אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי בראשית - פרק א

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי בראשית - פרק א

חלק מעשי בראשית - הקדמת המחבר

פרשת בראשית:

בראשית ברא אלהים וגו'. כבר ידוע מה שאחז"ל (מגילה ט, א) שכשהעתיקו התורה לתלמי המלך העתיקו אלהים ברא בראשית. ור' יצחק בעל העקידה ז"ל כתב טעם אל מה שלא כתבה התורה כן, והשיב לפי שלא נדע מציאותו רק מתוך פעולותיו, ועל זאת כתב שחכמי האומות לו חכמו ישכילו זאת לא היה צריך להפך הדברים. ובאמת גם חכמי האומות המודים מציאותו ית' יודעים שאין ידיעתנו מציאותו רק מתוך פעולותיו, והיה נקל מאד להבינם זה. ומלבד זה לדעתי תשובת ר"י בעל העקידה בזה אינה נכונה שא"כ היה לו לומר בראשית ברא שמים וארץ אלהים שאז היה מקדים לנו פעולותיו אשר מתוכם נכיר מציאותו שהוא ראשון לכל וברא הכל, אבל מהיותו פועל מבלתי שנדע מה הם פעולותיו לא היינו יודעים מציאותו היות כאן ראשון לכל. אבל אנחנו במה שהתחילה התורה כן בבראשית ולא התחילה באלהים כבר היה מספיק לנו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא בראשית ה) כמה טעמים על שרצה ה' שהתורה תתחיל בבי"ת ולא באל"ף כי אם היתה מתחלת אלהים ברא היתה התחלתה באל"ף, וזה אי אפשר להבינו לחכמי האומות וגם לא יקבלוהו, ומפני זה הפכו וכתבו לו אלהים ברא בראשית:

אבל גם יהיה טעם נכון לזה מאמרם ז"ל (בר"ר יב, טו) שהביא רש"י ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא במדת הדין שעל כן אמר בראשית ברא וגם זה אי אפשר להבינו לחכמי האומות. ונכון מזה יתכן לומר עוד שאחר שאלהים הוא מדת הדין היאך יקרא בשם אלהים קודם שנברא גשם מורכב, כי אין דין רק במה שהוא גשם מורכב ויש לו בחירה ורצון, וע"כ הקדים להזכיר ענין הבריאה קודם שיזכיר מדת הדין. ועוד תמצא פי"ג טעם אל מה שהתחילה התורה בבי"ת סמך אל מאמרו של ר' אבהו (בר"ר ג, ז) שאמר שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן תראנו משם:

עוד ראיתי טרם שהתחיל רש"י ז"ל פירושו על התורה הביא לנתינת טעם על התחלתה במעשה בראשית מאמר ר' יצחק, וזו נוסחת המאמר. א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו) שאם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, ע"כ נוסחת מאמרו ז"ל שהביא רש"י ז"ל. ומורינו הרב אליהו מזרחי בפירושו על רש"י טען על ענין מילה וגיד הנשה שהם כתובים קודם החדש הזה לכם, ולפי התרתו ספק זה נראה היות כוונתו לומר שיכתב מילה וגיד הנשה אחר החדש הזה לכם אבל שאר הספורים מבראשית עד החדש הזה לכם שלא יכתבו כלל. ולא ידעתי היאך יתחיל מהחדש הזה ויאמר מצות קרבן פסח שכל ערל לא יאכל בו ועדיין לא נאמרה מצות מילה, ועוד לפנים יתבאר שלא יסבול לב המשכיל לומר שרבי יצחק היתה כוונתו שאם לא היתה תשובת אומות העולם שלא היה צריך לכתוב כלל את כל הספורים שמבראשית עד החדש הזה. ומלבד זה יש לשאול שמאחרי שיש כמה מצות שרצה הש"י שיהיו טעמם בצדם ומצות גיד הנשה היא אחת מהם שנאמר בה שלסבת הענין שקרה ליעקב אין לאכלו כמ"ש (בראשית לב, לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, אם כן יתחייב שכאשר תרצה התורה לכתוב מצות גיד הנשה אחר החדש הזה לכם יחוייב שתכתוב בצדה שיעקב ועשו היו אחים ושנולדו תאומים ושעשו היה יצא ראשונה ושיעקב קנה את הבכורה. ושאח"כ יספר ענין הברכה שלקח ברכתו מעשו, ושעל אודות הברכה והבכורה שטם עשו ליעקב עד שרצה להרוג את יעקב ושברח אל לבן, ושאח"כ שב ועבר מעבר יבק עד שבא מלאכו של עשו ונתאבק עמו ונגע בכף יריכו והיה זה אז טעם לאסור גיד הנשה:

ועוד יפלא אם כוונת ר"י היתה לומר שכל מעשה בראשית יכתב אחר החדש הזה לכם מי יתן איפוא ונדע אם היה לו לכתוב כל מעשה בראשית בסוף התורה זה אחר זה או שיכתוב אותו מפוזר ומפורד בין שאר דברי התורה והיה לו לר"י להודיענו הסדר אשר לדעתו היה ראוי לכתוב התורה, ועוד שבכל מקום שהיה נכתב מעשה בראשית כבר היה לנו מקום להשיב לאומות העולם כל הארץ היא מהקב"ה הוא בראה וכו'. ואם יעלה על דעת לומר שכוונת ר"י היא לומר שכל הספורים שמבראשית עד החדש הזה לא יכתבו כלל, וזה מטעמו של הרמב"ן שכתב שמעשה בראשית סוד עמוק או מטעם אחר זולתו מה שיהיה, זה באמת יפלא מאד שהשלם הזה יאמר שכל הספורים שבאו בתורה מבראשית עד החדש הזה אינם צריכים רק להשיב לאומות העולם בהיות שם כמה פינות תוריות מלבד מעשה בראשית צריכות מאד, אם הודעת העונש הכולל שניתן לדור המבול לסבת בחירתם הרעה וכן לדור הפלגה, ואם הודעת המחצב הקדוש אשר ממנו חוצבנו שהוא אברהם ראש המאמינים והנסיונות כולם שנתנסה וענין העקידה ומראה בין הבתרים, וכל ההבטחות שהובטחו האבות לנתינת הארץ לזרעם והברכות שברכם ואופן ירידתם למצרים והתשע מכות שהביא הקב"ה על המצריים שקצתם היו הוראה על היכולת וקצתם על ההשגחה כמו שנאמר (שמות ט, ד) והפלה ה' בין מקנה וגו' כי כולם נכתבו קודם שנאמר החדש הזה לכם, והנה כל אלו שהם עקרים המחזיקים האמונה איך יתכן שיאמר השלם הזה שענין תשובת ישראל לאומות העולם תהיה שקולה נגד כל אלו. עוד יפלא על מאמר השלם הזה שלא ימלט אם שאומות העולם יקבלו עדות התורה שאמרה בראשית ברא או שלא יקבלו זה, ואם יקבלו זה כבר בעשרת הדברות נאמר (שמות כ, יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ואם לא יקבלו זה גם הבראשית לא יקבלו: גם הרמב"ן ז"ל הרבה להשיב על מאמר זה של ר' יצחק וז"ל, ויש לשאול כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים כי הוא שורש האמונה ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל והתשובה מפני שמעשה בראשית איננו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא ע"פ הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו לכך אמר ר' יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ואתה המשכיל ראה שהרמב"ן ז"ל מתוך דבריו שאמר שאין בראשית מובן מן המקראות יראה שכוונתו לומר שלא היה צורך ליכתב הבראשית כלל לא בתחלה ולא בסוף, שאחרי היותו סוד עמוק וראוי להסתירו מה לי אם יכתבנו בתחלת התורה או בסופה. ומתוך דברי הרמב"ן באחרונה שכתב שאין להתחלת התורה צורך בבראשית, נראה שלא היה צריך להחיל בבראשית אבל שיכתבנו לבסוף, באופן שלא נתברר לנו כוונתו בזה:

גם ראיתי שהרב רבינו אליהו מזרחי בפירושו שעשה על רש"י טעז על הרמב"ן ז"ל וז"ל, ונ"ל ששאלתו אינה שאלה שאם באמונת הקדמות תפול התורה באמונת התורה תפול אמונת הקדמות. ולדעתי אין לטענת הרא"ם על הרמב"ן מקום כלל, והיתה זאת לו לפי שלא דקדק בלשון הרמב"ן שהוא כתב שענין בראשית הוא שורש האמונה והוסיף עוד ואמר ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה, ר"ל בזה מי שלא יאמין בחדוש העולם רק יש מיש הנה הוא כופר בשורש האמונה, אבל אם יחשוב שהעולם בכללו כמו שהוא בדומם וצומח ובעל חי כן היה לעולם לא נתחדש כלל אין לו תורה כלל לפי שיחוייב להכחיש כל הנסים. הרי לך שהרמב"ן ז"ל דקדק לומר שהבראשית בא לסלק ב' מיני אמונות שיש בענין העולם הנמצא, שיש מינים שהאמינו היותו כולו בכללו ובפרטו כמו שהוא בדומם צומח ובעלי חיים כן היה לעולמים לא נתחדש בו דבר, והאמונה הזאת ח"ו מי שיאמינה ודאי אין לו תורה כלל לפי שיחוייב להכחיש כל הנסים כי מי שלא חידש העולם והטבע שהוטבע בו לא יוכל להרסו ולעשות הניסים אשר סופרו בתורה וא"כ אין לו תורה כלל, ועל אמונה זו מי לא ידע שסותר הנמשך מוליד סותר הקודם, שאם אמונת התורה נופלת באמונה זו גם באמונת התורה תפול אמונה זו. אמנם באמונה האחרת שהאמינו שהקב"ה חידש הדומם והצומח ובעלי חיים והיסודות אבל לא מאין רק מחומר קדום הן אמת יכחיש שרש באמונה אבל לא יתחייב אליו מפני אמונתו זאת שיכחיש הנסים ושאיז לו תורה כלל, כי מי אשר חידש היסודות וכל הנבראים עם היות שחידשם מחומר קדום כבר יהיה אפשרי לו להרוס את טבעם ולקרוע את הים ולהעמיד השמש וכדומה. ולכן אמר הרמב"ן ז"ל שהבראשית בא לסלק שתי אמונות הללו ולומר שהקב"ה חידש את העולם מן האין המוחלט ושמי שלא יאמין זה יפיל שורש באמונה אבל מי שלא יאמין חידוש כלל אין לו תורה כלל, ולכך הוצרך הבראשית שהוא מסלק גם השתי אמונות הללו, ונתבאר בזה שאין למקום לטענת הרא"ם ז"ל:

עוד טען הרא"ם דהאי נמי רצה לומר נתינת הארץ לאו מכלל המצות היא, ובהתרת הספק הזה אמר דכיון דירושת הארץ היא משכר המצות חשובה כמו המצות עצמן, ואני נשגבה מני למה נלחץ אל הקיר שהלא כבישת ז' עממים ואיבודם היא בעצמה אחת מתרי"ג מצות:

עוד טען הרא"ם על רש"י וז"ל, אם נפרש לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים שהיא שלהם צ"ל דסבירא ליה דארץ ישראל בחלקו של חם נפלה כההיא דשלהי כתובות (כתובות קיב, א) ומייתי לה בפ' אלו נאמרים (סוטה לד, ב) והביאו רש"י בפ' שלח לך (במדבר יג, כב), והוא סותר מה שפירש פ' לך לך (בראשית יב, ו) גבי והכנעני אז בארץ, ואם נפרש לסטים אתם שלא נתתם החלק המגיע לשאר בני שם צ"ל דס"ל דארץ ישראל בחלקו של שם נפלה כמ"ש רש"י בפ' לך לך והוא סותר מ"ש בפ' שלח גבי וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. ושמא י"ל שהן אגדות חלוקות והרב הביא שתיהן כמו שהביא בפ' יתרו (שמות יח, א) ההיא דמכילתא דז' שמות נקראו לו ובפ' בהעלותך (במדבר י, כט) ההיא דספרי דשני שמות נקראו לו שהם אגדות חלוקות למעיין בם היטב, וכמ"ש בפ' שלח לך ששילוח המרגלים היה קודם מחלוקת קרח ובפ' אלה הדברים כתב וחצרות זו מחלוקתו של קרח שהיא קודם שילוח המרגלים כדכתיב (במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן, וכתיב (במדבר יג, ג) וישלח אותם משה ממדבר פארן והן אגדות חלוקות בהכרח. אבל אין לפרש שכל ארץ ישראל בחלקו של חם נפלה חוץ מירושלים וסביבותיה שנפלה בחלקו של שם כדמתרגמינן (בראשית יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם מלכא דירושלם, ומלכי צדק הוא שם בן נח כדאיתא בנדרים שלהי פרק ארבעה נדרים (לב, ב), משום דמלשון דהיה הולך וכובש לא משמע הכי אבל משמע שכל ארץ ישראל בחלקו של שם נפלה עכ"ל הרא"ם. גם טען הרא"ם על מה שכתב רש"י ז"ל בפ' קרח (במדבר טז, ד) שהוא סרחון רביעי שא"כ הוא היה מעשה קרח אחר המרגלים, ועל כל אלה החליט הרא"ם שהם כולם אגדות חלוקות ושמנהג רש"י הוא להביא גם שתיהן, ובאמת לא יקבל דעת המשכיל שרש"י ז"ל שכל מגמתו הוא לפרש את התורה ולהראות את יפיה היות כל דבריה נכונים למבין וישרים למוצאי דעת שיפרש את התורה במקום אחד כפי אגדה אחת ובמקום אחר יפרש כפי אגדה סותרת הראשונה, שבאופן זה יהיו גם הכתובים חלוקים, ובמקום שרש"י ז"ל אומר להועילנו בישוב הכתובים אדרבה יחליט היותם חלוקים זה על זה וזה רחוק מן השכל ואין דעת המשכיל סובלתו, לכן יהיה מעתה השתדלותנו ליישב דברי כל האגדות הללו לבלתי היותם חלוקות וגם להתיר את כל הספקות אשר התעוררנו אנחנו באגדה של ר' יצחק:

עוד נתעורר הרא"ם ז"ל לטעון על האגדה מר' יצחק שהיאך יאמרו אומות העולם לסטים אתם והלא נאמר (בראשית ט, כה) ארור כנען עבד עבדים יהיה וגו', ויצאה להרא"ם טענתו זאת ממה שאמרו בסנהדרין פרק חלק (צא, א) שהשיב גביהא לכנענים לפני אלכסנדרוס מוקדון תראנו משם. והרא"ם ז"ל השיב על טענתו זאת שלא היינו יכולים לכבוש רק החצי. ובאמת אם כפי דין הירושה הבאה אלינו מצד שם לבד היינו כובשים לא היה מגיע אלינו רק חלק אחד מס"ה אלפים וארבע מאות מארץ כנען כאשר אבאר, שזה ידוע שמן החצי חלק המגיע לשם לא הגיע לארפכשד רק החומש שהיו חמשה בנים דהיינו חלק י' מכל הארץ, וכיון שנאמר שארפכשד הוליד בנים ובנות אחר הולידו את שלח אפילו שנניח שלא הוליד רק שנים שמיעוט רבים שנים הרי לא הגיע לחלקו משלח רק חלק משלשים וכיון שנאמר ששלח הוליד בנים ובנות אחרי הולידו את עבר הרי לא הגיע לחלקו של עבר רק אחד מתשעים וכן תעשה את חשבונו ותמצא שלא בא לחלקו מאברהם רק חלק אחד מס"ה אלפים וארבע מאות:

ועוד שכל טענתו מהרא"ם על דברי ר"י אין בה ממש שהשיב גביהא לכנענים לא היתה תשובתו נכונה שתעלה בדין כי אין זו טענה מספקת כדי שיחזיקו ישראל כעבד שאינו כולו שלהם אבל הקב"ה סיכל עצת הכנענים לפני אלכסנדרוס שלא ידעו להשיב, ולכך אמרו שם בגמרא שתקנו לעשות אותו יום יום טוב בשביל שנעשה להם נס שגביהא השתיקם בטענה בלתי מספקת, והעד שכן אמר גביהא שם אם ינצחוני, כנראה שלא היתה תשובתו תשובה נצחת. ומה שכתב הרא"ם ז"ל קנה עבד קנה ממונו לא דק שלא נאמר בגמרא כן, שלא יתכן לומר קנה עבד קנה ממונו בחלק כל כך קטן אחד מכל כך אלפים, ותראה שגביהא בעצמו לא אמר קנה עבד קנה ממונו כי כבר ידע שאין כנען כולו קנוי לישראל אבל אמר עבדא דמאן נכסי דמאן כאלו יאמר שכנען יהיה עבד לכל אחיו וכיון שהוא עבד אין לו נכסים, ואם הם באים לתבוע מצד המשפחות האחרות שיש גם להם חלק מצד מי הם באים, וזה אמרו עבדא דמאן נכסי דמאן כלומר אין לכם טענה על ישראל שמצד מי מהאדונים אתם באים לתבוע כי מצד עצמם אין להם מקום לתבוע אחרי היותם עבדים. ועוד לא ידעתי מה טען הרא"ם על האגדה מרבי יצחק שלא יוכלו לומר לסטים אתם שקנה עבד קנה ממונו והלא אם לא היתה התורה כתובה רק מן החדש הזה מנין היינו יודעים שנח קלל את כנען ושכנען הוא עבד לשם: אבל זה יתכן להתעורר על אגדה זו מרבי יצחק שהאיך יאמרו לסטים אתם והלא כנען עצמו היה כובש מחלקו של שם וכל מלכיהם עד היום כובשים זה מזה בדינא דמלכותא דכל דאלים גבר והאיך באו הכנענים לדין לפני אלכסנדרוס והוא אלכסנדרוס בעצמו כבש כל המלכיות, וכבר נתעורר הרא"ם בספק הזה ואמר בהיתירו דאם כן הוי בתר גנבא גנוב ושלפי זה לא היתה תשובתנו נכונה אליהם לומר שגם מלכיהם עושים כן, ובאמת לא הותר הספק בזה שאנחנו לא אמרנו להשיב לאומות שגם מלכיהם עושים כן אבל אמרנו שהם לא יטענו נגדנו לומר לסטים אתם כיון שגם מלכיהם עושים כן: והנה מעתה יהיה השתדלותנו בהתרת כל הספקות אשר נתעוררנו באגדה זאת שאמר רבי יצחק, אחר נבא אל ישוב האגדות שהביא רש"י ז"ל לבלתי היותם חלוקות. ונאמר שרבי יצחק ז"ל חלילה לו מלהעלות על דעתו שאם לא היה כדי להשיב לאומות שהיה ראוי לחסר מן התורה אפי' אות אחת, אבל מאמר ר"י נמשכו דבריו אחרי מאמר אחר שאחז"ל הביא אותו השמעוני (בראשית ב, יז) בפסוק (בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים וזוהי נוסחת המאמר ההוא. אלה תולדות השמים ראש של תורה החדש הזה לכם ראש הספר אמר אויב ארדוף ראש השירה. ולמה עשה הקב"ה מוקדם ומאוחר מפני גסי הרוח שלא יקרא כהן בראשית ויאמר אני התחלתי התורה, עכ"ל מאמרם ז"ל:

והנה בתחלת ההשקפה בו יתכן לשאול שלענין השירה כפי דברי המאמר שאמרו שאמר אויב ארדוף הוא תחלתה לא נתן טעם למה נתאחר. ואין לך לומר שהיתה כוונת האומר הזה לומר שבשביל גסי הרוח היה ההפוך בבראשית וכיון שהיפך הבראשית היפך גם השירה והקדים והאחיר אחרי שהוצרך להאחיר ראש התורה, כי יפלא זה שמשה וישראל היו המשוררים וא"כ למה לא התחילו באמר אויב. ואין לומר שהם שוררוה כסדר ובכתיבת התורה הקדים והאחיר, שאין זה טעם מספיק לומר שבשביל גסי הרוח שלא יאמר אני התחלתי התורה נקדים ונאחר דברי השירה ממה ששוררוה משה וישראל. אבל יתכן שבעל המאמר בהיות כוונתו לדרוש על הכתוב שנאמר אלה תולדות השמים אמר שהוא מאוחר ונתן טעמו מפני גסי הרוח, לפי שלא היה דרושו רק באלה תולדות השמים, ואחר שנתגלגלו הדברים לומר זה נמשך לומר שגם השירה לא שוררוה משה וישראל כסדרה ולא חש לומר טעם למה שוררוה כן שלא כסדר. האמנם ודאי שכל מה שהוא מוקדם ומאוחר בתורה היה זה לסיבת מה ולטעם נכון לא כפי ההזדמן, והיה לדעתי טעמו בשירה מה שאחז"ל (מגילה י, ב) מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה וכו' עד שאמרו שמפני זה לא יאות לומר שירה, לכן כאשר רצה משה לומר שירה לא התחיל סיפור הענין מתחלתו שהוא אמר אויב ארדוף אבל רצה קודם שהתחיל השירה להתנצל על מה שהוא אומר שירה לפניו עם היות מעשה ידיו טובעין, ולכן אמר כנטילת רשות אשירה לה' כאלו יאמר לא היה מן הראוי לומר שירה כיון שמעשה ידיו טובעין אבל עם כל זה אשירה כיון שפרעה נתגאה ורצה שישראל יעשוהו כשותף לאל יתברך כמו שנתבאר בח"ג פ' כ"ג תראנו משם, ואחרי שהקדים בנטילת רשות ואמר שפרעה נטבע על שנתגאה הוכרח להשלים ספור הטביעה ובאיזה אופן היתה: ונשוב אל מה שאנחנו בו שמאמר ר' יצחק בא על דברי המאמר הזה, והיתה כוונתו לומר שמאחר שאין מוקדם ומאוחר א"כ לא יאות לומר שבשביל זה התחילה התורה בבראשית שבשביל שהוא ספור מה שקדם בזמן לשאר הספורים, והטיב לשאול שהיה ראוי שתתחיל החדש הזה שהוא ראש הספר. ומה שהקב"ה לא רצה להתחיל באלה תולדות השמים שהוא ראש תורה, טעמו בצדו מפני גסי הרוח. והנה אמר ר"י למה לא התחילה בהחדש הזה שהיא מצוה ראשונה, שאין ספק שמפני זה אמרו היותו ראש הספר להיותה המצוה ראשונה וכשיתחיל מהחדש הזה הרי לא יאמרו גסי הרוח שהוא התחיל התורה שאין זה רק התחלת הספר, ולזה נתן ר"י טעמו ואמר שמפני זה התחילה התורה בבראשית כדי שישיבו לאומות העולם, כי התחלת הספרים כל העם אפילו ההמוניי ידענו והוא שנא' תהלים קיא, ב) מעשי ידיו הגיד לעמו, שמלת עם הוא כינוי אל ההמוניי ר"ל כדי שכל המוניי מישראל ידע להשיב לאומות, ועל כן התחילה התורה בסיפור מעשה בראשית וכל הסיפורים שנמשכו אז עד החדש הזה לכם, שאם לא היה כדי להשיב לאומות העולם היה נאות להתחיל מהחדש הזה שהיא מצוה ראשונה ואח"כ שיספר כל מעשה בראשית: ומה שנתעוררנו לומר שאם כונת רבי יצחק הוא שיכתב בתורה מעשה בראשית וכן כל הסיפורים שבאו מבראשית עד החדש הזה אחר החדש הזה ואמרנו שא"כ היה צריך לבאר רבי יצחק באיזה מקום מן התורה היה לו להפסיק ולכתוב את הבראשית וכל הסיפורים שבאו עד החדש הזה, יראה לדעתי שרבי יצחק לא אמר רק שהיה לו להתחיל בהחדש הזה לכם ויובן שיכתוב עד תשלום הפרשה ההיא שהוא מה שנאמר (שמות יב, כו) והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם שהיה לו לומר שם ואמרתם בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכל הסיפורים עד שיגיע לומר לבנים זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל (שם כז), ובאמת היה סדר נאות ומתיישב שכל הבראשית עם כל הסיפורים הם סיפור מה שיחוייב האב לספר לבניו כדי שידעו המשכות כל הענינים מאדה"ר עד קבלת התורה. ומה שנתעוררנו על מאמרו של ר"י שהיאך יטענו עלינו ליסטים אתם וכל מלכיהם עושים כן והיאך טענו הכנענים הטענה ההיא לפני אלכסנדרוס ואלכסנדרוס בעצמו כבש כל הממלכות, על זאת אשיב שכן ודאי אבל טענתם נגדנו הוא אחרי שאנחנו אומרים שיש לנו תורה מן השמים בהיישרת צדק ואין לנו דינים כפי הנאות לקבוץ המדיניות כמו שנהגו האומות אם כן מי התיר לנו לגזול ז' עממים וכמו שאמר גביהא לכנענים מן התורה אתם באים וכו':

ומה שנתעוררנו ג"כ על מאמרו של ר"י לומר שלא ימלט אם האומות יסכימו לדברי התורה ואם לא יסכימו גם לבראשית לא יסכימו, כבר נתיישבו הדברים במה שאמרנו שמאחרי שאיז לאומות מקום לבא עלינו בטענה רק מפני התורה אם כן גם אנחנו נאמר שהתורה שהם באים עלינו מכחה גלתה לנו שהקב"ה ברא את העולם ושהוא נתנה להם ברצונו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. גם אין לטעון על מאמרו זה ולומר שהוא חסרון בחק שופט כל הארץ שנתן ארץ ישראל לאומות ההם ושיחזור ויטלנה מהם, כי כבר בארנו בחלק זה פרק כ"ג שלא הותר לישראל לקחת ארצות העמים רק מיד הפוקרים המאמינים בקדמות שמאחר שאינם מודים שהארץ היא של הקב"ה ושהוא ברא ונתנה להם הרי הוא חוזר ונוטלה מהם בדין וזהו שנאמר (דברים ב, ט-י) לבני לוט נתתי את ער ירושה האימים ישבו בה לפנים, כי יראה בהשקפה ראשונה היותו דיבור נותר אין צורך בו כי מה לנו לדעת מי שהיה יושב לפנים במה שניתן לבני לוט ירושה וכן נאמר בירושת עשו, ושם פכ"ג מחלק זה הרחבתי הדיבור ונתבאר תראנו משם, ובזה הותרו כל הספקות שהתעוררנו במאמרו של ר"י:

ובכן נבא אל ישוב האגדות שהביא רש"י ז"ל היותם בלתי חלוקות, כי לדעתי האגדה הזאת של ר"י אין בדבריה מה שיחייב היות ארץ ישראל בחלקו של חם או בחלקו של שם, שכבר בארנו שהעמים שלא זכו לתורה מן השמים מלכיהם כובשים זה מזה בדינא דמלכותא וכל דאלים גבר, וא"כ אפילו נניח שארץ ישראל נפלה בחלקו של שם וכנען כבשה מיד שם אפילו הכי אין לנו לקחתה מיד כנען כיון שכנען בדינא דמלכותא כבשה ואנחנו יש לנו תורת אמת תורת אלהית לא נמוסית. ובפכ"ט הארכנו לומר היאך זכו ישראל בירושת ארץ כנען שמה שנאמר ליצחק וליעקב ולישראל שהם ירושה יתכן לומר שירשוה מאברהם שנתנה לו. אבל מה שנאמר באברהם בין הבתרים שהוא האב הראשון לתת לך הארץ הזאת לרשתה (בראשית טו, ז), לא ידעתי ממי יירשנה, וזאת היתה טענת אברהם כי ע"כ אמר (שם טו, ח) במה אדע כי אירשנה כאשר הארכתי בזה ח"ב פרק ט' במראה בין הבתרים תראנו משם. ונשוב אל מה שאנחנו בו שאין במאמרו של ר"י דבר שיחייב היות א"י של חם שאפילו היתה קודם של שם כבר חם זכה בה בדינא דמלכותא כפי הדת הנמוסית. והאגדה שהביא רש"י בפ' לך לך על מה שנאמר והכנעני אז בארץ שהיה כנען הולך וכובש, אינה חלוקה על האגדה שהביא פ' שלח. ולבא אל הביאור הנה לך נוסח המאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה צוען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחת משבעה בצוען ובא להודיעך שבחה של א"י וכו' עד והיתה חברון טובה הימנה שבעה חלקים, עכ"ל המאמר:

והבן זאת שמה שאמרו אפשר שבנה חם וכו' אמר כן לפי שלא יפול לומר עיר פלונית שבנה ראובן נבנתה קודם עיר פלונית שבנה שמעון כי מה בזה, אבל כשהיה אחד הבונה שתיהן יפול לומר שבחר בזו קודם שבחר בזו ומפני זה היינו אומרים שחם בנה גם שתיהם כיון שנאמר וחברון נבנתה לפני צוען. לכן אמר בעל המאמר שזה א"א שחם יבנה קודם לבנו הקטן, ויצא לו מזה שלכך ודאי הוא לא בנה אותה כלל רק בחלקו של שם נפלה ועל זה אמר שאין הכתוב מדבר לענין הבנין שאם היה מדבר לענין הבנין היה מחוייב שאיש אחד בנה שתיהן, ואין הכוונה לומר רק שהיא מבונה מכל טוב ולשבח א"י אמר כן, ואם כן אין האגדות חלוקות כלל:

גם האגדה שהביא רש"י ז"ל פ' יתרו ז' שמות נקראו לו ובפ' בהעלותך הביא ההיא דספרי דשני שמות נקראו לו אינם חלוקות, שבספרי לא מנה רק השמות שנקראו לו מפני התקרבו אל התורה והם חובב ויתר, חובב שחיבב את התורה, ויתר שיתר פ' אחת בתורה ולא יסלק השמות האחרים בזה, גם באגדה שהביא פ' שלח לך (במדבר יג, ב) למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים ועל זה כתב הרא"ם ז"ל שאם כן יראה שענינו של קרח היה קודם למרגלים ובפרשת אלה הדברים כתב ג"כ וחצרות זו מחלוקתו של קרח שהוא קודם לשילוח המרגלים. ועוד שבפ' קרח כתב ג"כ ויפול על פניו שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל ויחל משה (שמות לב, יא), במתאוננים ויתפלל משה (במדבר יא, ב), במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (במדבר יד, יג), במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו, שאמנם נראה לפי דברי אגדה זאת שקרח היה אחר המרגלים. גם אלו האגדות אינם חלוקות, שודאי פ' קרח היתה אחר המרגלים כפי מה שנכתבה בתורה, והאגדה שאמרו למה נסמכה פ' מרגלים, וכתב הרא"ם ז"ל שממה שאמרו למה נסמכה פ' מרגלים ולא פ' קרח שנראה שקרח קדם אל ענין מרגלים, אין הדברים כן שמה שאמרו למה נסמכה פ' מרגלים אין הכוונה לומר שלא הקדים פרשת קרח, כי פר' קרח במקומה נכתבה על הסדר אחר המרגלים. אבל כוונתם לומר למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים ולא נסמכה פ' מקושש שודאי היתה קודם שילוח מרגלים כמו שאמרו חז"ל (שבת קיח, ב) שלא שמרו ישראל רק שבת אחת. והאגדה שהביא פרשת הדברים שאמרו וחצרות זו מחלוקתו של קרח, גם היא אינה חלוקה שאמנם הוכיחם על התחלת המחלוקת שהיה כשנתמנה אליצפן בן עוזיאל שלסבת כן נתעורר המחלוקת, וכבר היה זה קודם המרגלים שקודם שילוחם נתמנו הנשיאים כמבואר מן הכתובים שם, ולכך אמר וחצרות זו מחלוקתו של קרח ולא הזכיר דתן ואבירם ומאתיים וחמישים נשיאי עדה שכדי להוכיחם היה ראוי להזכיר בעל המאמר מה שחטאו רבים, אבל כוונת האגדה היא לומר שלא הוכיחם רק על ההתחלה כי פוטר מים ראשית מדון ולכן לא אמר רק מחלוקתו של קרח שהיה בחצרות לסבת אליצפן. ובזה נתיישבו האגדות כי לא יתכן כלל לומר על רש"י ז"ל שיפרש כתוב אחד כפי אגדה אחת וכתוב אחר כפי אגדה אחרת שהיא חלוקה עליה:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה