מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק ה
אחרי אשר אמרתי לך בפרק הקודם כי כל מה שברא הקב"ה בעולם הזה הוא דוגמא לדבר עליון שהוא לפני כבודו ית'. הנה אבאר לך מאמר אחד אמרו ר"א הגדול בפרקיו (פ"ג), וטרם אבא אל ביאורו אזכירך שהעירני לבארו מ"ש המורה נבוכים חלק ב' פרק כ"ו וז"ל, ראיתי לר"א הגדול דברים בפרקים המפורסמים בפרקי ר"א לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם מן הנמשכים אחר תורת מרע"ה, שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו לקח ונטה כשלמה והיו נמתחין והולכים שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה (תהלים קד, ב), והארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק שנא' (איוב לז, ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ, ע"כ. ואני תמה זה החכם מה האמין אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר מלא דבר וא"א מבלתי חומר יתהוה ממנו מה שיתהוה ולזה ביקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו, איזה דבר הגיע מזה המענה יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא ושלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נברא וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא. ואם ירצה באור לבושו דבר בלתי נברא וכן כסא הכבוד דבר בלתי נברא, יהיה זה רחוק מאד וגם יהיה מורה בקדמות העולם אלא שהוא דעת אפלטון. אמנם היות כסא הכבוד מן הנבראים החכמים כתבו בזה אבל על פנים זרים אמרו שהוא נברא קודם בריאת העולם, אמנם כתובי הספרים לא זכרו בו בריאה כלל, בלתי מאמר דוד ע"ה (תהלים קג, יט) יושב בשמים הכין כסאו, והוא מאמר יסבול הפירוש מאד, אמנם הנצחיות בו הנה כתוב (איכה ה, יט) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, ואם היה ר"א מאמין קדמות הכסא א"כ יהיה תואר להם לא גוף נברא ואיך אפשר שיתהוה בדבר מתואר, ויותר נפלא מאמרו אור לבושו, סוף דבר הוא דבר יבלבל על בעל הדת היודע אמונתו מאד מאד ולא התבאר לי בו פירוש מספיק, ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה אלא שעכ"פ כבר הועילנו בו תועלת גדולה שהוא ביאר שחומר השמים בלתי חומר הארץ ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחס לו יתעלה למעלתו וגדולתו והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו והוא החומר התחתון ושמהו משלג שתחת כסא הכבוד, עכ"ל הרמב"ם בפרק ההוא: ואני בעניי אמרתי להשיב מחשבת הרמב"ם אשר חשב בשלם ההוא כי באמת זרה היא בעיני שכבר היתה אמונתו ח"ו כאמונת אפלטון ופחותה ממנה, שאפלטון חשב היות חומר אחר קודם וזה השלם חשב היות שני חמרים קדומים אחד שנתהוה ממנו החומר השמימיי ואחד שנתהוה ממנו חומר הארץ. גם מ"ש הרמב"ם שהועילנו תועלת גדולה במ"ש שחומר השמים נבדל מחומר הארץ ושהוא נכבד ממנו. מחילה מכבודו כנראה שבסתר פניו ישא שאם הוא בא לומר שהם שני גופים נפרדים זה מזה למה יאמר שהועילו בזה והלא אין רצונו בתועלתו זה, ובחלק א' פרק ע"ב כתב שהם איש אחד וגוף אחד, ואם בא לומר שחומר השמים נכבד מחומר הארץ עם היותם גוף אחד כאשר יהיה באבר הראשיי נכבד מזולתו באמת העורים יביטו לראות היותו נכבד ויהיה נברא מאיזה מקום שיהיה:
אבל לדעתי חלילה לשלם ההוא להעלות על דעתו אחת מכל הדעות הבטלות האלה, אבל היה מאמרו זה מתוק מדבש ונופת צופים ושאלתו ששאל שמים מאיזה מקום נבראו שאלה עמוקה ונכונה מאד ראויה ונאותה לאיש כמוהו וגם תשובתו עליה נכונה וישרה מאד. וזה כי אחרי היות ידוע ומפורסם הן מדברי הנביאים והן מדבריהם ז"ל שכל מה שברא הקב"ה בעליונים ברא בתחתונים (שמ"ר לג, ד), והדברים הם כמו שבארנו פ"י תראנו משם שכסא הכבוד הוא מראה ודמות לכל מעשה בראשית שעל כן נקרא מראה דמות כבוד ה' שפירושו ע"ד מה שנא' (במדבר ח, ד) כמראה אשר הראה, כי כסא הכבוד הוא מראה דמות כל מה שברא הקב"ה בעליונים ובתחתונים, הנה הגיע אל השלם הזה מן התימה והיתה שאלתו על צורת השמים מאיזה מקום לוקחה לא על החומר חלילה, רק בראותו שכל העולם, רצונו לומר הד' יסודות והגשם חמישי הם גוף אחד ואיש אחד כסברת הרמב"ם ז"ל שאמרנו, ואמנם צריך שכל האיש האחד הזה יהיה דוגמא ממנו בכסא כבודו ית' כמ"ש פ"י תראנו משם והוא ראה במעשה מרכבה שהביא יחזקאל שאמר עליו שהוא מראה דמות כבוד ה' (א, כח), שאין שם כדור וארץ באמצע כאשר הוא העוה"ז שהגשם חמישי הוא כדור ובאמצעיתו במרכז תלויה הארץ, על כן שאל כי צורת השמים הללו היותם כדוריים וסובבים את הארץ מאיזה מקום נבראו לדוגמא ר"ל מאיזה מקום בכסא הכבוד נבראו כך כדוריים:
כי המשל בזה כאשר ימצא צורות בתמונות מתחלפות מראובן ושמעון ולוי ויהודה, והצייר יצייר תמונת כל אחת מהם על טבלא אחת, באמת כאשר תמצא טבלא אחד מהם מצויירת ולא ידעת למי היא תפול, השאלה ממי נעשית הצורה הזאת, והתשובה עליה נעשית מראובן או משמעון, שודאי ממנו נעשית כי ממנו לקח אותה מי שעשאה. וכדומה לזה במשל אשר הנחנו מן הספינה של שעוה שהיא נעשית דוגמא לספינה הגדולה, והנה ראית הספינה הגדולה והקטנה יש בה כלים מכלים שונים וכולם נעשו כל כלי מכלי דוגמתו שבספינה גדולה, כאשר תמצא בספינה קטנה כלי שלא מצאת דוגמתו בגדולה ודאי תפול השאלה מאיזה כלי נעשה אותו הכלי, כמו כן שאל השלם ההוא שלא מצא בכסא הכבוד דמות דבר כדוריים שיהיה כך כצורת כדור השמים. והשיב תשובה נכונה ע"ז שכן בכסא דוגמת תמונה זאת והוא מה שנא' (יחזקאל א, ד) ונגה לו סביב, ואמר במליצה נאה שכמו שבדמות כבודו ית' האור מסבבו מכל צד מאותו הדוגמא נעשו השמים מסבבים את הארץ. והיה אמרו מאור לבושו של הקב"ה, ר"ל שבו מלביש כסא הכבוד כמ"ש ונגה לו סביב, כי כבר ביארנו היות בכסא כל מעשה בראשית. ואל תתמה על אמרו מאור לבושו של הקב"ה שהדברים מורים על עצמיותו ואנחנו הנחנו היות שבים הדברים אל דמות כסא הכבוד, שכן תמצא בכתוב בביאור שמכנה כבודו בעצמיותו ית' כמ"ש (שמות לג, כב) והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ואח"כ נאמר (שם לד, ו) ויעבור ה':
ואחרי שזה השלם שאל כהוגן לענין צורת השמים מהיכן נעשית והשיב כהוגן שנעשה מן האורה שסביב הכבוד דמות אל מה שנא' עוטה אור כשלמה, ופירשו שהוא עוטה אור על מעשה בראשית כשלמה שהשלמה יתכסה בה המתלבש. עוד ביאר השלם הזה הכתוב הזה על ענין נכון והיה כאלו יאמר שהנה הוא עוטה אור על מעשה בראשית במרכבה כשלמה ודוגמתו נטה השמים על הארץ כיריעה, וזהו שנא' (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, כאלו אמר שהם דוגמא לכסא הכבוד, והעד מ"ש (ישעיהו סו, א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי, שרצונו לומר שהשמים דוגמא לכסא הכבוד ושהארץ דוגמא לשלג שהוא תחת כסא הכבוד והנגה מסבבו ושעל כן קרא הארץ הדום רגליו. וכבר יפלא למשכיל בדברי השלם הזה על אמרו והיו נמתחין והולכין שאין זה מעין השאלה ששאל רק ממה נבראו, אבל כמו שאמרנו יאות מאד שאחרי שאמר השלם ההוא היות השמים דוגמא לאור אשר סביב כסא הכבוד נתעורר שא"כ היה נאות שיהיו השמים לאין תכלית כדוגמת האור אשר סביב הכסא שודאי הוא לאין תכלית, ועל זה השיב שכבר היו נמתחין והולכין עד שאמר לעולמו די:
ואחר ששאל והשיב כהוגן בענין צורת השמים ומצבם מאיזה מקום נעשו בכסא הכבוד, שאל גם כן על הארץ שהיות צורת הארץ דבר מכוסה בכדור השמים לא מצא דוגמתו בכסא הכבוד, ולכן שאל מאיזה מקום נעשית הארץ, והשיב מן השלג שתחת כסא הכבוד. והנה זה האות מפורסם על היות כוונת השלם הזה כפי מה שאמרנו כי אין כאן מקומו שיאמר שהשלג הוא תחת כסא הכבוד כיון שאין חקירתו רק ממה נעשית הארץ והיה מספיק שיאמר שנעשית מן השלג שבכסא הכבוד יהיה תחתיו או עליו. אבל נתבאר שכל כוונת השלם הזה בשאלתו איננו אל חומר הארץ ח"ו רק על תמונת הארץ וענין מצבה היותה באמצע מכוסה בגשם השמים שלא מצא דוגמתה, והשיב שנעשית דוגמא לשלג שתחת כסא הכבוד שהנגה סביבו ומכסהו מכל צד. ואל יהיה זר בעיניך מ"ש השלם לקח וזרק, כי אמרו לקח ג"כ יאמר לשון לקיחה כאשר יעשה אדם ציור או דוגמא לדבר אחד שלקח אותו הדוגמא מאותו הדבר, וכן אמר שלמה (משלי כד, ל-לב) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים וגו' ראיתי לקחתי מוסר, וכן אמר (שם כב, כה) פן תאלף ארחתיו ולקחת מוקש לנפשך, שאמר כן על לקיחת הדוגמא. גם מ"ש וזרק יראה היות כוונתו של השלם הזה על הדרך שאמרנו שאחרי שאמר שנעשית מן השלג אלו היתה כוונת השאלה אל חומר השמים כמו שחשב הרמב"ם ז"ל לא היה צריך עוד להודיע שזרק אותו באמצע על דרך שנא' (איוב לח, ו) מי ירה אבן פינתה, אבל אמר כן כאלו יאמר מן השלג לקח הדוגמא וכאשר היא באמצע תחת כסא הכבוד והנגה מסבבה כן זרק הארץ באמצע. והבאתי לך כל מאמר השלם הזה להזכירך שכל מה שהקב"ה ברא בעליונים ברא בדוגמתו בתחתונים כדי שהתחתונים יוכלו להשיג ולעיין בעליונים על פי המשל אשר הנחנו שהספן אשר בנו חביב לו יעשה לו ספינה ק טנה שממנה יבין מה שבגדולה: