמודיות אינה רק יראה מן העונש. ואמר ענין נאה שהיראה הטהורה שהיא מאהבה אינה נעתקת מן האדם אפי' כמה יסורין באים עליו, אבל היראה מחמת עונש ברוב יסורין תסתלק כמ"ש אשת איוב (ב, ט) ברך אלהים ומות. וכאשר אברהם היות השגתו ע"י הלמודיות נתנסה אם הוא ירא מאהבה או מיראת עונש ומצא שהיה ירא מאהבה וע"כ נקרא אהוב למקום, וראה שכן נאמר בענין העקידה (בראשית כב, יב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, כי הירא מאהבה לבד יקרא ירא אלהים או ירא ה' בסמוך, אבל הירא מחמת עונש יקרא ירא את ה', כמו שבארנו חלק ד' פרק ב' השני מזמורים שאמר דוד שבאחד אמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו שיאכל יגיע כפיו (תהלים קכח), ובאחד נאמר אשרי איש ירא את ה' ובשרו בהון ועושר (שם קיב), ואמרנו כי המזמור ההוא ידבר בירא מאהבה, ולכן אמר ירא ה' ולכך נאמר כי כן יבורך גבר ירא ה', כלומר שהירא את ה' שהוא מחמת עונש לא יבורך כן. ושם נתבארו המזמורים הללו עיין משם: ונשוב לעניננו שאחר שאמר דוד שהתועלת הנמשך מן התורה יש לו יתרון רב על התועלת הנמשך מן הלמודיות אמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו, על דרך שנאמר (ישעיהו מח, יג) קורא אני עליהם יעמדו יחדו, שפירשוהו רז"ל (חגיגה יב, א) בריאת שמים וארץ היתה בבת אחת, כמו כן אמרו שאחרי היות השגת האלהיות נמצאת ע"י הלמודיות ובחקירתם וגם ע"י התורה ושיותר נכון ע"י התורה, אמר עוד שיותר נכון ע"י שניהם אם אפשר לו. ונמשכתי להביא לך כל זה כדי שתדע שקודם נתינת התורה היינו צריכים ללימודיות ולטבעיות להכיר קצת בענין האלהות ומה שראוי שנאמר בחקו, אבל אחרי נתינת התורה לא נשאר שום מבוכה והדברים מבוארים בה בשלמותו ית', רק שלא יבלבלוך הכתובים, שאם יגזר שכלך לבלתי היות זז מפשט הכתוב ישאלך לבך שלא יתכן לומר מה שהוא חסרון בחקו, ואם תוציא הכתוב מפשוטו הרי הרשות נתונה לפרש הכתובים ותמשך מכשלה רבה, לכן הודעתיך שאין דבר בכל התורה שיצטרך להוציאו מפשוטו, אבל יש בהם נגלה ונסתר ואם יגעת תמצא:
וכל זה הבאתי לך לענין המים העליונים הללו המה מי מריבה אשר רבו עליהם הרועים וכל אחד יאמר לנו המים והגיע אליהם מן המבוכה בהיות קשה לצייר שהמים היסודיים אשר אתנו יהיו על השמים, ונמשך שקצתם עשאוהו גלגל ערבות, וקצתם עשאוהו כדור תוך יסוד המים, עד שנתקיים בהם יעלו שמים ירדו תהומות, וכן בענין האור שנברא יום ראשון, ורבים אמרו שהמים והאור יש בהם סוד, ולא הועילונו דבר בידיעתנו שהוא סוד, אבל אמת ודאי אין ספק על היות דברים הרבה בתורה שהם סוד, אבל לא שהפשט הוא סוד אמנם כאשר נמצא הרבה דברים נותרים אם לרוב פשיטותם או להיותם נכפלים אז יתכן לטרוח, ואם נמצא מוטב, ואם לאו ידענו שהוא סוד, ועל כן תמהתי על מה שבקשו חשבונות רבים לתת טעם למה הושאל לאותן הענינים השם של מים, עד שלזה הודעתיך כי לא כן אנכי עמדי רק שכל דבר שתמצא בתורה מן השמות הם מושאלים אלינו ואין בפשט הכתוב רק מה שישיג שכלנו בעולם השפל אבל רומז לדבר עליון, וכאשר יעלה בידך פשט הכתוב בשפלים אז תטריח שכלך אל הרמז כי לא תגיע אל ידיעת הרמז אם לא קדמה לך ידיעה בפשט הכתוב. וכשאחז"ל (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, שאמרו כן על העולם הזה שהוא עולם המעשה, כמו כן תהיה הכוונה שתתקן עצמך בפשט הנגלה כדי שתכנס לנסתר, ותדע שכל רמז שתחשוב שהוא שלימות בחקו היטבת לראות על נכון שלזה ודאי רמז הכתוב ההוא וגם אלף דור שיבואו אחרינו ויחשבו גם הם באותו הכתוב רמזים אחרים לשלימות חקו ית' לכולם נתכוין הכתוב ההוא לרמוז ועל זה אמרו שבעים פנים לתורה רק את הפשט שמור, ועם היות שלא על הלחם לבדו יחיה האדם הפת עיקר בקדימה וזכרהו: