מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - הקדמת המחבר
הקדמת המחבר:
יתרומם הבורא ויתנשא המרומם על כל ברכה ותהלה, אשר לו הגדולה והתפארת והנצח לנצח, מתנשא לכל לראש וראשון בקדש, נאדר ונאזר בגבורה, לתת עוז ותעצומות לכל בריותיו אשר ברא. וזה מפורסם וידוע לכל משכיל אשר הציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה במדותיו יתברך, שחפצו ורצונו הוא בהשגת ברואיו כל השלימות האפשרי, כל אחד כפי מה שבחקו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו זרע אברהם אוהבו קהילת עדת ישורון, באהבה קראנו חבל נחלתו, ולסגולתו בחר בנו, חבבנו וקרבנו לחיותנו ולהיותנו לו לעם, ולעבודתו הבדילנו מכל העמים, ואחר אשר בראנו יצרנו אף עשאנו מן האין הגמור ומן האפס המוחלט, הישירנו ועטרנו במצות וחוקים מתוקים מדבש אשר נחיה בהם חיים נצחיים. ועם היותנו בעלי בחירה ורצון, ניתנו אלינו מאתו יתברך, אף גם זאת לא עזבנו ולא נטשנו בהחלט תחת תנועת הבחירה ורצון, מבלתי שיודיענו איזה מקום בינת השגת שלימותנו, אבל זרזנו והזהירנו צו לצו בתורתו לאמר (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (שם לב, ט), וברצותו להגיענו אל ההצלחות הנצחיות, אשר כן גזרה חכמתו יתברך שלא יגיעו אלינו ההצלחות ההם זולתי ע"י היותנו בעל בחירה ורצון. כי על כן ניתנה לנו, כאשר ניתנה לכל המין האנושי, הן בזאת התורה אשר שם משה לפנינו, נפלינו מכל גויי הארצות ונבדלנו מכל המשפחות האדמה, כי לא באה אליהם אזהרה וזירוז מאתו יתברך כלל, רק מצות בני נח, אשר המה די המלאכה לקיום קבוץ המדיניות בישובים לבד, לא זולת זה, ועם היות מזרע אברהם כמה אומות מישמעאל ובני קטורה וגם עשו זרע יצחק, לא בשביל כך זכו אל מה שזכינו אנחנו בני יעקב, וזה להיות שזכינו אל השלשלת הקדושה משלושת אבות זה אחר זה, והאחרון חביב על כולם שהיתה מיטתו שלמה, שלאהבתו קראנו בני ישראל מכונים אל האב השלישי, וכל מקום שנזכר ברית, נזכרו שלושת האבות, לומר שאם לא היתה שלשלת שלושת האבות, לא היינו זוכים לכל הטוב אשר זכינו בו, והוא שדרשו ז"ל (בבא מציעא פה, א) במה שנאמר (ישעיהו נט, כא) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, שכיון שהוקבעה מדה אחת או אמונה אחת באדם אחד ובזרעו ובזרע זרעו, תתקיים בהם לעולם ותשתקע, כי החוט המשולש לא במהרה ינתק:
וכל כן לנו ה' לנו בני משרתיו עושי רצונו, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, חופף עלינו, יעיר ויעורר האהבה שיחפץ, בהשכם ושלוח נביאיו מלאכיו גבורי כח, לנחותנו במעגלי צדקתו, ולהפריד מעלינו ולהבדילנו מן המכשולות, ולהורות לפנינו הדרך אשר נלך בה, ובהתראות נוראות ובאותות נאותות להשיבנו עד כסא כבודו, עד אשר מהם ומהמון ההכנות הנכונות אשר הכין לפנינו, נתפרסמו אלינו אפס קצה מן הנסתרות, והיו למאורות מאירות עינינו, שלולות מן המדומות, בהקדמות מיוסדות ולקוחות מן הטבעיות, אשר דתיהם שונות פונות לצד שמאל, ועשה לנו את הנפש המשכלת הזאת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלות נאצלות מזיו שכינתו, לא זו אף זו הושיבו אותנו במבחר הישוב, כאשר נשבע לאבותינו, אשר שם שער השמים, הוא בית הבחירה, שהאויר שלה מחכים (ראה בבא בתרא קנח, ב):
את כל זה עשה האלהים לנו שנירא מלפניו, לשמור רגלנו מפח יקוש, פן תגוף נפשנו בלב האבן אשר בקרבנו, הרודף אותנו מנעורינו להמשיכנו אחרי התאוות, ומאסרי המבוכות הנמשכות מן הכחות והחושים, חושים ונוגשים את הנפש החיונית הקשורה בעבותות התאוות הגשמיות, כי קמה אלומתה וגם נצבה להתעדן בדשן הגופניות, ויצרי מעללי איש אשר מחומר קורצו בקידה אפים, תסובנה ותשתחוינה לאלומת הנפש החיונית לאמר מלכי עלינו גם משול תמשלי בנו, עד כי הנפש המשכלת סוערה לא נוחמה יחידה גלמודה מעודה, כבודה בת מלך מפני צרה גבירתה היא בורחת, לא תוכל להתאפק על כל הנצבים רבים ועצומים ממנה, והנה על גחונה הולכת רובצת תחת משאה, והיא לאה מן התלאה אשר מצאה, כי שנואה היא, לולא ה' שהיה לנו, כפה עלינו ההר כגיגית, וישם כתר מלכות בראשה וימליכה, כי פסקה זוהמת חמת ערמת הנחש, ויהי למטה בכפנו, עד אשר אנחנו נשופנו ראש והוא לא ישופנו עקב, כי רוח אחרת מאת ה' הופיע עלינו מהר חורב, והכרובים אשר הושמו לשמור דרך עץ החיים, המה פורשי כנפים על ארון העדות, להורות היות מקבלים כל הבא אל הקודש בשתי ידים וכנפים פרודות, והשלחן לפני ערוך, והמנורה מאירה אורה העולה מאליה, עד אשר שבה נפשנו כנעוריה בית אביה שבשמים, נצה עלתה כלתה, וחכתה לה' ונכספה לחצרותיו, ותסר שמלת שביה מעליה, חליפות שמלות אשר החליפו משכרותה בעניה ומרודיה, מחמדיה אשר היו לה מימי קדם, מן החכמות המדומות אשר המה להם קליפות שדופות הטעניות חיצוניות, וקראו בנחלתן כי לא באו אל חצר המלך הפנימית, כולם תמו ספו נשדפו באש דת למו לבנה על גבי שחורה כתובה באצבע אלהים, היא שעמדה לאבותינו ולנו לתת נפשנו בחיים באמונות ובבחינות נכונות, לא נתונות לעובדי עבודת אלילים:
גם האיש משה אשר העלנו, דלה דלה לנו מים חיים בדברים ברים, כשעירים על דשא וכרביבים ערבים חביבים, כולם אהובים, טובים דודיו, בידיו אמונה לחיותנו כהיום הזה, על הצד והאופן היותר שלם אשר היה אפשרי בחקנו, לא חסרנו דבר ועתיד אשר לא גילה לנו, ערך לפניו את השלחן ואת כל כליו עליו, ואת לחם הפנים בשבעים פנים, דרושים לכל חפציהם אמרות טהורות מאירות נר ה' נשמת אדם, היא תורה שבעל פה מקוטרת מור ולבונה זכה, בד בבד, מלבד עולתה ונסכיה בנתיבותיה ודרכיה דרכי נועם, ויבהל את תמרוקיה וכל סממניה ומנותיה הראויות לה מבית המלך, על פי מדותיה שלש עשרה, שהיא נדרשת מפורשת בארשת שפתיה בלתי נעות, וקולה ישמע חוצב להבות אש, די הגעתנו אל מחוז החפץ, לא מעבר לים היא, ובהם האכילנו צפיחית בדבש, מצות וחקים עמוקים, מתוקים מנופת צופים:
אמנם כי כן, באו אליה סיפורי מעשים אשר היו מימי קדם, יחשבם חושב מחשבות חרוץ אך למותר, עד שכן תהיה תורת ה' בעיניו במקצת מה ממנה בדברי המעשים ההם, סיפורים בלתי צריכים, ויהיו נקראים לפניו כספר זכרונות דברי הימים מלכים ומלחמותם וכיוצא בהם, וכבר אמר רשב"י פרשת בהעלותך (זוה"ק ח"ג קמט, א ב) וז"ל ווי לההוא בר נש דאמר דהאי אוריתא אתיא למחזי סיפורים דעלמא, ותנן בתליסר מכילן דאוריתא, כל דבר שהוא בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כלו יצא, אוריתא דאיהו כללא אע"ג דנפק חד סיפור בעלמא, לא אתי על ההוא ספור וכו', האריך שם מאד על זה, ואולם גם כאשר יחכם עוד משכיל וישקיף בתורה במעשים שסופרו בה השקפת עיון, הנה יאמר כי הוא זה בהם המשך תועלת בהנהגות, אשר ראוי שיבור לו האדם בהם, או תוכחות או מוסרים מזהירים אותנו, זה יתנו כל העובר על הפקודים לדרוש לשבח על סיפורי המעשים ההם, וזהו תכלית השבח אשר חשבוהו בהם, ואם היו הדברים כן ח"ו, הנה לא יצאה תורתנו תמימה, לפי דעתם, מכלל שאר ספרי דברי הימים, שאותם שסיפרום והעלו אותם על ספר בדיו, אין ספק שגם הם לא לתוהו סיפרום, אבל לתועלת אזהרה הנהגה או למוד עצה, כמו שנכתבו ספר שמואל ומלכים אשר לסיבת תועלתו הנמשכות מהסיפורים ההם נכתבו, ועל זה רעיוני על משכבי בלילות סליקו, באמרם המלך מלכו של עולם אשר אמר להביא הספורים האלה בתורתו, לא יתכן לומר שלא סופרו רק לזה, אבל אין ספק כי מלבד התועלות הנמשכות מהם בהנהגות ובלמוד עצות, ככל שאר ספרי דברי הימים, עוד יחוייב היות בהם ובסיפורם תועלות עולות בקנה אחד כמה וכמה טובות כפולות נעלמות נרמזות מן הנמשל מהם, ועם היות שהיו בפועל, הן אמת הקב"ה המציאם למשל: והטעם שזה ידוע לכל משכיל, שכאשר יעלה לרצון לפני כל חכמי לב ואותה נפשם להשפיע לזולתם מן השלימות או ההשגה אשר הגיע אליהם, בהיות כן חק השלם להטיב לזולתו מן הטוב אשר ייטיב ה' לו. ואולם אמת השלימים ההם, בשגם לא הגיעו אל מדריגת אותה השלימות ואותה השגה, רק אחרי השקידה ביגיעה מופלגת, כארז"ל (מגילה ו, ב) לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, אף גם זאת מאשר נכספה נפשם לגלות אל הזולת, אם היה אפשר בשעה קלה מה שהגיע אליהם ביגיעה רבה, לא יבצר מהם, וכמו שאמרו ז"ל (פסחים קיב, א) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, לכן כאשר יהיה הענין ההוא אשר ירצה להבינו לזולת דרוש עמוק ונסתר, עד שאותו הזולת לא יכיל שכלו עומק המושג ההוא, ולא יוכל לציירו ציור אמיתי בנפש, הנה אז השלם ההוא יבקש לו תחבולות המשל, ויסדר לפניו משל לדמיון לאותו הדרוש העמוק אשר ירצה להבינו, כי על ידי המשל ההוא יצא הזולת ההוא ממבוכתו ויצייר בנפשו הדרוש העמוק ההוא. ואולם אין ספק שהשלם ההוא אשר ישתדל להבינו לאותו הזולת הדרוש ההוא ע"י משל, הנה יאמר לו שאותו הדרוש יהיה דמיונו כמלך שהיה לו בן ובנה מגדל והלך לצוד ציד ועשה מלחמה ונצח או נצחוהו או כדומה לזה, ועם היות שמעולם לא היה בפועל שמלך עשה כל המעשים ההם, עם כל זה הנה השלם ההוא בדה מלבו הדברים ההם למשל כדי להבינו לאותו הזולת שאותו הדרוש העמוק דומה למלך שעשה המעשים ההם, כי במשל הזה יגיע לאותו הזולת קצת ציור בנפשו מאותו הדרוש, אף גם זאת אין להסתפק שאם אותו השלם ימצא מעשה שהיה בפועל והוא דמיון לדרוש הנסתר ההוא שבו יוכל להבינו לזולת, ודאי טוב לו להביא המשל אשר כן היה בפועל, ממה שיהיה בדוי מלבו מעשה שלא היה כן בפועל, לפי שהמעשה הבדוי אשר לא היה בפועל, יחוייב שומעו להבחין ולעיין בו אם הוא תחת חק האפשרי, ואח"כ יהיה לו למשל, ויבין מתוך המשל את הנמשל לו, שאם היה המעשה הבדוי מן הנמנעות, היאך יעתיק נמשל ממנו, אבל המעשה אשר כן היה בפועל, עד שיאמר לזולת שאותו הדרוש הנסתר דומה למלך פלוני שעשה כך וכך, הנה תיכף יגיע אליו הנמשל בלתי צורך אל הבחנה אחרת, ותקל ההבנה והציור מאד על המקבל, יתר שאת על מה שיאמר לו משל בדוי: וכאשר גזרה חכמתו יתברך להישירנו הישרה הכונה בהשגת האמת בנסתרות, כדי להועילנו ולהשפיע מטובו עלינו, ונתן לנו את התורה הזאת אשר היתה ידיעתנו קצרה די הבין עמוקותיה וסודותיה, עד שגם אנחנו הוצרכה אלינו תחבולת המשל והדמיון להביננו העמוקות ההם, ולהרחיב לנו ההבנה והציור בנפש, והיה רצונו יתברך להמציא מעשה שהיה כן בפועל שיהיה למשל, כדי להיות הבנת העמוקות נקלה עלינו, הנה כל אותם המעשים שהיו טובים למשל כדי להביננו תיכף היות רצונו יתברך להמצא, כבר נמצאו כן בפועל כל המעשים ההם קודם נתינתו התורה אלינו, והוא יתברך אמרם למשה נאמן ביתו, וציוה לו שיכתבם בתורה המעשים ההם כפי מה שהיו בפועל בלי תוספת ובלי מגרעת כלל, כדי שהמעשים ההם יהיו לנו למשל, ושע"י כן תרחב הבנתנו בעמוקות, באופן שכל המעשים שנכתבו בתורה כולם היו כן בפועל כאשר נכתבו, בלתי השתנות כלל:
ועתה ראה בני היאך אמר זה אסף בפירוש במזמור תהלים (ע"ח) במלות קצרות, שנאמר שם (א ו) משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי. אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו. לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם. הרי לך בביאור מופלג, שאמר אסף דבריו כאילו התורה מדברת ואומרת שהיא תפתח במשל פיה, ושתאמר חידות במעשים שהיו מימי קדם, ושכולם היו בפועל, וזה אמרו שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו, כי לא יתכן לומר סיפור בדבר הבדוי, ואח"כ אמר התועלת הנמשך מן המעשים ההם שנכתבו למשל, שאמנם הם מספרים תהלות ה', ויהיה זה עדות ליעקב ותורה לישראל, בהיות המעשים שסופרו בתורה לתועלת הנמשל מהם, שמתוכם יובנו עמוקות מני חשך: ואחרי שסופרו המעשים הללו אשר היו מאז, כדי שיקבל שכלנו, הנאחז בסבך הגשמיות, קצת הערה מן הנמשל למעשים ההם. נבאר עוד הסיבה על הענין הזה אשר אמרנו, כי בגלל הדבר הזה מתוך סיפור המשל תרחב ההבנה אל הנמשל, יתר ממה שיסופר הנמשל בעצמו, והסיבה לזה לפי שאין זרות במשל כל כך כמו הנמשל, וכאשר יחקור וימצא במשל דבר שיתכן היות מקצתו אמת, ישער אפשרות על השאר גם כן, שהמשל בזה ירצה השלם להבין לזולת ולומר לו שמפשוט אחד ימשכו שתי פעולות הפכיות, הנה השומע לא יקבל זה כלל, ויחשבהו דיבור בטל אין אמת בו, לפי שיראה בעיניו דבר בלתי אפשרי, אמנם כאשר תאמר לו משל לזה מן האש אשר בזמן אחד יתיך השעוה וילחלח אותה מיבשותה, ובאותו הזמן בעצמו ייבש העץ הלח, או הבגד השרוי במים יסיר ממנו הלחלוחית שבו, וישים אותו בתכלית היובש, הנה עם היות שאין המשל הזה דומה אל הנמשל, מרחק רב ביניהם, עם כל זה כאשר בתחלה נאמר לו בלתי משל שפשוט אחד ימצאו ממנו שתי פעולות הפכיות, והוא חשב ענין זה נמנע, אין אפשרות בו לא במקצת ולא בכולו, ואח"כ ראה במשל האש אשר נאמר לו שכבר יש בו קצת דמיון מן הענין הזה, ואפילו שהוא רחוק מאד ממנו, עם כל זה כבר יבין קצת אפשרות מזה בענין האש, ומתוך כך יבין היות שם אפשרות בשאר הענין ההוא. ויבין ג"כ בטעותו שחשב קודם שאין לענין ההוא אפשרות כלל לא במקצתו ולא בכולו, כי עתה עם המשל אשר חודש לו מן האש, הבין היות אפשרות במקצתו, ואז יצליח וישכיל באפשרות ההוא היותו יותר קרוב ממה שחשב קודם, הנה זאת היא הסיבה אשר מסיפור המשל תרחב ההבנה מאד, ולטעם זה נשתמשו גם כן הנביאים בתחבולת המשל, וכן אחריהם רז"ל אמרו סודות בנסתרות על דרך סיפור מעשה שהיה, ועירבו בענין הסיפור ההוא מן הגוזמא, כדי שהחוקר בדבריהם יבין שאין זה מעשה שהיה בפועל רק משל לדבר עמוק: אם כן נתבאר לנו הבדל רב אשר בין המשלים שבאו בתורה, ובין המשלים אשר באו בדברי הנביאים ורז"ל, כי המעשיות שהובאו בתורה למשל, הנה כולם היו כן כמו שסופרו בפועל בלתי תוספת וגרעון כלל, אמנם המעשיות שהובאו למשל בדברי הנביאים ובדברי רז"ל, רובם לא היו כן בפועל, אבל בדויים ומונחים למשל לבד, ולהיות שאיוב למשל נברא (בבא בתרא טו, א), כאשר יתבאר בס"ד במאמרנו זה שהיה בפועל אבל למשל נברא, לכך יחסוהו למשה, ואמרו ז"ל (שם יד, ב) שספר איוב משה כתבו, לפי שכל מה שהביא משה למשל כן היה בפועל, וחלק רביעי ממאמרנו זה יתבאר שאיוב היה בפועל והיה למשל, עם מה שנאמר בנבואת ישעיה (נב, יג) פרשת הנה ישכיל עבדי, ושם יתבאר גם כן שזה היה התרעומות של איוב שהכיר בעצמו שנברא למשל, באומרו בפירוש (איוב יז, ו) והצגני למשול עמים:
ואני הצעיר כאשר ראיתי המעשיות שסופרו בתורתנו והתועלות המופלגות הנמשכות מהם, נתתי אל לבי כל ימי חלדי להבין מהם מה שבחקי, ובכן יגעתי בהתאסף אלי כל מפרשי התורה והמדרשים, ובחרתי מכל אשר היה לפני מה שהוא פשט הכתוב והקרוב אליו, וכבר אחשוב היות ידוע לך המשכיל מה שאמרו רז"ל (מגילה יט, ב, ויק"ר כב, א) כי כל אשר נאמר על תורתנו התמימה ומה שעתיד להאמר עד סוף העולם, הכל גלוי היה לפני יתברך בנתינתו התורה, וכתב פשוטן של דברים, א"כ כל הדעות שאין בהם מכשול והם נכונות למוצאי דעת ותועלת נמשך מהם, כולם רמז הוא יתברך עליהם בתורה, אם בתוספת ענין או בתוספת תיבה או אות או חסירה או באותיות קטנות בקרי וכתיב או בנקודה או בטעם או בראשי תיבות או בסופם או בגימטריא או באלפ"א ביתו"ת המקובלות, באופן שכל דבר המועיל להשגת הנפש אשר אפשר לחשוב, כולם נרמזו בתורה, ולפי זה מאשר תמצאני מביא דברי המפרשים והמדרשים מחולקים בדעותם, אלו ואלו דברי אלהים חיים, ואפילו שתמצאני בוחר באחת מהן, אין הכוונה לומר שהדעות האחרות בטלות, אבל הכוונה לומר שאינם בפשט הכתוב אבל הס בכלל הרמז, ואותה הדעת אשר בחרתי היא הנכונה בפשט הכתוב, זולתי בקצת ענינים אשר מצאתי בקצת מפרשים חדשים מקרוב באו והמה בעיני דעות בלתי נכונות ליחס אותם אל תורתנו, הנה אז לא אביט אל צור חוצבו, ואם גדלו בשמות עלי אדמה אימתם אל תבעתני. כי זה יקרה לשתי סיבות, ראשונה, כי מאשר ארכו הימים והורקנו מכלים אל כלים גולים, וגדולים חקרי לב, אשר נדבה רוחם להועילנו בגילוי הנסתרות וביאור הנעלמות אשר בתורתנו, העלו דבריהם וחיבוריהם על ספר, הן באו ספריהם וחיבוריהם בידי זולתם, חכמים בעיניהם, והוסיפו מדילהו וכתבו דעותם סביבות המחברת התיכונה, ולא בשם עצמם, ואותם הדעות היו כפי מה שהגיע אליהם במחשבתם היות כן כוונת המחבר, וכן כאשר נמשך הזמן ובא החיבור ההוא בידי מי אשר נכספה נפשו גם כן להעתיקו, יחשוב גם הוא למשפט היות כולם דברי המחבר ההוא. והן לסיבה שנית, שנמצאו אנשים בוחרים במה שהגיע שכלם, ובראותם שאין דבריהם מקובלים יעשו מלאכתם רמיה, ויכתבו על ספר בשם אחד מן הגדולים מה שלא עלה מעולם על מחשבתו, ולסיבות הללו, חלקי אמרה נפשי, לבלתי השגיח רק על הדברים מה שהם, לא על אומרם יהיה האומר מי שהיה, הטוב נקבל והרע לא נקבל, ועוד כי בשגם יגדל האיש מאד, לא יאות שיהיה הוא תפארת לדבריו, רק הדברים צריכים שיהיו תפארת לו, אמנם כי כן כאשר במאזנים ישאו יחד דעתו וסותר לה ואין למו מכשול, הנה יהיה שם המחבר ההוא לתפארת לדברים ההם לנטות אחריו, ומי לנו גדול ממשה ואהרן הזכירו לומר (ויקרא י, יט) ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', על אחת כמה וכמה המפרשים אשר באחרונה יסעו, וכבר ידעתי ולא נעלם ממני כי גם אני לא אנצל, אבל ההשתדלות לא יבצר, ואין עלינו המלאכה לגמור, וכל אחד בודק עד מקום שידו מגעת: עוד ראה זה מצאתי בקצת מפרשים אשר יעירו ויעוררו מן הספקות והשאלות נאותות להתעורר, וכאשר בקשתי את שאהבה נפשי לבוא אל שערי תשובתם, ננעלו בפני, ובריחי ברזל על כפות המנעול סגור יהיה לא יפתח, אכן, אמרתי מי יתן איפוא ולא ראיתי הספק אשר נתעורר בו, כי טוב לי אז מעתה, כי בידיעתי הספק הוספתי מכאוב על מכאובי, וכאלה רבות העירוני רעיוני לחבר לעצמי ולבני הר"ר אלי'ה יצ"ו, את אשר אבחר בקירוב הפשט לא ארחיק נדוד בכל האפשר, וקראתיו בשם חבורי זה מעשי ה'. וחלקתיו עד אשר משם יפרד והיה לארבעה חלקים, קראתים מאמרים, להיות כל המעשים שסופרו בתורה נכללים תחת ארבעה סוגים. המאמר הראשון הוא מעשי בראשית, יכלול בו כל המעשים שהיו מהיות העולם תוהו בעת הבריאה, ועד שהתחילו סיפורו של אברהם שהאיר העולם כולו בדעותיו. המאמר השני הוא נקרא מעשי אבות, והוא מתחלת סיפור נבואת אברהם, ועד פטירת יעקב שנסתמו עיניהם של ישראל. המאמר השלישי קראתיו מעשי מצרים, מתחיל מאחרי פטירת יעקב ועד סוף השירה, ובסוף מאמר זה פירשתי ההגדה עם ההלל כפי מה שסודרה לאומרה בלילי פסח, שהוא מענינו של מאמר זה כי שם נאספו רוב הפסוקים שנאמרו ביציאת מצרים. המאמר הרביעי קראתיו מעשי תורה, אכלול בו כל סיפורי המעשים שסופרו מתחלת מתן תורה עד סיפור פטירת משה. ואחלק המאמרים הללו לפרקים, ולא יהיו הפרקים כפי הפסק הענינים והפרדם זה מזה, אבל יהיו מסודרים לפעמים כפי הצורך בהיתר הספיקות, גם כדי להיות בו סדר אשר כל הבא אל האהל ימצא מבוקשתו באחד מפרקיו לא זולת זה. ולא סדרתי חיבורי זה על סדר הפרשיות, לפי שיש כמה פרשיות שלא בא בהם סיפור מעשה, רק משפטים ודינים ואיסורי מאכלות ותורת כהנים, שכולם נדרשו בהש"ס על פי י"ג מדות, ואנחנו אין כונתנו רק על סיפורי המעשיות, ויהיה השתדלותנו לבאר כל סיפורי המעשים אשר הובאו בתורתנו קצתם בפרט בתועלת הנמשך מהם ומן הנמשל להם. אמנם בכולם בכלל אבאר סידור המקראות ופשוטם והקרוב אליו. וכאשר יהיה מעשה מן המעשים המסופרים אשר יהיה הנמשל ממנו דבר נסתר מן הפשט, הן אז למשל נבראו, לפי שרוב המעשים כבר אמרנו היותם מורים על דבר עמוק:
עד אשר על זה יתכן לומר שהיתה כונת הכתוב במה שנאמר (תהלים צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, שיהיה פירושו לדעתי באומרו מה גדלו מעשיך, רוצה לומר שכל המעשים שסופרו בתורה הם מורים על עומק מחשבותיו יתברך, וקראם מעשיו של השי"ת להיות שהובאו בתורתו הקדושה, והעד שאומרו מעשיך, רוצה לומר על המעשים שסופרו בתורה, שכן השלים המאמר על דור המבול ועל דור הפלגה, ואמר (שם י) כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און, כי על דור המבול אמר יאבדו שנאבדו, ועל דור ההפלגה אמר יתפרדו שנתפרדו, והיה כאילו יאמר שסיפור שני מעשים הללו היה ללמדנו שכאשר נראה בפרוח רשעים שהוא להשמדם עדי עד, וגם על זה יתכן לומר שהיתה כונת הכתוב שנאמר (תהלים סב, יב) אחת דבר אליהם שתים זו שמעתי כי עז לאלהים, שפירושן של דברים הוא באומרו כן, שכל הענינים שהביאו הנביאים וכל החכמים אשר קדמו, הנה כל ענין וענין מורה על דרוש אחד לבד כפי מה שיסופר בו, אבל המעשיות או הענינים שהובאו בתורה יש בהם הנגלה בכתוב, ומלבד הנגלה יש בהם עוד דבר עמוק מן האור הנראה באופן שאחת דבר אלהים ושתים שמענו. ואמר עוד כי אין ענין שמיעתנו והבנתנו במה שלא ידובר אלינו מצד טוב שכלנו ורחוק ידיעתנו ותהיה מצד השומע, כי אין הדברים כן רק מצד רוב שבח כח המדבר, וזה אומרו כי עז לאלהים, כלומר שהתורות הנימוסיות המסודרות ע"י בשר ודם אין בהם כח לעשות כן, לומר ענין אחד ולרמוז על אחר נסתר עמוק ממנו, אבל התורה האלהית היא כן לפי שיש עז לאלהים, ר"ל שזו היא תורה אלהית, וכבר ידעת שהתורה נקראת עוז (ראה זבחים קטז, א וברש"י שם ד"ה עוז, שמו"ר כז, ד): ולכך הקדמתי לך המשכיל כל זה, לברוח משוט לשון, שכאשר תמצאני אומר על מעשה מן המעשים שסופרו בתורה שאמנם היה למשל, תחשוב עלי רע ותאמר היות כוונתנו ח"ו לומר שהמעשה ההוא לא היה בפועל אבל סופר למשל לבד, וזה לא יתכן לחשוב ח"ו שדברים שיצאו מפי הקב"ה, הוא אומר ומשה כותב, שלא היו כן בפועל, וכי ודאי בפועל היו, אבל למשל גזרה החכמה האלהית שיתחדשו. ועוד אזכירך שנית, שכשתמצא בחיבורי זה היותי מביא פירוש בכתוב אחד, אל תחשוב שכוונתי לסלק ח"ו מדרשיהם של רז"ל, ואפילו תראה שאני טוען על המדרש אין כוונתי לסלקו, אבל כוונתי להורות לך שלא היתה כוונתם ז"ל בדברים ההם שיהיה כן פשט הכתוב, כי לא יתכן לומר בפירוש פשט הכתוב מה שיהיה בו זרות יתור או חסור או חלוף כלל, אבל רבותינו היתה להם קבלה אמיתית ואסמכוה אקרא, כאשר נמצא כמה פעמים שאמרו כן בגמרא, ואין כוונתם להוציא מקרא מידי פשוטו. ובכמו זה תמצא שכתב הרמב"ן ז"ל פרשת נח וז"ל ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש (בראשית ח, ד), כתב רש"י מכאן אתה למד שהיתה משוקעת במים י"א אמה כפי החשבון הכתוב בפירושיו והוא כן בבראשית רבה (לג, ז), אבל כיון שרש"י ז"ל מדקדק במקומות אחרי מדרשי אגדות וטורח לבאר פשוטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן כי שבעים פנים לתורה, ומדרשים רבים חלוקים בדברי חכמים, ואומר אני שאין החשבון הזה שאמרו נאות בלשון הכתוב, עכ"ל. הרי תראה שבחר הוא ז"ל בפשט המתישב בכתוב ואפילו שהוא נגד מדרשיהם, וכן אנחנו לא נסלק המדרש וגם לא נסור מלומר מה שאפשר בישוב הפשט: עוד אזכירך בני שתחיה, כי אלו הארבעה מאמרים אשר קראתים, מעשי בראשית, מעשי אבות, מעשי מצרים, מעשי תורה, מצאתי און לי במזמור בספר תהלים קצר הכמות, אשר בו מצאתים רמוזים כל הארבעה מעשיות הללו, שהם סוגים עליונים כוללים לכל המעשיות שסופרו בתורה, וגם תמצא רמוז במזמור זה שכל המעשים שסופרו בתורה באמת כן היו בפועל, ולא סופרו דרך משל לבד, והמזמור הזה הוא בספר תהלים בסימן קי"א (א ח), והוא אומרו הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד. זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו. סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר וגו'. שבמזמור הזה תמצא שהזכיר דוד ארבעה פעמים סיפור מעשה ה', וארבעתם מכוונים אל הארבעה מעשיות אשר אמרנו היותם סוגים עליונים כוללים כל המעשיות שבא סיפורס בתורה, וגם מכוונים על הסדר בעצמו אשר סודרו בתורה. כי על מעשי בראשית שהוא הראשון אמר גדולים מעשי ה' וגו' הוד והדר פעלו. ועל מעשי אבות שהוא השני אמר זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. ועל מעשי מצרים שהוא השלישי אמר כח מעשיו הגיד לעמו. ועל מעשי תורה שהוא הרביעי אמר מעשי ידיו אמת ומשפט:
וטרם נבוא אל ביאור המזמור, נתעורר ספק אחד בראשו באומרו בסוד ישרים ועדה, כי לא נתבאר מה הוא הסוד הזה, ועוד אם הוא סוד לא יתכן לומר שיהיה סוד ושיהיה אמור בעדה, שאם הוא אמור בעדה איננו סוד, ורז"ל אמרו (ערכין טז, א) מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, אבל לכך נראה שדוד ע"ה רצה לכלול כל התורה בכללה דרך רמז במזמור הזה, ולתת הודאה לשי"ת על נתינתה אלינו, ולכך עשאו מסודר על פי אלפ"א בית"א, ולא נעלם ממך שכל מזמור שסידר דוד ע"ה ע"פ האלפ"א בית"א היה זה לחשיבות מעלת הדרוש אשר במזמור ההוא. ולהיות כמו שארז"ל פרק אין דורשין (חגיגה פ""ב מ"א) שאין דורשין במעשה בראשית אלא בשנים ובמעשה מרכבה אלא באחד, שיובן שבמעשה בראשית יוכל האדם ללמדו ומעשה מרכבה לאחד בלבד, וזה להיותם שניהם סודות עמוקות ונסתרות, ובהיות מעשה מרכבה סוד סתום ונסתר וראוי להסתירו יתר על מעשה בראשית החמירו בו שלא לאומרו רק לאחד, ולפיכך על הסוד הכולל אלו השנים אמר דוד להודות להקב"ה ואמר אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, כי על מעשה מרכבה אמר בסוד ישרים, שאין הענין נדרש רק לאחד. המתלמד והמלמד הרי כאן שנים, ולכך אמר בסוד ישרים, על דרך שאמרו רז"ל מיעוט רבים שנים, ועל מעשה בראשית שהענין נדרש בשנים, המתלמדים והמלמד, הרי כאן ג' לכך אמר ועדה, כי ג' נקראים עדה, כמו שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל, ובית דין בשלשה, באופן שעל מעשה מרכבה ועל מעשה בראשית אמר אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה:
ואחר שהזכיר ההודאה על אלו השנים הסודות האמורים, התחיל להמשיך ההודאה על כל התורה כולה, ובפרט כל הארבעה מעשיות אשר אמרנו היותם כסוגים עליונים כוללים כל שאר המעשיות שסופרו בתורה, והתחיל ואמר על ארבעתם בכלל גדולים מעשי ה', ואמר כן על היותם גדולים ויקרים וחשובים מאד, לא כאשר יהיה לכל שאר סיפורי דברי הימים, כי אלו המעשים שסופרו בתורה נדרשים לכמה פנים כאשר כתבנו, וזה אומרו דרושים לכל חפציהם. וקרא את כל הארבעה סוגים מן המעשים הללו מעשי ה', להיות נכתבים בתורתו יתברך, ואחר שאמר על ארבעתם בכלל גדולים מעשי ה', היותם גדולים וחשובים והיותם נדרשים לכל חפציהם, אמר בפרט על המעשה הראשון שהוא מעשה שמים וארץ, הוד והדר פעלו, על דרך שנאמר (בראשית א, לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ובהיות שהקב"ה בצדקתו מעמיד את העולם ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, לכך השלים ההודאה ואמר וצדקתו עומדת לעד, כפי מה שנאמר (קהלת א, ד) והארץ לעולם עומדת. ואחר שנתן הודאה על המעשה הראשון שהוא הבריאה, ועל היותו מעמיד הארץ בצדקתו, אמר על המעשה שני שכבר קראנוהו מעשי אבות, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, שעל הנפלאות שעשה לאבות אשר לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים, כמו שסופר בתורה ענין הארבע המלכים שנצח אברהם וענין פרעה ואבימלך, על כל אלה אמר זכר עשה לנפלאותיו, ושהתנהג עמהם במדת רחמים לכן אמר חנון ורחום ה', ועל אשר נתן לאבות כל צרכם גם בהצלחות העוה"ז אמר טרף נתן ליראיו, ועל הברית אהבה אשר כרת עמהם אמר יזכור לעולם בריתו, ואחר נתינתו ההודאה במעשה האבות שלא הניח לאיש לעשקם ונתינתו להם ההצלחה וזכירת ברית אהבתם לעד, אמר עוד המעשה השלישי והוא מעשה מצרים, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שב אל מה שנאמר שהוציאם בכח גדול וביד חזקה, ואמר מעשיו לשון רבים, לכלול גם מעשה בראשית, לפי שמעשה מצרים ומעשה בראשית הם ענין לתתו להם נחלת גוים שהיא ארץ ישראל, שעל ידי מעשה מצרים נאמר (שמות טו, טו) נמוגו כל יושבי כנען, באופן שבאמצעות מעשה מצרים נתן להם נחלת גוים, וע"י מעשה בראשית שהגיד להם שהוא ברא הכל, הנה לא יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם כמו שאמר ר' יצחק (רש"י בראשית א, א), לכך אמר דוד על שני המעשים הללו דהיינו מעשה בראשית ומעשה מצרים לשון רבים, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ואחר שנתן ההודאה על אלו אמר עוד על המעשה הרביעי אשר קראנוהו מעשי תורה, מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו, שהדברים שבים אל משפטי תורת אמת ופקודיה הישרים, שכבר יש כמה מעשים שסופרו אשר מהם תצא תורה ומשפט, כמעשה המקושש ומעשה המקלל ומעשה בנות צלפחד, ויש ג"כ מעשים אחרים על התואר אשר היה בקודמים, כמעשה קרח ומרגלים ובלעם והדומה להם, עד שלכך אמר לשון רבים מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו, וכאן גילה היותה הדברים כפי מה שאמרנו, שהלא יפלא מאד אומרו מעשי ידיו אמת ומשפט, שאם אומרו מעשי ידיו היתה הכוונה על פעולותיו כפי הנחשב בתחלת המחשבה, יפלא כי בפעולות לא יפול אמת ושקר רב בדיבור, אבל לפי מה שאמרנו ירווח לנו, כי תהיה הכוונה לומר שכל המעשים שסופרו מפיו של השי"ת בתורה ומשה כותב, שנעשו כולם אמת כך היו בפועל לא דרך משל. וחזר עוד להחזיק ענין זה בסוף הדברים, ואמר על כל המעשים בכלל עשויים באמת וישר, שהכוונה מבוארת היותה לומר שהמעשים שסופרו בתורה כלם עשויים באמת לא בדויים:
ואחר שהשלים בנתינת ההודאה על הארבעה סוגים מן המעשיות אשר בארבעה חומשי תורה, אמר עוד ג"כ על משנה תורה סמוכים לעד לעולם, וזה יובן עם מה שאמרו ז"ל (ברכות כא, ב) אפילו למאן דלא דריש סמוכים במשנה תורה דריש, שזה אומרו סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, שרצונו לומר שכל דברי משנה תורה הם סמוכים ומסודרים בסדר נכון וישר זה אחר זה ושהם עשויים באמת לא דרך משל, ואל יפלא אומרי שסמוכים נאמר על סמיכות, שכן דרשו רז"ל פ"ק דברכות (י, א) שאמרו כאן סמוכים לעד לעולם, על סמיכות הפרשיות נאמר, ששם אמרו אמר ר' יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם:
והנה דוד רצה לכלול כל התורה ראשיתה וסופה, לכן אמר על מעשה שמים וארץ שהוא התחלת התורה והוא מעשה בראשית אמר ראשית חכמה, ועל סופה אמר יראת ה', שענין מעשה בראשית הוא חכמה ותכלית יראת ה' שהיראה האמיתית נמשכת מידיעת פעולותיו, ועם היות היראה נמשכת מן החכמה, אף גם זאת היראה ראשונה לחכמה, כיון שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, ואין האדם צריך לחכמה הנמשכת במעשה בראשית, רק כדי להגיע אל התכלית שהוא יראת ה':
הרי לך בני י"ץ שכל ארבעה המעשיות אשר אמרנו היותם סוגים על כל המעשיות שסופרו בתורה שעליהם חלקתי חבורי זה לארבעה חלקים, כל ארבעתם הזכירם דוד במזמור זה, ועל זה הסדר שהזכרנום. ולמען יהיה לך לאות על ידך לענין הארבעה מעשיות וסידורם שהם בראשית אבות מצרים תורה קראתי עליהם עשויים באמ"ת, גם לאהבת הקיצור ביארתי לומר כל דברי בלשון פשוט אין בו צחות, ומנעתים ג"כ מן ההגיון לזאת הסיבה משנאת האריכות, וגם לסיבה שנית כי אשר יבחר להעלות דבריו ודעותיו על ספר בדיו ויתעדן בצחצחות נפשו בלשונו להראות העמים יפיה, הנה הבא אל האהל לפעמים מפני צחות לשונות יבין הדברים בהתחלפות הכוונה, ויחשוב על המחבר דבר אשר לא עלה על לבו, והיתה זאת לו מהאריך הדברים בצחות הלשון. וכל חיבורי זה בני י"ץ יצרתיו אף עשיתיו כדי שתבחר במה שבחרתי, אף גם זאת אמר לבי ויחל את פני כל הזר הקרב בבואו אל דברי אלה, אם יכשרו בעיניו ויהיו קרובים אליו מוטב, ואם ימצא בהם ענין או ענינים זרים בעיניו, לא מהרה ירוץ דברו וישלח חציו ויהומם, עד אשר יראה מה שפירשו בענין ההוא הקודמים וכן המדרשים אשר נאמרו בענין ההוא, וישקיף השקפת עיון בכל התלאה אשר מצאתם והלחץ זה הדחק אשר ימשך על פי דרכם, וישקול במאזני צדקו בשקל הקדש טרם החליטו לחובה, ואם ימצא ג"כ בלשונו מילה או מילות סובלים הפירושים, ישלח דברו וירפאם ויטה כלפי חסד ובחסדו יגבר עלינו:
ובפרט ראיתי מפרשים חדשים מקרוב באו זולת רש"י ז"ל ורמב"ן ז"ל והרב אבן עזרא ז"ל, קצתם על דרך הדרש כמו מהר"י עראמ"ה בעל העקידה ומהר"י אברבנאל ז"ל ועוד אחרונים מהם רדפו אחריהם. והנה סידרו על כל פרשה כל השאלות אשר נתעוררו בהם ורבו מאוד, ובקצתם נתעוררתי גם אני, ובקצתם לא נתתי אל לבי להזכירם, להיות דעתי שאין לכנותם בשם ספקות, ולא סרתי מלישבם עד כי אשר ישקיף השקפת עיון בפירוש הכתובים אשר ימצא בחבורי זה כאשר הורוני לא תשאר פרסה גם מאותם השאלות, ולרוב אהבתי הקיצור ושנאתי האריכות לא הזכרתי גם הספקות אשר העירוני והיתרם, לסיבת אהבת הקיצור לא הבאתי ענין הספק ההוא והיתרו, רק באחד המקומות אשר יאות להתעורר בו, ועם היות שהספק ההוא בעצמו יפול במקומות אחרים, רק קראתי בשם לומר שכבר נתבאר בפרק מנין כך בחלק פלוני:
ואל יפלא בעיניך כאשר לפעמים תמצאני לפי הענין שאני בו שהוכרחתי להזכיר כתוב אחד ממזמור אחד או דבור אחד במאמר אחד של רז"ל, ועם היות שאיני צריך בענין ההוא רק פסוק אחד, אף גם זאת אבאר כל המזמור וכן כל המאמר, שכן היה לי דרך זה לקוח מרבותינו חכמיה ש"ס שנהגו לומר כיון דאתא לידן נימא ביה מלתא, ולפעמים הכפלתי ענין אחד, וזה לצורך אשר ימשך משם אות וראיה אל מה שאמרנו במקום אחר, כי כבר ידעת היום תורתנו הקדושה סובבת כולה על מרכז אחד, והספק אשר יפול בקצה האחד, יותר ויתבאר במה שנאמר בקצה אחר. אמנם כי כן אשר יבחר ויקרב לחפש אמתחת הקטן, ימצא שבכלל הדברים סלקתי הספקות אשר נתעוררנו בהם זולתי מבלתי שאזכירם בשם ספקות, ועל כן אזכירך בני שכאשר תמצא באחד מן המפרשים ספק אשר יצר לך מפני הספק ההוא, בוא תבוא אל דברי אשר אמרתי בענין ההוא, ואז תשכיל כי תמצא היתרו, ואזכירך שנית שכל מקום שתמצאני אומר שכבר כתבתי ענין זה בחלק כך בפרק כך וכך, או תמצאני אומר ומייעד לעתיד שבחלק כך וכך ובפרק כך וכך אני עתיד להרחיב הדיבור ושתראנו משם, לא תסור מראות הענין ההוא במקום אשר אזכיר: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך עניי באמת ישעך: